נבטים (מאכל)
המאכל נבטים הוא אוסף נבטים - זרעים שעברו נביטה, למטרת אכילה במצב נא או לאחר בישול. הם רכיב מרכזי במטבח המזרח אסיאתי. חיסרון אפשרי בצריכת נבטים נאים הוא שזרעים נובטים עשויים להכיל חיידקים מזיקים. הנבט הוא מאכל בריא שצריכתו על בסיס יומי מהווה מקור של וויטמינים ומינרלים לגוף. בקיטנית עצמה ישנם וויטמינים ומינרלים, וכשמנביטים אותה היא מכפילה ומשלשת[דרושה הבהרה] את כמות הוויטמינים והמינרלים.
דרך ההכנה
ערך מורחב – הנבטה
את רוב הזרעים והקטניות אפשר להנביט בקלות על ידי שרייה במים והנחה במצע לח לכמה ימים. הנבטה במצע של אדמה תספק נבטים ארוכים יותר. מניחים במקום חשוך עד להופעת השורשון ולאחר מכן במקום מואר ללא קרני שמש ישירות על מנת לאפשר פוטוסינתזה.כדי שלא יווצר עובש נדרש לשטוף מדי פעם ושמירה על לחות מינימלית. בחנויות טבע ניתן לקנות "מנבטה" חשמלית ששומרת על כמות מים מבוקרת. יש המזהירים מפני צריכת נבטים שעלולים להכיל כמות רבה של חידקים, וממליצים לאוכלם מבושלים. בשנים האחרונות נפוצים מאוד נבטים מסוגים שונים בשווקים וחנויות כיון שמדובר בגידול עדין, מומלץ לבדוק את טריות המוצר מעיפוש.
נבטוטים
בשלב הראשוני לאחר השרייה גדל שורשון קטן לבן והזרע עדיין ניכר מכונים נבטוטים. אפשר לאוכלם חיים כתוספת לסלט או לבשלם. השרייה גם ללא נביטה (מכונה "טרום נבוט") משביחה את הערך התזונתי ומקצרת את זמן הבישול ולעיתים מאפשרת לאכול אף ללא בישול.
בהלכה
רוב הנבטים הנמכרים לאכילה מונבטים במגש על גבי צמר גפן או ספוג וככל גידולי מים ישנם ספקות בהלכה בדינם. גם בנבטים שצמחו באדמה שבעציץ יש דינים שונים. בגידול מים הסתפקו האחרונים האם לדמותם למה שגדל מעצמו ללא שום מצע[1] אמנם יש מסתפקים בגידולי מים שמוספים להם חומרי הזנה שמא כך המים נחשבים כאדמה דלילה[2] .
מעשרות ושביעית
נחלקו הפוסקים הם יש איסור זריעה בשביעית בגידולי מים. רבים נוהגים כהכרעת החזון אי"ש שמים אינם נקראים "שדה" ואין מצוות שמיטה נוהגת אם הוא בתוך הבית[3][4]. הזרעים שאותם מנביטים חייבים בתרומות ומעשרות לפני ההנבטה אם הם כאלו שראויים לאכילה[5]. הנבטים שגדלו לרוב הפוסקים אינם חייבים בתרומות ומעשרות ככל גידולי מים להרבה פוסקים[6][7] אך כיון שהלכה זו מסופקת[8] נוהגים להפריש תרו"מ בלא ברכה. במקרה שגדלו במצע של אדמה בכלי שאינו נקוב (נקרא כיום מצע מנותק) חייבים בתרו"מ אמנם מדרבנן ולא מדאורייתא[9].
ברכה
במקרה שהונבטו על מצע של אדמה (אף אם בעציץ שאינו נקוב) ברכתם בורא פרי האדמה[10] אך בגידול מים נחלקו הפוסקים האם יש לברך על גידולי מים כברכתם הרגילה או ככמהין ופטריות שאינם יונקים מן האדמה כרגיל ולכן ברכתם שהכל. הרב בן ציון אבא שאול[11] פסק לברך אדמה כברכת מי ן הקטנית שבמקורה גדלה באדמה. הרב משה שטרנבוך כתב שאפשר לברך גם אדמה אך אם רוצה לברך שהכל אינו טועה[12] ויש שכתבו כתבו לברך שהכל ולו משום ספק[13]
שבת
השריית זרעים במים כדי להצמיח[14] אסורה בשבת משום מלאכת זורע. ואף זילוף מים בשבת במצע הגידול אסור מן התורה. אם הנבטים נמצאים עדיין על מצע הגידול אסור לנוטלם בשבת משום מלאכת קוצר[15] ולכן צריך לעוקרם לפני שבת ואם לא עשה כן הם מוקצים כל השבת[16].
כלאיים
צריך להיזהר שלא להנביט יחד זרעים מינים שונים אף בגידול מים בתוך הבית[17] שיש בזה חשש איסור תורה של כלאי זרעים[18].
הערות שוליים
- ^ מן האויר ומקורו בתוספות שבת נ ע"ב בצלים שצמחו בחלון או טמונים בקרקע לא למטרת הצמחה
- ^ כך כותב הרב חיים קנייבסקי בדרך אמונה תרומות פ"ב ביאור ההלכה ד"ה אוכל. ובשבט הלוי או"ח סימן ע"א סברא דומה
- ^ צירוף של שני דינים רק בתוך בית וגם בגידול מים
- ^ פסק החזו"א אינו מובא בספרו ונכתב משמו בחיבורים שונים ויש המפקפקים בסמכותו
- ^ רמב"ם
- ^ הסיבות להקל הם בצירוף שהחיוב דרבנן בעציץ שאינו נקוב וגם אינו דגן תירוש ויצהר ורוב הראשונים סוברים שאינו דאורייתא
- ^ דרך אמונה תרומות פ"ב ביאהה"ל ד"ה אוכל
- ^ ואפשר לעשר בלי טורח [1]
- ^ בבלי פסחים לה. ועוד
- ^ מוכח כן בבלי ברכות מז לגבי ברכת המזון. ובירושלמי ספק בדין זה אמנם החיד"א כתב שאין זה ספק. ושיטת החיי אדם שלא לברך המוציא אך שאר ברכות לא פסק לשנות-השיטות ביחווה דעת ח"ו יב
- ^ אור לציון ח"ב פרק י"ד
- ^ תשובות והנהגות ב קמ"ט
- ^ הרב עובדיה יוסף יחווה דעת ח"ו סי' יב הרב שמואל וואזנר שבט הלוי
- ^ זמן השרייה להתחייב תלוי בדיון בפוסקים. היד החזקה פ"ח ומג"א של"ו אגלי טל מלאכת זורע נשמת אדם כלל י"א
- ^ יתכן שהוא איסור דאורייתא אף שבעציץ שאינו נקוב איסור קוצר אינו מן התורה כיון שזהו מקום גידולם
- ^ גם אם נעקרו על ידי גוי לצורך עצמו כדין מוקצה של פירות מחוברים
- ^ חזון אי"ש יו"ד קעז סובר שיש בכלאים איסור גם בבית
- ^ קובץ שערי תורת הארץ מאמרו של הרב דב לנדו כלאים בגידולי מים
31028976נבטים (מאכל)