נווה המדבר סיווה
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מלבד זאת שחסרים מקורות בערך נראה כי חלק ניכר מדי ממנו הוא מחקר מקורי.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מלבד זאת שחסרים מקורות בערך נראה כי חלק ניכר מדי ממנו הוא מחקר מקורי. |
 | |
| מראה ממזרח על נווה המדבר סיווה, 2011 | |
| מדינה |
 מצרים |
|---|---|
| מחוז | מטרוח |
| שטח | 80 קמ"ר |
| גובה | 19- מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בנווה המדבר | 23,000 (2002) |
| קואורדינטות | 29°11′00″N 25°33′00″E / 29.18333°N 25.55000°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.siwaoasis.com | |
נווה המדבר סיווה (בערבית: واحة سيوة) הוא נווה מדבר הנמצא במדבר לוב ובשטחה הריבוני של מצרים במרחק של כ-50 ק"מ מהגבול המשותף עם לוב וכ-560 ק"מ מהבירה קהיר. שטח נווה המדבר משתרע על פני 80 קמ"ר ומתגוררים בו כ-23,000 תושבים. סיווה נחשבת לנקודת היישוב המבודדת ביותר במדינה.
גאוגרפיה
נווה המדבר סיווה ממוקם בשקע גאולוגי היורד לעומק של 19 מטרים מתחת לפני הים. אורכו של השקע כ-80 ק"מ ורוחבו כ-20 ק"מ. בשטחו של השקע נובעים כ-1000 מעיינות של מים מתוקים ומליחים. שטחו של האגם הגדול ביותר בתחום נווה המדבר, בירכת סיווה, הוא 32 קמ"ר. מי האגם הם מליחים, ולא חיה בו דגה[1]. העיירה המרכזית בנווה המדבר נקראת גם כן סיווה.
אקלים
האקלים בנווה המדבר הוא אקלים צחיח. הטמפרטורה הממוצעת מגיעה לכדי 38 מעלות צלזיוס בחודשי הקיץ ויורדת ל-20 מעלות בחודשי החורף. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על כ-10 מ"מ.
היסטוריה
נווה המדבר סיוה, שבלב מדבריות הענק החוליים של מערב מצרים (כ-50 ק"מ מזרחית לגבול הלובי), הוא מיישובי הקבע המבודדים, ובה בעת העתיקים ביותר במצרים שמחוץ לעמק הנילוס. כבר במאה השביעית לפני הספירה הוקמה בו נקרופוליס מצרית, והחל מתקופה זו הוא היווה נקודת מפגש בין התרבויות היוונית והמצרית. הרודוטוס הזכיר את המקדש המקומי לאל אמון בכתביו מן המאה החמישית לפני הספירה. הזיהוי של מקדש זה עם נקודת הציון שבה הבטיח האורקל לאלכסנדר מוקדון את המלוכה במצרים בעת מסע הכיבוש שלו את האימפריה הפרסית, מקובל כיום על מרבית ההיסטוריונים של העת העתיקה. סביב שנת 702 לספירה הנוצרית הובא האזור תחת השלטון האסלאמי של בית אמיה, אך כנראה בשל הבידוד הרב וההיצמדות העיקשת אל המסורת, בניגוד לאזורים אחרים בצפון אפריקה לא התאסלמה האוכלוסייה המקומית כלל גם ארבע מאות שנה ויותר אחר כך, עד שנת 1203, עם עלייתה של השושלת האיובית.
ארכאולוגיה
עדויות ארכאולוגיות מלמדות על כך שנווה המדבר סיווה מיושב ברצף מאז המאה העשירית לפני הספירה. העדויות הראשונות בכתב המעידות על קשר בין ההתיישבות בסיווה לתרבות המצרית העתיקה מתוארכות למאה השביעית לפני הספירה. עוד ידוע על קשרים שהתקיימו בין תושבי נווה המדבר לממלכת פרס וליוונים. בזמן הכיבוש הרומי שימשה סיווה כיעד להגליית אסירים ומתנגדי שלטון. במרכז העיר ממוקם הגרעין העתיק והמבוצר של סיוה מן המאה השלוש עשרה, אשר בנוי קומות קומות של לבני בוץ. בחלק זה של העיירה, המכונה "שאלי ע'אדי", התגוררו רבים מתושבי הקבע שלה עד שנות העשרים של המאה העשרים, אך כיום רק המסגד בו נמצא בשימוש והאזור נחשב לאתר תיירות.
האירופאי הראשון שהגיע לסיווה בעידן המודרני הוא האנגלי ג'ון ויליאם בראון בשנת 1792.
סיווה סופחה למצרים בידי מוחמד עלי בשנת 1819, זאת למרות שתושבי סיווה הברברים יותר דומים במוצאם ללובים. השלטון המצרי השקיע מאמצים נרחבים לבסס את שליטתו בנווה המדבר לאחד ביקורו של המלך פואד הראשון במקום בשנת 1928. במהלך ביקורו של המלך הוא נחשף למנהגיהם הייחודיים של תושבי המקום, ודרש מבאי כחו של השלטון לאכוף את החוק המצרי במקום ביתר שאת עד ליישור הקו של ערכי תושבי המקום עם הנהוג בכלל החברה המצרית של אותה העת.
סיווה שימשה גם כיעד לכיבוש במערכה על צפון אפריקה ושימשה כבסיס לקבוצת המדבר ארוכת הטווח של הצבא הבריטי. העיירה סיווה הופצצה על ידי חיל האוויר האיטלקי שיצא מלוב שהייתה תחת שליטה איטלקית. במהלך ההפצצות נהרגו כמאה מקומיים וחיילים בריטים. במהלך המערכה השתלטו חיילי קורפוס אפריקה הגרמנים בפיקודו של ארווין רומל על נווה המדבר אך נסוגו בהמשך[2].
סיווה נותרה מבודדת במשך תקופה ארוכה עד לקראת סופה של המאה העשרים. במשך תקופה זאת דרך ההגעה היחידה לאזור הייתה על ידי אורחות גמלים. בשנת 1983 העניק נשיא מצרים חוסני מובארכ. לתושבי המקום מסוק שישמש אותם לצרכים רפואיים וקשרים עם העולם החיצון. הכביש הסלול הראשון שחיבר בין סיווה לבין עיר החוף מרסא מטרוח נחנך בשנת 1986. למעשה היה כביש זה הראשון שחיבר בין נווה המדבר לעולם החיצון. בעקבות סלילת הכביש גדל באופן ניכר היקף המסחר החקלאי וזרם התיירות הנכנסת לנווה המדבר.
דמוגרפיה
תושבי נווה המדבר הם ברובם הגדול בֶּרְבֵּרִים אשר דוברים בשפה בֶּרְבֵּרִית ייחודית למקום הקרויה סיווית, או תסיווית וכן ז'לאן נ-איסיוואן ("לשון הסיווים") בצורה הנורמטיבית של השפות הנ"ל, ובערבית: واحة سيوة Wāḥat Sīwah. יתר התושבים הם בדואים או ממוצא מצרי.
דת
תושבי המקום הם מוסלמים ברובם המכריע. בימי קדם הייתה הדת המצרית הקדומה הדת השלטת בנווה המדבר. הדת הנוצרית ככל הנראה מעולם לא הגיעה למקום למרות שהייתה הנפוצה במצרים עד עליית האסלאם, ותושבי המקום המשיכו לעבוד את האלילים המצרים ובהם האליל אמון (בין היתר באורקל המקומי שאף נקרא על שמו - אמוניום), עד השלטת האיסלאם במקום בשנת 1150 לספירה.
כלכלה וחקלאות
חקלאות מהווה את עיקר כלכלתה של סיווה מראשית ההתיישבות בה ועד ימינו. עיקר הגידולים המקומיים הם תמרים וזיתים. ההערכה היא שכיום גדלים בשטח נווה המדבר כ-300,000 עצי דקל וכ-70,000 עצי זית. ענף גידול נוסף בסיווה הוא של המלוכיה נאכלת.
בנוסף לחקלאות קיימת בסיווה תעשיית אריזה ושיווק של מים מינרליים וכן ענף תיירות מתפתח.
תרבות ומנהגים
הבידוד הגאוגרפי של נווה המדבר אפשר התפתחות של תרבות ייחודית למקום שבאה לידי ביטוי במנהגים, חגים, לבוש ואמנות המקומית.
חגים ופסטיבלים
החג המזוהה ביותר עם סיווה הוא חג הסי'יאהא הייחודי למקום. החג נחגג במשך שלושה ימים שבהם הירח מלא בסביבות החודש אוקטובר בכל שנה. במהלך החג מתאספים כל תושביו הגברים של נווה המדבר על פסגתה השטוחה של גבעה סמוכה לעיירה סיווה הנקראת עדי סיוואחה ומתפללים, סועדים, רוקדים ושרים יחדיו. החגיגות שמות דגש על השוויון והאחווה בין תושבי נווה המדבר ללא קשר למעמדם השבטי והחברתי. במהלך החגיגות נערכות סולחות רבות[3].
נישואים ומעמד האשה
החברה הסיווית היא מאד שמרנית בכל הנוגע לנישואים ומעמד האשה. נשים בנווה המדבר אינן מורשות להסתובב בפומבי שלא בלווית גבר בן-משפחה ומחויבות לכסות את עצמן כליל בניקאב והן אינן מורשות להשתתף בחגים המסורתיים. הנישואים בסיווה נערכים לרוב בין בני זוג מאותו השבט. גיל הנישואים הממוצע לבנות עומד על 14[4].
גלריה
-
דיונות חול סמוך לסיווה -
נביעת מים מתוקים בדיונות הסמוכות לסיווה -
אגם סיווה -
מרכז העיירה סיווה -
מבט על חורבותיה של סיווה העתיקה ואגם סיווה -
שרידי מקדש לאליל אמון -
הדרך המובילה מהעיירה סיווה לאגם סיווה -
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ John Watson, Overview of the Siwa Oasis in Egypt: Part I: Geology and Geography, Tour Egypt(הקישור אינו פעיל, 31.03.2018)
- ^ Jimmy Dunn, Egypt: The History of the Siwa Oasis, Tour Egypt
- ^ D Firestone, Matthew (2010), Lonely Planet Egypt, מסת"ב 978-1-74179-314-7
- ^ Tour Egypt presents the Siwa Oasis in Egypt
25939898נווה המדבר סיווה