משתמש:רפי כהן/קריעה על חורבן ערי יהודה ירושלים ובית המקדש

קריעה על חורבן ערי יהודה, ירושלים ובית המקדש היא חיוב הלכתי בקריעה לאות אבל, בדומה לקריעה על מת, בזמן ראיית מקום המקדש, ערי יהודה וירושלים בחורבנם.הראשונים נחלקו האם דיני הקריעה דומים לקריעה על מות האב או האם, או שקולים לקריעה על כל קרוב אחר.

מקור

בתלמוד הבבלי מובאים דברי רבי אלעזר, האומר כי כל הרואה ערי יהודה בחורבנן, עליו לומד 'ערי קדשך היו מדבר', וקורע את בגדו. עוד מוסיף רבי אלעזר, כי כל הרואה את ירושלים בחורבנה, אומר: 'ציון מדבר הייתה ירושלם שממה' וקורע את בגדו. הרואה את בית המקדש בחורבנו, אומר: 'בית קדשנו ותפארתנו אשר הללוך אבותינו היה לשריפת אש וכל מחמדינו היה לחרבה', וקורע.

כמקור מקראי לדין, הגמרא מביאה את הפסוק ”ויבאו אנשים משכם משילו ומשמרון שמונים איש מגולחי זקן וקרועי בגדים ומתגודדים ומנחה ולבונה בידם להביא בית ה'” (ספר ירמיהו, פרק מ"א, פסוק ה'). ומכך שקרעו בגדיהם אף שעדיין לא הגיעו לירושלים אלא למצפה, שהיא אחת מערי יהודה, נלמד בקל וחומר שיש לקרוע גם על מקום המקדש

דיני הקריעה

בגדר הקריעה נחלקו הראשונים: לדעת הרמב"ם היא שקולה לקריעה אחר מיתת אביו ואמו, המצריכה קריעה ידנית וכוללת את כל הבגדים. ואילו לדעת הראב"ד, הקריעה דומה לקריעה אחר מות שאר קרובים, וניתן לקרוע באמצעות כלי ואת הבגד העליון בלבד.

להלכה, פסק השולחן ערוך כדעת הרמב"ם, אך פוסקי זמננו כתבו שניתן להקל כדעת הראב"ד, משום ספיקא דרבנן לקולא.

שאר הדינים זהים לדיני קריעה על מת; יש לקרוע בצד שמאל, בעמידה, שיעור הקריעה טפח, ואסור לתפור את הקרעים מחדש.

1. כמו כן כתבו הפוסקים שיכול לייחד לקריעה זו בגד ישן, לפושטו מייד לאחר הקריעה, ולהשתמש בו עד חמש קריעות באותו בגד. אך באופן שאכן קורע מספר קריעות, יוודא שישנו רוחב שלש אצבעות בין קריעה לקריעה.

קריעה על ערי יהודה ומה הדין בזמננו

הדין כאמור, שהרואה את ערי יהודה בחורבנן מחויב בקריעה, והסיבה שדווקא על ערי יהודה ולא על כל ערי ישראל היא משום שערי יהודה חשובות יותר.ומבואר בשולחן ערוך שאם קרע על ער"י ואחר כך עלה לירושלים, חוזר וקורע, אך אם היה בירושלים ואחר כך הגיע לער"י, אינו קורע. ודנו הפוסקים האם בימינו גם נהוג חיוב קריעה זה, על ערי יהודה: הגרי"מ טיקוצ'ינסקי סובר שכיון שאין אנו בקיאים בערי יהודה התנ"כיות, אין לקרוע עליהם. סברא נוספת שכתב שם לפטור בימינו היא, משום הדין המובא בשולחן ערוך שאם כבר קרע על ירושלים, פטור מקריעה על ער"י, ועל כן אותם הבאים לירושלים מצד מערב ולא מצד דרום, אין פוגעים בער"י לפני שפוגעים בירושלים ועל כן יפטרו. אך דעת רבי משה פיינשטיין, שכן נוהג גם בזמנינו.

מהי ראיית ירושלים ובית המקדש בחורבנם

ובכן לעניין ראיית ירושלים בחורבנה, נתבאר בפוסקים שהיא ראיית ירושלים שבין החומות [ולא ירושלים 'החדשה'] וכן על ראיית החומות עצמן וכן על ראיית הר ציון [המתנשא בדרום-מערב העיר העתיקה.] וכן נהגו רבי אברהם ישעיהו קרליץ החזון איש, ורבי יעקב ישראל קנייבסקי לקרוע בכניסה לשער יפו - כשראו את העיר העתיקה.ולעניין ראיית בית המקדש בחורבנו נתבארו בפוסקים ג' דעות, מה נצרך לראות: דעה א'- דעת הגרי"מ טיקוצ'ינסקי שדווקא כשרואה את רצפת העזרה. דעה ב'- דעת הב"ח וה'פאת השולחן' שמספיקה ראיית כיפת המסגד שעל הר הבית, וכן צידד רבי שלמה זלמן אוירבך. דעה ג'- דעת רבי משה פיינשטיין וכן מנהג רבי אברהם ישעיהו קרליץ- החזון איש ורבי יעקב ישראל קנייבסקי - 'הסטייפלר', שאף על ראיית הכותל המערבי, כבר מתחייבים בקריעה.

ההולך מראיית חורבן ירושלים לחורבן בית המקדש ולהפך

מבואר בשולחן ערוך שההולך מירושלים לחורבן המקדש חייב לקרוע שוב, אך בלהיפך, מחויב רק קריעה כל שהיא [ולא טפח ככל קריעה], ודעת רבי יעקב ישראל קנייבסקי, שכל מה שמחויב ההולך מירושלים לחורבן ביהמ"ק, בפעמיים קריעה, זהו לכתחילה, אך בדיעבד יכול להמתין עד שיגיע לכותל ואז יקרע פעם אחת על שניהם, ואם עצם את עיניו בדרך, אזיי יכול לקרוע בכותל על שניהם אפילו לכתחילה.

קריעה בימינו על ירושלים בחורבנה

מבואר במשנה ברורה שירושלים בחורבנה [וכן ער"י בחורבנן] היינו דווקא כשהשלטון הינו שלטון אינו יהודי, אך תחת שלטון יהודי, אינו נחשב ב'חורבנה', ואכן כך פסק רבי משה פיינשטיין, שבימינו שהשלטון יהודי, אינו נקרא 'בחורבנה'. אך יש החולקים הסוברים שאף שירושלים תחת שלטון יהודי עדיין נחשב 'בחורבנה' והובאו בהם ג' סבררות לכך: א. רבי שלמה זלמן אוירבך כתב, שהיות ועדיין יש בירושלים קברים וכנסיות של גויים, נחשבת ירושלים בחורבנה. ב. דעת רבי יעקב ישראל קנייבסקי, שהיות ואנו עדיין תלויים באומות העולם, עדין נחשבת ירושלים בחורבנה {. ג. דעת רבי שמואל הלוי וואזנר, שהיות והשלטון אינו שומר תורה ומצוות, נחשבת עדין ירושלים בחורבנה, ומ"מ סיים שיש להניח לישראל על שלא נהגו לקרוע על ירושלים.

תאריכי פטור

ישנם זמנים אשר בהם פטורים מקריעה מחמת אי האבלות שבהם, והם: שבתות, ימים טובים וחול המועד, ערב שבת והימים טובים הנ"ל - מחצות היום, ו-ב' ימי הפורים. אך ב-יתר הימים חייב בקריעה - ולא כל יום הפטור מאמירת תחנון מחמת השמחה ש-בו כגון ר"ח, פטור מקריעה.

חיוב הקריעה הינו רק פעם אחת בשלושים יום

כן כתב השולחן ערוך והרמ"א ונגזרים מכך ג' דינים: א. הדין הבסיסי שאם אכן קיים כבר את חיוב הקריעה ובא אל אותו אתר תוך ל' יום, פטור מקריעה נוספת, כמבואר מפורש בשו"ע וברמ"א שם. ב. אם היה פטור מחיוב קריעה כגון שהיה בכותל בשבת, ובא לשם שוב, תוך ל' יום, כתב רבי שלמה זלמן אוירבך, שפטור מקריעה. ג. עוד כותב שם הגרש"ז, שייתכן שאף אם עבר על דין הקריעה ולא קרע כגון שהיה בכותל ביום חול ולא קרע וחזר לביתו או העריב עליו השמש- שפקע חיובו הראשון, ובא תוך ל' יום לראייתו האחרונה, שיהא פטור.

פתרון הקנאת חולצתו לחבירו

ישנם אנשים המקנים את חולצתם לחבריהם ובכך כביכול נפטרים מקריעה בטענה: כי החולצה אינה שלהם. אך כתבו הפוסקים: רבי בן ציון אבא שאול ורבי יוסף שלום אליישיב, שאין זה פתרון מועיל, שכן הכל יודעים שלא באמת יפריע לחבירו - שקנה את החולצה, אם יקרענה, סימן שהקנאה זו הינה פיקטיבית.

האם אנשי ירושלים גם מחויבים בקריעה על חורבן בית המקדש

ה'שערי תשובה' הביא בזאת מחלוקת: דעת הרדב"ז שחייבים [והוסיף שמנהג העולם שאינם נזהרים בזה] [וכן חייבם רבי משה פיינשטיין], אך דעת החיד"א בספרו 'ברכי יוסף' לפטור אותם. רבי שלמה זלמן אוירבך הרחיב את הפטור גם על אנשי ירושלים 'החדשה'- שמחוץ לחומות וסברתו היא משום שהלא מדובר באדם אשר לא הגיע אלא לאחר ל' יום- שהרי תוך ל' פטור ככל אדם כפי שהובא קודם, וא"כ מוכח מכך שלא הגיע אל הכותל ל' יום - למרות שיכול להגיע בקלות - שכן גר קרוב, שאינו כ"כ מרגיש את צער החורבן ולפיכך המנהג שאינם קורעים אף כשמגיעים לכותל.

קטנים ונשים

דעת רבי יעקב ישראל קנייבסקי ורבי יוסף שלום אלישיב שאין צורך לחנך את הקטנים בחיוב קריעה זה, מחממת שאנו מקווים שעד שיגדילו, כבר יהא בית המקדש בנוי, אך נשים, סובר הרב קנייבסקי שכן מחויבות בקריעה.