משתמש:אלחנן בונם
|
משתמש זה הינו ליטאי |
תבנית אישיות רבנית ריקה
רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד — האב של כולנו רבי אלחנן וסרמן היה אדם שהקדיש את כל חייו
לתורה ולתלמידיו. הוא לא היה רק ראש ישיבה, אלא היה אב רוחני לכל אחד שהפך להיות תלמידו.
לימוד התורה בשבילו לא היה רק אמצעי להשגת ידע, אלא דרך חיים מלאה במוסר, יראת שמיים ואמונה פנימית.
במשך
שנים רבות, רבי אלחנן לימד והדריך את תלמידיו. אך הוא לא רק לימד אותם הלכות וגמרא, אלא חינך אותם להיות אנשים טובים. הוא לא ביקש מהם להיות רק תלמידי חכמים, אלא גם אנשים בעלי מוסר גבוה, צניעות ומידות טובות כל תלמיד שהגיע אל רבי אלחנן, לא רק קיבל תורה — הוא קיבל חינוך לערכים ולעקרונות שנשארים איתו לכל החיים.
כאשר הגיעו הימים הקשים ביותר, בזמן השואה, רבי אלחנן עמד בניסיון הגדול. הוא לא בחר לעזוב את תלמידיו, למרות שהיו לו הזדמנויות רבות לברוח ולהציל את עצמו. הוא נשאר איתם עד הרגע האחרון. הוא מסר את נפשו על קידוש השם, מתוך הבנה עמוקה שתורה לא יכולה להישכח, שהיא חייבת להמשיך ולחיות גם בתקופות הקשות ביותר. רבי אלחנן לא עזב את דרכו. גם כאשר כל העולם סביבו התמוטט, הוא המשיך להחזיק בתורה ובאמונה.
היום, אנחנו, תלמידי רבי אלחנן — הדור שלא זכה ללמוד איתו פנים אל פנים, אבל חי את דרכו — הוא עדיין איתנו.
הוא לא רק היה אב רוחני בזמנו, אלא הוא אב לנו גם היום. כל אחד מאיתנו, שממשיך את דרך התורה שהוא חינך עליה, הוא בן של רבי אלחנן. כל אחד מאיתנו שמקדיש את זמנו ללימוד תורה מתוך רצון אמיתי לשמור על ערכים של יראת שמיים, הוא בנו של רבי אלחנן.
הספרים של רבי אלחנן אינם סתם חידושי תורה, אלא תמצית עולמו בתורה כל עמוד ועמוד מהם הוא בבחינת גילוי פנימי, המשך לעומק ההבנה בתורה.
הם מציעים לנו הבנה רחבה והבהרה מדויקת של הסוגיות, ולא רק במובן הלמדני, אלא גם במובן המוסרי והפנימי. כל חידוש הוא גם שיעור בעומק החיים, בעשייה ובצניעות.
היום, כשאנחנו לומדים את ספריו, אנחנו לא רק זוכרים אותו. אנחנו ממשיכים אותו. כל אחד מאיתנו שמקבל את דרכו על עצמו, שמחפש לשמור על ערכים של אמת ויראת שמיים — הוא לא רק תלמיד של רבי אלחנן, אלא בן אמיתי של רבי אלחנן.
רבי אלחנן נשאר איתנו לעד. הוא לא עזב אותנו. כל תורה שנלמד, כל צעד שנעשה בדרך שהוא הראה לנו, הוא הדרך בה הוא חי בתוכנו.
קידוש השם - נכונותו של יהודי להקריב את חייו כדי לשמור על אמונת ה'. קידוש השם היא מצוות עשה. הפרט העיקרי במצווה הוא חובת מסירות נפש במקרים בהם יש דין של יהרג ואל יעבור. בקיום המצווה, מתקדש ומתכבד שמו של ה' בעיני האנשים, הרואים שמאמיניו דבקים בו אף במחיר חייהם.
הנכונות למות על קידוש השם מוזכרת בספר דניאל, פרק ג', פסוק ט"ז, שם מודיעים חנניה, מישאל ועזריה לנבוכדנאצר שהם מוכנים למסור את נפשם כדי שלא להפר את מצוות התורה. משראה המלך הבבלי שהם ממאנים לעבור על איסור עבודה זרה, השליך אותם לכבשן הלוהט ורק נס משמים הצילם.
כיום מקובל לכנות כל רצח יהודים בשל יהדותם כ"מוות על קידוש השם" והנרצחים מכונים "קדושים", יש מספר אזכורים של דברי רבנים במהלך השואה, שראו את רצח היהודים כמוות על קידוש השם, כך למשל מצוטט הרב אלחנן וסרמן בדבריו לקהילתו לפני הירצחם על ידי הנאצים.