מקובלי צפת
מקובלי צפת הוא כינוי קיבוצי ליהודים שעסקו בלימוד קבלה ("מקובלים") שחיו ופעלו בעיר צפת בתקופת האר"י (רבי יצחק לוריא), לפניו ואחריו, בטווח השנים שבין שנת ה'ר"פ (1520) בערך עד שנת ה'ש"ס (1600). מקובלי צפת בכלל והאר"י ותלמידיו בפרט פיתחו כיוונים חדשים בתורת הקבלה, כיוונים אשר התפשטו במאות השנים הבאות והותירו חותם גדול על העולם היהודי.
מקובלי צפת עד האר"י
טרם הגעת האר"י לצפת, פעלו בעיר מספר רבנים ומקובלים ממגורשי ספרד וצאצאיהם שעלו לארץ ישראל, בהם רבי שלמה אלקבץ (מחבר הפיוט לכה דודי לקבלת שבת[1]), תלמידו הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) אשר כתב חיבורים על ספר הזוהר, וכן רבי יוסף קארו אשר מלבד כתיבתו ההלכתית עסק גם הוא בקבלה.
האר"י
שנתיים קודם פטירתו של הרמ"ק עלה האר"י לארץ ישראל והתיישב בצפת (1570). האר"י הצטרף לישיבתו של הרמ"ק ולמד עמו זמן מה עד פטירתו. הרמ"ק הכתיר את האר"י כממשיכו, ותלמידיו, ובהם רבי חיים ויטאל ורבי משה אלשיך, עברו ללמוד תחת הנהגת האר"י עד לפטירתו בשנת ה'של"ב (1572). תקופה זו נחשבת לתקופת השיא של הקבלה בצפת.
תלמידי האר"י ומקובלים נוספים
גדולי המקובלים לאחר האר"י היו רבי חיים ויטאל ובנו רבי שמואל ויטאל. שניהם השתקעו בקהילה היהודית בדמשק בקהילה היהודית. מכאן ואילך החלה צפת לאבד מבכורתה בעולם המקובלים, וכוחם של מרכזים אחרים עלה. בשנת ה'תצ"ז (1737) איבדה צפת סופית את מעמדה כעיר הקבלה המרכזית עם פתיחת ישיבת המקובלים בית אל בירושלים על ידי הרב גדליה חיון.
עם זאת, צפת נותרה מזוהה עם התורה הקבלית שיצאה מבית מדרשו של האר"י אשר נותרה בעלת השפעה רבה עד היום. כמו כן, רבים ממקובלי צפת ובהם רבי יוסף קארו, האר"י, רבי שלמה אלקבץ ורבי משה קורדובירו קבורים בצפת.
לקריאה נוספת
- עלי יסיף, אגדת צפת: חיים ופנטסיה בעיר המקובלים, הוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים, 2011.
קישורים חיצוניים
- הרב א. ל. גרייבסקי, צפת ומקובליה, באתר "דעת"
- עלי יסיף, 'בשדות ובמדברות': על מרחב ומשמעות באגדות צפת, קתדרה 116, יולי 2005, עמ' 102-67
הערות שוליים
- ^ לימים קבע האר"י קבע כי כניסת שבת חלה ברגע שהיהודי אומר בסופו של הפיוט את המילים "בואי כלה" ונושא פניו למזרח, זאת בניגוד לאמור ב"שולחן ערוך" שקובע כי אמירת "מזמור שיר ליום השבת" מהווה קבלה של השבת.
