מצודת כ"ח

מצודת כ"ח

אין תמונה חופשית

מצודת כ"ח (שמה נֶהֱגֶה "מצודת כוח"; נקראת גם "מצודת ישע" ו"נבּי יושע", על שם חורבות הכפר הערבי הסמוך, נבי יושע) היא מצודת טגארט באזור הצפון בקרבת קריית שמונה. המצודה נקראת על שם 28 הלוחמים שנהרגו בכיבושה במלחמת העצמאות.

המצודה משמשת כיום כבסיס מג"ב, ולצידה אנדרטה וקבר אחים בו קבורים 19 מחללי הקרבות במקום. בראשית 2014 נפתח בסמיכות למצודה מוזיאון הרעות, המנציח את הקרבות ואת החללים שנפלו במקום.

המצודה

מצודת נבי יושע בתמונה משנת 1947

מצודת כ"ח זמן קצר לאחר כיבושה במלחמת העצמאות. למרגלות המצודה, קבר אחים של הלוחמים אשר נפלו בניסיונות לכיבושה

הקיר הצפוני של המצודה, אליו כוונה הפריצה. בקומה הראשונה - ארגז להטלת רימונים. למטה - שלט המציין את מקום נפילתם של דודו צ'רקסקי והחבלנים

האנדרטה לנופלים על כיבוש המצודה, ליד מצודת כ"ח

בול שהוצא לכבוד יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל בשנת 1951 ומתאר את אתר הקרב במצודת ישע

בשנת 1937, במהלך המרד הערבי הגדול, הוחל בביצור גבול הארץ הצפוני, לצורך מניעת כניסת אנשי כנופיות ותגבורת מלבנון לארץ ישראל. במסגרת פעולות אלו נסלל כביש הצפון, נפרסה גדר הצפון בסמוך לכביש, הוקמו חמש מצודות טגארט לאורך הגדר והכביש, פרי תכנונו של המהנדס הבריטי המומחה ללוחמה בטרור, סיר צ'ארלס טגארט, ומספר עמדות פילבוקס בנקודות אסטרטגיות. חמש המצודות מצויות כיום באביבים, שומרה, יערה, מצפה מתת, ומצודת כ"ח שנקראה אז "נבי יושע", על שם הכפר הערבי הסמוך. על פי המסורת המוסלמית, קבר השייח' הנמצא עד היום במקום, הוא קברו של הנביא יושע, ויש המייחסים אותו ליהושע בן נון. גדר הצפון והמצודות נבנו בשיתוף פעולה בריטי עם היישוב היהודי בארץ, והמצודה בנבי יושע נבנתה על ידי סולל בונה. המצודה שכנה באזור ערבי, כ־3 ק"מ ממזרח לגבול הבינלאומי עם לבנון, וסביבה שכנו הכפרים הערבים נבי יושע, קדיס, מלכיה, ג'הליה ודישון, וכן המושב רמות נפתלי שהוקם ב-1945. המצודה בנבי יושע החליפה תחנת משטרה קודמת ששכנה במקום בצריף עץ.

המצודה ניצבת במיקום אסטרטגי בקצה בקעת קדש, על שפת מתלול הרי נפתלי, בגובה של כ-300 מטרים מעל עמק החולה. העלייה התלולה מהעמק חייבה את סלילה חלקו המזרחי של כביש הצפון בנתיב קשה, שנמצא בשליטת המצודה. מצפון למצודה עובר נחל קדש, המתחתר בקניון תלול, המקשה מאוד על הגישה למצודה מצפון. מעט ממערב למצודה עברה דרך עפר שחיברה בין המצודה ללבנון. גדר הצפון נפרסה מעט מצפון למצודה. המצודה צופה אל כל עמק החולה, ועל כביש 90 שהוביל ליישובי הצפון היהודים המבודדים באצבע הגליל, כמו כפר גלעדי, תל חי ומטולה. המצודה חלשה מבחינה צבאית על חלקו המזרחי של כביש הצפון, על כביש 90, על מרחב הרי נפתלי ואגם החולה, ועל ציר הגישה ללבנון.

לאחר דעיכת המרד הערבי הגדול בשנת 1939 פחתה חשיבותה של המצודה. בשנת 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה גדר הצפון אף פורקה, לאחר שכוחות בריטים, ביחד עם אנשי ההגנה ואנשי צרפת החופשית השתלטו על סוריה ולבנון, והתיל שבגדר נדרש למקומות אחרים. המצודות, ובהן מצודת נבי יושע, הפכו לתחנות משטרה וניטרו הברחות וכניסת מעפילים מלבנון לארץ ישראל.

במסגרת החשש מפלישה לארץ מלבנון תחת שלטון וישי ב־1941, הוקמו ממזרח וממערב למצודה שתי שורות מחסומים נגד רכב משוריין, וכן נבנו ארבעה בונקרים ועמדת פילבוקס אחת.

מבנה המצודה

המצודה נבנתה מבטון, ובראשה צריח מתומן שבצדדיו חרכי ירי צרים הפונים לכיוונים שונים. בארבעת קירות המצודה הוצבו תיבות השלכה לרימונים, שנועדו להגן על המצודה מפני תוקפים בשטח המת של חרכי הירי, בסמוך לקירות המצודה. דגם זה של מצודה הפך לאחר מכן לדגם סטנדרטי במצודות טגארט בגודל דומה ברחבי הארץ.

במלחמת העצמאות

לאחר ההכרזה על תוכנית החלוקה החלה מתיחות ביטחונית באזור. שיירות יהודיות לרמות נפתלי ולמנרה הותקפו באזור המצודה, ומנגד נערכה פעולת תגמול כנגד תחבורה ערבית על ידי חוליית פלמ"ח. היישובים היהודים הפכו לנצורים חלקית, והגישה אליהם נעשתה בעיקר באופן רגלי. במקביל, החל ריכוז כוחות ערביים באזור ממערב למצודה.

ב-15 באפריל 1948 העבירו הבריטים את המצודה לידי כוחות ערביים. מצב זה סיכן את הגישה אל יישובי אצבע הגליל, יישובי רמות נפתלי, ורכס מנרה, בשל השליטה של המצודה על סביבתה ועל דרכי הגישה העוברים בסמוך לה. הכוח הערבי במצודה אף עלול היה לסייע לפלישה ערבית מלבנון אם וכאשר תבוא. מנרה, משגב עם ורמות נפתלי שציר הגישה אליהן עבר בסמוך למצודה נותרו למעשה מנותקות. כיבוש המצודה הוגדר כיעד אסטרטגי לצורך הבטחת השליטה באזור הגליל המזרחי ועמק החולה.

נעשו שלושה ניסיונות לכבוש את המצודה. בניסיון הראשון, בליל ה־15 באפריל 1948, מיד לאחר כניסת כח ערבי למצודה, השתתפו פלוגה מן הגדוד השלישי של הפלמ"ח, וכוח מגדוד 11 (גדוד אלון) של חטיבת גולני, בפיקודו של ישראל ליאור. הכוח התוקף עלה לאזור המצודה באוטובוסים של אגד, בכביש הצפון הצר שעלה מעמק החולה למקום, בשעת חשיכה. עקב הכביש הצר נתקע אחד האוטובוסים ונתגלה, ונפתחה אש לכיוונו. הכוח נסוג לאחר שאיבד ארבעה לוחמים וספג מספר פצועים.

כעבור חמישה ימים, ב-20 באפריל, ביצע הגדוד השלישי ניסיון נוסף. הכוח התוקף התחלק לשלוש קבוצות. כח קטן ביצע התקפת הסחה מדרום למצודה, הכח העיקרי תקף מצפון והשלישי סייע ברתק. עקב מספר משגים בתכנון והתנגדות עזה לא הצליחה פריצת קיר המצודה, והכח התוקף נסוג תוך אבידות כבדות, כאשר רובם של גופות הלוחמים שנפלו נותרו במקום. על הנסיגה חיפה המקלען יזהר ערמוני עד שנהרג. על פעולתו זו, זכה ערמוני לאות גיבור ישראל. מפקד הרתק, פילון פרידמן נותר ליד המצודה עם שניים מלוחמיו הפצועים. הוא העבירם לנקיק סלע וכשאזלה תחמושתו ירה בפצועים ובעצמו, כדי שלא יפלו חיים בידי הפורעים הערבים שהלכו והתקרבו אליהם. בהתקפה זו שכשלה נהרגו עשרים ושניים לוחמים (21 באותו היום ועוד לוחם שמת מפצעיו ב - 22 באפריל). גופות הלוחמים שנותרו במקום לאחר כישלון ניסיון הכיבוש השני נקברו בקבר אחים למרגלות המצודה.

הגדוד השלישי כבש את המצודה בניסיון השלישי, במסגרת מבצע יפתח. על פלוגה ג' פיקד ראובן נצר וההשתלטות על המצודה הסתיימה ללא נפגעים. בליל ה-15 במאי 1948 התקרבו חבלנים אל המצודה, גילו כי הוקפה בגידור נוסף, והעריכו כי כוח האדם וחומרי הנפץ שברשותם לא יספיקו. בעקבות כך נדחתה ההתקפה ביום. ההתקפה התבצעה לבסוף בכוח רב בליל ה-16 במאי, אחרי שבמשך היום הופצצה המצודה מן האוויר. בבוקר ה־17 במאי הגיעו התוקפים אל המצודה, ומצאו אותה ריקה, לאחר שננטשה בידי מגיניה, שנסוגו ללבנון. אחרי שהתמקמו בבנין, פגע פגז תועה שנורה מלבנון באחד החדרים במקום, וגרם למותם של שני לוחמים נוספים.

בשלושת הניסיונות לכיבוש המצודה נהרגו עשרים ושמונה חיילים, ועל כן המצודה קרויה על שמם (28 -כ"ח בגימטריה). רובם קבורים בקבר אחים למרגלות המצודה. על אחד מהחללים, דוד צ'רקסקי, כתב חיים חפר עוד בחייו של צ'רקסקי את השיר המפורסם "דודו".

המצודה כיום והנצחת הקרב

מבנה המצודה משמש כיום כבסיס של משמר הגבול וצורתו מהווה את סמל החייל. המצודה עצמה סגורה לביקורים. מאחורי המבנה נקברו החללים שנפלו בקרבות על המצודה בקבר אחים ונבנתה אנדרטה שתוכננה על ידי זוג האדריכלים ביטוש קומפורטי ואיקה קומפורטי-עובדיה. מסביב לאנדרטה ניטע גן, המנציח את 28 החללים שנפלו בכיבוש המצודה, וחלל נוסף שהיה אח של אחד הנופלים שנפל בקרב אחר במהלך מלחמת העצמאות. תכנון האתר ובנייתו עברו גילגולים רבים, והבנייה הושלמה רק כעבור כעשר שנים מהקרב.

המצודה נמצאת על מסלולו של שביל ישראל. במקום נקודת תצפית ממנה ניתן לצפות על נופיו היפים של עמק החולה. שביל טיול רגלי ('שביל הפלמ"ח') נפרץ מאזור צומת כ"ח בעמק החולה אל המצודה, בנתיב הכללי של התקדמות הכח העיקרי במהלך ההתקפה השנייה על המצודה.

המצודה מופיעה על בול דואר שהוציא דואר ישראל בשנת 1951, לרגל יום העצמאות השלישי של מדינת ישראל. הבול, בערך נקוב של 15 פרוטות, נושא את הכיתוב "מצודת ישע".

ב 11 באפריל 2014 נפתח במצודה מוזיאון הרעות מייסודו של יהודה דקל, המציג את סיפור מורשת הקרב לכיבושה, כחלק מפרויקט מורשת לאומית. כתוצאה מעבודות ההקמה, התגלה ב-2012 מתחת למצודה מאגר מים תת-קרקעי גדול שקיומו לא היה ידוע לפני כן.

תמונות

• 
  מצודת כ"ח - תיאור הקרבות
• 
  מצודת כ"ח - רשימת 29 הנופלים, ברשימה גם משה אלקבץ שנהרג קודם לכן
• 
  מצודת כ"ח - תיאור הקרבות
• 
  טבלת פירוט הקרבות במצודת כ"ח
• 
  בסמל משמר הגבול

לקריאה נוספת

• אביר - לוחם וחבר, ספר על אביר אברון (אברוצקי) בהוצאת המשפחה, 1999, ובו עדויות על ההתקפה השנייה.
• יהודה דקל, מצודת כח, רעות תחת אש, הוצאת כרטא, הוצאת ספריית יהודה דקל, ירושלים, הוצאה מחודשת, 2009

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מצודת כ"ח בוויקישיתוף

• הקרבות על מצודת נבי יושע באתר אינטרנט של יעקב שנקמן, חוקר תולדות הגדוד השלישי
• בעקבות לוחמים באתר bazz.
• פילון פרידמן והקרב על המצודה באתר לזכרו של פילון פרידמן.
• לא אשכח זאת רעי סרטו הדוקומנטרי של מנחם שובל על ההתקפה השנייה על מצודת כ"ח

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

26809625מצודת כ"ח