משתמש:הבטלן/ביצה שנולדה ביום טוב

ביצה שנולדה ביום טוב הוא נידון הלכתי השנוי במחלוקת תנאים, ונוגע למקרה בו תרנגולת הטילה ביצה במהלך יום טוב.

המחלוקת לגבי ביצה שנולדה ביום טוב

המשנה במסכת ביצה מביאה מחלוקת תנאים בין בית שמאי לבית הלל לגבי מקרה בו ביצה נולדה במהלך יום טוב:

”ביצה שנולדה ביום טוב, בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל”.

לשיטתם של בית שמאי, במקרה בו תרנגולת הטילה ביצה במהלך יום טוב, ניתן לאכול את הביצה במהלך יום טוב. בית הלל לעומתם חולקים וסוברים, שלא ניתן לאכול את הביצה במהלך יום טוב.

טעמי המחלוקת

בגמרא מובאים מספר טעמים שונים שמטרתם להסביר במה נחלקו בית שמאי ובית הלל.

רב נחמן מסביר שהמחלוקת בין בית שמאי לבית הלל היא בדיני מוקצה. לשיטתו של רב נחמן, המקרה עליו נחלקו התנאים הוא מקרה בו התרנגולת שהטילה את הביצה הייתה תרנגולת שמיועדת לגידול ביצים, ואינה מיועדת לאכילה. כיוון שכך, התרנגולת וביצתה נחשבות ל'מוקצה', משום שהתרנגולת וביצתה לא היו מיועדות לשימוש מלפני המועד. לשיטתם של בית הלל, דבר שאינו מיועד מערב יום טוב עבור השימוש ביום טוב מוגדר כ'מוקצה', ומשכך התרנגולת וביצתה אסורות באכילה. בית שמאי לעומתם אינם אוסרים 'מוקצה', ולשיטתם ניתן לעשות שימוש במהלך יום טוב גם בדבר שלא היה מיועד מערב יום טוב עבור השימוש ביום טוב. כיוון שכך, התרנגולת וביצתה מותרות באכילה.

רבה לעומת זאת מסביר אחרת את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. לשיטתו של רבה, המקרה בו נחלקו התנאים הוא מקרה בו התרנגולת שהטילה את הביצה הייתה תרנגולת שמיועדת לאכילה, ולא לגידול ביצים. במקרה כזה, מוסכם על הכלל שאין איסור 'מוקצה' בתרנגולת ובביצתה. התרנגולת אינה אסורה באיסור מוקצה, משום שהיא הייתה מיועדת לאכילה מערב יום טוב. וגם הביצה אינה אסורה באיסור מוקצה, משום שהיא מוגדרת כ'אוכלא דאפרת' - אוכל מופרד. כלומר: היא אינה נחשבת למאכל בפני עצמו, אלא לחלק ממאכל שנפרד מהמאכל. שהרי אילו היה האדם שוחט את התרנגולת ומוצא במעיה ביצים, היה יכול הוא לאכול את הביצים יחד עם אמן. וכיוון שכך, גם כשהתרנגולת הטילה את הביצה, נחשבת הביצה לחלק ממאכל שנפרד מן המאכל.

ונקודת המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל לשיטתו של רבה, היא בדיני הכנה.

לשיטתו של רבה, עיקר המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל היא במקרה בו חל יום טוב לאחר השבת, ביום הראשון בשבוע.

והמחלוקת מבוססת על הנחת יסוד שמניח רבה, לפיה כאשר תרנגולת מטילה ביצה, הביצה נגמרה מאתמול. כלומר: תהליך יצירת הביצה הסתיים והושלם מיום האתמול. כיוון שכך, במקרה בו יום טוב חל ביום ראשון ובמהלכו הטילה תרנגולת ביצה, ניתן להסיק שתהליך היצירה של הביצה הסתיים והושלם ביום האתמול - יום השבת.

לשיטתם של בית הלל, על מנת שניתן יהיה לאכול מאכלים במהלך יום טוב, צריך האדם לייעד את המאכלים בפיו עבור האכילה ביום טוב, כבר מיום חול. את הדין הזה לומד רבה מן הפסוק : ”והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו.” ההכנה המוזכרת בפסוק, היא הזמנה בפה. כלומר: צריך האדם לומר בפיו מיום חול, שהוא מייעד את המאכל עבור השבת או עבור יום טוב. ומכאן למד רבה: ”חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב, ואין יום טוב מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב.” כלומר: אין אפשרות להכין מאכל ביום השבת עבור יום טוב, וכמו כן אין אפשרות להכין מאכל ביום טוב עבור השבת. רק באופן בו הכין האדם את המאכל מיום חול עבור השבת או עבור יום טוב - ניתן לאכול את אותו המאכל.

כיוון שכך, לשיטתם של בית הלל, ביצה שנולדה ביום טוב אסורה באכילה. משום שבמקרה בו יום טוב חל אחר השבת, תהליך היצירה של הביצה והכנתה הושלם מיום האתמול - יום השבת. וביצה זו היא ביצה שהוכנה מיום השבת עבור יום חול, שבמקרה כזה אסורה ביצה זו באכילה על פי שיטת רבה.

ולמרות שטעם זה שייך רק במקרה בו יום טוב חל אחר השבת או במקרה בו יום השבת חל לאחר יום טוב, הוסיפו וגזרו חכמים שאפילו במקרה בו יום טוב חל באמצע השבוע, שבמקרה כזה אין חשש הכנה, שהרי יצירת הביצה הושלמה ביום חול - תהיה ביצה שנולדה ביום טוב אסורה. וזאת משום שחששו חכמים שאם יתירו לאדם לאכול ביצה שנולדה ביום טוב שחל באמצע שבוע, עלולים אנשים לטעות ולחשוב שמותר לאכול גם ביצה שנולדה ביום טוב שחל לאחר השבת. ולכן קבעו חכמים שכל ביצה שנולדה ביום טוב תהיה אסורה באכילה, גם אם המועד חל באמצע השבוע.

בית שמאי לעומתם חלקו וסברו, שאין צורך להכין ולייעד מאכלים מערב יום טוב על מנת שניתן יהיה לאכול את המאכלים הללו ביום טוב. ולכן לשיטתם של בית שמאי, למרות שתהליך היצירה של הביצה הושלם ביום השבת והכנתה נעשתה בשבת, אין איסור לאכול אותה במהלך יום טוב.

לעומתם, רב יוסף מסביר את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל באופן אחר. בדומה לרבה, גם רב יוסף מסביר שהמחלוקת היא במקרה בו התרנגולת שהטילה את הביצה היא תרנגולת שמיועדת לאכילה, ולכן אין איסור מוקצה בתרנגולת ובביצתה. הסיבה בגללה אוסרים בית הלל ביצה שנולדה ביום טוב באכילה לפי הסברו של רב יוסף, היא משום גזרה שגזרו חכמים, שכוללת בתוכה גם איסור אכילת ביצה ביום טוב.

אחת הגזרות שגזרו חכמים בשבתות ובימים טובים, היא גזירת פירות הנושרים. מדאורייתא, במקרה בו פירות נשרו מן האילן ביום השבת או ביום טוב, מותרים פירות אלו באכילה. אמנם, חכמים חששו שאם יתירו לאנשים לאכול פירות שנשרו מן האילן בשבת וביום טוב, יטעו האנשים לחשוב שמותר להם גם לתלוש את הפירות מהאילן בשבת וביום טוב, פעולה שמוגדרת כ'תלישה' שהיא תולדה של מלאכת קוצר ואסורה מן התורה בשבת וביום טוב. ולכן, אסרו חכמים אכילה של פירות שנשרו מהאילן בשבת וביום טוב.

וכאשר גזרו חכמים את הגזרה הזו לפיה אסור לאכול פירות שנשרו מן האילן בשבת וביום טוב, כללו חכמים בגזרתם גם איסור על אכילה של ביצה שנולדה ביום טוב, שגם היא מעין פרי הנושר ממקום גידולו ולכן אסרו בית הלל לאכול ביצה שנולדה ביום טוב.

בית שמאי לעומתם לא הסכימו לגזרה זו, ולכן לא אסרו ביצה שנולדה ביום טוב.

רבי יצחק מסביר באופן שונה את מחלוקת בית שמאי ובית הלל. בדומה לרבה ולרב יוסף, גם רבי יצחק מסביר שהמחלוקת היא במקרה בו התרנגולת שהטילה את הביצה הייתה תרנגולת המיועדת לאכילה, ובכך היא וביצתה אינן מוגדרות כ'מוקצה'. הסיבה בגללה אסרו בית הלל לאכול ביצה שנולדה ביום טוב על פי הסברו של רבי יצחק, היא משום גזרה שגזרו חכמים על משקים שזבו מן הפירות בשבת וביום טוב, שכוללת בתוכה גם גזירה על ביצה שנולדה ביום טוב.

מדאורייתא, מותר לשתות בשבת וביום טוב נוזלים שזבו מאליהם מן הפירות במהלך השבת או יום טוב. אמנם, חכמים חששו שאם יתירו לשתות משקים שזבו מן הפירות, עלולים אנשים לטעות ולחשוב שמותר להם גם לסחוט את הפירות ולהוציא מהם את הנוזלים, פעולה שמוגדרת כתולדה של מלאכת דש ואסורה מן התורה. ולכן, גזרו חכמים גזירה לפיה אסור יהיה לשתות משקים שזבו מאליהם מן הפירות במהלך השבת או יום טוב.

וכאשר גזרו חכמים את גזירתם, כללו חכמים באיסור גם גזירה על ביצה שנולדה ביום טוב, שדומה היא בהגדרותיה למשקה שזב מן הפרי. משום שבדומה למשקה הבלוע בפרי ויוצא ממנו, גם ביצה בלועה היא במעי אימה ויוצאת ממנה. ולכן לשיטתם של בית הלל, ביצה שנולדה ביום טוב אסורה באכילה.

בית שמאי לעומתם לא הסכימו לגזרה זו, ולכן לשיטתם ביצה שנולדה ביום טוב מותרת באכילה.

הסיבה לחוסר ההסכמה בין האמוראים החולקים

הגמרא דנה בשאלה מדוע כל אחד מארבעת האמוראים שנחלקו בנוגע להסבר מחלוקתם של בית שמאי ובית הלל הסביר את המחלוקת דווקא כשיטתו, ולא הסביר כמו החולקים עליו.

ואומרת הגמרא, שהסיבה בגללה האמוראים החולקים על רב נחמן לא הסבירו כשיטת רב נחמן, היא משום שלשיטתו של רב נחמן המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל היא במקרה בו התרנגולת שהטילה את הביצה הייתה תרנגולת המיועדת לגידול ביצים, ונקודת המחלוקת היא בשאלה האם 'מוקצה' אסור או לא. ועל כך מקשה רבה, שאם אכן זוהי המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל, הרי שהמחלוקת היא לא רק על הביצה אלא גם על התרנגולת עצמה. ואם כן, היה למשנה להדגיש שהמחלוקת היא גם על התרנגולת, ולומר: "תרנגולת העומדת לגדל ביצים, היא וביצתה - בית שמאי אומרים תאכל ובית הלל אומרים לא תאכל".

ושאלה זו על הסברו של רב נחמן, היא שגרמה לאמוראים שלא הסכימו עם שיטתו של רב נחמן להסביר את המחלוקת בין בית שמאי לבית הלל באופן אחר מזה שהסביר רב נחמן.

והסיבה לפיה האמוראים החולקים על רבה לא הסכימו להסביר כמו ההסבר שהסביר רבה, היא משום שלפי הסברו של רבה הטעם לפיו בית הלל אוסרים ביצה שנולדה ביום טוב הוא משום דין הכנה. כלומר: שיטתו של רבה מבוססת על כך שלשיטת בית הלל ניתן לאכול במהלך יום טוב רק דבר שהיה מוכן מיום חול עבור השימוש ביום טוב. ולדין זה, לא הסכימו האמוראים החולקים על רבה ולכן הם לא הסבירו כמותו.