מילס גודווין

מילס גודווין
Mills Godwin

גודווין ב-1974
לידה	צ'וקטוק, וירג'יניה, ארצות הברית
פטירה	ניופורט ניוז, וירג'יניה, ארצות הברית
שם מלא	מילס אדווין גודווין הבן
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות סיידר היל, סאפוק, וירג'יניה, ארצות הברית
מושל וירג'יניה ה־60 וה-62 12 בינואר 1974 – 14 בינואר 1978 (4 שנים) סגן מושל וירג'יניה ג'ון דלטון → לינווד הולטון ג'ון דלטון ←
15 בינואר 1966 – 17 בינואר 1970 (4 שנים) סגן מושל וירג'יניה פרד פולארד → אלברטיס הריסון לינווד הולטון ←
סגן מושל וירג'יניה ה־28 13 בינואר 1962 – 15 בינואר 1966 (4 שנים) תחת מושל וירג'יניה אלברטיס הריסון → אלי אדוארד סטייקס סטיבנס פרד פולארד ←
חבר הסנאט של וירג'יניה מטעם מחוז הבחירה החמישי 2 בדצמבר 1952 – 10 בינואר 1962 (9 שנים ו־5 שבועות) → אלי אדוארד סטייקס סטיבנס ויליאם ו. רולינגס ←
חבר בית הנבחרים של וירג'יניה מטעם מחוזות נאנסמונד וסאפוק 14 בינואר 1948 – 2 בדצמבר 1952 (4 שנים ו־46 שבועות) → ויליס א. קוהון ויליס א. קוהון ←

מילס אדווין גודווין הבן (באנגלית: .Mills Edwin Godwin Jr;‏ ) היה פוליטיקאי אמריקאי מווירג'יניה, שכיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1948–1952, לאחר מכן ועד 1962 כחבר הסנאט של מדינתו, לאחר מכן ועד 1966 כסגן מושל המדינה, לבסוף, כמושל וירג'יניה ה-60 וה-62 בשתי תקופות כהונה נפרדות בשנים 1966–1970 ובשנים 1974–1978. גודווין היה ראשון מושלי מדינות ארצות הברית שנבחר כמושל הן מטעם המפלגה הדמוקרטית והן מטעם המפלגה הרפובליקנית.

גודווין היה אחרון מושלי וירגיניה שנבחר מטעם המנגנון הפוליטי של הסנאטור הארי פ. בירד, סיעה שמרנית במפלגה הדמוקרטית ששלטה על הפוליטיקה של וירג'יניה במשך שלושה עשורים. לאחר תום תקופת כהונתו הראשונה כמושל הוא הוחלף בלינווד הולטון, המושל הלא-דמוקרטי הראשון בווירג'יניה לאחר יותר מ-80 שנה. ב-1973, כאשר הוא התמודד על תקופת כהונתו השנייה, היה גודווין כבר רפובליקני, שכן ירד אז קרנה של הדומיננטיות הדמוקרטית בפוליטיקה המדינתית, והמנגנון הפוליטי של בירד התפורר.

ראשית חייו

מילס גודווין נולד בעיירה צ'וקטוק שבמחוז נאנסמונד (ב-1972 הפך המחוז לעיר עצמאית בשם נאנסמונד, והחל מ-1974 לחלק מהעיר העצמאית סאפוק, שצוקטוק היא אחת משכונותיה), כבנם של אוטילה מרגרט (לבית דרדן) ומילס אדווין גודווין האב. הוא למד באוניברסיטת אולד דומיניון, וקיבל תואר במשפטים מאוניברסיטת וירג'יניה.

ראשית הקריירה הפוליטית

גודווין כיהן כחבר בית הנבחרים של וירג'יניה בשנים 1948–1952, לאחר מכן ועד 1962 כחבר הסנאט של וירג'יניה, ולאחר מכן ועד 1966 כסגן מושל המדינה. בסנאט היה גודווין אחד ממנהיגי מדיניות תומכת ההפרדה הגזעית, "ההתנגדות המסיבית" (Massive resistance),שמטרתה הייתה למנוע את יישום החלטות בית המשפט העליון בפסק דין בראון נגד מועצת החינוך שדרש שסטודנטים שחורים יתקבלו לבתי ספר לבנים. עם זאת, במהלך השינוי התרבותי של וירג'יניה בשנות ה-60, הוא היה אחד מרבים מחברי סיעתו של הארי פ. בירד במפלגה הדמוקרטית שבידלו את עצמם מהעמדות הקיצוניות של בירד והגיעו למסקנה שההתנגדות העיקשת לשילוב הגזעי לא תוכל להימשך.

מושל וירג'יניה

בחירות 1965

כשהוא היה מוכוון לבחירות למשרת מושל וירג'יניה של 1965, הושיט גודווין את ידו למצביעים האפרו-אמריקאים במהלך מערכת הבחירות לנשיאות של 1964 כאשר היה פעיל במסע הבחירות של לינדון ג'ונסון, שהוביל את התנועה לחקיקת חוק זכויות האזרח באותה שנה.

ב-1965 הצליח גודווין לזכות במועמדות המפלגה הדמוקרטית למשרת המושל מבלי שנצבו מולו מתמודדים אחרים וללא קיום בחירות מקדימות. תמיכתו בנשיא ג'ונסון בשנה הקודמת גרמה לו בכל אופן לאבד את תמיכת רוב התומכים המושבעים של ההפרדה הגזעית, שהסירו את תמיכתם מהמפלגה הדמוקרטית לטובת תמיכה בוויליאם ג'. סטורי הבן, מועמד המפלגה השמרנית של וירג'יניה קצרת הימים. התמודדותו של גודווין למשרת המושל באותה שנה זכתה לתמיכת הסניפים המקומיים של ה-NAACP ושל פדרציית העבודה האמריקאית.

על אף האתגר של התמודדות בבחירות של מפלגה שלישית, הביס גודווין את מועמד המפלגה הרפובליקנית לינווד הולטון (שב-1970 החליף את גודווין כמושל), בהפרש של 48 מול 36 אחוזים, כשסטורי קיבל 13 אחוזים, ואחוז אחד קיבל מנהיג המפלגה הנאצית האמריקנית ג'ורג' לינקולן רוקוול שהתמודד כמועמד עצמאי.

בחירות 1973

לאחר תום תקופת כהונתו הראשונה כמושל, החל גודווין לבדל את עצמו מהמפלגה הדמוקרטית. הוא ניהל את מסע הבחירות לסנאט של הארי פ. בירד הבן, שהתמודד כמועמד עצמאי. גודווין דחה הצעה למושב בוועידה המדינתית של הדמוקרטים ב-1972, והיה חבר בארגון מטקסס "דמוקרטים למען ניקסון" שתמכו בנשיא הרפובליקני ריצ'רד ניקסון מול המועמד הדמוקרטי ג'ורג' מקגוורן.

סגן המושל הנרי האוול נבחר לתפקידו כמועמד עצמאי בבחירות מיוחדות שהתקיימו ב-1971 כיריבם של המועמדים הדמוקרטי והרפובליקני. ב-1973 הוא התמודד כמועמד עצמאי למשרת המושל, שכן הדמוקרטים כשלו בהצגת מועמד. האוול היה פופוליסט בסגנון עצמאי משלו, אך שמרנים רבים ראו בו בפשטות כליברל שהם האמינו שיש לבלום את ריצתו למשרת המושל. גודווין שוכנע להתמודד לתקופת כהונה שנייה כמושל על ידי הרפובליקנים השמרנים שראו בו כמועמד הראוי ביותר שיביס את האוול. אף על פי שגודווין שאף להשיג את מועמדות הרפובליקנים ואף הצליח בכך, הוא לא הצהיר שהוא באופן אישי העביר את זיקתו הפוליטית למפלגה הרפובליקנית עד לנאומו בוועידת הרפובליקנים שבה הוא קיבל על עצמו את המועמדות "כאחד מכם". בבחירות הכלליות הביס גודווין את האוול בהפרש קל של 15,000 קולות וביחס של 50.74 אחוזים מול 49.3 אחוזים, ונבחר לתקופת כהונתו השנייה כמושל. חוקת וירג'יניה אוסרת על המושל להתמודד על תקופת כהונה שנייה רצופה. גודווין היה ליחידי מבין מושלי המדינה שנבחר לשתי תקופות כהונה במהלך המאה ה-20. הוא גם היה מושל וירג'יניה האחרון במשך 40 שנה שמפלגתו החזיקה בנשיאות ארצות הברית בעת היבחרו, זאת עד לבחירתו של הדמוקרט טרי מקאוליף ב-2013.

כהונתו

כמושל, נטש גודווין את המדיניות הפיננסית של המדינה "שלם כשאתה עובר" (pay as you go) שבה היא החזיקה מאז כהונתו של הארי פ. בירד האב.

בדצמבר 1975 הורה גודווין על סגירת נהר ג'יימס ויובליו לדיג בקטע שמריצ'מונד ועד מפרץ צ'ספיק. הוראה זו הוצאה כתוצאה מטיפול בלתי ראוי בשפיכת כלורדקון אל מימי הנהר. הכלורדקון הוא חומר הדברה שיוצר על ידי חברה בעיר הופוול שבווירג'יניה וגרם למחלוקת לאומית בנושאי זיהום.

ב-1976 תמך גודווין במועמדותו לנשיאות של ג'רלד פורד מטעם הרפובליקנים מול יריבו רונלד רייגן. אף על פי כן, ועידת הרפובליקנים בווירג'יניה של אותה שנה בחרה במשלחת שתמכה ברובה ברייגן כאשר ייצגה את המדינה בוועידה הארצית של הרפובליקנים, אף על פי שגודווין נבחר כיושב ראש שותף של המשלחת לצדו של ריצ'רד ד. אובנשיין שתמך ברייגן.

לאחר תום תקופת כהונתו השנייה כמושל, פעל גודווין מאחורי הקלעים במפלגה הרפובליקנית של וירג'יניה עד זמן קצר לאחר מותו.

חיים אישיים

ב-1940 נשא גודווין לאישה את קתרין תומאס ביל מהעיירה הולנד, גם היא במחוז נאנסמונד. הם אימצו ילדה בשם בקי. באוגוסט 1968, כאשר השתתף גודווין בוועידה הארצית של הדמוקרטים בשיקגו, נפשו בקי בת ה-14 ואמה בחוף האוקיינוס של וירג'יניה ביץ', ובקי נהרגה מפגיעת ברק. המשפחה התגוררה בעיר הולדתו של גודווין, צ'וקטוק.

מילס גודווין נפטר בעיר ניופורט ניוז ב-30 בינואר 1999 כתוצאה מדלקת ריאות. הוא נטמן בבית הקברות סיידר היל שבסאפוק.

הנצחתו

בית נעוריו של גודווין, בית גודווין-נייט הוכנס ב-1985 אל המרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.

שני בתי ספר בווירג'יניה נקראו על שמו של גודווין, כולל בית הספר התיכון מילס א. גודווין בפרבר הנריקו של ריצ'מונד, בו מוענק מדי שנה פרס הזיכרון על שם בקי גודווין לבוגר בית הספר שנבחר על ידי חבריו לספסל הלימודים, וכולל חטיבת הביניים גודווין במחוז הנסיך ויליאם. ב-2016, על רקע מחלוקת על חלקו של גודווין ב"התנגדות המסיבית", ועל אי-התנצלותו על כך עד יומו האחרון, שונה שמו של בית הספר לחטיבת הביניים על שם ג'ורג' המפטון.

על שמו של גודווין נקראה דרך בעיר מנאסס. בניין המנהלה של אוניברסיטת וירג'יניה וסלין נקרא בניין קתרין ב. ומילס א. גודווין. בניין הפסיכולוגיה והביולוגיה בקמפוס אוניברסיטת אולד דומיניון קרוי בניין מדעי החיים על שם מילס גודווין. מרכז הסטודנטים לשעבר באוניברסיטת המדינה נורפוק נקרא גם הוא על שמו. הבניין נהרס בראשית 2010 ומרכז סטודנטים מודרני נפתח בקמפוס. בניין גודווין בקמפוס הקולג' הקהילתי צפון וירג'יניה בעיר אננדייל קרוי על שמו. מלגת הזיכרון על שם בקי גודווין מוענקת לתלמידי הקולג' בכנסייה הנוצרית אוקלנד בצ'וקטוק. הכנסייה הקדישה גם חלק מהבניין שלה על שמו של גודווין. ב-1972 הושלמה בנייתו של בניין גודווין בקמפוס אוניברסיטת ג'יימס מדיסון והוא הוקדש על ידי רעייתו קתרין שהייתה בוגרת המוסד.

לקריאה נוספת

• Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1668-1669

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מילס גודווין בוויקישיתוף

• מילס גודווין באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• מילס גודווין באנציקלופדיה של וירג'יניה (באנגלית)
• מילס גודווין באתר The Political Graveyard (באנגלית)
• מילס גודווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

39978216מילס גודווין