מצמצם

מצמצם
(מקורות עיקריים)

משנה	מסכת סנהדרין, פרק ט', משנה ב'
תלמוד בבלי	מסכת סנהדרין, דף ע"ז עמוד א'
משנה תורה	הלכות רוצח ושמירת נפש, פרק ג', הלכות ט'–י'
שולחן ערוך	חושן משפט, סימן שפ"ג, סעיף ה'

מצמצם הוא מונח במשפט העברי המתייחס לאשמת מי שגרם לאדם או לבעל חיים לנזק או למוות בכך שמנע ממנו לזוז ממקומו. הפעולה נעשתה באופן של חסימה או על ידי תפיסה של הניזק בידיו.

מקור הדין

במשנה, מסכת סנהדרין, פרק ט', משנה ב' נאמר:

כבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת, חייב; דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול לעלות משם ומת, פטור.

מקור לדין זה, המובא במשנה, לפיו מי שהמית על ידי עיכוב הנהרג במקום של מים או אש חייב במיתת סייף מביא שמואל בדרשת הפסוק בתורה:

כבש מנלן? אמר שמואל, דאמר קרא: 'או באיבה', לרבות את המצמצם.

פרטי דינים

• סוף חמה לבוא - מצמצם חייב כאשר הגביל את התנועה של הנפגע בזמן שהגורם הממית היה קיים במקום. לעומת זאת, אדם שקשר את חברו במקום שעתיד להגיע אליו גורם ממית, פטור. כך לדוגמה, מי שקשר את חברו וכתוצאה מכך מת ברעב, מי שקשר את חברו במקום שלאחר מכן הגיע אליו חום גדול מהשמש או קור גדול ומת, פטור. הרמב"ם מוסיף שפטור זה נאמר כלפי בית הדין, שהם אינם ממיתים אותו, אך יחד עם זאת ”הרי הוא רוצח, ודורש דמים דורש ממנו דם.”

חיובו בנזיקין

כאמור, המשנה ודרשת המקרא עסקו בעונש על מי שהרג אדם בדרך של "מצמצם". לגבי חיוב בדיני נזיקין של מי שצמצם את בהמת חברו נחלקו אמוראים. רב אחא בר רב פטר, ורבינא חייב. המחייב גרס שחיוב נזיקין בדין התורה הוא נרחב יותר מחיוב מיתה ברוצח, ואילו הפוטר גרס שהריבוי נאמר לגבי רוצח בלבד, משום שהכתוב "מות יומת המכה רוצח הוא" מיעט את המזיק מעונש על כך שצמצם את בהמת חברו.

להלכה פסק הרמב"ם שהמצמצם בעל חיים והמית אותו חייב לשלם על כך:

הכובש בהמת חבירו במים, או שנפלה ומנעה מלעלות עד שמתה במים, או שהניחה בחמה וצמצם עליה המקום כדי שלא תמצא צל עד שהרגתה החמה, חייב לשלם, וכן כל כיוצא בזה.

קישורים חיצוניים

• מצמצם, בספר קובץ יסודות וחקירות, באתר ויקיטקסט

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מצמצם41109220