משתמש:קרנונא

הנני יהודי עני ממעש וחובב ספר – שוכה שכוחה רע באילן יפה – המשתרג עקלקלות מגזע ירושלמי עתיק, שמגלה עניין רב בתולדות היישוב בירושלים ובדמויות ההוד שהתהלכו בה.

שואב אני קורת רוח עצומה מנבירה בארכיונים בלים, כמעט נמוגים, וחיטוט בתעודות מתפוררות מזוקן שכל נגיעה יתרה בהן עולה באותיות פורחות באויר. היומיומיות היבשה המסתתרת בפרטים האגביים-לכאורה שהן רוויות בהן קושרת את נפשי לימים שנגוזו, בהם בודאי נטלתי אי אז – או שמא כלל לא נטלתי מעולם – חלק, ומפיחה רוח חיים מציאותית, חמצמצה ומלנקולית, בסיפורים המתוקים לחיך, עטופי הטוהר, שכה אהבתי לקרוא בילדותי.

אז תשאני רוח, וכמעט שניגפות רגלי בבליטות סמטת אבן צרה שקצות רעפי גגותיה כנושקים זה לזה, ובקרבי ינקר כעין רעבון מה, תשוקה זכה-טמירה תמלא את כל ישותי, והמיית יונה תלוה דמות עילאית עטופת שיראין החומקת לה בצעדים זריזים, בדרכה לשפוך צקון לחש טובל בנהרי דמע למרגלות אבני הגזית עתיקות היומין, בפינה העזובה והשוממה בתבל, משם לא זזה שכינה...

בשעה שספריות, גנזכים ובתי נכאת למיניהם אינם עומדים לרשותי ואני ספון במאורת גלותי – הרחק מהיכלי אבותי על אוצרות ספריהם ובתי גנזיהם – יש ואמצא באוספים הזמינים באתר המקוון של ספריית הקונגרס של ארה"ב, של בית הספרים הלאומי דפה וכן במאגרים אחרים – מקור בלתי נדלה של חומרים מעוררי השראה ומרחיבי אפקים, לרוות את נפשי דשן.

במכלול אני קורא בעיקר כדי להתעצבן.

לכן החלטתי לתרום כאן מעט בתחומים הקרובים ללבי. שאז בודאי אגדיל להתעצבן אף יותר...