משתמש:מהדורא קמא/השילוח

שגיאות פרמטריות בתבנית:מעיין
פרמטרים ריקים [ צבע, צבע כותרת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ ארץ, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

השילוח

שם נוסף	הגיחון (עין אום א-דרג')
מיקום המעיין
מחוז	ירושלים
אזור	ירושלים
גובה	אלף רע"ב אמה (תרל"ו מ')
נתוני המעיין
סוג זרימה	מעיין איתן
סוג נביעה	מעיין מחילות התהום
ספיקה ממוצעת	כשש מאות אלף מ"ק בשנה
אגן ניקוז	אפיק נחל קדרון
גישה למעיין
נגישות לציבור	פתוח
דרך גישה	ברגל (מתחת לפני הקרקע)
(למפת ירושלים העתיקה מוגדלת)   השילוח (למפת ירושלים העתיקה רגילה)   השילוח (למפת ירושלים רגילה)   השילוח (למפת ירושלים מוגדלת)   השילוח

השילוח או הגיחון (בערבית: עין אום א-דרג' מעין המדרגות) הוא מעיין מים חיים הנובע באפיק נחל קדרון סמוך לעיר דוד, השילוח הוא מעיין חשוב ביותר בתחום ירושלים וממנו היו שואבים מים לניסוך המים.

השילוח בהלכה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: לא תמציתי.

הלכות נסוך המים

ציור שאיבת המים בשמחת בית השואבה

לכתחילה היו לקחים מים לנסוך המים ממעין השילוח ובדיעבד היו לקחים מן הכיור
וזה לשון הרמב"ם הלכות תמידין ומוספין פרק י

א) כל שבעת ימי החג מנסכין את המים על גבי המזבח ודבר זה הלכה למשה מסיני ועם ניסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבדו:

ב) ואם עירה המים לתוך היין או היין לתוך המים ונסך שניהם מכלי אחד יצא ואם הקדים ניסוך המים לזבח אפילו נסכן בלילה יצא ובקרן דרומית מערבית היה מנסך למעלה מחצי המזבח והכל יורד לשיתין כמו שביארנו

ג) כיצד היו עושין צלוחית של זהב מחזקת שלשה לוגין היה ממלא אותה מן השילוח הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו עלה לכבש ופנה לשמאלו ונותן המים מן הצלוחית לתוך הספל שהיה שם ושני ספלים של כסף היו שם מערבי היה בו המים ומזרחי היה בו היין של נסך והיו מנוקבין כמין שני חוטמין דקין ושל מים היה נקב שלו דק משל יין כדי שיכלה המים עם היין כאחד:

ד) זה שמנסך המים היו אומרין לו הגבה ידך שפעם אחת נסך אחד על רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן שאמרו צדוקי הוא שהן אומרין אין מנסכין מים:

ה) כמעשהו בחול כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מערב שבת חבית של זהב ואינה מכלי השרת ומניחה בלשכה ולמחר ממלא ממנה:

ה) אם נשפכה או נתגלתה ממלא מן הכיור ומנסך:

הלכות מים חיים

מי השילוח הם מים חיים
כתב רמב"ם הלכות מקואות פרק ט (בדילוג)

מים חיים של המשילוח

שש מעלות במקואות זו למעלה מזו

1. מי גבאים ומי בורות שיחין ומערות
2. מי תמצית שלא פסקו אלא עדיין הגשמים יורדין וההרים בוצצין והן נמשכין ונקוין
3. מקוה שיש בו מ' סאה מים שאינם שאובין
4. מעיין שמימי שמימיו מועטין והרבו עליו מים שאובין
5. מעיין שלא נתערב בו מים שאובין אבל מימיו מוכים כגון שהיו מימיו מרים או מלוחים
6. מעיין שמימיו מים חיים שבהן בלבד טובלים בו הזבים הזכרים ולוקחין מהן לטהרת המצורע ולקדש מי חטאת

קבר התהום בשילוח

שנינו במשנה מסכת פרה פרק ג
”שִׁבְעַת יָמִים קֹדֶם לִשְׂרֵפַת הַפָּרָה מַפְרִישִׁין כֹּהֵן הַשּׂוֹרֵף אֶת הַפָּרָה מִבֵּיתוֹ לַלִּשְׁכָּה שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּירָה, צָפוֹנָה מִזְרָחָה, וּבֵית אֶבֶן הָיְתָה נִקְרֵאת, וּמַזִּין עָלָיו כָּל שִׁבְעַת הַיָּמִים מִכָּל חַטָּאוֹת שֶׁהיוּ שָׁם. וכו' חֲצֵרוֹת הָיוּ בִירוּשָׁלַיִם בְּנוּיוֹת עַל גַּבֵּי סֶלַע וְתַחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם. וּמְבִיאִים נָשִׁים עֻבָּרוֹת וְיוֹלְדוֹת שָׁם וּמְגַדְּלוֹת שָׁם אֶת בְּנֵיהֶן. וּמְבִיאִים שְׁוָרִים וְעַל גַּבֵּיהֶן דְּלָתוֹת, וְתִינוֹקוֹת יוֹשְׁבִין עַל גַּבֵּיהֶן וְכוֹסוֹת שֶׁל אֶבֶן בְּיָדָם. הִגִּיעוּ לַשִּׁלוֹחַ, יָרְדוּ וּמִלְאוּם, וְעָלוּ וְיָשְׁבוּ עַל גַּבֵּיהֶן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, מִמְּקוֹמוֹ הָיָה מְשַׁלְשֵׁל וּמְמַלֵּא בָּאוּ לְהַר הַבַּיִת, וְיָרָדוּ. הַר הַבַּיִת וְהָעֲזָרוֹת תַּחְתֵּיהֶם חָלוּל, מִפְּנֵי קֶבֶר הַתְּהוֹם.”

פירש רמב"ם שפירוש המשניות (שם) שילוח. שם נהר ניגר, ולזה הותר אליהם הירידה שם לפי שאינו מקום שקט שנתלה שיש שם קבר התהום ור' יוסי יחוש ואמר שהוא ממלא והוא על גבי השוורים ואינה הלכה: ואוסיף הרע"ב שם ירדו - תינוקות הללו לתוך נהר שילוח ומלאום - ממנו מים לקדש מי חטאת שמזין על השורף את הפרה כל שבעה. ובתוך הנהר ליכא לספוקי לקבר התהום, דלא עבידי דקברי בנהרות.וכתב על זה התוספות יום טוב (שם) ירדו תנוקות - ל' הר"ב לתוך נהר שלוח כו' ובתוך הנהר ליכא לספוקי כו' וכך הם דברי הרמב"ם ולדבריהם רבי יוסי אפילו בתוך הנהר חייש. אבל מדברי התוספות פ"ב דסוכה משמע לא שירדו לתוך הנהר אלא אצל הנהר על שפתו שכתבו דרבנן סברי משום ההוא פורתא לא חייש לקבר התהום ורבי יוסי חייש.

השילוח באגדה

ערך מורחב – משיחת שלמה על מי השילוח

ערך מורחב – סתימת מי הגיחון

ערך מורחב – מי השלוח ההלכים לאט

במקרא

מי השילוח הם מי מעין הנובעים בעמק הסמוך לירושלים היא עיר דוד והם היו מקור המים העיקריים של ירושלים בתקופת התורה שבכתב שמימי השילוח היו יושבי ירושלים מסתפקים את מימם.

בפקודת מלכי ירושלים מי השילוח הוצאו לתעלות ולברכות, ברכות אלו מזכרים בנביאים ובכתובים, בספר ישעיה (כב י"א) מזכרת הַבְּרֵכָה הַיְשָׁנָה שהיא כנראה הברכה ישנה שנעשתה שנים רבות לפני תקופת ישעיה הנביא, ובפסוק סמוך לה מזכרת בדברי הנביא (שם כב ט') הַבְּרֵכָה הַתַּחְתּוֹנָה שהיא כנראה הברכה שעשה המלך חזקיהו שמלך בתקופת ישעיה נבאי, וכמפורש בספר מלכים (ב פרק כ פסוק כ) וְיֶתֶר דִּבְרֵי חִזְקִיָּהוּ וְכָל גְּבוּרָתוֹ וַאֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַבְּרֵכָה וְאֶת הַתְּעָלָה וַיָּבֵא אֶת הַמַּיִם הָעִירָה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. [בירושלים במעלי ההר היתה גם עוד ברכה שנקראת הברכה עליונה (מלכים ב' יח י"ז, ישעיה ז' ג') משום כך הברכה שבעמק הסמוכה למעין השילוח הייתה נקראת הברכה התחתונה, הברכה העליונה לא היתה ניזונת ממעין השילוח אלא מקיבוץ מי גשמים ] וכנראה היא הברכה המוזכרת בספר נחמיה בשם (ג ט"ו) בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִד. כלומר ברכת השילוח הסמוכה לגן המלך ולמדרגות היורדות מעיר דוד .

בסמוך למעין השילוח הוא גיחון שמה נמשך לשמה למלך כמפורש בכתוב שירדו מעיר דוד לגחון ומשחו שם את שלמה ואחר כך עלו לעיר דוד עם המלך שלמה (מלכים א פרק א לב- מ') וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִד קִרְאוּ לִי לְצָדוֹק הַכֹּהֵן וּלְנָתָן הַנָּבִיא וְלִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וַיָּבֹאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָהֶם קְחוּ עִמָּכֶם אֶת עַבְדֵי אֲדֹנֵיכֶם וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אֹתוֹ אֶל גִּחוֹן: וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וּתְקַעְתֶּם בַּשּׁוֹפָר וַאֲמַרְתֶּם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה: וַעֲלִיתֶם אַחֲרָיו וּבָא וְיָשַׁב עַל כִּסְאִי וגו' וַיֵּרֶד צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא וּבְנָיָהוּ בֶן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי וַיַּרְכִּבוּ אֶת שְׁלֹמֹה עַל פִּרְדַּת הַמֶּלֶךְ דָּוִד וַיֹּלִכוּ אֹתוֹ עַל גִּחוֹן וַיִּקַּח צָדוֹק הַכֹּהֵן אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן מִן הָאֹהֶל וַיִּמְשַׁח אֶת שְׁלֹמֹה וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָר וַיֹּאמְרוּ כָּל הָעָם יְחִי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיַּעֲלוּ כָל הָעָם אַחֲרָיו וְהָעָם מְחַלְּלִים בַּחֲלִלִים וּשְׂמֵחִים שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַתִּבָּקַע הָאָרֶץ בְּקוֹלָם.

ירדו מציון עיר דוד שהיה שם בגבוה העיר אל גיחון שהיה בשפל ההר, והרכיבו את שלמה על פרדת המלך ומשחו אותו בגיחון

— אברבנאל על מלכים א - פרק א פסוק ל"ח

חזקיהו המלך סתם את מוצא מי הגיחון כמפרש ספר דברי הימים (ב פרק לב) וַיַּרְא יְחִזְקִיָּהוּ כִּי בָא סַנְחֵרִיב וּפָנָיו לַמִּלְחָמָה עַל יְרוּשָׁלִָם: וַיִּוָּעַץ עִם שָׂרָיו וְגִבֹּרָיו לִסְתּוֹם אֶת מֵימֵי הָעֲיָנוֹת אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר וַיַּעְזְרוּהוּ: וַיִּקָּבְצוּ עַם רָב וַיִּסְתְּמוּ אֶת כָּל הַמַּעְיָנוֹת וְאֶת הַנַּחַל הַשּׁוֹטֵף בְּתוֹךְ הָאָרֶץ, לֵאמֹר לָמָּה יָבוֹאוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר וּמָצְאוּ מַיִם רַבִּים וגו' וְהוּא יְחִזְקִיָּהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַּישְּׁרֵם לְמַטָּה מַּעְרָבָה לְעִיר דָּוִיד וַיַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל יַּצְלַח יְחִזְקִיָּהוּ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ:

בחז"ל

ציור ברכית השילוח בתקופת בית שני

דרש במעלת מי השילוח
במדרש רבה איכה (הקדמה פסקה יט ) רבי אבין פתח וכו' אמר ירמיה לישראל אלו זכיתם הייתם יושבין בירושלים ושותין מי השילוח שמימיו נקיים ומתוקים עכשיו שלא זכיתם הרי אתם גולים לבבל ושותין מי פרת שמימיו עכורין וסרוחין הה"ד (ירמיה ב') ועתה מה לך לדרך מצרים לשתות מי שיחור ומה לך לדרך אשור לשתות מי נהר. באבות דרבי נתן (פרק חמשה ושלשים) מספר שמי השילוח היו עוזרים לעיכול בשר הקרבנות ושהכהנים היו מרבים לאכול בשר הקדשים היו שותים את מי השילוח ומתעכל במיעיהן כדרך שהמזון מתעכל.

דרש מוסר השכל ממי השילוח
במסכת ערכין (י ע"ב) שנינו שרבן שמעון בן גמליאל מספר שמעין השילוח היה מקלח מים בגודל של מטבעה הנקרא איסר צוה המלך הלכו עבדיו והרחיבוהו כדי שיתרבו מימיו אולם ככל שהם הרכיבו את הנקב המים הלכו ונתמעטו, על כן חזרו והקטינו את הנקב חזרו המים לקלח כמיקודם. וסיפה על זה הגמרא לקיים מה שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל גבור בגבורתו. וכתב על זה בספר בניהו בן יהוידע (שם) נרא לי בס"ד כל זה היה בהשגחה מן השמים כדי ללמדם מוסר 'מאן דאיהו זעיר איהו' רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר [פ' מי שהוא קטן הוא גדול ומי שהיא גדול היא קטן].

ברמזי הפילוסופיה

מי השילוח רמז למלאכים שלוחי מרום
בספר תורת העולה לרמ"א (חלק ג - פרק סא ) כתב וז"ל: ענין ניסוך המים וכו', שהוא מורה על השפעת הבריאה מן המזבח העליון שהוא ברא הכל, על כן היו מנסכין המים כל ימי החג וכו'. והיו לוקחין ממי השילוח וכו' בהיות כי התורה נתנה לתחתונים ולא בשמים היא, כי אין העליונים צריכין להורות להן דברים אלו [פ' שהמים נבראו מן המזבח העליון], כי הם היודעים והמשיגים האמת על אמיתתו, ואין הרמזים אלו צריכין אלא לתחתונים, לכן היו מוליכין אלו המים ממי השילוח, שהם מלאכי מעלה שהם שלוחי המקום ונקראו מים, כמו שבאר הרב בעל העקידה פרשת בראשית ולכן נקראים מי השלוח.

בקבלה

סוד מי השילוח מכוונים ל'מי הדעת'
בעולם הסוד נהר הגיחון הגדול הסובב את ארץ כוש כמהו גם מעין הגיחון הקטן הסמוך לירושלים שניהם כאחד מכוונים למעיין נחל הגיחון שבעולם העליון שהוא נחל שבו זרמים מימי הדעת בשפע עצום להריק ולהשפיע דעת עליון לתחתונים, שפע המרבה אצל התחתונים את החכמה והדעת בפרט ואת שפע הברכה וההצלחה בכלל, נהר גיחון העליון הוא הנחל הגדול והבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה הוא קו היוצא מרום כל המעלות הקו מהא"ס ועובר בכל העולמות וירד עד המקום מתחתון ביותר, את הנחל הזה הזורם בין עצי הפרדס העליון הזה ראה אלישע בן אבויה כנכנס לפרדס. ריב איתנים קיים בעולמות העליונים על מקורות השפע, כוחות החיצונים מעוניינים לאחז ולתפוס את נביעת מימי הדעת ולהריק אותם למלכות האלילים שביד אומות העולם בעולם התחתון למען להרבות כחם חכמתם ודעתם של אומות העולם. לעומת זאת כחות הקדושה נלחמים אף הם על מקורות המים להריק למטה את שפע הדעת למלכת ה' שביד ישראל. כל הקורות של מי השילוח כאן בארץ הוא מכוון לקורות של מי הדעת בעולם העליון. כאשר בעולם הזה מי השילוח היו תחת ממלכות האליל של אומות העולם, אף למעלה מי הדעת נגרו אל החיצונים. וכאשר כבש דוד את ירושלים ואת השילוח שבה ומי השילוח נכנסו תחת ממלכת בית דוד למטה והיו למי השתייה לבני ממלכות ה' יושבי ירושלים, אף מי הדעת למעלה תכנסו תחת מלכת ה'. כמו כן אף משיחת שלמה בסמוך לגיחון וכן אף סתימת חזקיה את מי הגיחון בכדי שלא ישתו ממנו בני ממלכת אשור, ואפילו פתיחת מי השילוח באלף השישי, כל זה מכוון למי הדעת העליונים. ראה להלן

מעין השילוח ולשלום אין קץ

צירו על גבי חלון בירושלים המתאר את ה'שלום אין קץ' שיהיה לעתיד לבוא בין האומות ע"י השלום של התורה שתצא מציון

בספרי וישם לך שלום וכו' ר' נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ, ר' יונתן אומר זה שלום של תורה שנאמר יי' עוז לעמו יתן וגו', וזה הוא הייחוד השלם, וזהו סוד ששנינו הוי מתפלל בשלומה של מלכות, והיא מלכות שמים שתתיחד בשלום ואמת, כי לזה יתכוונו החסידים בתפלותיהם ועליו יבקשו בתחנותיהם כי זה כל חפץ וכל ישע.

— ספר עבודת הקודש - חלק ב פרק ח

בשעה שיתקבצו גליותיהם של ישראל, מד' רוחות העולם, ויעלו בגדולה ומעלה גדולה, על ארץ ישראל, ובעת ההיא יצא נהר גדול מבית קודש הקדשים ששמו גיחון

— ספר עמק המלך הקדמה השלישית - פרק יא משנה י"ב

על ידי זה שאמר והורדתם אותו אל גיחון על ידי זה מלך שלמה ממלך ע"ה על העליונים והתחתונים וכו' עד רחבעם וכו' [ש]נחלק המלכות ונסתם מ"ם של למרבה המשרה בשני דלתותיה, עד שבא חזקיה"ו, שהוא, חז"ק יה"ו, והיה רוצה לפותחה. וז"ש (ישעיה ל"ה) מדלה יבצעני, ובעונות לא זכה להיות משיח, ולזה סתם מי גיחון שבתוך ירושלם. וכו' כי חזקיהו היה ניצוץ משיח, כמ"ש חז"ל בסנהדרין פרק חלק, בקש הקב"ה לעשות לחזקיהו משיח ולסנחרב גוג ומגוג, וכשלא אמר שירה קטרגה עליו מדת הדין וכו' ולזה נסתמה המ' של למרב"ה המשרה וכו' חזקיהו אם היה אומר שירה, היה וכו' מתקן העולם וכו' וכשלא אמר וכו' שאר האומות נשארו לימות המשיח שאז יעלו וכו' ויתוקן הכל. וכל זה רמוז בפסוק של למרבה המשרה, כי מ"ם של למרבה היא סתומה, כי נסתם הקץ בעון שלא אמר שירה, וכו' שאם היה אומר שירה, היה ולשלום אין קץ, וכו' והיה מלא זה השלום וכו' ונעשה שלום מלא בלי קץ.

— ספר הליקוטים לרבינו האר"י- ספר מלכים א - פרק א, ישעיה - פרק לח

כתוב בפסוק בספר ישעיה (ישעיה ט' ו') למרבה המשרה ולשלום אין קץ על כסא דוד ועל ממלכתו להכין אתה ולסעדה במשפט ובצדקה מעתה ועד עולם קנאת ה' צבאות תעשה זאת. הכתיב של המילה למרבה היא 'לםרבה' רק הקרי היא למרבה. ופירש האר"י ז"ל על פי הזוהר הקדוש שהכתיב מרמז שכיום מעין השפע סתום כמו ה'מם סופית' הסגור שבכתיב ולעתיד שבוא יפתח המעין כמו המם שבקרי הפתוחה, והמעין העליון מכוון למעיין מי השילוח התחתון ולפתיחתו שאז ישפע השפע של תיקון האומות ולשלום אין קץ בין האומות.

באלף החמישי והשישי בעוונותינו הרבים בני אדום ובני ישמעאל משלו במעין הגיחון הסתום למטה ושתו את מימיו, ובזזו את מימי הדעת וכוחות הקדושה מישראל למעלה. לעתיד לבא יפתח בירושלים מעין הגיחון של מי הדעת ויצאו מים חיים של תורת מציון. על ידי שפע מי הדעת עתידים אומות העולם להיתקן ודת ישמעאל ודת אדום עצמה תתוקן ויהיו כלי להשפיע את דת האמת בעולם, והאויבים יהפכו לאוהבים

יאבל מחשבות בורא עולם--אין כוח באדם להשיגם, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו. וכל הדברים האלו של ישוע הנוצרי, ושל זה הישמעאלי שעמד אחריו--אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד: שנאמר "כי אז אהפוך אל עמים, שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ולעובדו שכם אחד" (ראה צפניה ג,ט).

— רמב"ם הלכות מלכים ומלחמות י"א י"א

שער הבחינה

ציור של מעין מגיח

מעין הגיחון הוא בגובה תרל"ו מטר (אלף רע"ב אמה) מעל פני הים.והוא מספק כשש מאות אלף מ"ק בשנה על פי חשבון ממוצע בין שנים רבות, מעין השילוח הוא מהגדולים במעיינות הרי יהודה. מעין השילוח הוא מעיין מחילות התהום (מעיין קרסטי בלע"ז) כלומר מעיין שניזון ממים המחלחלים מחילות שבסלע הגיר. וכן המעיין השילוח מעיין מגיח כלומר מעיין שימיו מגיחים בגיחות פתאומיות בהפסקות קבועות . וזאת מפני שלפני הנביעה המים נקווים במערה של מחילות התהום הנמצאת באדמה שורת האבן הלבנה אדומה, ומוצא המערה מתעקל ועושה צינור השקה משמתמלאת המערה במים היא מתרוקנת בפתאומיות דרך הפתח הצר של הצינור , וכך נעשת גיחה. מספר הגיחות מגיע לארבע עד חמש ליום בחורף, וכל גיחה אורכת כארבעים דקות. בקיץ מצטמצם מספר הגיחות לאחת או שתיים ליום עובדה זו שמי השילוח מגיחם מפעם לפעם מופיעה בכתביהם של חכמי המחקר שחקרו את תעלת השילוח במאה השישית ובמחצית הראשונה של המאה השביעית לאלף השישי.

אולם במחצית השנייה של המאה השביעית שינויים במערכת המים המים של העיר ירושלים (ואפשר שאף תזוזות של עמודי ארץ), השפיעו על מצב מקוואות התהום, ובכך הפך מעין השילוח בהדרגה למעיין רגיל המכונס בשורה באדמה הנותן את מימיו ברציפות

באתי לכתוב שבח העיר הקדושה הזאת אפילו בחורבנה, וכותל מערבי של בית המקדש ובית הקברות בעמק יהושפט ומי השלוח שעולה ויורד בכל יום ומגדל דוד ויד אבשלום וקבר זכריה הנביא וחולדה הנביאה… סנהדרין ומגדל דוד וציון והר המשחה… ויופי החומה שסביב ציון וירושלים אין כדומה לה בלי ספק. יהי רצן שנזכה ונחיה ונראה הנחמות ציון עם כל עם ישראל. אמן."

— אגרת ר' שמשון בק

התולדות השילוח

אלף הראשון והשני

מערות סביבות השילוח, עליהם בנוים בתים של ישמעאלים יושב בכפר השילוח (סילואָן)

חז"ל מספרים כי אדם הראשון היה טובל במעין הגיחון וסביבות מעיין הגיחון יש מערות רבת, וחכמי המחקר סוברים שבני אדם מאלפיים שנות תהו היו יושבים במערות אלו ומסתפקים מים ממעין הגיחון. מפקחי הגלים כשפיקוחו בגלי חורבות עיר דוד מצאו מטמוני כלי אבן מסוף האלף הראשון תחילת האלף השני וכן מטמוני כלי חרס שנמצאו בשירטון וזמנם אינו ברור לחלוטין לפי השורה שנמצאו. המטמוניות שנמצאו כוללים בסיסים לכלי חרס עם טביעות מחצלת, וכלים שנמצאו כדוגמתם במקומות אחרים שם יש סימנים ברורים שחזקה בדרגת אנן סהדי שכלים כאלו הם מזמן הסמוך לדור הפלגה. מטמוניות אלו מתאחדים עם העדות בפיקוח גלי החרבות בהרי יהודה סביבות עיר דוד שפיקחה אותם החכמה המומחית קתלין קניון‏‏, המעידה על מטמוניות נוספים ומקומות של חרבות מסמוך לדור הפלגה שהעיקרי בהם נתגלה בסטף .

אלף השלישי

בתחילתו של אלף השלישי התישבו היבוסים בסמיכות למעיין הגיחון ובמשך השנים הם הלכה ובנו שם עיר גדולה עם חומות ומבצרים והיא נקראת יבוס וַיָּבֹא עַד נֹכַח יְבוּס הִיא יְרוּשָׁלָם וגו' וַיֹּאמֶר הַנַּעַר אֶל אֲדֹנָיו לְכָה נָּא וְנָסוּרָה אֶל עִיר הַיְבוּסִי הַזֹּאת וְנָלִין בָּהּ (שופטים פרק יט י' י"א) בעשור הראשון של מאה השביעית להאלף השישי , החכמה המומחית קתלין קניון, מצאתה במחצית המדרון המזרחי של חורבות עיר דוד היורד לערוץ נחל קדרון, מצתאה שם קניון חלק מחומת העיר של עיר היבוסים. בשנים האחרונות מצאו מפקחי הגלים החכם המומחה רוני רייך והחכם המומחה ומר אלי שוקרון מצאו סביב המעיין שאריות של ביצור גדל-מידות אותו כינו בשם "מגדל המעיין". מידותיו החיצוניות עצומות (כ- כ"ו מטר). קירותיו בעובי של כ-ו' אמה שנבנו מגושי אבן גדולים. ממערב נסמך המגדל על מדרגת סלע. את קירו הדרומי הם מצאו בשלמותו וכן את פינותיו המזרחיות. החרסים הרבים שנמצאו בזיקה למגדל זה מצביעים על תקופת האבות גלות מצרים וכיבוש הארץ. בדיעבד היה הדבר ברור למדי: תקופה זו. זהו גם הצורה של הבנייה והביצור של ערים כנעניות שכנות דוגמת גזר, שכם וחברון, ערי-ממלכה השכנות לירושלים מצפון, ממערב ומדרום. תקופת האבות גלות מצרים וכיבוש הארץ היא התקופה של בנית עיר הראשונה בתולדות ירושלים. בתקופת דור הפלגה נמצאו בה רק שאריות מועטים, היכולים להצביע על קיומו של ישוב כפרי בירושלים בתקופה זו.

הגיחון הוא מעיין הנובע ללא הרף. מובן מאליו כי הקפתו בביצור חייבה התקנת מוביל שיפנה את המים מתוך החלק המבוצר. לשם כך נחצבה תעלה עמוקה, המוליכה מן המעיין דרומה, שכוסתה בגושי אבן גדולים. תעלה זו נמצאה על יד מפקחי הגלים ומשנתגלה מגדל המעיין, שקירו הדרומי בנוי על-גבי אבני הכיסוי של תעלה זו, היה ברור למדי כי היא קדומה – או לפחות בת זמנה של – מערכת הביצורים. תעלה זו נתמשכה לאורך המדרון המזרחי של נחל קדרון, והובילה ודאי את מי המעיין אל אחת הבריכות שבדרום העיר. בדרכה – מבלי שניתן היה להבחין בכך על פני השטח – במרחק קטן מן המעיין, נחצבה ממנה מנהרה קצרה המסתעפת ממנה, שהובילה אל הברכה הישנה, היבוסים ישבו שם עד שהעיר נכבשה על ידי דוד המלךו כמפורש בספר שמואל (ב פרק ה) וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וגו' וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד: וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וְיִגַּע בַּצִּנּוֹר וכו' וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד וַיִּבֶן דָּוִד סָבִיב מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה: וַיֵּלֶךְ דָּוִד הָלוֹךְ וְגָדוֹל ה' אֱלֹקי צְבָאוֹת עִמּוֹ. הרלב"ג פירש (שמואל ב פרק ה פסוק ז ) וילכד דוד מהיבוסי את מצודת ציון היא עיר דוד ואמר דוד ביום ההוא כל מי שיכה יבוסי ויגע בצנור 'והוא המרזב שנשפכים ממנו המים' ע"כ. ויש מחכמי המחקר שפרשו שהצינור הזה הוא אחד מהתעלות שעברו ממעין השילוח עד תוך העיר, ודוד צווה לאנשיו להיכנס לעיר דרך הצינור. לקראת סוף האלף השלישי נמשך שלמה המלך על גדות מעין הגיחון.

אלף הרביעי

מדרגות בריכת השילוח

בתחילת המאה השניה לאלף הרביעי כחלק מהכנות לבואם של צבא אשור ועריכת מצור על ירושלים, מצווה המלך חזקיהו לחצוב מערה שתהיה תעלה שתוביל את מי הגיחון מתחת לירושלים אל בריכת השילוח הנמצאת בתוך חומות העיר המורחבת של חזקיהו. כפי שמופיע בדברי הימים:

וְהוּא יְחִזְקִיָהוּ סָתַם אֶת מוֹצָא מֵימֵי גִיחוֹן הָעֶלְיוֹן וַיַישְרֵם לְמַטָה מַעְרָבָה לְעִיר דָוִיד וַיַצְלַח יְחִזְקִיָהוּ בְכָל מַעֲשֵהוּ

— דברי הימים ב' לב, ל

כתיבה שנמצאה בתעלת חזקיהו שהתגלתה בשנת ה'תר"ם, מתארת את מעמד סיום החציבה. כיום נמצאת הכתיבה בהיכל האצרות באיסטנבול. אחרי גלות בבל בביאה שניה כשעלה נחמיה ובנה את חומות ירושלים מוזכר בפסוק: ”וְאֵת שַׁעַר הָעַיִן הֶחֱזִיק שַׁלּוּן בֶּן כָּל חֹזֶה... וְאֵת חוֹמַת בְּרֵכַת הַשֶּׁלַח לְגַן הַמֶּלֶךְ וְעַד הַמַּעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעִיר דָּוִיד.” (נחמיה ג, טו) וכן ”וָאֶעֱבֹר אֶל שַׁעַר הָעַיִן וְאֶל בְּרֵכַת הַמֶּלֶךְ” (נחמיה ב, יג).וכתב ה מלבי"ם ( נחמיה פרק ג פסוק יד - חלק באור הענין) וז"ל: וקרוב לו למזרחו בתוך החומה היו מי השלוח שנקרא ג"כ בריכת המלך [למעלה ב' י"ד], שנמצאו שם גנות המלך, ונודע כי מצודת ציון עיר דוד ובית שלמה מלוא ובית מלוא, היה במורד הר ציון במזרחו, ומשם הלכו במעלות דרך גיא בן הנום וחומת העיר אל גנות המלך והברכה, כי עיר דוד היתה במערב גיא בן הנום תוך חומת הר ציון, והגן והברכה היו תוך חומת העיר, והיה גשר בנוי על שתי החומות לבא מאחד לחבירו, וז"ש ואת חומת ברכת השלח לגן המלך ועד המעלות היורדות - מעיר דוד ע"כ

בתקופת מלכות יון בארה"ק העמידו היונים בסמוך למעין השילוח בית ע"ז לאליל שלהם המכונה במשנה (זבים א ה) גד יון

במשנה מסכת סוכה (ד ה) מסופר איך בשמחת בית השואבה היו שואבים ממעין השילוח מים לנסך על המזבח ”נִסּוּךְ הַמַּיִם כֵּיצַד, צְלוֹחִית שֶׁל זָהָב מַחֲזֶקֶת שְׁלשֶׁת לֻגִּים הָיָה מְמַלֵּא מִן 'הַשִּׁלוֹחַ'. הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַמַּיִם, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ. עָלָה בַכֶּבֶשׁ וּפָנָה לִשְׂמֹאלוֹ, שְׁנֵי סְפָלִים שֶׁל כֶּסֶף הָיוּ שָׁם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, שֶׁל סִיד הָיוּ, אֶלָּא שֶׁהָיוּ מֻשְׁחָרִין פְּנֵיהֶם מִפְּנֵי הַיָּיִן. וּמְנֻקָּבִין כְּמִין שְׁנֵי חֳטָמִין דַּקִּין, אֶחָד מְעֻבֶּה וְאֶחָד דַּק, כְּדֵי שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם כָּלִין בְּבַת אֶחָת. מַעֲרָבִי שֶׁל מַיִם, מִזְרָחִי שֶׁל יָיִן” כדבר הזה נמשך הדבר בשילוח עד חורבן בית המקדש השני לקראת סוף האלף הרביעי.

אלף החמישי

סוף האלף הרביעי תחילת האלף החמישי

אחר החורבן וביותר אחר חרבן ביתר בנה האדרינוס קיסר שחיק טמיא בירושלים עיר רומית לאליליו וכחלק מבנית העיר בנה סכר בנחל קידרון ועל ידי זה נחסם המעבר למקור העין של מי השילח ונשתכח מקומו למשך כל האלף החמישי וכל מה שהיו יודעים ממנו הוא מברכית השילוח המקבלת מימיה מהתעלה שבנה חזקיהו, עד במאות הראשונות של האלף השישי חזר ונתגלה מקום המעין.

בריכה ממעיין השילוח שנבנתה על ידי מלכות אדום של הנוצרים

ליל אלף החמישי

במשך רוב ליל האלף החמישי היתה ארץ הקודש נתונה תחת מלכות אדום של הנוצרים. הנוסע מבורדו מתאר בשנת ד'צ"ג בריכה מפוארת ורחבת ידיים שהייתה מוקפת שדרות עמודים מארבעת צדדיה. הדפנות נחצבו בסלע ומעליו הייתה בניית גזית. באמצע הבריכה עמדה מחיצה להפרדה בין גברים לנשים.

מפקחי הגלים מצאו ליד הגיחון שאריות של כנסיית השילוח שנבנתה בליל האלף החמישי על ידי הקיסרית אליה אודוקיה. לפי אמונת הנוצרים הכנסייה הוקמה לזכר סיפוריהם כישופי אותו האיש שבכח כישופו החזיר לעיוור את ראייתו בבריכת השילוח כפי שמתואר בספריהם : שסיפרו שכאשר עבר בדרכו אותו האיש ראה אדם אחד עור מיום הולדו. ואמר אליו אותו האיש: 'לך ורחץ בבריכת השלוח'. הלך ורחץ, ובא כשהוא רואה". כנסיית הנוצרים הזו הוקמה מצפון לבריכת השילוח, כלומר על גבי המוצא הדרומי של תעלת השילוח, וחלקיה נשתמרו היטב, לעתים עד לגובה העולה על חמישה אמה. כנסיית הנוצרים הזו, שמידותיה ל"ב אמה ברוחב על נ"ו אמה באורך, נחלקה לאולם תווך ושתי סיטראות על ידי ארבע אומנות רבועות. הסיטראות רוצפו בפסיפסים מעוטרים בדגמים שרווחו תקופת מלכות רומי של הנוצרים בארה"ק. הכניסה לכנסיית הנוצרים הזו הייתה מצפון וירדו אליה דרך אטריום (חצר פנימית) ונרתקס מדורג ממנו עברו לכניסה דרך סטיו. הסיטרה הדרומית נפתחה אל בריכת השילוח במעין סטיו פתוח. כנסיית הנוצרים הזו חרבה בשנת ד'שע"ד .

”ברוך שעקר עבודה זרה מארצנו כשם שעקרת אותה מהמקום הזה, כן תעקור אותה מכל המקומות, והשב לב עובדיהם לעבדך (שלחן ערך או"ח רכד ב)”.

יום אלף החמישי

במשך רוב יום אלף החמישי היתה ארץ הקודש נתונה תחת תקופת מלכות ישמעאל הראשונה בארה"ק .

בסמוך למעין השילוח יש עד ימינו כפר הנקרא בלשון ישמעאל סילואן, לשון יון הפכה את שילוח, לסילואָה, והוסיפה לו את הסיומת "אן" כרגיל בלשון יון והשם סילואן התגלגל ללשון ישמעאל. תושבי כפר סילואן מספרים כי בניית הכפר מיוחסת לבזמן הגעתו של הח'ליפה עומר בן אל-ח'טאב שנתן את האזור ליושבי המערות סביב המעיין.

כפר השילוח של בני ישמעאל, תשס"ט

הכפר מוזכר בכתבי הנוסע הערבי מוקדסי, בשנת ד'תשמ"ה הוא כותב:

הכפר סולאן נמצא בשולי העיר. מתחת לכפר 'עין סולאן', בעל מים טובים, המשקה את הגנים הגדולים שהוקדשו כוואקף על ידי הח'ליפה עות'מאן בן עפאן לעניי העיר. מתחת לזה ביר איוב. מסופר כי בליל ערפאת, מי הבאר הקדושה זמזם במכה מגיעים מתחת לאדמה למעיין (של סילואן). האנשים עורכים מסיבה באותו ערב.

ליל ערפאת הוא חג העלייה לרגל של דת ישמעאלי החל בין היום השמיני ליום השנים עשר של חודש ד'ו אל-חיג'ה, החודש השנים עשר בלוח השנה של הישמעאלים המנהג מיוחס על ידי הישמעאלים עד ל אברהם וישמעאל. העולים לרגל במכה עושים שם הקפות ורצים בין הרי הא-סאפא והא-מארוואה; שותים מבאר הזמזם; שעליו כתב באבן עזרא (בראשית פרק טז פסוק יד) ”באר לחי - לאשר יהיה חי לשנה האחרת כטעם כה לחי. כי בכל שנה היו חוגגים הישמעאלים אל הבאר הזאת גם היום יקרא באר זמום” ושם הם הולכים למישורי הר ערפאת .

אלף השישי

וְאַשְׁלִיחַ בְּשִׁלֹחַ שְׁלָחָי
הֱצִיקַתְנִי תְשׁוּקָתִי לְקל חָי לְשַׁחֵר מְקוֹם כִּסְאוֹת מְשִׁיחָי עֲדֵי אֶמְצָא הֲדוֹם רַגְלֵי אֱלֹקי וְשָׁמָּה אֶשְׁפְּכָה נַפְשִׁי וְשִׂיחָי וְאֶסְתּוֹפֵף בְּהַר קָדְשׁוֹ,וְאַקְבִּיל לְפִתְחֵי שַׁעֲרֵי שַׁחַק פְּתָחָי וְאַפְרִיחַ בְּמֵי יַרְדֵּן נְרָדָי וְאַשְׁלִיחַ בְּשִׁלֹחַ שְׁלָחָי אֲ-דֹנָי לִּי וְאֵיךְ אִירָא וְאֶפְחַד וּמַלְאַךְ רַחֲמָיו נֹשֵׂא שְׁלָחָי אֲהַלֵּל אֶת שְׁמוֹ מִדֵּי חֲיוֹתִי וְאוֹדֶנּוּ עֲדֵי נֶצַח נְצָחָי. — הציקתני תשוקתי לרבי יהודה הלוי

במשך האלף השישי ישבו ועדין יושבים סביבות השילוח בני ישמעאלים ישבי כפר השילוח (סילואן)
סמוך לאלף השישי החל מהמאה אחרונה לאלף חמישי החלו בני ישראל לעולות לארה"ק קימעא קימעא כמי השילוח ההלכים לאט, ראש וראשון לעולים היה רבי יהודה הלוי שבשיר שלו המתאר את תשוקתו לארץ הקודש הוא מתאר את ואמר ואשליך בשילוח שלחי. רבי בנימין מטודילא בספר מסעותיו (ע 33) מתאר את ירושלים ושם מצבת יד אבשלום וקבר עזיהו המלך ושם מעין גדול מי השילוח מנחל קדרון ועל המעין בניין גדול מימי אבותינו. סמוך לאלף השישי כאשר עלו לארץ הקודש שלוש מאות בעלי התוספות ועוד ראשונים ואחרי כן עוד מגדולי האחרונים , מסורת בפי זקני ירושלים שם בחרו להקבר סביבות מעין השילוח, כמו שכתב בספר אלה מסעי לרבי משה חגיז וז"ל: ומעיין זה [השילוח] היום ידוע שהוא לדרומית של ירושלים, והוא לסוף הבית החיים שלנו, סמוך למערה הסתומה, אשר כפי המקובל אצל הזקנים שם נקברו המרדכי ורבינו קלונימוס ורבינו עובדיה מברטנורה, עם שאר צדיקים שאיני זוכר את שמם, זכר כולם לברכה. וספר 'גט פשוט' למהר"מ ן' חביב,(סי' קכח אות לז) כתב וז"ל: וכן היום מעין זה [השילוח] ידוע לדרומה של ירושלים וקורין אותו בערבי סילוואן. והוא לסוף בית הקברות סמוך למערה הסתומה אשר נקברו שם המרדכי ורבינו קלונימוס ורבינו עובדיה מברטנורה ושאר צדיקים כידוע לנו מפי זקנים. ובספר 'קורא הדורות' (דף יט, א) כתב: כשעליתי לירושלים תוב"ב אמרו לי תושבי העיר, שיש קבלה בידם מן הזקנים כי שם בבית הקברות תחת שפוע ההר אצל הכפר שקורין עין שילואן, שקבורים שם שלשה גדולי עולם והם הרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא מפרש המשניות. ומהמשך (דף כד, א) וכבר כתבתי שבהיותי בירושלים תוב"ב שמעתי מפי קצת חכמי העיר שהיתה קבלה בידם מן הזקנים שהרמב"ן והמרדכי ורבינו עובדיא מברטנורא שלשה גדולים אלו הם קבורים תחת שפולי הר הזתים בסוף בית הקברות של ישראל והוא סמוך לכפר אחד שיש שם שקורין עין שילואן והוא קרוב למעין מי השלוח.

כפר השילוח התימני

כפר השילוח של בני ישראל, תרנ"א

בשנת ה'תרמ"ב עלו במסגרת עליית אעלה בתמר בני ישראל מתימן לירושלים. חלקם הגדול חפץ להישאר בקרבת מקום לשרידי בית המקדש, וכך נאלצו להתגורר במערות פתוחות אשר איתרו בצלע הר הזיתים. בהנהגתו של הרב סעדיה מדמוני, הוקמו בתים לבני ישראל וכן נבנה בור מים גדול, לאחר מכן נקנתה חלקה סמוכה נוספת, עליה הוקמו מבנים נוספים. כלל המקום מרפאה וחמישה בתי כנסת. במרום פריחתו של הכפר מנה המקום כמאתים משפחות, אשר חלקן לא היו תימניות. הישמעאלים ישבי ארץ הקודש חשו שבני ישראל שבאים לנשל אותם מארץ הקודש ובמאורעות תר"פ תושבי כפר השילוח מבני ישמעאל פרעו בתושבי הכפר מבני ישראל ובתיהם של בני ישראל נפגעו במהלך פרעות שביצעו בהם הישמעאלים ובעקבות הפרעות אלו ואחרים וגירושם של בני ישראל משם, נבזז רכושם על ידי בני ישמעאל ובתיהם נהרסו כמעט לחלוטין. רבי שלמה חוסני מדמוני, מתושבי הכפר, אף נרצח בדרכו לכפר אליו הלך בניסיון להציל ספר תורה שנותר במקום. בשנת תשס"ד שבו לגור במקום משפחות מבני ישראל מטעם ההקדש של כפר התימנים ולאחר שהקרקעות נקנו שוב. בשנת תשע"ד נכנסו תושבים מבני ישראל לעוד בתים בכפר נוסף על שהיו קודם לכן. עיקר ההתיישבות בוצעה על ידי חבורת עטרת כהנים. הישמעאלים משוכנעים שמטרת המתישבים לעקור אתם מכפר השילוח בפרט ומארץ הקודש בכלל והם המתנגדים להתישבותם במקום הם זורקים לעתים אבנים לעבר התושבים מבני ישראל ובתיהם.

שער הדקדוק

המעיין נקרא בלשון תורה בשם 'גיחון' וכתב בספר השורשים לרד"ק (אות הגימל - ערך גוח) גוח.וכו' והכבד כי יגיח ירדן אל פיהו (איוב מ, כג.), כי יוציא, מגיח ממקומו (שופטים כ, לג.), מוציא. ויש אומרים שהוא בודד וענינו יוצא ממקומו. בגיחו מרחם יצא (איוב לח, ח.), בצאתו, ותגח בנהרותיך (יחזקאל לב, ב.), ותצא. ויהיה מבנין הקל בפלס ותנח התבה (בראשית ח, ד.), או מהבנין הנוסף בפלס וירח י"י (שם ח, כא.). ואפשר כי מהענין הזה נקרא גיחון לפי שהוא יוצא ומתפשט הרבה כי הוא נהר גדול כמו שאמר הסבב את כל ארץ כוש (שם ב, יג.). ואדוני אבי ז"ל כתב כי הוא יאור מצרים ונקרא גיחון לפי שיוצא ומשקה האדמה. והסמוך לירושלים נקרא גם כן גחון (מלכים א' א, לג.) ואף על פי שהוא קטן והוא הנקרא שלח (ישעיה ח, ו.), כי כן תרגם יונתן והורדתם אותו אל גיחון (מלכים א' א, לג.) לשילוחא. ואפשר שנקרא גיחון לפי שהוא יוצא אל הגנות להשקותם ע"כ. ויש מחכמי המחקר שפרשו גיחון משום היותו מעיין מגיח.

אחרי שחצב חזקיהיו תעלה שלקחה את המים לבריכה שבתוך העיר (מלכים ב' כ, כ). לאחר שהושלמה מלאכת התעלה והבריכה עשה חזקיהו את המעשה האחרון וכתו בפוסק: "והוא יחזקיהו סתם את מוצא מימי הגיחון העליון ויישרם למטה-מערבה, לעיר דוד" (דברי הימים ב', לב, ל). אפשר שכיוון שמוצא הגיחון גבוה מן הבריכה – ארבע אמות, הוא נקרא בשם חדש: "הגיחון העליון".

בספר ישעיה אנו מוצאים בפעם הראשונה שהוא נקרא בשם השילוח. (ישעיה - ח ו) יען כי מאס העם הזה את מי השילוח וכתב אברבנאל (שם) מי השילוח, ונקרא שילוח לפי שממנו היו משתלחים המים לגנות ולפרדסים ע"כ ואפשר שאחר שעשה חזקיהו את התעלה והבריכה מאז והלאה היו משתלחים ממנו המים לגנות ולפרדסים, וכל כן בנבואת ישעיה שהייתה בזמן חזקיהו הוא נקראה בשם השילוח וכן בלשון חז"ל הוא נקרא בשם שילוח.

במשך מאות שנים היו יורדים אל מי השילוח תחילה בארבע עשרה מדרגות, ומגיעים לשורה אופקית. משם ממשיכים לרדת עוד שש עשרה מדרגות ומגיעים לבריכה קטנה בתוך מערה, ומכאן שמו של המעיין בלשון ישמעל:عين أم الدّرج, תעתיק: עין אום א-דרג' מעין המדרגות. בסמוך למעין השילוח יש עד ימינו כפר הנקרא בלשון ישמעאל סילואן,לשון יון הפכה את שילוח, לסילואָה, והוסיפה לו את הסיומת "אן" כרגיל בלשון יון והשם סילואן התגלגל ללשון ישמעאל.

נוסעים אירופאים דוברי אנגלית כינוהו 'the virgins' והוא נקרא כיום Gihon Spring.

השילוח בסיפורים

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו למכלול ועזרו לערוך אותו. הסיבה היא: לא תמציתי.

מקווה השילוח

מקווה של אדם הראשון

בפרקי דרבי אליעזר (ונציה ש"ד - פרק כ) מסופר: ויגרש את האדם גורש ויצא מגן עדן [פ' בערב שבת] וישב לו בהר המוריה ששער גן עדן סמוך להר המוריה וכו' הקב"ה שמר שבת ראשון ואדם שמר אותו תחילה בתחתונים והיה יום השבת משמרו מכל רע ומנחמו מכל סרעפי לבו שנאמר ברב סרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי וכו'. בין השמשות של שבת היה אדם ויושב ומהרהר בלבו ואומר אוי לי שמא יבא הנחש שהטעה אותי בערב שבת וישופני עקב נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמרו מכל רע. ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי ופשט ידיו לאור האש וברך מאורי האש. וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדוש מיום החול שאין לבער אש בשבת אמר ברוך המבדיל בין קודש לחול וכו'.

באחד בשבת נכנס אדם במי גיחון העליון עד שהגיעו מים עד צוארו ונתענה שבעה שבתות ימי' עד שנעשה גופו כמן כברה. אמר אדם לפני הקב"ה רבון כל העולמים העבר נא חטאתי מעלי וקבל את תשובתי וילמדו כל הדורות שיש תשובה ואתה מקבל תשובת השבים. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו והעביר את חטאתו מעליו וקבל את תשובתו שנאמ' חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי סלה מן העולם הזה וסלה מן העולם הבא.

אנדרטה של אדריאנוס שיחק עצמות

ישב ודרש בלבו ואם כי אמרתי מות תשיבני ובית מועד לכל חי אמר אדם עד שאני בעולם אבנה לי בית מלון לרבצי חוץ להר המוריה וחצב ובנה לו מלון לרבצו.

מקווה של הנשמות

במדרש אלה אזכרה מסופר שרבי אלעזר בן שמוע היה אחד מעשרת הרוגי מלכות בשמד של אדריאנוס קיסר. וז"ל המדרש: אמרו עליו על רבי אלעזר בן שמוע שהיה בן מאה וחמש שנים כשהרגוהו הרומאים וכו'. אותו היום שנהרג יום הכיפורים היה, באו תלמידיו לפניו ואמרו לו: רבינו, מה אתה רואה? אמר להם: אני רואה את רבי יהודה בן בבא שנושאים את מיטתו, ומיטת רבי עקיבא בן יוסף סמוכה אצלו, והם מתווכחים בדבר הלכה זה עם זה. אמרו לו: ומי מכריע ביניהם? אמר להם: רבי ישמעאל כהן גדול, אמרו לו: מי מנצח? אמר להם: רבי עקיבא, על שטרח בכל כוחו בתורה.

אמר להם: בני, רואה אני עוד שנשמת כל צדיק וצדיק מטהרת את עצמה במי השילוח כדי להיכנס היום בטהרה בישיבה של מעלה לשמוע את דרשתו של רבי עקיבא בן יוסף מעניינו של יום, וכל מלאך ומלאך מביא קתדראות של זהב לכל צדיק וצדיק לישב עליהם בטהרה.

ציווה הקיסר להורגו, יצאה בת קול ואמרה: אשריך, רבי אלעזר בן שמוע שהיית טהור, ויצאה נשמתך בטהרה.

מקווה של יהודי ירושלים ורבי ישמעאל כהן גדול

בריכת מי השילוח היתה משמשת ליהודי ירושלים למקום טבילה והיא נתכנתה בפי יהודי ירושלים בשם: "מקוה ר' ישמעאל כהן גדול" וזקני ירושלים היו מספרים שבמקווה זה היה טובל רבי ישמעאל כהן גדול.

בספר זיכרון ירושלים כתוב בראש המעיין יש טבילה מקווה גדולה ועמוקה וקורין אותה טבילה של רבי ישמעאל כהן גדול. ובספרי שערי ירושלים מסופר שקרוב לשם יש מערה אחת, יורדים בה מדרגות מלאות מים זכים, וקבלה שהיא טבילה של רבי ישמעאל כהן גדול. וכל פעם כשאנו חוזרים מבית החיים אנו טובלים בו והמים קרים הם מאוד והם סגולה לכאב עיניים. בדוק ומנוסה. ואף הגויים טובלים בה לרפואה.

הגה"צ רבי דוד בהר"ן זצ"ל הגאון סיפר כי הגאון הגדול רבי מאיר אוירבאך זצ"ל שהיה הערוב ימיו בירושלים, נהג לטבול בערב יום הקדוש במקווה דרבי ישמעאל כהן גדול אשר במי השילוח (המכונה סאלוואן) והוא מעין "מי הגיחון" הסמוך להר הבית. (אוצרות ירושלים סא ע) וכן היה גם מנהגו של רבינו חיים זוננפלד.

יש שספרו שמה שמבואר בפיוט בגזרת אדריאנוס וטיהר רבי ישמעאל עצמו היה זה במי השילוח

חָלוּ וְזָעוּ וְנָעוּ כֻּלָּמו עַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כּהֵן גָּדול נָתְנוּ עֵינֵימו לְהַזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם לַעֲלות לַאֲדונֵימו לָדַעַת אִם יָצְאָה הַגְּזֵרָה מֵאֵת אֱלהֵימו

טִהֵר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל עַצְמו וְהִזְכִּיר אֶת הַשֵּׁם בְּסִלּוּדִים וְעָלָה לַמָּרום וְשָׁאַל מֵאֵת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים וְנָם לו קַבְּלוּ עֲלֵיכֶם צַדִּיקִים וִידִידִים כִּי שָׁמַעְתִּי מֵאֲחורֵי הַפַּרְגּוד כִּי בְזאת אַתֶּם נִלְכָּדִים

יָרַד וְהִגִּיד לַחֲבֵרָיו מַאֲמַר אֵל וְצִוָּה הַבְּלִיַּעַל לְהָרְגָם בְּכחַ וְלָאֵל וּשְׁנַיִם מֵהֶם הוצִיאוּ תְּחִלָּה שֶׁהֵם גְּדולֵי יִשְׂרָאֵל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כּהֵן גָּדול וְרַבָּן שִׁמְעון בֶּן גַּמְלִיאֵל נְשִׂיא יִשְׂרָאֵל

פתיחת מי גיחון העליון

בספר שם הגדולים לרבינו החיד"א (חלק גדולים - מערכת ח אות כא) כתב וז"ל: אכתוב על ספר מעשה זה, אף שאין רצוני לכתוב מעשיות מכל מקום להפצרתם אמרתי אגלה מה שקבלתי מרבני זקני עיר הקודש ירושלים ת"ו. ידוע דחזקיה המלך עליו השלום מפני סנחריב סתם את מי גיחון. ועד היום יום הששי בחצות שנסגרים פתחי שערי ירושלים כי כל הישמעאלים הולכים בעונותינו הרבים לבית המקדש נשארה העיר כמעט ריקנית ועל כן סוגרים השערים, וההולך שם אצל שער אחד אשר הוא סמוך למגדל שומע קול מים רבים שהולכים מתחת לארץ.
ובזמן שהרב מורנו הרב חיים ר' ויטאל היה בעיר הקודש ירושלים בא שר אחד תקיף הנקרא אבו סיפי"ן וידע שמלך ישראל סתם מי גיחון ושאל אם נמצא היום מי שיוכל לפתחו, וא"ל הגויים יש חכם שהוא אלהי ושמו ר' חיים ויטאל ודאי שהוא יכול לפתחו. ושלח אחריו יום הששי ואמר לו גוזרני עליך שבעוד שהולך הוא לבית המקדש פתוח תפתח את הנהר הזה שסתם מלך שלכם והוא נצרך הרבה לעיר ועליך מוטל לפתחו ואם אין דמך בראשך. ומורנו הרב ר' חיים ויטאל עשה קפיצת הדרך והלך לדמשק ובא אליו רבינו האר"י זצ"ל ובחלום ידבר בו הסכלת עשו כי זה השר היה גלגול סנחריב, וכן נקרא אבו סיפי"ן שבערבי פירושו אבי החרבות ואתה יש בך ניצוץ חזקיה המלך והיתה שעת הכושר לתקן ולפתוח מי גיחון, כי שלא ברצון חכמים עשה חזקיה המלך ע"ה שהוא מהדברים שלא הודו, ובזה היתה אתחלתא דגאולה. והשיבו ומורנו הרב ר' חיים ויטאל לא רציתי להשתמש בשמות הקדש, ואמר לו האר"י אלו לא נשתמשת לבא לדמשק החרשתי, אבל מאחר שנשתמשת לזה היית יכול להשתמש לפתחו והיה קידוש השם ותיקון גדול, אמר לו ומורנו הרב ר' חיים ויטאל אם כן אחזור לירושלים לפתחו, אמר לו חליף שעתא ולאו זימניה הוא [פ' חלפה השעה ואין זמנו עכשיו], ע"כ שמעתי.

ספר הכוונות ונציה ה'ש"ף

רבנו הבן איש חי בספרו (בניהו בן יהוידע על פסחים דף נו ע"א) אחרי שהביא את המעשה הנ"ל מהחד"א כתב וז"ל: ודע כי אותו השר הנקרא אבו סיפין הוא היה מן אנשי אמונת הישמעלים ונקבר פה עיר בגדאד, ומקום קברו הוא ידוע עתה, והוא בסוף מבואות היהודים, ומקדמת דנא היה בנוי עליו כיפה גדולה והיה חצר גדול סביבו בבנין מכובד, והיה שם קליפה דהיו מאמינים בו הרבה ומתפללים על קברו, ואותם שיש להם חולי הקדחת היו הולכים לשם ומאמינים שעל ידו תסתלק הקדחת וכיוצא ואז על ידי כך גם נשים של היהודים היו נמשכים להאמין בו, באופן שהיה לו שם גדול והיתה מתחזקת אמונתם בו יום על יום יותר, עד שבא הרב המקובל מורנו הרב ר' ששון מרדכי ז"ל הוא הרב המחבר ספרי קול ששון, ודבר בעתו, ומזמור לאסף, ושכר חצר אחד כנגד מקום קבורתו של אבו סיפין הנזכר ויתבודד שם ועשה יחודים וכונות עד שבטל כח הקליפה שלו, ולא נשאר להם אמונה בו אפילו הגוים, ולא היה שום אדם נכנס אליו וחרב החצר שלו, ונפלה הכיפה וכל אותו הבנין ונשאר מקומו חרב ושמם ומלא אשפה ונתבטל לגמרי שנעשה כאחד הריקים:

והנה מזה המעשה שכתב הגאון רבינו חיד"א ז"ל נראה שהיה למעין ההוא הנקרא בשם מי גיחון שורש גדול למעלה, ואפשר דלהכי קוראו בדברי הימים גיחון, ולכן צוה דוד המלך ע"ה למשוח את שלמה למלך על ישראל בגיחון, מפני כי המעין הזה שרשו פתוח למעלה ויהיה לסימנא טבא, וגם כי מספר גיחון עולה מספר מזל רמז למזל העליון שעליו אמרו רבותינו ז"ל הכל תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל. נמצא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל במעשה הנזכר שפתיחת גיחון הוא אתחלתא דגאולה בזה יובן [שמואל א' ב' י'] ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו, עז גימטריא גיחון יתן פתיחתו תחלה ובו ירום קרן משיחו כי בו יהיה אתחלתא דגאולה:

מה שמסופר במעשה של החיד"א שרבי חיים ויטאל הוא ניצוץ חזקיה המלך, בספר החזיונות למוהרח"ו ז"ל (חלק ד כד) הוא מספר שם את כל חזיונותיו ואת כל הדברים שאמר לו רבו האר"י על גדולתו ומעלתו וז"ל: יום אחד אמר לי [האר"י] כי אז התחיל חלק הרוח שלי להתנוצץ בי דרך תוספת נשמה בכל ערב שבת במקרה עד יעברו שתי שנים ומחצה וכו' שהם מתחילים מן ר"ח אייר השל"א עד סוכות השל"ד וכו'. ערב שבת אחד ראה [האר"י] כתוב במצחי כלשון הזה, הכינו כסא לחזקיה מלך יהודה, להורות שנגלה בי נפשו בסוד תוספת שבת ואחר כך באותו יום עצמו נתכעסתי בביתי ונסתלק ממני. ואחר כך עשיתי תשובה באותה השבוע ובערב שבת השני ראה מורי ז"ל, שהיו נדבקים בי בסוד תוספת שבת רוחו של חזקיה ורוחו של ר' עקיבא. וחזרתי להתכעס באותו היום בביתי ואמר לי שנסתלקו ואחר כך בו ביום בכיתי ועשיתי תשובה על הכעס ההוא וכו'. ביום שבת אחר אמר לי, כי ראה כתוב במצחי שם ההויה מאירה מאד וזה להורות כי שם ה' נק' עלי. ואמר לי כי גם כל ניצוצות שיש בשרש נפשי מן חזקיהו עד נפשי כלם באו בי בסוד תוספת בשבת ההוא. ואפילו פנימיות רוחו של חזקיה ע"ה בא אלי אז. ספר החזיונות למוהרח"ו ז"ל - חלק ד אות לד. כתב רבי חיים ויטאל וז"ל: עתה נבאר בפרטות קצת מניצוצות שרש נפשי. וכו' חזקיהו המלך וכו' ובדעת ביום ששי אחר ה' שעות, כי כבר ידעת כי אז מתחיל קצת תוספת שבת. ודע כי כל זה היה כתוב אצלי מימי מורי ז"ל בנייר קטון.

אוצרות המקדש ומעין הגיחון

ספר עמק המלך (הקדמה השלישית - פרק יא) מביא מסכת כלים של כלי המקדש וכתב שם אלו המשניות כתבו חמשה צדיקים גדולים, והם שימור הלוי, וחזקיה, וצדקיה, וחגי הנביא, וזכריה בן עדו הנביא, והם גנזו הכלים של בית המקדש, ועושר האוצרות שהיו בירושלים, ולא יתגלו עד יום בוא משיח בן דוד במהרה בימינו אמן כן יהי רצון:

ומביא שם משנה אחרי משנה, משנה א' משנה ב' וכו' וכו' עד משנה י"ב וזה לשנו שם בדילוג.
אלו הן הכלים המקודשים והגנוזים כשחרב בית המקדש, המשכן והפרוכת, מנורת הקודש וארון העדות, וכו' אלו כלי הקודש וכלי בית המקדש שהיו בירושלים ובכל מקום, כתבום שימור הלוי וחביריו על לוח נחושת וכו' וחמשה אלו כתבו אלו המשניות בבבל ושאר נביאים שהיו עמהם, ועזרא הכהן הסופר, וכו' מאה ושלשים מהלוים נהרגו, ומאה נמלטו עם שימור הלוי וחביריו, והם גנזו קערות של זהב טוב חמשים ריבוא, ושל כסף מאה ועשרים ריבוא, קשות של זהב טוב חמשים רבוא, ושל כסף מאה ועשרים רבוא. ועל כל קשוה וקשוה מרגליות חמשה, אבנים טובות שנים, ודמי כל אחת ואחת של אבן טובה, מאה ככרי זהב, כל דמי המרגליות מאתים אלפים ככרי זהב וכו' וכו' ונדבך א' של עצי האלמוגים, והיו מחופין זהב טוב, ונתונים בבנין, כל אלו החביאום הכשרים שבישראל, מפני נבוכדנצר והאלמוגים מזהירין כזוהר הרקיע וכו וכו' וכל ישראל החביאו הכלים, עד שיקום מלך צדק לישראל, ולא עוד אלא שנשבעו שבועה גדולה אלו ואלו, שלא יגלו הכלים האלה עד שיקום דוד בן דוד, וימסרו בידו כל כסף וזהב ומרגליות שהטמינו, בשעה שיתקבצו גליותיהם של ישראל, מד' רוחות העולם, ויעלו בגדולה ומעלה גדולה, על ארץ ישראל. ובעת ההיא יצא נהר גדול מבית קודש הקדשים, ששמו גיחון, וישטוף עד המדבר הגדול והנורא, ויתערב בנהר פרת, ומיד יעלו ויתגלו כל הכלים. סליק המשניות.

גומה המכונה פיר וורן

בסמוך למאה השישית לאלף השישי אחד מחכמי אומות העולם צ'ארלס וורן שמו רצה לחפור מתחת להר הבית בתקווה להגיע לאוצרות בית המקדש, אולם השלטונות הישמעאלים מנעו ממנו זאת. לכן הוא הלך לחפור בחורבות עיר דוד, שם גילה וורן גילה פיר המתחבר למעיין הגיחון, הנקרא כיום פיר וורן.

באמצע המאה השישית לאלף השישי סבב באירופה אחד מחכמי אומות העולם ושמו ואלטר הנריק יובליוס (ה'תרכ"ה-ה'תרפ"ב) אשר הוכיח על פי שיטתו כי דרכי הגישה אל המקום שבו מוחבאים האוצרות המקדש הוא ממחילות תחת הקרקע המוליכות מסביבות מעיין הגיחון אל תוככי הר-הבית, ושם, בחללים נסתרים, שוכנים זה אלפי שנים ארון-הברית ואוצרות בית-המקדש הראשון.
יובליוס סבר, כי בכתבי קבלה קדומים מוצפנים רמזים על מקומם של ארון-הברית וקברי מלכי בית-דויד. הרמזים הוצפנו בימי-קדם, ורק מעטים יכלו לדלות אותם מבין שורות בכתב הגלוי. במרוצת השנים הרבות והרדיפות שעברו על היהודים נשכח הצופן, שפענוחו טומן בחובו תגליות מרעישות.

ובליוס שאף לאסוף תמיכה לרעיונו ולהשיג מימון למשלחת שתצא לגילוי האוצרות. ואולם, במסעותיו באירופא לא העלה דבר, עד שפגש בבן האצולה האנגלי קפטן מונטגיו בראונלו פארקר (ה'תרל"ח -ה'תשכ"ב). נסיבות פגישתם אינן ידועות, אך דומה, שרעיון חיפוש האוצרות שבה את הקצין הקציר, שהחל לפעול בכל עוז לאסוף כספים ולסדר משלחת שתצא לירושלים בעקבות האוצר האבוד. פארקר עזב את הצבא וייחד את מירב זמנו לעניין האוצרות. תחילה עסק בגיוס כספים, דבר שהצליח בו, כנראה, על נקלה בזכות קשריו ומעמד משפחתו. קולונל סיריל פולי, ממשתתפי המשלחת, תיאר בזכרונות שפרסם ב-Sunday Express, שלא רק הצליחו לגייס תרומות רבות, אלא אף נאלצו לדחות לא מעט משקיעים. אחת הסיבות ללהיטות שגילו בעלי ממון לתרום למימון בפעולה היה הגמול הנאה שהובטח להם: נתח שמן מאוצרות המלך שלמה לכשיימצאו ותהילת-עולם. על-פי גירסתו של פולי האמינו חברי המשלחת, כי בקרב עם ישראל עדיין נשמר סוד מקומם של ארון-הברית ואוצרות המקדש. פולי מספר, שלורד רוטשילד – שנודע בכל רחבי אנגליה כאדם הגון, מלומד ובעל מידות, גילה עניין רב בהרפתקה שלנו, ואילו היה חושב, שיש אפילו סיכוי קטן להצליח, היה מממן בעצמו את כל הוצאות המשלחת.

ביום חמישי, ב- ד' אב ה'תרס"ט, בשעה אחד עשרה בבוקר בדיוק, עזבה המשלחת את תחנת ויקטוריה בדרכה לפורט-סעיד. בחבורה היו פארקר, דאף, וילסון ופולי. נלוו אליהם אדם ששמו פון-בורג. חבר של יובליוס ששמו לי, והמתורגמן הארמני מקאסדר. בתשעה באב הגיעו לפורט-סעיד, ושם חברו אל המשלחת יובליוס והמהנדס ולש. החבורה עלתה על סיפונה של היאכטה הפרטית של וילסון והפליגה ליפו.

תבנית המנורה שנעשה על ידי מכון המקדש, מעל המדרגות היורדות לכותל המערבי מהרובע היהודי

ימים לאחר מכן יוחדו לחיפוש פועלים חברי המשלחת סיירו בסיבה וקבעו את נקודות ההתחלה של החפירות: מעיין השילוח ומערכת פיר וורן. מטרתם היתה לגלות את המעבר שיוליך אותם אל החללים שמתחת לקרקע אל בתחתית הר-הבית. תוך ימים ספורים החלו עשרות פועלים לעבוד כמערכת פיר וורן. הם עבדו יומם ולילה במשמרות בנות ארבע שעות לאורם של מבערי בונזן (מנורות גאז ששימשו במכרות). איש מחברי המשלחת לא היה חכם בחכמת הקדמוניות . ועבודתם נעשתה ללא כל רישום או בדיקה של המטוניות, ועובדות אלו עוררו את חמתם של תושבי ירושלים, הלחץ על פארקר גבר, ולכן החליט לפנות לחכם בחכמת הקדמוניות הצרפתי החכם לואי איג ונסאן, איש בית-הספר הצרפתי לתורה שבכתב ולחכמת הקדמוניות בירושלים, ולבקש ממנו להצטרף למשלחת. ונסאן, שהיה בשנות השלושים לחייו וחוקר בעל שם, החליט להצטרף לחפירה המסתורית. החפירות נמשכו בקיץ ובסתיו של שנת ה'תר"ע. עקב הגשמים העזים, שהקדימו בשנה ההיא, הופסקו החפירות, והמשלחת שבה לאנגליה להתארגנות מחודשת.

פארקר וחבריו שבו לירושלים בשבוע הראשון של בחודש אב של שנת ה'תר"ע והמשיכו במלאכת הניקוי במערכת פיר וורן ובניקבת חזקיהו. כן חשפו את שיריהם של מנהרות קדומות נוספות. אך הללו לא הוליכו אל המחילה הנכספת המוליכה אל הר-הבית. לפיכך החליט פארקר לחפור מחילות מלאכותיות במעבה האדמה מתוך תקווה, כי בשיטוטים אלה מחת לקרקע תימצא הדרך לאוצר. המדרון המערבי של נחל קדרון רחש עשרות פועלים, שחפרו מעברים מתחת לפני הקרקע. המחילות נחפרו בעפר ודופנו בלוחות-עץ למניעת התמוטטות. עונת החפירות שהחלה בחודש אב של שנת ה'תר"ע היתה רצופה קשיים. גשמי החורף הפכו את החפירה במחילות למסוכנת ביותר. יובליוס, שחלה בקדחת, עזב בסתיו ה'תרע"א את ירושלים, וגם אחדים מחבריו האנגלים של פארקר נאלצו לשוב לעיסוקיהם באירופה.

גל השמועות על פעולות המשלחת לא דעך, ואף גבר חששם של יהודי ירושלים מכוונותיה. מר אלברט ענתבי, מנהל בית-הספר 'כל ישראל חברים', שילם לכמה פועלים שהועסקו בחפירה כדי שידווחו לו על מהלכה. ענתבי, דמות מוכרת בירושלים, היה גם המוציא לפועל של רכישות רבות שנעשו ביוזמת הבארון אדמונד דה-רוטשילד באיזור הר-ציון ובסביבות מעיין הגיחון. חיים וייצמן מספר בזכרונותיו, שהתעניינותו של הבארון בנושא ורצונו לממן חפירות ארכיאולוגיות במקום נבע מאמונתו, שאכן ניתן למצוא את ארון-הברית בירושלים. רוטשילד קיווה לזכות בנכסים בעלי ערך ללא שיעור. ואכן, במרוצת שנות החפירה נרכשו שטחי קרקע רבים באיזור גבעת העופל. בינתיים חש פארקר, כי השלטונות התוגרמים אינם בוטחים בו עוד. ופארקר הבין, כי הקרקע נשמטת מתחת לרגליו לפיכך החליט לעשות מעשה.

חג הפסח של בני ישראל, ולהבדיל גם חג הפסחא של הנוצרים היווני-אורתודוקסי וחגיגות נבי מוסה של המוסלמים חלו בשנת ה'תרע"א באותם הימים בחודש ניסן. המוני עולי-רגל הנוצרים מילאו את העיר, ובני ישמעאל נהרו למדבר יהודה לחגיגות נבי מוסה. פארקר ניצל את ההזדמנות ופנה אל השייח' חליל, הממונה מטעם הוואקף על מסגדי הר-הבית. לידי השייח' חליל, הממונה מטעם הוואקף על מסגדי הר-הבית. שולשל סכום נאה, ובתמורה דאג השייח', כי משכורותיהם של שומרי הר-הבית יועלו, וכי יישלחו לחופשה לרגל החג. על שהתרחש במשך כמה לילות בהר-הבית מספרים מקורות בני התקופה גירסאות מספר. דומה, שפארקר ואחדים מאנשיו נכנסו באישון-לילה למתחם הר-הבית במשך כתשעה לילות רצופים. הם ערכו חפירות באורוות שלמה ובבאר הרוחות שמתחת לאבן-השתייה. החפירה התנהלה ללא הפרעה, תוך הסכמה שבשתיקה מצד שלטונות העיר, עד שנתגלה דבר החפירה, והם נאלצו לנוס ליפו. ברטה ספפורד-וסטר מספרת, שאחד משומרי המסגד גילה את העניין במקרה. האיש, שלא היה בסוד העניינים, הגיע להר בחצות הליל כדי לעשות שם את הלילה, שכן ביתו היה מלא אורחים. להפתעתו גילה קבוצת אירופאים עובדת בהר וחש להזעיק עזרה. לדברי החוקר הגרמני גוסטאב דאלמן גילה את העניין אחר משומרי שער המוגרבים, שסכום השוחד לא הספיק לו. ואילו בעל הדבר, סרן פארקר, יצא בהחרזה לעתונות והכחיש את הסיפור כולו. הוא הודיע, כי המשלחת עזבה את ירושלים כמתוכנן ב-כ' ניסן, בימי הפסח. העבודה הופסקה מפאת הגשמים הרבים, שבעטיים היתה האדמה רטובה, ואי-אפשר היה לחפור.

תבנית ארון הברית

מרגע שנתגלתה עבודת המשלחת בהר-הבית היתה ירושלים כמרקחה. בעיר פרצו מהומות, והתושבים – יהודים, מוסלמים ונוצרים – זעמו על חילול הקודש ועל ראשי העיר, שאפשרו את החפירה. לפי השמועות עזבה המשלחת את העיר ובאמתחתה עשר תיבות מלאות באוצרות בית-המקדש. עוד סופר, כי בין החפצים שנטלה המשלחת היו גם מטהו של משה רבנו, ארון-הברית, המנורה, כלי המקדש, כתר שלמה המלך, טבעתו וחרבו, ולהבדיל אלף אפי הבדלות גם כתבי-יד עתיקים המעידים על המסע הלילי של מוחמד מגילות קדומים המבטיחים את שובו של אותו האיש. פארקר פקד על אנשיו להבריח אחד עשר ארגזים אל מחוץ לעיר. ביפו, בנמל, סערו הגלים, כמו הרוחות בירושלים. אניה בריטית המתינה בנמל נכונה להנתק מהמזח בכל עת. באישון לילה, הרחק מעין רואים, נמלט מהארץ. איש לא ידע מה בדיוק הכילו הארגזים. כוח המדמה האנושי עבד שעות נוספות. "האם מצא האנגלי את כלי המקדש?" זעק ה"ניו יורק טיימס" שהקדיש לנושא את כל העמוד הראשון. ואנשיו הצליחו לעלות על סיפון היאכטה של וילסון ביפו והפליגו לאנגליה. אך הדי השערורייה רדפו אותם גם בארצם. פארקר השתדל להציג את עבודת המשלחת כעבודה לימוד ומחקר של מפקחי הגלים גרידא והכחיש את כל הפרסומים על חיפוש אוצרות. לטענתו יש לזקוף לזכות המשלחת את יחוס עיר-דויד הקדומה בגבעת העופל, ולא על הר-ציון, כפי שסברו חכמי המחקר עד אז. פארקר הוסיף וציין, כי גולת-הכותרת של החפירות היא גילוי כלי-חרס "מזמנם של היבוסים, אלף שנה לפני דויד". מטמונות חשובים אלה היו, לדעתו, הגורם לשמועות שנפוצו בירושלים.

במסגרת נסיונותיו של פארקר להציג את פעולות המשלחת באור של לימוד ומחקר, אפשר להבין את הוצאתו לאור עוד באותה השנה של הספר "ירושלים התת-קרקעית", שהוא דין-וחשבון מסכם של החפירות. הספר, שנכתב בידי האב ונסאן, התפרסם בשנת ה'תרע"א, מיד עם תום החפירות, בצרפתית ובאנגלית. היה זה פארקר שעמד מאחורי הפרסום המהיר של הספר ותרגומו לאנגלית.

בירושלים ובאיסטאנבול לא שככה הסערה במשך שבועות רבים. השייח' חליל, המתורגמן מקאסדר ואחדים מתושבי ירושלים שנחשדו בשיתוף-פעולה עם פארקר ואנשיו הושמו בכלא בביירות. גם מושל העיר עזמי ביי הועמד למשפט, ובית-הנבחרים התורכי, שייחד לפרשה ישיבה מיוחדת, מינה ועדת חקירה מטעמו לבדיקת העניין. העתונות הוסיפה לדווח במבזקים קצרים על השתלשלות הפרשה. לבסוף נקבע, כי ארגזי האנגלים נבדקו ולא נמצא בהם דבר, וכי הממשלה לא שיתפה פעולה עם המשלחת כלל. גם ועדת חקירה שמינו מוסלמי הודו הגיעה למסקנה, כי לא היתה שום גניבה, וכי לא נגרם נזק לשיריים עתיקים.

על ענין הדמה לזה כתב רבנו משה ריישר:

אומרים כי שם נגנזו כלי בית המקדש, וכן כתוב בספר 'עמק המלך' וכן בספר 'מסכת כלים'...
ומלך צרפת נאפולעאן [=נפוליאון] זה כחמישים שנה, שהיה בארץ-ישראל, וגם אצלו היה ידוע על ידי ספרי דברי הימים, ששם בהר עין-כחל הכלים גנוזים, וחפר את ההר כמעט עד חציו, אך לריק היה יגיעו ולשוא היה עמלו, כי לא ידע שלא יוכלו להתגלות, אליו ולא לאחר, עד שיבוא משיח בן דוד צדקינו בבי"א.

— שערי ירושלים לרבנו משה ריישר

הערות שוליים

ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני בנושא ציונות.