מרכז ההנצחה ליפא זוכרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרכז ההנצחה ליפא זוכרת
Memorijalni centar Lipa pamti
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
מידע כללי
מדינה קרואטיהקרואטיה קרואטיה

מרכז ההנצחה "ליפא זוכרת"קרואטית: Memorijalni centar Lipa pamti)[1] הוא מוזיאון להנצחת רצח 269 אזרחים – רובם קשישים, נשים וילדים – באפריל 1944 בליפא, קרואטיה. הטבח בוצע על ידי דיוויזיית היגר ה-114 של הוורמאכט, יחד עם כוחות משתפי פעולה איטלקיים וצ'טניקים.

רקע

לאחר כניעת איטליה בשנת 1943, נכבש כל אזור קרסט ליבורן על ידי גרמניה, כחלק מהאזור המבצעי של החוף האדריאטי (OZAK). כוחות איטלקיים של הרפובליקה הסוציאלית האיטלקית הפשיסטית המשיכו לפעול תחת פיקוד גרמני. הפרטיזנים המקומיים ניהלו פעולות גרילה רבות,[2] וזכו לתמיכת האוכלוסייה המקומית שסיפקה להם מקלטים, מזון ואספקה. בנובמבר 1943 הוכרז OZAK כאזור לחימה נגד "כנופיות" פרטיזנים (Bandenkampfgebiet).[3] בינואר 1944 הוקם בטריאסטה מטה מיוחד של ה-SS והמשטרה (Fuhrungsstab für Bandenbekämpfen - FSBB) לתכנון ולביצוע המאבק בפרטיזנים ובתומכיהם, תחת פיקודו של אודילו גלובוצניק,[4] מפקד ה-SS והמשטרה העליון של OZAK. "עשרת הדיברות" הונפקו ב-24 בפברואר 1944 על ידי גנרל חיל הרגלים הגרמני לודוויג קיבלר, שהורה לכוחות הכיבוש להשתמש בביזה, הצתת רכוש אזרחי והרג אזרחים כאמצעים יעילים למאבק בכנופיות פרטיזנים.

מתקפת בראונשוויג

בשל חוסר יכולת גרמנית לשלוט בתנועת הרכבות והכבישים במסדרון רייקה-טריאסטה החשוב, החליט לודוויג קובלר לנסות להרחיק את הפרטיזנים מאזור איסטריה על ידי פתיחת מתקפה חדשה על רכס ההרים אוצ'קה-פלאניק-ליסינה. המתקפה, שנודעה כמתקפת בראונשוויג, החלה ב-25 באפריל 1944 בהשתתפות כוחות ממונעים של הוורמאכט ויחידות משטרה מיוחדות של האס-אס. הפרטיזנים, שצפו את כוונות הנאצים, הצליחו לסגת עם יחידותיהם העיקריות מאזורי אוצ'קה וצ'יצ'אריה ולהעבירם צפונה, מעבר למסילת הברזל ולכביש הראשי, לאזור קלנה-קסטאב-אילירסקה ביסטריצה.[5] לאחר העברת מרבית כוחותיהם צפונה, המשיכו הפרטיזנים בפעולותיהם וב-30 באפריל 1944 פתחו במתקפה מכריעה עם אש מרגמות על חיל המצב של המשטרה הצבאית הפשיסטית (Milizia per la Difesa Territoriale) ברופה, מעמדה סמוכה לליפא. המתקפה החלה בשעה 5:00 בבוקר ונמשכה שעתיים. מפקד חיל המצב היה אורליו פיאש מרייקה (פיומה). באופן בלתי צפוי, הופיע ברופה שיירה גרמנית ממונעת קטנה שהותקפה באש כבדה. ארבעה חיילים גרמנים נהרגו וכמה אחרים נפצעו באורח קשה. בעקבות זאת נסוגה קבוצת הפרטיזנים לכפר הסמוך ליסאץ. כוחות נאצים ופשיסטים מהסביבה התאספו במהירות לצורך מתקפת נגד.[5]

הטבח

ב-30 באפריל 1944, בסביבות השעה 14:30, נכנסו כוחות גרמניים, איטלקיים וצ'טניקים לכפר ליפא והחלו בטבח. במהלך הפעולה עונו ונרצחו 21 מתושבי הכפר, וכל 87 הבתים ו-85 המבנים המסחריים בו הועלו באש, תוך ביזה של רכוש ושלל בקר. שאר התושבים נדרשו לאסוף את חפציהם ולצאת לכיוון רופה.

בהגיעם לבית האחרון בכפר, נדרשו התושבים להשאיר את חפציהם ונכלאו בתוך מבנה אשר כונה "בית קוורטירקה" (Kvartirka's house). המבנה הוצת באמצעות דלק, ורבים מהתושבים נשרפו בחיים. בסך הכול נרצחו 269 תושבים, כולם אזרחים.[6] מרבית הקורבנות היו קשישים, נשים וילדים – בין 96 ל-121 ילדים,[7] כאשר הצעירה שבהם הייתה בוסילקה איסקרה, בת שבעה חודשים בלבד.[8]

השורדים היחידים מהטבח היו אלו שלא היו בליפא באותו יום ראשון גורלי, וכן שישה תושבים שהצליחו להסתתר.

בהיעדר תיעוד מהימן, לא ניתן לקבוע בוודאות את הסיבה לנקמה הקשה של הנאצים בתושבי הכפר. ככל הנראה, הם ביקשו להטיל אימה על תושבי חבל ליבורניה ולנתקם מהתנועה לשחרור לאומי, שלה הביעו תמיכה. ללא קשר למניעים, זהו אחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שבוצעו באיסטריה במהלך מלחמת העולם השנייה.[9]

תוצאות הטבח

התערוכה האתנוגרפית במרכז ההנצחה "ליפא זוכרת"
תצוגת ההנצחה במרכז ההנצחה "ליפא זוכרת"

כמאה מתושבי ליפא שרדו את הטבח, בעיקר אלו שנעדרו מהכפר בזמן האירוע: גברים שלחמו בפרטיזנים, נשים שהביאו מזון למחבואי הפרטיזנים, ילדים שרעו בקר, מספר גברים שהכינו מדורת חג מסורתית בגבעות הסמוכות ועוד. הניצולים קיבלו את סוף מלחמת העולם השנייה כשהם מחוסרי בית ושרויים בייאוש. החל תהליך שיקום ארוך ומפרך, שהתנהל תחת תחושת אובדן כבדה. בדומה לטבח אורדור-סור-גלאן (אנ'), בתי הכפר שנהרסו לא נבנו מחדש, ובמקומם נבנו בתי מגורים חדשים עבור הניצולים.

על פי עדות משנת 1945 של אומברטו סקאלה, חבר ביחידה הפשיסטית שהשתתפה בטבח, ההרג בליפא בוצע על ידי 150 חיילים – 80 גרמנים, 40 פשיסטים איטלקים ו-30 צ'טניקים. לאחר המלחמה זוהו 36 מהם, אך רק אחד, המפקד האיטלקי אורליו פיאז, הועמד לדין על הפשע, נמצא אשם ונתלה בטריאסטה בשנת 1945.[10][11]

מרכז ההנצחה

מרכז ההנצחה "ליפא זוכרת" נפתח באפריל 2015 ביישוב הקטן ליפא, הממוקם על הגבול בין קרואטיה לסלובניה. המרכז פועל כחלק מהמוזיאון הימי וההיסטורי של אזור הספר הקרואטי הממוקם ברייקה,[12] והוא ממומן במשותף על ידי מחוז פרימוריה-גורה ועיריית מטולג'י. המרכז שוחזר באתר שבו פעל בעבר המוזיאון להנצחת ליפא, שפעל בין השנים 1968–1989, ונסגר בשל חוסר במימון.[13][14][15]

התערוכה הקבועה של המרכז מציגה את ההיסטוריה של מלחמת העולם השנייה באזור ליבורניה קראסט, הכולל, לצד ליפא, גם את הכפרים פאסיאק, רופה, שאפיאנה וברדצה. תצוגת ההנצחה מלווה בתצוגה תרבותית ואתנוגרפית של המורשת המקומית, המדגימה את המשכיות החיים מהתקופה הפרהיסטורית ועד ימינו. גישה הוליסטית זו מאפשרת לראות את האירוע הטרגי מ-30 באפריל 1944 בהקשר רחב יותר, כחלק מזהותה של הקהילה החיה והמשגשגת של ליפא.

פעילות המרכז מבוססת על עקרונות של מוזיאונים קהילתיים ומוזיאוני מורשת. בשיתוף עם האוכלוסייה המקומית, המרכז תורם למחקר ולעיצוב הזהות האזורית, ומסייע בגילוי אפשרויות חדשות ובת קיימא לפיתוח ולצמיחה. כל פעילויות המרכז ממוקדות בקידום סובלנות, אי-אלימות וחיים במלוא ביטוייהם וגווניהם.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של מרכז ההנצחה ליפא זוכרת

הערות שוליים

  1. MEMORIJALNI CENTAR LIPA PAMTI - Pomorski i povijesni muzej Hrvatskog primorja Rijeka, MEMORIJALNI CENTAR LIPA PAMTI
  2. Ivan Brozina-Slovan, Put Prve istarske brigade »Vladimir Gortan«, Pula: Kotarski odbor Saveza boraca, 1959
  3. Stefano Di Giusto, Operationszone Adriatisches Küstenland - Udine, Gorizia, Trieste, Pola, Fiume e Lubiana durante l'occupazione tedesca 1943.-1945., Udine: Istituto Friulano per la Storia del Movimento del Liberazione, 2005, עמ' 172
  4. Stefano Di Giusto, Operationszone Adriatisches Küstenland - Udine, Gorizia, Trieste, Pola, Fiume e Lubiana durante l'occupazione tedesca 1943.-1945., Udine: Istituto Friulano per la Storia del Movimento del Liberazione, 2005, עמ' 296
  5. ^ 5.0 5.1 Ivan Kovačić, Vinko Šepić Čiškin, Danica Maljavac, Lipa pamti, Rijeka: Naklada Kvarner, Općina Matulji, SABA Primorsko-goranske županije, 2014, עמ' 188, מסת"ב 978-953-7773-27-4
  6. רשימת הקורבנות, באתר Lipapamti.ppmhp.hr
  7. סוון מיקלניץ', Croatia Reopens WWII Village Massacre Memorial, Balkan Insight, ‏2015
  8. Danica Maljavac, Marica Gaberšnik (2011). "Spomen-muzej Lipa". Zbornik Liburnijskog krasa. Svezak 1: 42.
  9. Ivan Kovačić, Vinko Šepić Čiškin, Danica Maljavac (2014). Lipa pamti. Rijeka: Naklada Kvarner, Općina Matulji, SABA Primorsko-goranske županije. p. 189.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  10. POKOLJ U SELU LIPA, Antifašistički vjesnik, נבדק ב-30 באפריל 2021.
  11. Miklenic, Sven (2015). "Croatia Reopens WWII Village Massacre Memorial". Balkan Insight.
  12. Pomorski muzej Hrvatskog primorja Rijeka, ppmhp.hr
  13. Perinčić, Tea (2013). "Lipa pamti ili o kolektivnoj memoriji jednog ratnog zločina iz II. svjetskog rata", Časopis za povijest Zapadne Hrvatske, svezak 8. Rijeka: Odsjek za povijest Filozofskog fakulteta Sveučilišta u Rijeci. pp. 155–156.
  14. Danica Maljavac, Marica Gaberšnik (2011). "Spomen-muzej Lipa". Zbornik Liburnijskog krasa. Svezak 1: 37.
  15. Milekic, Sven (9 באפריל 2015). "Croatia Reopens WWII Village Massacre Memorial". Balkan Transitional Justice. נבדק ב-15 באוגוסט 2024. {{cite news}}: (עזרה)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מרכז ההנצחה ליפא זוכרת41040349Q28408337