מיצוי הדם

מיצוי הדם
(מקורות עיקריים)

המיצוי נעשה לאחר תהליך המליקה - שיסוף גרון עוף מצד עורפו
המיצוי נעשה לאחר תהליך המליקה - שיסוף גרון עוף מצד עורפו
מקרא	ספר ויקרא, פרק א', פסוק ט"ו ו-פרק ה', פסוק ו'
תלמוד בבלי	מסכת זבחים, דף ס"ה ועמוד ב', מסכת מעילה, דף ח'

מיצוי הדם הוא חלק מתהליך ההקרבה של הקרבת עוף על מזבח החיצון, והוא נעשה הן בחטאת העוף והן בעולת העוף. בעת מיצוי הדם הכהן מחזיק את העוף, וסוחט את גופו בין אצבעותיו כשצווארו מכוון לכיוון המזבח, ובכך גורם לכך שהדם ייזרק על קיר המזבח.

מקור המצוה

המצווה מופיעה פעמיים בתורה - בקרבן חטאת העוף ובין בקרבן עולת העוף. בחטאת העוף נאמר ”וְהִזָּה מִדַּם הַחַטָּאת עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ וְהַנִּשְׁאָר בַּדָּם יִמָּצֵה אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ חַטָּאת הוּא” (ספר ויקרא, פרק ה', פסוק ו'); ובעולת העוף נאמר ”וּמָלַק אֶת רֹאשׁוֹ וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה וְנִמְצָה דָמוֹ עַל קִיר הַמִּזְבֵּחַ” (ספר ויקרא, פרק א', פסוק ט"ו).

בחטאת העוף דרשו חז"ל מהמילים "אל יסוד המזבח" - שיש לבצע את מיצוי הדם על החלק התחתון של המזבח למטה מחוט הסקרא, שממנו נוזלים הדמים אל יסוד המזבח שבתחתית המזבח; ואילו בעולת העוף דרשו חז"ל שמיצוי הדם נעשה על הקיר של החלק העליון של המזבח.

בעולת העוף

המיצוי בעולת העוף הוא אחד משלבי ההקרבה העיקריים, והוא מקביל לעבודת זריקת הדם בבהמות, ולהזאת הדם בחטאת העוף. הוא נעשה לאחר מליקת העוף.

עבודה זו לא ניתנת לביצוע בעמידה על רצפת העזרה, ולכן הכהן היה עולה על הסובב ושם ממצה על החלק העליון של המזבח. הברייתא מתארת את סדר המליקה: ”היה עולה בכבש ופונה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית, היה מולק את ראשה ממול ערפה ומבדיל, וממצה מדמה על קיר המזבח”.

הגמרא קובעת, לפי דעתו של תנא קמא, כי גם אם הכהן ביצע את המיצוי באמה התחתונה למטה מרגליו של הכהן, כלומר למטה מהסובב - הקרבן כשר, וזאת מכיון שהסובב היה בגובה של ששה טפחים מעל חוט הסיקרא, שהיה הסימן המבדיל בין החלק התחתון של המזבח לחלק העליון, ומכיון שכל החלק העליון של המזבח כשר לתהליך המיצוי אין בכך כל פסול. לעומת זאת רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב חלוקים על כך, ובטעמם מבארים אביי ורבא שהם סוברים שהמיצוי צריך להיות בסמוך למקום הקטרה, ומכיון שדעתם של שני תנאים אלו (בניגוד לדעתו של תנא קמא) היא שהסובב אינו כשר להקטרה, נמצא שהמיצוי כשר רק אם נעשה בחלק העליון של המזבח, הסמוך לכרכוב ולמערכת התמיד.

בחטאת העוף

בחטאת העוף שימש תהליך ההזאה כמקביל לעבודת זריקת הדם. במהלך ההזאה אוחז בגוף העוף ומעלה ומוריד בכח והדם ניתז מעצמו, ורק לאחר מכן היה על הכהן לעשות את תהליך המיצוי.

קיימת מחלוקת האם תהליך המיצוי הוא חלק מחובת ההקרבה בחטאת העוף. לפי רב חסדא הדבר שנוי במחלוקת תנאים בין תנא קמא לרבי אלעזר ברבי שמעון; ובדעת רב נחלקו שני תלמידיו: רב אדא בר אהבה מסר משמו שהמיצוי הוא חלק מחובת ההקרבה שאינו כשר בלעדיה, ורב הונא מסר משמו את ההפך - שמיצוי הדם אינו מעכב ורק אם נותר דם בקרבן מצוה למצות אותו.

אחד החילוקים אם תהליך המיצוי מעכב או לא הוא אם חשב מחשבת פיגול בשעת המיצוי, מכיון שפעולת המיצוי נחשבת כעבודה לעצמה ולא כחלק מעבודת הזריקה וממילא אין בה את ההגבלה של אין מפגלין בחצי מתיר.

קישורים חיצוניים

• הערך "מצוי (דם)", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה