מרכז יום לקשיש
מרכז יום לקשיש הוא מוסד המשרת קשישים תשושים, סיעודיים ותשושי נפש המתגוררים בבתיהם. מרכז יום נבדל ממועדון קשישים בכך שהוא מספק בנוסף לפעילות פנאי, שירותי טיפול בקשיש, כמו ארוחות, מעקב רפואי, מעקב של עובדת סוציאלית, מקלחות וכביסה. בישראל כ-170 מרכזי יום לזקנים המשרתים כ-13,000 קשישים.
סל השירותים הנדרש בישראל
על פי דרישת משרד הרווחה, מרכז יום לקשיש פועל לפחות 5 ימים בשבוע במשך 6 שעות רצופות[1] במהלכן עליו לספק סל שירותים הכולל ארוחות בוקר וצהריים, שירותי רחצה, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, פעילות גופנית, בדיקות רפואיות, עבודה סוציאלית, ייעוץ גריאטרי ופעילויות פנאי. מרכזי היום מחויבים לספק הסעות מבית הקשיש ובחזרה.
שירותים חברתיים ותרבותיים
פרט לסל השירותים הבסיסי מספקים מרכזי יום גם פעילויות חברתיות, תרבותיות ותעסוקתיות בהתאם לרצונם ויכולתם של הקשישים. היקף הפעילות שמחויב המרכז להפעיל תלוי במספר הקשישים אך לא פחות משתי פעילויות ביום. פעילויות אלו כוללות חוגים, הרצאות, קבוצות תמיכה, מלאכות יד, גינון טיפולי, יוגה ויוגה צחוק וטיולים. בכמה מרכזי יום מופעל במסגרת זו פרויקט "מחשב לכל גיל" שמטרתו הנחלת מיומנויות מחשב כאמצעי לשיפור איכות חייהם של הקשישים[2]. פרויקט נוסף הוא "קשישים עושים קולנוע"[3] במסגרתו מעבדים קשישים סיפורים אישיים לתסריטים ומשחקים בסרט המופק על פי התסריט שכתבו[4].
הפעלה
המרכזים הוקמו ביזמת ארגון אשל המספק הנחיה מקצועית ומנוהלים על ידי עמותות מקומיות הנקראות עמותות עלה (עמותה למען הקשיש). מטרת המרכזים לספק את חלק מהשירותים לטיפול בקשיש, ובכך להקל את העומס על משפחת הקשיש ולאפשר את המשך המגורים בביתו בקהילה שלו. בכך, מרכז היום מהווה תחליף לבית אבות.
המימון להפעלת המרכזים מגיע ברובו מתשלומי ביטוח סיעוד וכן ממשרד הרווחה המקצה מכסות ימי טיפול לכל מרכז יום, הרשות המקומית והשתתפות עצמית של הקשישים.
החלטה על הקמת מרכז יום לקשיש מתקבלת במחלקה לשירותים חברתיים ביישוב והפעלתו מפוקחת על ידי ועדת היגוי בה חברים[1]:
- מנהל מרכז היום
- מפקח מחוזי של השרות לזקן של משרד הרווחה
- נציג המחלקה לשירותים חברתיים ביישוב
- נציג אשל
- נציג המוסד לביטוח לאומי
- נציג מערכת הבריאות
היסטוריה
אגודת אשל, שהוקמה בשנת 1969, פעלה בתחילה להקמת בתי אבות במקומות שונים ברחבי ישראל. על פי התוכנית, בבתי האבות סופקו גם שירותים של מרכז יום לקשישים שהמשיכו להתגורר בבתיהם[5]. בית האבות הראשון שהוקם במתכונת זאת היה בעפולה לצד מרכז רפואי העמק[6]. בתי אבות נוספים שסיפקו שירותים לקשישים בקהילה נפתחו ב-1977 באשקלון[7] וב-1980 בצפת[8].
במקביל, עלה הרעיון להקים מרכזי יום לקשישים מההתיישבות שאינם מעוניינים עדיין לעבור לבית אבות[9]. בשנת 1973 אומץ הרעיון של מרכזי יום לקשיש על ידי משרד הסעד[10]. בשנת 1976 נפתח מרכז יום בבית שאן[11].
רבים ממרכזי היום בישראל הוקמו במהלך שנות ה-80[12][13][14].
עד שנת 2012 נהג משרד הרווחה לממן את הטיפול שניתן לקשישים במסגרת מרכזי היום בהיקף של 75%, והרשויות המקומיות השלימו את 25% הנותרים. בשנים 2013-2012 החליט משרד הרווחה על העברה הדרגתית של הפעלת מרכזי היום לידי הרשויות המקומיות, האחראיות על בחירת מפעילי מרכזי היום, או על הפעלתם באופן עצמאי[15].
ראו גם
קישורים חיצוניים
- אשל האגודה לתכנון ולפיתוח שירותים למען הזקן בישראל מרכזי יום לקשיש
- עדי כץ, מרכזי יום: חוגים, פעילויות וחברה(הקישור אינו פעיל) באתר מוטק'ה.
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 משרד הרווחה והשירותים החברתיים, הוראה 4.13 (משנת 2008) על הסדרת מתן טיפול במרכזי יום לקשישים מוגבלים בקהילה
- ^ מחשב לכל גיל -התוכנית הבסיסית באתר אשל
- ^ קשישים עושים קולנוע באתר אשל
- ^ תעוד הפקת סרט במרכז יום לקשיש ביהוד
- ^ יוקם בית אבות אזורי ליישובי העמק, מעריב, 17 באוגוסט 1970
- ^ יצחק מרידור, בית לאבות העמק, דבר, 4 בינואר 1981
- ^ לא נמצאה חריגה בנאמנות בית־האבות באשקלון, דבר, 15 בנובמבר 1977
- ^ משכן חדש לקשישי הגליל, דבר, 9 ביולי 1980
- ^ א. סדומי, ה"תחביבים" של הרצפלד, דבר, 5 במאי 1972
- ^ 180 מליון לירות יושקעו תוך 7 שנים לסיעוד קשישים, דבר, 24 באוגוסט 1973
- ^ מרכז לקשישים בבית שאן, דבר, 7 ביולי 1976
- ^ מרכז לקשיש במקום בית אבות, מעריב, 29 באפריל 1980
- ^ מרכז יום אזורי לזקן, דבר, 20 באפריל 1983
- ^ מודיעים, מעריב, 18 בפברואר 1986
- ^ בג"ץ 8082/15 עמותת הל"ה – העמותה למען הקשיש נ' משרד הרווחה והשירותים החברתיים ואחרים, ניתן ב־10 ביולי 2016, פסקה 1.
31717497מרכז יום לקשיש