משבר קודורי (2001)
 | ||||||||||||||
| מפת אבחזיה קודורי עילית מודגש באדום | ||||||||||||||
| מערכה: מלחמת צ'צ'ניה השנייה | ||||||||||||||
| מלחמה: הסכסוך הגאורגי-אבחזי | ||||||||||||||
| תאריכים | 4 באוקטובר 2001 – 18 באוקטובר 2001 (15 ימים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | עמק קודורי | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון לרוסים והאבחזים | |||||||||||||
| שינויים בטריטוריות | אבחזיה | |||||||||||||
| ||||||||||||||
|
נהרגו מעל ל-40 איש. | ||||||||||||||
משבר קודורי פרץ באוקטובר 2001 כאשר לוחמים ממוצא צ'צ'ני בליווי כוחות גרילה גאורגים תקפו חיילים אבחזים בסוחומי. התקיפה התבצעה דרך עמק קודורי. המשבר נזנח ברובו על ידי התקשורת הבינלאומית, בעקבות פיגועי 11 בספטמבר ותקיפת ארצות הברית באפגניסטן שבאה בעקבותיה. כתוצאה מהתקיפה נהרגו מעל ל-40 איש. המנהיג הצ'צ'ני שהוביל את התקיפה, רוסלן גלייב, נסוג לגאורגיה והפעיל משם מבצעי תקיפה בעומק הקווקז הרוסי בחסות ההגנה של גאורגיה.
רקע
במהלך מלחמת צ'צ'ניה השנייה, בין הפדרציה הרוסית כנגד בדלנים איסלאמיים צ'צ'נים, קיבלו כ-7,000 פליטים צ'צ'נים מחסה בקרב הכיסטים, קבוצה אתנית ממוצא דומה, השוכנים בערוץ פנקיסי (חבל קאחתי במזרח גאורגיה). חלק מהכיסטים אף חצו את המעברים ההרריים כדי להצטרף ל"אחיהם" במאבק לעצמאות.
רוסלן גלייב, מפקד שדה צ'צ'ני של התנועה הבדלנית הצ'צ'נית כנגד הפדרציה הרוסית, שהיה ידוע כלוחם חסר רחמים, החליט, לאחר שברח בעור שיניו ממוות בתבוסה הצ'צ'נית במלחמת צ'צ'ניה השנייה, לבנות מחדש את כוחותיו בערוץ פנקיסי מצידו השני הגבול בגאורגיה, בקרב הכיסטים, שהם קבוצה אתנית צ'צ'נית שיושבת באזור פנקיסי שבגאורגיה מאות בשנים. הוא הצליח לבנות כוח משמעותי שמנה כ-800 לוחמים צ'צ'נים או כיסטים-צ'צ'נים, אליהם התווספו מוג'אהדין מרחבי העולם (בעיקר טורקים וערבים). השלטונות הגאורגיים הואשמו בכך שהגיעו להסכמה עם גלייב כי הגאורגים יספקו נשק ואספקה לכוחותיו של גלייב והוא מצידו ילחם בבדלנים האבחזים.
אדוארד שוורדנדזה, נשיא גאורגיה באותם ימים, הכחיש את קיומו של ההסכם או קשרים כלשהם על גלייב. הוא ציין כי בשנת 2001 מצאו כמה אלפי פליטים מצ'צ'ניה, בעיקר נשים ילדים וטף, מחסה בקרב הכיסטים בנפת אחמטה שבמחוז המזרחי של גאורגיה, קאחתי, המתגוררים במקום מאות בשנים. באותו זמן הודיע גם שוורדנדזה כי מספר תריסרים של פליטים שלקחו חלק במלחמת צ'צ'ניה השנייה ונפצעו, הגיעו לגאורגיה והצטרפו לפליטים הצ'צ'נים האחרים.
ב-20 בספטמבר 2001 דיווחו העיתון הרוסי אוּטרוֹ (Утро) וסוכנות הידיעות הרוסית אינטרפקס (Интерфакс), כי 400 מיליטנטים צ'צ'נים, בראשות רוסלן גלייב, עברו מערוץ פנקיסי לעיירה צאלנג'יחה שבקרבת הגבול הגאורגי עם אבחזיה. טענה נוספת שהעלו העיתונים הרוסיים הייתה כי בערוץ פנקיסי נפתח בסיס אימונים למיליטנטים הצ'צ'נים, טענה שהוכחשה על ידי השלטונות הגאורגיים.
התקיפה
ב-4 באוקטובר 2001, חדרו, קבוצת לוחמים גאורגים, שאינם חיילים סדירים ולוחמים צ'צ'נים שהגיעו מפנקיסי, בהנהגת רוסלן גלייב, את הגבול הגאורגי-אבחזי מעמק קודורי, פנו לכיוון סוחומי ותקפו את הכפר גיאורגייבסקו. הם המשיכו ותקפו את סוחומי. ב-8 באוקטובר, הופל הליקופטר בו טסו משקיפי או"ם, ונהרגו תשעה איש. אולם התקיפה הגאורגית-צ'צ'נית לא האריכה ימים. חיל האוויר הרוסי החל בתקיפה מסיבית של העמדות הגאורגיות-צ'צ'ניות והביאו לנסיגתם. ב-18 באוקטובר, הודיעו פקידים רשמיים של משרד ההגנה האבחזי הבדלני, כי כוחותיהם החזירו לעצמם את השליטה על "קודורי תחתית", השטחים שהיו בשליטתם קודם לכן, והכוח הגאורגי-צ'צ'ני חזר כפי הנראה לשטחי גאורגיה.
אף על פי שההתקפה של גלייב נכשלה וכ-40 איש נהרגו בכללם משקיפי או"ם, זכה גלייב להערצה של פוליטיקאים גאורגים זוטרים. נשיא גאורגיה באותם ימים כינה אותו "איש אציל" ו"איש משכיל"[2]. מאותו הזמן פתח גלייב בסדרת התקפות פגע וברח כנגד מטרות צבאיות רוסיות בצ'צ'ניה, דאגסטן ואינגושטיה. רוסיה הגיבה בסדרת התקפות אוויריות חשאיות בשטחי גאורגיה, שבמהלכן נהרגו אזרחים גאורגים.
מקורות
- ריק פאוון (2003), היערכות מחודשת של מדיניות החוץ הרוסית, עמ' 120, מסת"ב 0714654965, מסת"ב 9780714654966, (באנגלית)
- אריאל כהן (2005), אירואסיה באיזון, עמ' 50, מסת"ב 0754644499,מסת"ב 9780754644491, (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ אימוגן בל (2002), מזרח אירופה, רוסיה ומרכז אסיה 2003, עמ' 179, מסת"ב 1857431375,
מסת"ב 9781857431377, (באנגלית) - ^ סוכנות הידיעות אי.פי, Russia, Georgia clash over warlord,The Russia Journal, (באנגלית)
21673647משבר קודורי (2001)