משתמש:שמואל חיים/עירוי מכלי ראשון
 | |
| קיימת מחלוקת האם המצקת נחשבת ככלי שני, או שמא למרות שלא היא עצמה התבשלה על האש, יש לה דין כלי ראשון מכיוון שמכניסים את הכלי עצמו לתוך ה"כלי ראשון", והכלי עצמו אינו קר, בשונה מכלי שני | |
| תלמוד בבלי |
שגיאות פרמטריות בתבנית:בבלי פרמטרים ריקים [ 4 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:בבלי) יש להעביר לכל היותר 3 פרמטרים.תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף מ"ב עמוד ב' |
|---|---|
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שבת, פרק כ"ב, הלכה ו' |
| שולחן ערוך | שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין חלק שיח.שולחן ערוך, שיח, סימן י' |
עירוי מכלי ראשון הינו מחלוקת הלכתית אודות ההיתר לעירוי מכלי ראשון לכלי אחר במצבים מסוימים, שורש הסוגיה הוא האם "כלי ראשון" יכול לבשל, או שלא, המחלוקת נוגעת בעיקר לעניין שבת שאז מתעוררת השאלה מאיזה כלי מותר להשתמש בשבת, שבו לא יתבשלו המים[1].
מקורו
הָאִלְפָס וְהַקְּדֵרָה שֶׁהֶעֱבִירָן מְרֻתָּחִין, לֹא יִתֵּן לְתוֹכָן תַּבְלִין, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לְתוֹךְ הַקְּעָרָה אוֹ לְתוֹךְ הַתַּמְחוּי. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לַכֹּל הוּא נוֹתֵן, חוּץ מִדָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ חֹמֶץ וָצִיר
מרבית מהראשונים כתבו שאין לדייק מהיתר לתת את התבלין לכלי שני לעניין עירוי, היות שמדובר בשני עניינים שונים, עם זאת מקצת מהראשונים כתבו שרשב"ם שהתיר עירוי לכלי שני למד זאת ממשנה זו[2]
במסכת פסחים[3] דנו האמוראים רב ושמואל האם מותר לערות מים חמים לתוך מים צוננים ולהפך, רב סבר שמה ש"עילאה גובר" והמים שהוא ישפוך גברו, ולכן אם מדובר במים חמים יש איסור (ואם במים קרים אז אין), בעוד שמואל סבר ש"תתאה גובר" והמים שנמצאים כבר בכלי יגברו. להלכה נפסק שמה שנמצא בכלי גובר. מקום נוסף הוא במסכת זבחים שם מביא הגמרא לעניין כלים של בשר קדשים הטעונים הגעלה/שבירה מביאה הגמרא שגם כלי ראשון שעירו לתוכו טעון שבירה או הגעלה[4]. בהמשך מגדירה הגמרא את העירוי כ"בלוע ללא בישול".
בתלמוד הירושלמי[5] מובאת דעתו של רבי יונה האוסרת שימוש בכלי שני לפי המשנה במסכת זבחים[6] שממנה מובן כדעתו, רבי יוסי דוחה זאת ומסביר שהכלי רק "בולע" אבל לא "מבשל", אולם רבי יוסי ברבי בון דוחה את רבי יוסי ומביא שאפילו כלי נחושת בולע, לשיטת תוספות מהעובדה שרבי יוסי לא ענה לרבי יוסי ברבי בון מובן שההלכה היא כרבי יונה ש"עירוי ככלי ראשון"[7].
לדעת הרמב"ן, מהמשך הסוגיה משמע שהחיוב מדאוריתא ע"פ הירושלמי הוא רק במקרה שבו הסיר נמצא על האש ממש, אולם במקרה אחר החיוב הוא יהיה מדרבנן[8]
הרשב"ם פסק ש"עירוי ככלי שני" ולכן מותר להשתמש בכלי שני, ומביא לשיטתו את הסוגיה במסכת פסחים[9], ומסביר את ההמשך הסוגיה בה נאמר שגם שמואל סובר ש"עירוי" מבשל "עד כדי קליפה " שהוא רק לגבי דיני "איסור והיתר", אבל לגבי שבת ה"עירוי" לא מבשל[10]. הרשב"ם גם מנמק זאת בכך שבעת שהמים נפגשים עם האוויר הם מפסיקים לחמם, ולכן מעת שהם מגיעים לכלי שני הם מפסיקים להתבשל. רבנו יונה פוסק שיש לנהוג לחומרה ולנהוג ש"עירוי ככלי שני" בעיקר משום טעמו של רשב"ם[11].
רבנו תם חלק על רשב"ם וסובר שכלי ראשון ממשיך לבשל אם כי "רק כדי קליפה", ולפיכך אסור להשתמש בכלי שני, הראשונים הסבירו ךשיטתו את הסוגיה בפסחים, שלפיו הסוגיה בפסחים עוסקת שזרם המים הנשפך נפסק, והכלי נחשב במצב זה ככלי שני, בעוד רבנו תם עוסק שבמצב שבו זרם המים ממשיך לזרום לכלי, והוא נחשב שנ ככלי ראשון{הערה|רמב"ן ור"ן בסוף עבודה זרה}}, תוספות הסביר את שיטת רבנו תם, שלפיו רבנו תם עוסק בעירוי נוזל, בעד הסוגיה במסכת פסחים עוסקת בעירוי דבר יבש[12], הר"י סובר גם כרבנו תם אולם סובר שכלי ראשון מבשל לגמרי ולא רק "עד כדי קליפה".
הלכה ופרטי הדין
הרמב"ם פסק כי כלי ראשון ממשיך לבשל, אולם מתיר לתת מלח לתוך הכלי ראשון, לדעת המשנה ברורה הסיבה היא שהרמב"ם סובר שכלי ראשון מבשל רק "עד כדי קליפה" ואין בכוחו לבשל מלח:
וכן קדירה רותחת אע"פ שהורידה מעל האש, לא יתן לתוכה תבלין אבל נותן לתוכה מלח, שהמלח אינו מתבשל אלא ע"ג אש גדולה ואם יצק התבשיל מקדירה לקערה אע"פ שהוא רותח בקערה מותר לו ליתן לתוך הקערה תבלין, שכלי שני אינו מבשל
— רמב"ם, הלכות שבת כב, ו
השולחן ערוך[13] גם הוא פסק להלכה כי "כלי ראשון" (גם לאחר שהורידו אותו מהאש) ממשיך לבשל:”אסור ליתן תבלין בקערה ולערות עליהן מכלי ראשון” ופוסק כהרמב"ם שמותר לתת מלח, אבל לא בשר מלוח, גם אם הוא של שור. לגבי אדם שעירה רוטב טרף מכלי ראשון על גבי מאכל כשר, יש צורף לקלף את הקליפה משום שיש בכוח הרוטב לבשל "עד כדי קליפה"[14].
עם זאת דין זה תקף לגבי מאכל שעדיין לא התבשל, אולם אם המאכל כבר היה מבושל אם מדובר במאכל יבש אז אין איסור משום ש"אין בישול אחר בישול"[15].
ישנה מחלוקת בעניין זה, האם המצקת שבעזרתה מערים מכלי ראשון, האם נחשבת ככלי ראשון או ככלי שני, המנחת יצחק כתב להקל ולהחשיב את המצקת ככלי שני[16], החזון איש כתב שאם הכניס את המצקת בעודה על האש היא נחשבת ככלי ראשון, ואם הכניסה לאחר שהסירה מהאש נחשבת ככלי שני[17], לדעת רבי יוסף שלום אלישיב אם הכניס את המצקת לזמן קצר היא נחשבת ככלי ראשון[18].
קישורים חיצוניים
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
הערות שוליים
- ↑ שאז הוא עובר על מלאכת מבשל
- ↑ עיין תוס' רא"ש שבת מב. ד"ה האילפס, ובראשונים אחרים בסוגיה שם.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ע"ו עמוד ב'
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ"ה עמוד ב'
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת שבת, פרק ג', הלכה ה'
- ↑ מובא בתלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף צ"ה עמוד ב'
- ↑ שבת מ"ב עמ' ב ד"ה אבל
- ↑ רמב"ן, עבודה זרה עד ע"ב.
- ↑ מובא ב"תשובות המהרש"ל" ס"ב
- ↑ הריטב"א, שבת מב ע"א, ד"ה אבל נותן הוא לתוך הקערה, באמצע הדיבור
- ↑ ר"ן, כב ע"א מדפי הרי"ף, ד"ה והרב ר' יונה
- ↑ תוס' זבחים צה
- ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין חלק שיח.שולחן ערוך, שיח, סימן י'
- ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) אין חלק סח.שולחן ערוך, סח, סימן י'
- ↑ אולם בדבר לח אסור - משנ"ב והשש"כ א, נה
- ↑ ח"ה, סי' קכז, אות ג'
- ↑ חזו"א יו"ד סי' ל"ב
- ↑ שבות יצחק בישול, פי"ג, ב