מלון עדן
מלון עדן הוא בניין לשימור - דוגמה לסגנון הבינלאומי באדריכלות הארץ-ישראלית בתקופת המנדט - הנמצא בפינת הרחובות הלל וההסתדרות (בניין מספר 26 ברחוב) בירושלים. בתקופת המנדט הבריטי היה "מלון עדן" אחד מבתי המלון המוכרים בעיר, וכך גם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ולאחר מכן הפך לבניין משרדים בשימוש משרדי הממשלה.
בירושלים, בשכונת תלפיות פועל מלון בוטיק קטן בשם "מלון עדן" שאין לו קשר למלון ההיסטורי שבמרכז העיר.[1]
היסטוריה
בשנות העשרים של המאה ה-20 הפעילו בני הזוג אברהם ורוזה ליפשיץ מלון בשם "מלון מרשק" בשכונת נחלת שבעה ברחוב יפו, בבניין שנודע לאחר מכן כ"בית גורל"[2] מול קולנוע ציון[3]. משראו ברכה בעמלם בנו בניין ייעודי למלון ברחוב בן-יהודה, על פי תוכנית של יוחנן רטנר והמלון עבר אליו באמצע שנת 1929. עם המעבר הוסב שם המלון ל"מלון עדן"[4]. בהמשך רכשו בני הזוג חלקת אדמה במרכז העיר החדש והמתפתח של אותם שנים - המרכז שסביב רחוב המלך ג'ורג החמישי.
המבנה ברחוב המלך ג'ורג'
המלון נפתח לקהל ב-10 באפריל 1938, בלב המע"ר החדש של העיר[5]. בעת המנדט הבריטי, בזכות קרבתו לבית המוסדות הלאומיים, שימש המלון למקום מפגש בין מדינאים ועסקנים ציוניים ומקום בו ניתן לערוך מפגשים עם העיתונות.
בשנות הארבעים של המאה ה-20, בסמוך להכרזת העצמאות, שימש המלון כבסיס לפעילות מדינית וכמרכז לפגישה עם העיתונות, כך מדווח[6] השבועון האמריקני "טיים מגזין" בגיליון מיום 12 במאי 1947 על ראיון שנערך עם לאונרד ברנשטיין לאחר הופעה. הראיון נערך על רקע נוף ירושלים הנשקף מחלון "מלון עדן המודרני", ובו חלק המנצח הצעיר שבחים לתזמורת הסימפונית המקומית. בראיון אחר[7] המפורסם בגיליון מיום 26 בדצמבר 1949 של המגזין מדווח הכתב על פגישה עם דוד בן-גוריון "במפקדתו במלון עדן" לראיון שנוגע לעתיד ירושלים.
עם הקמת המדינה נהנה המלון מקרבה לכנסת הראשונה ששכנה בבית פרומין. חברי כנסת שבתיהם היו מחוץ לירושלים, עיתונאים ושאר מכובדים נהגו ללון במלון שהיה ידוע באופיו הביתי והאינטימי. הגדיל לעשות דוד בן-גוריון שהפך את המלון לביתו, הלכה למעשה, כאשר התגורר בו במשך 18 חודשים רצופים. המלון היווה אטרקציה לילדי הסביבה, שנהגו להתגודד בפתחו כדי לחזות בבן-גוריון ובאח"מים אחרים ולבקש את חתימותיהם[8].
ב-30 באוגוסט 1966, בעת כהונת הכנסת השישית, עברה הכנסת למשכנה החדש בגבעת רם. וחשיבות בית המלון ירדה, ובאמצע שנות ה-70 של המאה ה-20 הוא נמכר על ידי משפחת ליפשיץ לבנק ישראל שהפעיל בבניין משרדים. לאחר מכן הועבר הבניין למשרד הקליטה.
בשנת 1997 נמכר הבניין, ששטחו כ-2,000 מ"ר, ליזמים פרטיים - משפחת אליאס - משקיעים מאנגליה ומהודו, תמורת כ-3.5 מיליון דולר[9]. בשנת 2003 קיבלו היזמים אישור של הוועדה המקומית לבניין להחזיר את המבנה לתפקידו המקורי כבית מלון. התוכנית שאושרה כוללת הריסה ובניה מחדש של פנים המלון והוספת קומות תוך שמירה על חזות המבנה המקורי[10]. נכון לסוף שנת 2008 טרם בוצעו עבודות כלשהן בבניין ועל חזית הכניסה עדיין התנוסס שלט של משרד הקליטה.
המבנה
הבניין תוכנן על ידי האדריכל יוחנן רטנר ועוצב בתבנית הסגנון הבינלאומי שהוא סגנון באדריכלות שהושפע רבות מבית ספר הבאוהאוס שפעל בגרמניה. למרות העיצוב בסגנון הבינלאומי, חורג הבניין מעקרונותיו בקשתות שנוספו לו בחזית, המהוות מאפיין קישוטי ולא פונקציונלי שנועד להקנות לבניין אופי מקומי.
הבניין מהווה דוגמה לסגנון הבינלאומי ומשקף את מאפייני הסגנון, עם חריגות קלות:
- א-סימטריה, בניין מלון עדן מפגין א-סימטריה פונקציונלית - גושי מבנה המעוצבים בגאומטריה של קווים וזוויות ישרות. חלק מהמבנה הוא בן ארבע קומות וחלקו בן שלוש קומות.
- גגות שטוחים, גגו של הבניין שטוח, בניגוד לגגות הרעפים שהיו זולים יותר לבנייה אך פחות מותאמים לאקלים ארץ ישראל.
- חלונות - לבניין חלונות ישרים (ללא קשתות) בגאומטריה אופקית המדגישים ומשתלבים בגאומטריה של קווים ישרים המאפיינת את הבניין.
- מרפסות - מאפיין זה של הסגנון הבינלאומי בגרסתו הארץ ישראלית בולט במלון עדן. המרפסות בבניין עוצבו באופן מיניליסטי כ"גריעה" מתוך מסת הבניין, המרפסות הייצוגיות כאלו המהוות באופן סמלי יציעי תיאטרון המשקיפים אל הרחוב.
- מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה - המזוהות היטב עם בית החולים הדסה הר הצופים, קיבלו פירוש מיוחד ומעניין בבניין בדמות שני חלונות מעוינים.
לבניין נקבעה מבואת כניסה הנסוגה אל תוך גוף המבנה בפינתו המזרחית. כניסה זו מודגשת על ידי שלוש קשתות הפונות למזרח (אל רחוב ההסתדרות) וקשת אחת אל הצד הדרומי (רחוב הלל), קשתות אלו מוסיפות נופך מקומי "אוריינטלי" לבניין ומקשרת את הסגנון האוניברסלי עם המקום והזמן בו הוצב המבנה. הכניסה לבניין מוסתרת בפינה הצפונית של מבואת הכניסה.
בתוך הבניין, מקומת הכניסה, שבה שכן דלפק הקבלה, מוביל גרם מדרגות אלגנטי לקומה הראשונה, שבה פעלו בית קפה ומסעדה, וממנה ניתן היה לעלות ל-40 חדרי המלון. בחלקו האחורי של בית המלון, נסתרת מהרחוב, הוקמה גינה.
גלריה
-
מלון עדן, מבט מקרוב על המרפסות וחלון דקורטיבי מעוין. -
מלון עדן, מבט על הכניסה. -
מלון עדן, מבט מרחוב הלל -
מלון עדן, מבט על דלת הכניסה, ברקע - רחוב ההסתדרות.
ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מלון עדן |
לקריאה נוספת
- דוד קרויאנקר, אדריכלות בירושלים: הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, הוצאת כתר.
- Ohad Smith, Daniella.Hotel design in British Mandate Palestine: Modernism and the Zionist vision. The Journal of Israeli History. Vol. 29, No. 1, March 2010
הערות שוליים
- ^ אתר מלון עדן החדש בשכונת תלפיות
- ^ בהצה"ר הדתי, דואר היום, 16 בדצמבר 1930
- ^ לשכת הבחירות של הצה"ר, דואר היום, 29 בדצמבר 1930
- ^ ירושלים, דואר היום, 13 ביוני 1929
למען האמת, דבר, 18 ביוני 1929 - ^ מלון יהודי מפואר בירושלים העברית, הבוקר, 12 באפריל 1938
- ^ "Music: Bernstein in Palestine". Time Magazine. May 12, 1947
- ^ "UNITED NATIONS: Till the End of Time?". Time Magazine. Dec. 26, 1949
- ^ שולמית לדרמן. "מפגש מרגש שהיה לי עם בן-גוריון - כפי שסופר בראיון לנכדתי". מוטק'ה. 28 באפריל 2008
- ^ משפחת אליאס תקנה מהמדינה את מלון עדן ב-3.5 מיליון דולר, באתר גלובס, 11 באוגוסט 1997
- ^ http://www.encyclopedia.com/doc/1P1-72250731.html
25272035מלון עדן