מלחמת אבן העזר
 | ||||||||||||||||||
| קרב אבן העזר. קטע מתוך ציור הקיר בבית הכנסת בדורה אירופוס (כיום בסוריה), המאה ה-3 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמות ישראל בפלשתים | ||||||||||||||||||
| סוג העימות | מלחמה | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב אחרי | קרב מצפה | |||||||||||||||||
| מקום | מעבר אפק, ארץ ישראל | |||||||||||||||||
| תוצאה |
תבוסה ישראלית: | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
מלחמת אבן העזר (או קרב אפק) הוא סיפור מקראי המתאר מלחמה בין עם ישראל לפלשתים. הסיפור מופיע בספר שמואל א', פרק ד'.
רקע
הנבואות על בית עלי
המלחמה התרחשה בימי זקנותו של עלי הכהן, כאשר הוא כהן גדול ושופט את ישראל במשכן שילה. תחתיו מכהנים במשכן בניו חפני ופינחס, וכן הנער הלוי שמואל בן אלקנה.
בשל מעשיהם המושחתים של בני עלי, התנבא איש האלוהים לעלי כי שושלתו תודח מעבודת המשכן וכל אנשיה ימותו צעירים:
הִנֵּה יָמִים בָּאִים וְגָדַעְתִּי אֶת זְרֹעֲךָ וְאֶת זְרֹעַ בֵּית אָבִיךָ מִהְיוֹת זָקֵן בְּבֵיתֶךָ.
הסימן שמקבל עלי לנכונות הנבואה היא כי שני בניו, חפני ופינחס, ימותו ביום אחד[1].
גם שמואל הנער, שהחל אז לראשונה להתנבא, ניבא לעלי דברים ברוח דומה[2].
מעבר אפק
"מעבר אפק" הוא כינויו של מעבר יבשתי צר (כ-3 ק"מ) בין הרי השומרון במזרח לבין מעיינות הירקון במערב. מיקומו הקנה לו חשיבות רבה, שכן הדרך ממצרים העתיקה לצפון הסהר הפורה וכן להר אפרים התנקזה דרכו, ובשל כך הוא היה מוקד למאבקי שליטה רבים בעולם העתיק[3]. בתקופה הנידונה, הפלשתים ישבו בשפלת החוף הדרומית (הערים המרכזיות שלהם באותה העת היו אשקלון, אשדוד, גת, עזה ועקרון[4]) וישראל ישבו בעיקר באזור ההר, ואך טבעי שנקודת החיכוך ביניהם תהיה באזור זה.
תיאור המלחמה במקרא
הרקע הישיר למלחמה לא מתואר במקרא, כך שלא ניתן להכריע מי יזם את המלחמה ולשם איזו מטרה.
הפלשתים נערכו למלחמה על ישראל, וחנו באפק. ישראל חנו באבן העזר (מזוהה כיום עם עזבת צרטה)[5]. ישראל נחלו תבוסה בקרב, ואיבדו כארבעת אלפים חללים. זקני העם המליצו לקחת את ארון הברית אל שדה המלחמה, מתוך אמונה שנוכחותו של הארון תושיע את ישראל מיד הפלשתים.
הגעת הארון לשדה הקרב עוררה התרגשות רבה. במחנה ישראל הריעו לקראתו "תרועה גדולה", ואילו הפלשתים הגיבו בפחד גדול: ”וַיֹּאמְרוּ: אוֹי לָנוּ! כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. אוֹי לָנוּ! מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה?! אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר”. הפחד הוביל את הפלשתים להתחזק ולהילחם בכל כוחם, כדי לא להשתעבד לישראל.
אך למרות הציפיות, הימצאותו של ארון ה' בשדה המערכה לא היטיבה עם מצבם של ישראל, אשר ניגפו גם בקרב זה לפני הפלשתים.
תוצאות המלחמה
ישראל איבדו במלחמה הזו כשלושים אלף לוחמים, בהם שני בני עלי. כמו כן, ארון הברית נלקח בידי הפלשתים (הארון שהה בידי פלשתים כשבעה חודשים, עד שיוחזר לידי ישראל).
אחד הלוחמים הישראלים ששרד את הקרב, רץ ממחנה ישראל אל שילה, קרוע בגדים ואדמה על ראשו, והבשורה שבפיו יצרה זעקה גדול בעיר. עלי, שציפה והמתין בחרדה לשמוע על תוצאות המלחמה ובפרט על גורל הארון, שמע את קול הזעקה, וניסה לברר את פשרה. המבשר הודיע לו:
נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה
,_DYCE.429.jpg)
למשמע הבשורה כי נלקח ארון ה', עלי הזדעזע ונפל אחורנית מכסאו, ומת כתוצאה משבירת המפרקת.
אשת פינחס כלתו, כרעה ללדת בשמוע הבשורות "כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ", ובטרם מתה הספיקה להעניק ליילוד את השם "איכבוד" משום ש"גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל, כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים".
ככל הנראה, הוביל ההפסד במלחמה לחורבנה של שילה והמשכן שבה.
קישורים חיצוניים
- יהודה אליצור, אבן העזר, מתוך: "ספר זיידל" בהוצאת החברה לחקר המקרא בישראל עמ' 118-111, באתר "דעת".
הערות שוליים
- ↑ ספר שמואל א', פרק ב', פסוק ל"ד
- ↑ ספר שמואל ב', פרק ג', פסוקים י"א-י"ח
- ↑ מוטי חזקיה, "וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים" – קרב אבן העזר – אפק וירקון
- ↑ ראו למשל: ספר שופטים, פרק א', פסוק י"ח; ספר שמואל א', פרק ה', פסוקים א'-י"ב; ספר שופטים, פרק ג', פסוק ג'
- ↑ לפי רוב הדעות, היא אינה "אבן העזר" המוזכרת בקרב מצפה.
מלחמת אבן העזר42425230Q4870318