מתקפת הטרור בסיני (2004)

מתקפת הטרור בסיני

מקום	דרום-מזרח סיני, מצרים
קואורדינטות	29°07′24.43″N 34°41′5.12″E 29°29′24.20″N 34°53′58.50″E
הרוגים	34
פצועים	171
מבצע	גדודי עבדאללה עזאם
חוף ראס א-שטן מלון הילטון טאבה

מתקפת הטרור בסיני, אשר התרחשה בתאריך 7 באוקטובר 2004, מוצאי שמחת תורה, הייתה מתקפת טרור על אדמת מצרים, בשטח חצי האי סיני, אשר במסגרתה בוצעו שלוש התקפות של מכוניות תופת כנגד שניים ממוקדי התיירות הישראליים המרכזיים בחצי האי. המתקפה בוצעה בו זמנית בשני האזורים: מלון הילטון טאבה, בסמוך לעיירה טאבה השוכנת בסמוך לגבול ישראל-מצרים, וחוף ראס א-שטן, הממוקם בסמוך לעיירה נואיבה במזרח סיני, כ-50 קילומטר מדרום לקו הגבול.

במהלך המתקפה נהרגו 34 איש ונפצעו 171, חלקם ישראלים.

מהלך ההתקפות

הפיגוע במלון הילטון טאבה

ההתקפה הראשונה החלה בסביבות השעה 21:50, כאשר מכונית תופת חדרה לתוך מלון הילטון טאבה, והתפוצצה ליד הלובי של המלון. המלון עצמו נודע כיעד תיירותי מועדף עבור מטיילים ישראלים בחצי האי. בשעת המתקפה הלובי היה גדוש במטיילים, חלק ניכר מהם מישראל. בעקבות הפיצוץ 10 מקומותיו של המלון קרסו.

שני הפיגועים בחוף ראס א-שטן

בו זמנית, כ-50 ק"מ מדרום, בחוף "מון איילנד" אשר מהווה חלק מאתר הקמפינג בחוף ראס א-שטן, ליד נואיבה, התפוצצה מכונית תופת נוספת אשר חנתה מול מסעדה באתר הנופש. הפיצוץ הוביל למותם של שלושה ישראלים, וכן של מספר^{[דרושה הבהרה]} בדואים תושבי האזור. המחבלים ניצלו את העובדה שמרבית הנופשים בחוף, בעיקר ישראלים, מתאספים מידי ערב בחושה המרכזית, ליד המסעדה. לכן הם מיקמו את המכונית על מדרון בסמוך למסעדה, כדי לגרום לכמה שיותר הרוגים. עם זאת, מאחר שהמכונית הוצבה על מדרון מעל לגובה פני הים, בשעה שמרבית השוכנים בחוף שהו בחוף עצמו, בחושות פזורות, נמנע אסון גדול יותר, כאשר מרבית רסיסי הפצצה עברו מעל ראשיהם של הישראלים הרבים שישבו על המחצלות. עיקר הנפגעים היו אלו שעמדו ואלו שנחו בחושות הסמוכות.

מכונית תופת שלישית התפוצצה באזור אף היא, מספר רגעים לאחר מכן, בכניסה למתחם המגורים הבדואי הסמוך, ובסמוך לחוף "מובארכ", אך הפיצוץ לא הוביל לנפגעים, ככל הנראה מאחר שהשומר מנע מהמחבל להכניס את מכונית התופת לתוך מתחם המחנה.

קרבנות המתקפה

אזרחים	הרוגים
	18
ישראלים	12
איטלקים	2
רוסים	1
אמריקאים	1
סה"כ	34

חקירת האירועים

לפי מידע מודיעיני אשר התקבל מהשלטון המצרי, המחבלים היו צעירים ממוצא פלסטיני, אשר במקור ביקשו להסתנן לתחום מדינת ישראל על מנת לבצע פיגועים, אך זאת לא עלה בידם. איאד סאלח, מי שהיה ה"מוח" מאחורי המתקפות, גייס תושבים מצרים ובדואים על מנת להשיג את חומרי הנפץ ששימשו להכנת מכוניות התופת. ההכנות לקראת הפעולה החלו בחודש מרץ 2004, כאשר המחבלים השתמשו בשעוני עצר, חלקים של מכונות כביסה, טלפונים ניידים ובלוני גז לשם יצירת שלוש מכוניות התופת. כמו כן הם נעזרו בחומרי נפץ TNT ישנים, אשר אותרו על ידי בדואים בסיני כשריד מהמלחמות בין מצרים לישראל ונמכרו להם, על מנת להשלים את הרכבת המכוניות.

לפי המידע המודיעיני המצרי שהועבר לישראל, איאד סאלח עצמו, וכן אחד מעוזריו, סולימאן אחמד סאלח פלאפיל, נהרגו בעצמם במסגרת הפיצוץ במלון הילטון טאבה, זאת ככל הנראה משום ששעון העצר של מכונית התופת שלהם התאפס מהר מדי. כמו כן שלושה אזרחים מצרים, יונס מוחמד מחמוד, אוסאמה אל-נאקהלאוי, ומוחמד גאעז צבאח, נידונו למוות בחודש נובמבר 2006 על ידי בית משפט מצרי, וזאת בשל תפקידם במהלך המתקפה. כמו כן, שלטונות מצרים עצרו עוד כ-2,400 איש בעקבות המתקפה, בחשד למעורבות בהכנתה.

בעקבות המתקפה

עוד בחודש ספטמבר 2004, חודש טרם המתקפה, ממשלת ישראל הוציאה אזהרת מסע לסיני, והבהירה כי ארגוני טרור פועלים במרץ לשם הוצאה לפועל של פיגועים ברחבי חצי האי. עם זאת, תיירים ישראלים רבים לא שעו לאזהרות ונסעו לחצי האי. בעקבות המתקפה, ישראלים רבים עזבו את סיני באופן מיידי, אליהם הצטרפו אף מספר תיירים זרים. הדבר סימן את תחילתו של התהליך אשר הוביל לירידה הדרגתית במספרם של הנופשים הישראלים לסיני, תהליך אשר נמשך שנים ארוכות לאחר מכן.

לאחר המתקפה, הפנו רבים מהעדים לפיגוע תלונות אודות אופן ההתנהלות של הרשויות המצריות כלפי הפצועים בפיגוע, אשר תואר כחסר יוזמה ואף כגס. בין היתר, נטען כי גורמי הביטחון המצרים לא פעלו במהירות הנדרשת על מנת לסייע לנפגעים, ואף מנעו מחברים ומקרובי המשפחה של הפצועים בפיגוע להגיע לאזור על מנת לסייע. בסופו של דבר, במהלך שעות הבוקר הגיעו לחוף אוטובוסים מישראל ואספו את הנופשים חזרה לישראל.

בעקבות המתקפה, מספר נפגעים ישראלים אשר שהו במלון הילטון טאבה באותה עת, הגישו תביעת נזיקין כנגד רשת הילטון העולמית, אשר מלון הילטון טאבה נמצא בבעלותה. לאחר שנים של דיונים תביעתם נדחתה בבית המשפט המחוזי בתל אביב בשנת 2012. לאחר מכן הגישו נציגי המשפחות ערעור לבית המשפט העליון, אשר טרם פסק בסוגיה (נכון ל-2013).

חרף הניסיון המצרי להבטיח כי פעולות אלו, אשר פגעו הן במעמדה הבינלאומי של מצרים, והן בהכנסותיה מתיירות ברחבי חצי האי סיני, לא ישנו בעתיד, הרי שבמהלך השנים הבאות אירעו מספר אירועי טרור דומים ברחבי חצי האי סיני, ביניהם מתקפת הטרור בשארם א-שייח' בחודש יולי 2005, ומתקפת הטרור בדהב בשנת 2006. אירועים אלו חיזקו את התחושה הרווחת בקרב ישראלים רבים, לפיה חצי האי סיני אינו עוד מקום רוגע ומפלט מטרדות היום יום, אלא אזור המהווה סכנה ברורה ומיידית לישראלים השוכנים בו, תחושה שתרמה לצניחה המשמעותית במספר התיירים הישראלים אשר נסעו לסיני בשנים הבאות.

ראו גם

• הפיגועים בשארם א-שייח' (2005)
• הפיגוע בראס בורקה

לקריאה נוספת

• מתיו טיג, סיני - חלום ושברו - מרירות המולידה טרור רוחשת בקרב שבטי הבדואים בחצי האי סיני, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 130, מארס 2009

קישורים חיצוניים

• כתבי NRG מעריב, התופת בסיני: לפחות 19 נהרגו, באתר nrg‏, 7 באוקטובר 2004
• חדשות נענע, סיפורי הרוגי הפיגועים בסיני, באתר של "רשת 13", 21 באוקטובר 2004 (במקור, מאתר "nana10")
• יובל יועז, ‏משפחות נפגעי הפיגוע בהילטון טאבה מערערות לעליון, באתר גלובס, 22 באוקטובר 2012

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

23455438מתקפת הטרור בסיני (2004)