מיכאל קלפפיש
מיכאל קלפפיש (בפולנית: Michał Klepfisz; 17 באפריל 1913 – 20 באפריל 1943) היה מהנדס כימי, פעיל "הבונד" יהודי-פולני. במהלך מלחמת העולם השנייה היה חבר הארגון היהודי הלוחם, נטל חלק ונהרג ב"מרד גטו ורשה".
ביוגרפיה
קלפפיש נולד בוורשה ב-17 באפריל 1913, שני הוריו היו מורים ופעילי "הבונד", התנועה היהודית הסוציאליסטית הבלתי-ציונית. בצעירותו היה חבר בתנועת הנוער של הבונד, תחילה בחטיבת הילדים, ה"סקיף", ולאחר מכן בחטיבת הצעירים, ה"צוקונפט". כמו כן היה חבר בארגון הספורט של הבונד, ה"מורגנשטרן" (בעברית: "השחר"). הוסמך כמהנדס בפוליטכניון של ורשה, ונישא לרוז'ה פרצ'יקוף (בפולנית: Róża Perczykof).
ב-1942 גורש מגטו ורשה, והועלה על רכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה, ממנה הצליח להימלט לפני שהגיעה ליעדה, ועשה את דרכו חזרה לוורשה ה"ארית". בורשה, הוכשר בייצור חומרי נפץ על ידי סרן זביגנייב לבנדובסקי, חייל ה"ארמייה קריובה". זמן קצר לאחר מכן הצליח להבריח את אשתו, בתו אירנה ואחותו רגינה מהגטו, ולשכן אותן לשארית המלחמה בביתה של מריה סביצקה, חברת הז'גוטה. בביתה שרדו רוז'ה ואירנה את המלחמה, בעוד רגינה נפטרה ממחלה זמן לא קצר לאחר מכן ונקברה כנוצרייה בזהות בדויה.
לאחר מכן שב לגטו, והשתתף כלוחם ב"מרד גטו ורשה". במסגרת המרד, היה אחראי על ייצור הרוב המוחלט של חומרי הנפץ של ההתנגדות היהודית, קלפפיש הקים בגטו סדנה מחתרתית לייצור נשק[1]. יחד עם אריה וילנר, שימש כמתווך בין "הארגון היהודי הלוחם" לבין ה"ארמייה קריובה". פעל לצד אריה וילנר, טוסיה אלטמן ויצחק צוקרמן ואחרים להשגת נשק ושילוח משלוחי נשק לתוך הגטו בתקופה שלפני פרוץ המרד, בעזרתם של הארמייה קריובה ופעילים חמושים של המפלגה הסוציאליסטית האנטי-סטליניסטית (הפלג הימני של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית).
קלפפיש נהרג ביום השני של המרד, ברחוב בוניפרטרסקה שבאזור ה"מברשתנים", בעודו מגן על נסיגת חבריו לנשק (ביניהם מארק אדלמן) בגופו באחת מעליות הגג בגטו.
לאחר מותו, עוטר על ידי הגנרל ולדיסלב שיקורסקי בעיטור הגבורה הגבוה ביותר של הצבא הפולני, ה"Virtuti Militari", שנמצא כיום בתצוגה במוזיאון ארצות הברית לזכר השואה בוושינגטון הבירה.
בבית הקברות היהודי בוורשה הוקמה אנדרטה לזכרו, ועליה נכתב:
"המהנדס מיכאל קלפפיש. 17 באפריל 1913 - 20 באפריל 1943. פעיל ארגון הנוער של הבונד. נציג הארגון היהודי הלוחם בתנועת ההתנגדות הפולנית. מת מות גיבורים במרד גטו ורשה. תהילה לזכרו!"
אחותו, רגינה ("גינה") קלפפיש, הייתה גם כן פעילת "הבונד", ובתקופת השואה עסקה בהצלת אנשים מה"אומשלגפלץ", הכיכר בה רוכזו המועמדים לגירוש והשמדה, בפעילותה הצליחה להציל כמה פעילי מחתרת בולטים[2]. בתו, אירנה קלפפיש שרדה את השואה והיגרה לארצות הברית, והיא מסאית, משוררת ופעילה פוליטית.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ יום השנה למרד "גיטוגראד" ווארשה, משמר, 19 באפריל 1944; שנה למרד הגיטו, הד-המזרח, 21 באפריל 1944.
- ^ נינה קלפפיש, באתר ארגון הפרטיזנים לוחמי המחתרות והגטאות
31438443מיכאל קלפפיש