משתמש:למאי נ"מ/אידי דטריד למפלט לא בלע

ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה!

למאי נ"מ/אידי דטריד למפלט לא בלע
(מקורות עיקריים)

תלמוד בבלי	מסכת חולין, דף ח' עמוד ב'
משנה תורה	משנה תורה לרמב"ם, הלכות מאכלות אסורות, פרק י"ז, הלכה ז'
שולחן ערוך	שולחן ערוך, יורה דעה, סימן י', סעיף א'

אידי דטריד למפלט לא בלע (מארמית: "הואיל והוא טרוד לפלוט אינו בולע") הוא כלל הלכתי בהלכות כשרות והלכות איסור והיתר, הקובע כי דבר הנמצא בתהליך של הוצאה ("פליטה") של חומר מתוכו, אינו יכול באותה שעה לספוג ("בליעה") חומר אחר. הכלל מבטא מצב של "טירדה" של הדבר בפעולה אחת, המונעת ממנו לבצע פעולה הפוכה. לכלל זה השלכות רבות על הכשר כלים, מליחה, שחיטה, בישול וצלייה, והוא דן בשאלה מתי ובאילו תנאים פליטה מונעת בליעה.

בשחיטה

בנוגע לשחיטה בסכין של גויים, נחלקו האמוראים: רב סובר שיש "לקלוף" – כלומר, להסיר שכבה דקה מבית השחיטה (שנחשבת כ"כדי קליפה"), מחשש שבית השחיטה בלע איסור מהסכין. לעומתו, רבה בר בר חנה סובר שיש להדיח את בית השחיטה במים צוננים בלבד. לפי לישנא אחת בגמרא, שניהם סוברים שבית השחיטה חם, אלא שרב סובר שמחמת החום הוא בולע כדי קליפה, ואילו רבה בר בר חנה סובר: "איידי דטרידי סימנין לאפוקי דם לא בלעי" (היינו: הואיל והסימנים טרודים להוציא דם, אינם בולעים).

יש מהראשונים שפסקו להלכה כרבה בר בר חנה, אולם רוב הראשונים ואחרונים פסקו כרב.

בבליעת דם

במה דברים אמורים, בבליעת שמנונית וציר נבלה וכיוצא בזה, אבל בדם הכל מודים ש"איידי דטריד לפלוט לא בלע", כיוון שדם מטבעו אינו נוח להיבלע אלא נחלק ונופל. לפיכך, סכין ששחטה בהמה כשרה – מותר לשחוט בה פעם אחרת, גם לדעת הסוברים שבית השחיטה חם, אף על פי שהסכין מלוכלכת בדם, שכיון שהסימנים טרודים לפלוט הם אינם בולעים דם.

בבליעת שמנונית

סכין ששחטה בהמה טרפה, אסור לשחוט בה בהמה כשרה בלי קינוח או הדחה, מפני ששמנונית הטרפה נדבקת בדפני הסכין ונבלעת בבית השחיטה. זאת אף על פי שבית השחיטה טרוד לפלוט דם, הוא בולע שמנונית.

במליחה

דגים ועופות יחד

דגים ועופות שמלחו אותם זה עם זה – אסורים זאת מכיוון שקרום הדגים רך, וממהרים לפלוט צירם, וכשגמרו פליטתם, העופות עדיין פולטים דם, והוא נבלע בדגים ואוסרם. לעומת זאת, בשר ובשר מותר למלוח ביחד, כיוון שכמה שזה שוהה לפלוט – זה שוהה, וכל זמן שהם טרודים לפלוט אינם בולעים.

אם פליטת ציר מונעת בליעת דם

יש מהראשונים שהרחיבו את הכלל ואמרו, שכל זמן שהבשר טרוד לפלוט ציר, אינו בולע דם, וזמן פליטת הציר אינו כלה כל כך מהר. מטעם זה מולחים חתיכות בשר רבות ביחד זו על גבי זו, אף על פי שהחתיכה התחתונה גומרת פליטת דמה קודם לעליונה, כי פליטת הציר עדיין נמשכת זמן רב, וכל זמן שפולטת ציר אינה בולעת דם מהעליונה. ומטעם זה הכריעו הראשונים כדעת המתירים למלוח בני מעיים ביחד עם בשר, שאף על פי שאין דם רב בבני מעיים, אבל ציר יש להם, וכל זמן שטרודים לפלוט ציר אינם בולעים דם. ויש חולקים וסוברים שדווקא כשפולט דם אינו בולע, אבל כשפולט ציר אין אומרים "איידי דטריד לפלוט לא בלע". ולפי דעתם, ההיתר למלוח ביחד חתיכות בשר או בני מעיים עם בשר הוא מטעמים אחרים.

יוצאים מן הכלל

הגבלות שונות נאמרו בכלל זה של "איידי דטריד" מצד הפליטה ומצד הבליעה:

ההגבלות בפליטה

כשנחלש כוחה של הפליטה, שוב הוא יכול לבלוע. לפיכך, כשהבשר נמצא בתוך ציר, כגון בתוך כלי שאינו מנוקב, אין אומרים "איידי דטריד", כיוון שהבשר שקוע בתוך הציר אין לו כוח לפלוט, והוא בולע. מטעם זה אין מולחים בשר אלא בכלי מנוקב. בכלי שאינו מנוקב הבשר בולע את הדם שפלט, אף שעדיין לא גמר את פליטתו. וכן כשהודח הבשר לאחר ששהה שיעור זמן מליחתו, יש אומרים שנסתמו נקבי הפליטה, ושוב אין אומרים "איידי דטריד".

ההגבלות בבליעה

כשהדם הנבלע הוא דם בעין – שהוא עב ואינו קלוש כדם פליטה – אין אומרים בו "איידי דטריד". ולכן, דם בעין שנפל על הבשר בתוך שיעור מליחתו, שנחשב אז כמליח כרותח, נאסר הבשר.

בבליעת רוטב או שומן

כל שכן כשהדבר הנבלע אינו דם, שמטבעו הוא נחלק מהבשר ואינו נדבק בו, אלא רוטב או שומן וכדומה, שהם נסרכים ונדבקים בשר, שאין אומרים בהם "איידי דטריד". ולכן בשר שחוטה שנמלח עם בשר טרפה, נאסר בשר הכשר. שאף על פי שאינו בולע מדם הטרפה משום "איידי דטריד", הרי הוא בולע מציר בשר הטרפה. ואפילו לדעת הסוברים שבשוחט בסכין של גויים אין בית השחיטה בולע אפילו שמנונית, זהו דווקא בבית השחיטה, שפולט דם הרבה בשפע, אבל בשר שטרוד לפלוט על ידי מליחה, הוא בולע שמנונית וכיוצא בזה. וכן בשר וגבינה מלוחים שנגעו זה בזה, צריך לקלוף משניהם מקום נגיעתם, ואין אומרים "איידי דטריד", שדווקא בדם בלבד נאמר כלל זה.

בבליעת יין

ביין נחלקו הפוסקים אם דומה הוא לדם, שנחלק ואינו נסרך, ולכן אינו נבלע בבשר הטרוד לפלוט; או שדומה לציר ושומן וכיוצא, שלא שייך בהם "איידי דטריד": יש מראשונים שמתיר למלוח בשר בכלי שמכניסים בו סתם יינם לקיום, ובין השאר הנימוק הוא ש"איידי דטריד" בשר לפלוט דם לא בלע היין, שאינו בולע אלא דבר הנסרך כשומן וציר ולא דם ויין. אולם הב"ח חולק וסובר שביין לא שייך "איידי דטריד".

בבישול ובצלי

בבישול

בבישול, הבשר פולט ובולע כאחד. מלבד הכבד, שמפני שפולט הרבה דם בשפע אמרו בו אפילו בבישול ש"איידי דטריד לפלוט אינו בולע". ולפיכך אמר רבי יוחנן בן נורי: "הכבד אוסרת ואינה נאסרת" (תוספתא, מסכת תרומות, פרק י', הלכה י"א), היינו כבד טרפה שנתבשל עם חתיכות של היתר הוא אוסר אותן בפליטתו, אבל אינו נאסר אם הוא של היתר ובישלו עם טרפה, לפי שטרוד לפלוט כל שעה את דמו ואינו בולע.

ואף על פי שבמליחה אין טירדת הפליטה מונעת מלבלוע אלא דם ולא שמנונית וציר, הכבד מתוך שפולט בשפע אינו בולע אפילו שמנונית הטרפה.

ויש אומרים שאף הכבד בולע שמנונית טרפה, אלא שאינו בולע דם אגב טירדת פליטתו, ומה שאמרו: "אוסרת ואינה נאסרת", פירושו: כבד טרפה אוסר כבד אחר שנתבשל עמו, שהכבד האחר בולע שמנונית הכבד הטרפה, וכבד של היתר שנתבשל בפני עצמו בלא בשר אינו נאסר משום דם של עצמו, ש"איידי דטריד לפלוט לא בלע".

ויש אומרים שכל זה היא דעת רבי יוחנן בן נורי, אבל חכמים חולקים עליו וסוברים שהכבד בולע.

רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה מחלק בכבד בין בישול לשליקה, שבשליקה נאסר הכבד, שלאחר שנגמרה פליטתו חוזר ובולע.

מטעם זה נוהגים לאסור כבד שנתבשל אפילו לבדו, שאין אנו בקיאים להבחין בין בישול לשליקה.

בצלי

בצלייה כשבשר טרוד לפלוט אינו בולע. ולכן כשצולים בשר בשפוד על גבי האש בלא מליחה, כל זמן שהבשר על גבי האש אין חוששים שהבשר שהוא חם יבלע מהדם, כי "איידי דטריד לפלוט אינו בולע". אלא שיש אומרים שאפילו כשאינו טרוד לפלוט, שכבר זב כל דמו, אין חוששים, לפי ש"כבולעו כך פולטו".

בהגעלה

כשמגעילים כלים בני יומם, ואין במי ההגעלה שיעור כדי לבטל הכלים האסורים, ויש לחוש שהכלים חוזרים ובולעים את פליטתם – יש אומרים שמכל מקום הכלים מותרים, ש"איידי דטרודים לפלוט אינם בולעים". ומטעם זה יש ליזהר שלא ישהה את הכלים במי ההגעלה יותר מדי, שאם ישהה אותם לאחר שהפליטו כל גיעולם, יחזרו ויבלעו מפליטת האיסור.

ויש חולקים וסוברים שאין להגעיל כלים אלא כשהם כלים שאינם בני יומם, שאז הבלוע שבהם נותן טעם לפגם, או כשיש במי ההגעלה שישים כנגד הכלים האסורים וכן נוהגים.

קישורים חיצוניים

• הערך "אידי דטריד למפלט לא בלע", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

קטגוריה:כללים ועקרונות בהלכה קטגוריה:כשרות קטגוריה:דם קטגוריה:המכלול: ערכים שנוצרו במכלול