משתמש:משך חכמה/לבונה במקדש
הלבונה בבית המקדש מיועדת להכנת קטורת ולהקרבת המנחות.
| {{{1}}} |
מהות הלבונה.
הלבונה היא צמח טוב ממשפחת הבשמים וכמו שמוזכר בספר ירמיהו[1] למה זה לי לבונה משבא תבוא וקנה הטוב מארץ מרחק עולותיכם לא לרצון וזבחיכם לא ערבו לי וכן בספר שיר השירים[2] נרד וכרכם קנה וקנמון עם כל עצי לבונה מר ואהלות עם כל ראשי בשמים, פרטים נוספים בענין צמח הלבונה מובא בערך לבונה.
האמהות נקראות לבונה.
חשיבות הלבונה באה לידי ביטוי גם בזה שארבעת האמהות קרויות לבונה כמבואר במדרש[3] לענין סוטה שלא נותנים במנחתה לבונה משום שהלבונה היא זכרון לאמהות שנאמר[4] אלך לי אל הר המור אלו אבות העולם ואל גבעת הלבונה אלו האמהות וזו הסוטה פירשה מדרכיהן לכן לא יהא זכרונן בקרבנה שהלבונה מכונה גם זכרון.
יצחק אבינו נקרא לבונה.
חשיבות הלבונה באה לידי ביטוי גם בזה שעקידת יצחק נקראת לבונה כמבואר במדרש[5] אלך לי אל הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים ואל גבעת הלבונה זה יצחק שנתקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח.
ירושלים נקראת לבונה.
חשיבות הלבונה באה לידי ביטוי גם בזה שהעיר ירושלים קרויה על שם הלבונה כמבואר במדרש תנחומא[6] אלך לי אל הר המור זה בית המקדש שהיו מקריבין בו מור ואל גבעת הלבונה זו ירושלים שהיו מקריבין במנחותיהם לבונה[7] והשם גבעת הלבונה הוא אחד משבעים שמות שיש לירושלים ומנויים כולם אחד לאחד במדרש[8] ובענין מה שבית המקדש נקרא ארץ המוריה כתב הרמב''ן[9] שעל דרך הפשט יש לפרש כי ימצאון שם בהר ההוא מור ואהלים וקנמון כענין שאמרו[10] קנמון היה גדל בארץ ישראל והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו או שנקרא כן לשבחו של עם ישראל[11].
כמות הלבונה.
כמות הלבונה הנצרכת בשביל עשיית קטורת הסמים שתספיק לכל השנה כולה היא שבעים מנה וכמות הלבונה הנצרכת בשביל הקרבת מנחה אחת הוא שיעור של קומץ.
לבונה במנחות.
לאחר שיצקו שמן לתוך המנחה מניחים את הלבונה בכלי של המנחה אך בנפרד מן המנחה והכהן קומץ מן המנחה בלבד ללא הלבונה ואחר שקמץ מכניס את הקומץ לכלי אחר ואז לוקח את הלבונה מן הכלי הראשון ומניח אותו בכלי השני על גבי הקומץ ומקטיר את הכל על המזבח[12]
לבונה בלחם הפנים.
לחם הפנים הרי הוא מכלל המנחות וגם אליו צורפה הלבונה כמו בשאר הקרבת המנחות והיות והיו ב' מערכות לחם על שולחן הפנים לכן הניחו על השולחן ב' קמצי לבונה דהיינו בעבור כל מערכה של לחם קומץ לבונה אחד, וכל קומץ הונח בכלי נפרד ששמו בזיך וכל הבזיכין שבמקדש לא היו להם תחתית ישרה אלא הסתיימה בזוית חדה כי היו משמשים לקבלת הדם ואם היה לו תחתית ישרה לבזיך היה חשש שמא יניח הכהן את הכלי לרגע ויקרש הדם אבל הבזיכים של לחם הפנים היה להם שוליים שיניחום על השולחן ואם לא היה להם שוליים היה חשש שמא זה יגרום לפרוס את הלחם[13] וכאשר היו מביאים את הלבונה אל לחם הפנים להניחו על השולחן עבודה זו נעשתה בב' כהנים כל כהן בידו בזיך אחד של לבונה[14]
לבונה זכה.
בהקרבת לחם הפנים כתבה התורה[15] שצריך להביא לבונה זכה ומבואר בתורת כהנים שהכוונה שהלבונה תהיה ברורה ופירש החפץ חיים שתהא מנהירה, אמנם בשאר המנחות לא הזכירה התורה פרט זה שתהא הלבונה זכה אך יש שכתבו שכן הדין בכל המנחות שיש להביא אתם לבונה זכה[16].
לבונה לאזכרה.
בהקרבת לחם הפנים כתבה התורה שהלבונה היא אזכרה ללחם[17] וכך הוא לשון הפסוק ונתת על המערכת לבנה זכה והיתה ללחם לאזכרה אשה לה' ולשון זה לא כתבה התורה בשאר המנחות והטעם לזה כתב אחד מן הראשונים לפי שקרבן לחם הפנים היה שונה משאר כל המנחות שהרי בכל המנחות היו מקריבין על המזבח גם מן המנחה וגם מן הלבונה אבל בלחם הפנים לא היה בו חלק לגבוה מן הלחם כי הכהנים היו אוכלים את הלחם ורק הלבונה היתה קריבה על המזבח ולכך אמרה תורה והיתה הלבונה ללחם לאזכרה, כי מתוך שמקטירים הלבונה שעל הלחם הלחם נזכר למעלה, והברכה תחול בו ממנו למזונות העולם שכל מזונות שבעולם מתברכין בשבילו, ולכן היו י"ב חלות מסודרות על השלחן, ומשם הברכה באה כנגד י"ב מלאכים הסובבים כסא כבודו, ונקראים ארבע מחנות שכינה שמשם העולם מתברך לארבע רוחותיו, והם עומדים ג' לכל רוח כענין ארבעה דגלים של מדבר, וכנגדם בכסא שלמה י"ב אריות, והיו בי"ב חלות אלו כ"ד עשרונים.[18]
מנחות הקרבות ללא לבונה.
מנחת חוטא וכן מנחת סוטה היו קרבות ללא צירוף של לבונה כמפורש בפסוקים[19] והטעם לזה משום שלבונה הוא הידור לקרבן וכיון שמנחות אלו באות משום חטא לכן אינו בדין שיהא קרבנות מנחה אלו יהיו מהודרים[20]. בספר החינוך[21] כתב טעם נוסף לפי שקרבן מנחת חוטא מביא העני והתורה חמלה עליו אך המנחת חינוך[22] תמה על הטעם הזה שהרי בתלמוד מבואר שבדין היה שיצטרך החוטא להביא לבונה כמו כל המנחות אלא משום שלא יהא קרבנו מהודר לכן אינו מביא הרי מבואר שללא הטעם הזה היה עליו להביא לבונה.
מנחות עם לבונה שלא כדין.
הנותן לבונה בשיעור כזית במנחת חוטא או במנחת סוטה פסל את המנחה אמנם יכול ללקט את הלבונה והמנחה חוזרת להכשרה ומכל מקום כיון שנתן את הלבונה אע''פ שיכול לחזור וללקטה עבר על מצוות לא תעשה שהזהירה התורה לא יתן עליה לבונה ועונשו מלקות[23], ובספר החינוך[24] כתב שכהן שנתן לבונה עובר בלאו ולוקה אך תמהו עליו מנין לו שרק כהן עובר בלאו זה הלא בתלמוד לא הוזכר פרט זה שרק הכהן שמניח לבונה עובר בלאו ולכן יש לומר שגם ישראל שהניח לבונה על גבי מנחת חוטא עבר בלאו ולוקה[25]. הרמב''ם כתב[26] שאם נתן לבונה והקריבה עובר בלאו ונראה מדבריו שכל זמן שלא הקריב את המנחה אע''פ ששם עליה לבונה אינו עובר בלאו ויש שתמהו מנין לו דבר זה הלא פשטות דברי התלמוד נראה שמרגע שהניח את הלבונה על המנחה מתחייב[27] אמנם יש שהביאו ראיה לדברי הרמב''ם מדברי התורת כהנים שאין עובר באיסור של נתינת לבונה אלא אם כן הקריב את המנחה.[28]
התנדבות לבונה.
יכול אדם להתנדב להביא לבונה לבית המקדש בכל כמות שרוצה אך אם קיבל להביא לבונה ולא פירש כמה לבונה יש עליו להביא לבונה בשיעור קומץ שהוא השיעור של הלבונה הנצרך בבית המקדש בשביל הקרבת הלבונה עם המנחה.
טומאת לבונה
נחלקו תנאים אם לבונה מקבלת טומאה מן התורה י''א שמקבלת טומאה מן התורה ולמדו זה מדרשה של פסוק וממילא האוכל ממנה בטומאה חייב כרת וכן אם נשארה נותר ואכלה חייב כרת וכן אם נפסלה בפיגול ואכלה חייב כרת, וי''א שמן התורה אין לבונה מקבלת טומאה אלא מעלה מיוחדת עשו חכמים בלבונה שתהא מקבלת טומאה לענין הקרבנות שהרי מעיקר הדין כל דבר שאינו אוכל ואינו כלי אינו מקבל טומאה אלא עשו חכמים מעלה בלבונה שתהא מקבלת טומאה ולכן אם נטמאה אין מקריבין אותה[29][30]
אכל לבונה טמאה
האוכל לבונה טמאה לאחר שנתקדשה בכלי לוקה[31] והקשו האחרונים שהרי הרמב''ם[32] כתב שטומאת לבונה הוא רק מעלה מדרבנן ונאמרו בזה כמה ביאורים יש מבארים שכוונת הרמב''ם מעלה מן התורה[33]ויש שאמרו שהדבר דוחק והציעו לבאר שאם נתקדשה בכלי מקבלת טומאה מן התורה כמו שכתבו התוספות[34] אך פלפלו בזה והציעו עוד ביאור.[35]
- ↑ ספר ירמיהו, פרק ו', פסוק כ'
- ↑ מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק י"ד
- ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:מדרש רבה) מספר עברי נשא לא מוכר.במדבר רבה, פרשה נש"א, פסקה ט'
- ↑ מגילת שיר השירים, פרק ד', פסוק ו'
- ↑ שיר השירים ד' ו' וכמו שצויין למעלה.
- ↑ מדרש תנחומא פרשת וירא פיסקא ג'
- ↑ בפסיקתא זוטרתא בפסוק כאן כתב טעם נוסף לזה שירושלים נקראת לבונה משום שירושלים היא המקום שמלבין את עוונותיהם של עם ישראל.
- ↑ מדרש זוטא שיר השירים א' א'.
- ↑ רמב"ן על ספר בראשית, פרק כ"ב, פסוק ב'
- ↑ ירושלמי פאה ג' ז'
- ↑ ולדברי הרמב''ן נמצא שלבונה גדילה בירושלים שהרי הפסוק קורא לה גבעת הלבונה ולא הזכיר את זה כי שם מבואר מדוע נקרא ארץ המוריה ככתוב שם.
- ↑ מסכת סוטה, ובמשנה למלך הביא שמרש''י משמע שמקטיר את הלבונה מיד לאחר הקמיצה ללא שמניח אותה תחילה על הקומץ ותמה עליו שבגמ' מבואר לא כן.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ס"ד עמוד ב'משנה תורה לרמב"ם, הלכות תמידים ומוספין, פרק ה'
- ↑ מסכת יומא כ"ו עמוד ב'.
- ↑ פרשת אמור פרק כ''ד פסוק ז'.
- ↑ תוספות השלם פר' ויקרא פרק ב' פסוק א'.
- ↑ פרשת אמור פרק כ''ד פסוק ז'.
- ↑ רבנו בחיי שם.
- ↑ פרשת ויקרא פרק ה' פסוק י''א ופרשת נשא פרק ה' פסוק ט''ו.
- ↑ רש''י שם.
- ↑ מצוה קכ''ה קכ''ו.
- ↑ מצוה שם.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ט עמוד ב'
- ↑ קכ''ה קכ''ו.
- ↑ שם קכ''ה.
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות מעשה הקרבנות, פרק י"ב
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף נ"ח עמוד ב' וחידושי שפת אמת שם.
- ↑ אור שמח על הרמב''ם שם. ויתכן שזה הוא גם המקור לדברי הרמב''ם הנ''ל שרק כהן עובר בלאו זה שהרי לפי הרמב''ם עוברים רק בשעת ההקרבה והקרבה על המזבח לא שייכת אלא בכהנים ויש לעיין בזה.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף מ"ה עמוד ב' ופסק הרמב''ם כמצויין בהערה הבאה שטומאת לבונה הוא מדרבנן שמעלה עשו לה לטמאותה.
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ד עמוד ב' וכן משנה תורה לרמב"ם, הלכות איסורי המזבח, פרק ו', הלכה ח'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין, פרק י"ח
- ↑ הובא למעלה.
- ↑ לחם משנה בפ''ו מאיסורי מזבח ה''ח וצויין למעלה.
- ↑ מסכת מנחות דף ק''א
- ↑ אבן האזל פרק ד' מביאת מקדש הלכה ז'