מיכאל קובובי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

תבנית מדען ריקה מיכאל קובובי (14 ביוני 1940 – 21 באוגוסט 2025)[1] היה פסיכולוג ישראלי-אמריקאי.[2][3]

כתביו ומחקריו על ארגון תפיסתי חזותי ושמיעתי סייעו להצית מחדש את העניין בפסיכולוגיית הגשטלט בסוף המאה ה-20.[4]

ספרו "הפסיכולוגיה של הפרספקטיבה ואמנות הרנסאנס" (1986) הציג את מושג "חוסן הפרספקטיבה" וסייע לגשר בין תחומי הפסיכולוגיה התפיסתית, תולדות האמנות וביקורת האמנות.[5][6]

ראשית חייו

במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-14 במאי 1940, ברחו הוריו, אריה קובובי ומרים קובובי מבלגיה בה התגוררו והסתתרו במנזר בבורדו. חודש ימים לאחר מכן, ביום שבו נכנסו הנאצים לפריז, הוא נולד במנזר.[7][8] חמישה ימים לאחר שנולד נאלצו לברוח לדרום צרפת. הם נמלטו מאירופה דרך פורטוגל לארצות הברית בעזרת הקונסול ארישטידש דה סוזה מנדש, אשר הציל אלפי יהודים על ידי מתן ויזות ודרכונים. באוקטובר 1940 הם הגיעו לארצות הברית.[9] עם קום המדינה עלתה המשפחה לארץ ישראל.[10]

מיכאל קובובי גדל בישראל. ב-1951 עבר עם משפחתו, בעקבות אביו הדיפלומט להתגורר בצ'כוסלובקיה,[11] בשנים 1953–1958 חיו בארגנטינה שם היה אביו שגריר.[12] עם תום בתקופה חזרו להתגורר בישראל. אמו מרים קובובי לבית גולדשטיין הייתה משוררת, סופרת, עיתונאית ועסקנית ציבור.

קובובי שירת בצה"ל ובשנת 1967, עם פרוץ מלחמת ששת הימים, בעודו סטודנט לתואר שני, לחם ב"חטיבת ירושלים". בבית תורג'מן במעבר הגבול בין ישראל לירדן המכונה "שער מנדלבאום".[13]

הוא קיבל את התואר השני שלו בהנחיית דניאל כהנמן[14] (1968) ואת התואר השלישי שלו בהנחיית עמוס טברסקי[15] (1972), שניהם בפסיכולוגיה ושניהם מהאוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטורט שלו נקראה "היבטים נורמטיביים ואינפורמטיביים של השפעה חברתית" (1971).[16]

קריירה

קובובי החל את הקריירה האקדמית שלו באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין בשנת 1971, תחילה כחוקר פוסט-דוקטורט (בהנחיית עמנואל דונחין) שחקר עיבוד מידע אנושי באמצעות אלקטרואנצפלוגרפיה,[17] ולאחר מכן כמרצה אורח (1972–1973). בהמשך כיהן כפרופסור עוזר ופרופסור חבר באוניברסיטת ייל (1973–1979) וכמרצה חבר ופרופסור באוניברסיטת ראטגרס (1980–1987).[18]

הוא מונה לפרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת וירג'יניה בשנת 1987, שם לימד וניהל מעבדת מחקר בתחום הפסיכולוגיה הקוגניטיבית במשך כמעט 30 שנה.[18] הוא עסק בשאלות הקשורות ל"תפיסה חזותית ושמיעתית, קוגניציה, פסיכולוגיה של אמנות חזותית ומוזיקה, טבע ההנאה, פילוסופיה של הנפש ופנומנולוגיה של החוויה". הוא ביצע ניסויים עם צופים אנושיים, ניתח "דפוסים חזותיים ושמיעתיים" והציע "מודלים מתמטיים/סטטיסטיים של הנתונים".[19]

תמות

קבלת החלטות

קובובי בעבודתו המוקדמת חקר את תפקיד התועלת העולה מקבלת החלטות תפסתיות במובן סטטיסטי. תוצאה חשובה של עבודה זו הייתה הממצא כי תוצאות פעולה אינן משוקללות מספיק (Healy & Kubovy, 1978; 1981), מה שאומר "במונחים של גילוי אותות, [ש]תוצאה זו עולה בקנה אחד עם תזוזות קריטריון שנמדדו אמפירית, הקרובות יותר לנייטרליות מהצפוי מקישור מודל צופה אידיאלי. עבודה זו סוכמה בקובובי והילי (1980).[20]

הפרדת גובה צליל בו-זמנית

קבוצה שכללה את קובובי ושני שותפים נוספים (המדען הקוגניטיבי ג'יימס אי. קטינג והמתכנת המדעי ר. מ. מקגווייר) המציאה אנלוג אנלוג שמיעתי לסטריאוגרמה של נקודות אקראיות (קובובי ואחרים, 1974)[21]. גירוי הנוצר "על ידי הצגת שמונה גלי סינוס בו-זמנית לשתי האוזניים תוך הזזת פאזה או הזזת תדר של אחד מהם יחסית למקבילו באוזן הנגדית. מאחר שצלילים מסוימים הוזזו ברצף נשמעת מנגינה שאינה ניתנת לזיהוי על ידי אף אחת מהאוזניים בלבד."[21] המנגינה שהוטמעה בניסוי הייתה "דייזי בל". זה היה השיר הראשון שבוצע באמצעות סינתזת דיבור ממוחשבת ולכן נבחרה לניסוי. היא שימשה מאותה סיבה בסרטו של סטנלי קובריק 2001: אודיסיאה בחלל, 1968. המנגינה נקראה "ציקלוטאנית" (באנגלית: "cyclotean") באנלוגיה ל"תמונה הציקלופית" שהיא האיחוד של תמונה אחת המתקבלת משתי תמונות שונות מהעיניים.[22]

יישום לזיכרון אקואי הגיע במהרה (Kubovy & Howard, 1976).[23] במשך עשור היו ניסיונות להוכיח שגובה הצליל הוא נשא של "צורה" במובן של שמיעה. (Kubovy & Daniel, 1983). התוצאות היו הטרוגניות, אולי אפילו מאכזבות. העבודה הובילה לתיאוריה של תכונות הכרחיות (Kubovy, 1981). במהלך השנים הגיעו לשתי מסקנות נוספות שסוכמו בשני מאמרי סקירה שצוטטו רבות (Kubovy & Van Valkenburg, 2001; Kubovy & Schutz, 2010).[24][25]

ארגון תפיסתי

בחסות האגודה הפסיכונומית (אנגלית: Psychonomic Society) ארגנו קובובי והפסיכולוג ג'יימס פומרנץ, בנובמבר 1976, סימפוזיון בן יומיים. בפגישה קודמת של האגודה ציינו את "רצונם של פסיכולוגים קוגניטיביים לאינטראקציה פנומנולוגית ואינטלקטואלית עם פסיכולוגיית הגשטאלט".

המשתתפים – שכללו בין היתר את: פרד אטנייב, אירווינג בידרמן, אלברט ברגמן, נורמה גרהם, ג'וליאן הוכברג, בלה ז'ולש, דניאל כהנמן, רוג'ר שפרד ומייקל טורווי – הסכימו לתרום לכרך עתידי בו "יעבירו את הבסיס הראשוני והמטא-תאורטי של מחקרם" במסורת הגשטאלט, בנוסף ל"נתונים מוצקים ולתאוריות שעוצבו בקפידה שהם דמות המחקר שלהם". הכרך, שפורסם בשם Perceptual Organization (1981) ,[26] הוצג על ידי קובובי ופומרנץ.

לדעתם ארגון תפיסתי היה שם נרדף לפסיכולוגיית גשטאלט. בימי הזוהר של הבהביוריזם, הפסיכולוגים הקוגניטיביים עסקו בתופעות גשטאלט. כיום פסיכולוגיה קוגניטיבית קשורה לעיבוד מידע. כניסתה של הגשטאלט כזרם מרכזי של מדע הפסיכולוגיה קשורה לספר זה. הספר הודפס מחדש על ידי ראוטלדג' בשנת 2017).[27]

כהמשך לגישה שהוצגה בספר קובובי הוביל מחקרים מרובים על ארגון תפיסתי, ובנה יסודות לתחום חדש של מחקר תפיסתי. חלק ניכר מעבודה זו התמקד בפיתוח מתודולוגיות חדשות המאפשרות "לחקור ארגון תפיסתי בצורה קפדנית יותר ממה שהתאפשר עד כה. מתודולוגיות אלו מסתמכות על הספונטניות והיציבות של הקבצה תוך מזעור ההשפעה של שליטה רצונית שעשויה להיות לצופים."[28] מחקרים אלה כוללים, בין היתר: קובובי (1994),[29] קובובי ווגמנס (1995),[30] ברטמיני ואחרים (1997),[31] קובובי ואחרים (1998), גפשטיין וקובובי (2000; 2005; 2007),[32][33] סטרותר וקובובי (2006),[34] וקובובי וואן דן ברג (2008).[35]

הפסיכולוגיה של הפרספקטיבה

"הפסיכולוגיה של הפרספקטיבה ואמנות הרנסאנס", ספרו של קובובי פורסם בשנת 1986 בהוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (בכריכה רכה בשנת 1988). הספר "מספר את ההיסטוריה התוססת של המצאת הפרספקטיבה במאה החמש עשרה, ומראה כיצד, ברגע שההמצאה התפשטה, היא שימשה להשגת אפקטים אסתטיים עדינים ומרתקים".[36]

בספר הציג קובובי את המושג "חוסן הפרספקטיבה", שסוכם מאוחר יותר על ידי יאנג וקובובי (1999):[37]

מבט ממרכז ההקרנה מאפשר תמונה פרספקטיבית המציגה את העומק של המידע הציורי של סצנה. הכרת מרכז ההקרנה מאפשרת שחזור הסצנה המתוארת. ההנחה שנקודת מבט אחרת היא מרכז ההקרנה תגרום לשחזר סצנה שונה. למרות שינויים אלה, אנו מעריכים תמונות מנקודות מבט שונות.

נלסון גודמן בספרו "שפות האמנות"[38] טען שכל חוויה חזותית (כולל תפיסה של ייצוגים פרספקטיביים) היא בסך הכל מוסכמה. קובבי יצא כנגד טענה זו לפיה כללים גאומטריים של ייצוג ציורי נקבעים על ידי קונצנזוס.

לדעת קובובי גאומטריה אינה השליטה "בארץ הפרספקטיבה". בדרך ההשאלה - אם בארץ הפרספקטיבה גאומטריה היא כמו הקונגרס בארצות הברית, אז התפיסה היא כמו החוקה. כל מה שנקבע על ידי גאומטריית ההטלה המרכזית נבחן כנגד קבילותו לתפיסה. אם חוק אינו קביל, הוא נדחה ויש לתקנו כדי שיתאים לתפיסה.

הספר "הפסיכולוגיה של הפרספקטיבה והרנסאנס של האומנות" (אנגלית: The Psychology of Perspective and Renaissance Art)[39] שנכתב על ידי קובובי זכה לשבחים רבים. הוא תואר על ידי ארנסט גומבריך "כמצוין".[40] ועל ידי סמואל אגרטון ג'וניור ככרך "מלא בתצפיות מרתקות שחוקרי מילים ודימויים ימצאו רלוונטיות ללא סוף".[41]

הפילוסוף ומבקר התרבות האמריקאי דייוויד קארייר מאוניברסיטת קרנגי מלון סיכם את התייחסותו לספר של קובובי כך:

הספר כתוב בצורה ברורה ומאויר היטב, מספק את ההקדמה הטובה ביותר שקראתי לבעיות מרכזיות של הפרספקטיבה. הספר מתחיל בפרשנות מקורית ל"קשתים יורים בסנט כריסטופר" מאת מנטניה, בה טוען קובובי שהחץ הנכנס לעינו של המלך הצופה הוא מטאפורה לאמנות הפרספקטיבה. הוא מציע תיאור של הניסויים החלוציים של ברונלסקי בפרספקטיבה, תקרות בארוק בסגנון טרומפ ל'ואיל, ההשפעות של ראיית תמונות פרספקטיבה מעמדות "מחוץ למרכז", הפרספקטיבה המורכבת ביותר של "הסעודה האחרונה" של לאונרדו. הוא מבקר את טענתו של נלסון גודמן שפרספקטיבה היא בסך הכל מוסכמה. מדובר במחקר רחב היקף המשלב תצפיות היסטוריות של האמנות, פנייה לפסיכולוגיה ניסויית ועיסוק בספרות הפילוסופית. טקסט שהוא מלומד ובו זמנית לא קשה לקריאה שלא לצורך.[42]

הספר תורגם למספר שפות ובכללן:

  • איטלקית בשם "החץ בעין" (באיטלקית: La freccia nell'occhio) (בשנת 1992). השם בתרגום האיטלקי מכוון לבחירתו המקורית של קובובי בשם הספר, שלא זכתה לתמיכה מצד ההוצאה לאור האנגלית.[43] שם התרגום האיטלקי (שפירושו "החץ בעין") משקף את בחירתו המקורית של קובובי בשם הספר, שלא זכתה לתמיכה מצד ההוצאה לאור האנגלית.
  • ספרדית בשם המקורי: "פסיכולוגיית פרספקטיבה ואמנות הרנסאנס" (בספרדית: Psicología de la perspectiva y el arte del Renacimiento) (בשנת 1996).[44]

פסיכולוגיה של הנאה

את המונח "הנאות הנפש" פיתח קובובי בשנות ה-90, אותו הציע להפריד מ"הנאות הגוף". במאמרו פורץ הדרך "על הנאות הנפש" (באנגלית: On the pleasures of the mind) (קובובי, 1999).[45] מקור המושג הנאות הנפש באפיקורוס, "שראה בהנאות הנפש נעלות מהנאות הגוף משום שהן מגוונות יותר ועמידות יותר". קובובי טוען שהנאות הנפש "הוזנחו על ידי הפסיכולוגיה העכשווית". לדעתו "יש לחקור את היקפן ואת ההפרדה שלהן מהנאות אחרות ואף לפרט אותן". הוא ציין כי "רגשות בסיסיים נפרדים מהנאות הנפש, הם המרכיבים של הנאות הנפש". הוא הציע מחקר על הנאות הנפש שיעשה על ידי בדיקת השערות ספציפיות, כגון:

  • השערה 1. הנאות הנפש הן אוסף רגשות המפוזרים לאורך זמן.
  • השערה 2. הנאות הנפש הן אוסף של רגשות המפוזרים לאורך זמן שהערכתם הכוללת תלויה בעוצמת רגש השיא ובחיוב הסוף.

חיים אישיים

קובובי היה נשוי למלחינה ואמנית הסאונד ג'ודית שייטין, פרופסור על שם ויליאם קינן ג'וניור ויו"ר המחלקה למוזיקה על שם מקנטייר באוניברסיטת וירג'יניה.[46]

בנו של קובובי מנישואיו הראשונים למירי קובובי[47] הוא הבמאי, התסריטאי והמפיק איתמר קובובי (יליד 1967), שהיה מנהל הקריאטיבי הראשון של להקת המחול המודרני האמריקאית פילובולוס.[48]

עץ משפחת קובובי

עץ משפחת קובובי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מרים קובובי
 
אריה קובובי
יצחק קובוביצקי
יצחק קובוביצקי


 עץ משפחת לונץ
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מירי קובובי
 
מיכאל קובובי
 
ג'ודית שייטין
שאול קובובי
 
דבורה קובובי


 
איתמר קובובי


קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Obituary information for Michael Kubovy, www.hillandwood.com
  2. ↑ מיכאל קובובי באתר hillandwood.com
  3. ↑ Legacy, Michael Kubovy Obituary (1940 - 2025) - Charlottesville, VA - Cville Right Now, Legacy, ‏23 באוגוסט 2025
  4. ↑ "Resources on Gestalt Psychology and Perception".
  5. ↑ Gombrich, Ernst (2004). "Discussion: Additional Thoughts on Perspective". The Journal of Aesthetics and Art Criticism. 51: 69. doi:10.1111/1540_6245.jaac51.1.0069.
  6. ↑ Carrier, David (1988). "Reviewed by David Carrier. Current Literature (1988)". Leonardo. 21 (1): 103–104. doi:10.2307/1578439. JSTOR 1578439.
  7. ↑ Myriam Kubovy. Monólogos con Dios. Poemas. Traducción de Ana María G. de Kantor., eBay
  8. ↑ ⁨ד"ר אריה קובובי | ⁨מעריב⁩ | 12 דצמבר 1952 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  9. ↑ ציוני לכל החיים: זכרונות ומעשים / מנחם גלרטר – פרויקט בן־יהודה, באתר benyehuda.org
  10. ↑ Obituary information for Michael Kubovy, www.hillandwood.com
  11. ↑ ⁨זכרונות אשת דיפלומט ⁩ | ⁨הבקר⁩ | 18 דצמבר 1964 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  12. ↑ "Arjeh Kubovy, Head of Yad Vashem, dead; Was Israeli Career Diplomat". 18 במאי 1966. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ↑ "Former Israel/Jordanian border - No man's land. Jerusalem Post". 25 בינואר 2010. {{cite web}}: (עזרה)
  14. ↑ Kahneman, Daniel; Norman, Joel; Kubovy, Michael (1967). "Critical duration for the resolution of form: Centrally or peripherally determined?". Journal of Experimental Psychology. 73 (3): 323–327. doi:10.1037/h0024257. PMID 6032532. נבדק ב-2021-06-12.
  15. ↑ Kubovy, Michael; Rapoport, Amnon; Tversky, Amos (1971-09-01). "Deterministic vs probabilistic strategies in detection". Perception & Psychophysics. 9 (5): 427–429. doi:10.3758/BF03210245. ISSN 1532-5962.
  16. ↑ Kubovy, Michael (במאי 1977). "Cited in Kubovy, M. (1977). A possible basis for conservatism in signal detection and probabilistic categorization tasks. Perception & Psychophysics, 22(3), 277-281". Perception & Psychophysics. 22 (3): 277–281. doi:10.3758/BF03199690. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ↑ Donchin, E.; Kubovy, M.; Kutas, M.; Johnson, R.; Tterning, R. I. (1973-06-01). "Graded changes in evoked response (P300) amplitude as a function of cognitive activity". Perception & Psychophysics. 14 (2): 319–324. doi:10.3758/BF03212398. ISSN 1532-5962.
  18. ^ 18.0 18.1 "Curriculum Vitae Published on The Open Scholar Platform of the University of Virginia" (PDF).
  19. ↑ "Cognitive Psychology | Department of Psychology". psychology.as.virginia.edu. נבדק ב-2021-06-12.
  20. ↑ APA PsycNet, psycnet.apa.org
  21. ^ 21.0 21.1 Michael Kubovy, James E. Cutting, Roderick McI. McGuire, Hearing with the Third Ear: Dichotic Perception of a Melody without Monaural Familiarity Cues, Science 186, 1974-10-18, עמ' 272–274 doi: 10.1126/science.186.4160.272
  22. ↑ Martijn Barendregt, Ben M. Harvey, Bas Rokers, Serge O. Dumoulin, Transformation from a retinal to a cyclopean representation in human visual cortex, Current biology: CB 25, 2015-08-03, עמ' 1982–1987 doi: 10.1016/j.cub.2015.06.003
  23. ↑ Kubovy, Michael, Persistence of a pitch-segregating echoic memory.
  24. ↑ Michael Kubovy, David Van Valkenburg, Auditory and visual objects, Cognition, Objects and Attention 80, 2001-06-01, עמ' 97–126 doi: 10.1016/S0010-0277(00)00155-4
  25. ↑ {{{מחבר}}}, Audio-visual objects.
  26. ↑ [https://www.taylorfrancis.com/books/edit/10.4324/9781315512372/perceptual-organization-michael-kubovy-james-pomerantz Book Perceptual Organization]
  27. ↑ Perceptual Organization
  28. ↑ Kubovy, M., & Gepshtein, S., Perceptual grouping in space and in space-time: An exercise in phenomenological psychophysics.
  29. ↑ Kubovy, M, https://psycnet.apa.org/record/1996-25072-001
  30. ↑ Google Search, www.google.com
  31. ↑ Marco Bertamini, Jay D. Friedenberg, Michael Kubovy, Detection of symmetry and perceptual organization: The way a lock-and-key process works, Acta Psychologica 95, 1997-02, עמ' 119–140 doi: 10.1016/s0001-6918(96)00038-8
  32. ↑ S. Gepshtein, M. Kubovy, The emergence of visual objects in space-time, Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America 97, 2000-07-05, עמ' 8186–8191 doi: 10.1073/pnas.97.14.8186
  33. ↑ Sergei Gepshtein, Michael Kubovy, Stability and change in perception: spatial organization in temporal context, Experimental Brain Research 160, 2005-01, עמ' 487–495 doi: 10.1007/s00221-004-2038-3
  34. ↑ Strother & Kubovy, On the surprising salience of curvature in grouping by proximity
  35. ↑ Kubovy & Van Den Berg, The whole is equal to the sum of its parts: A probabilistic model of grouping by proximity and similarity in regular patterns.
  36. ↑ The psychology of perspective and Renaissance art.
  37. ↑ Yang & Kubovy, Weakening the robustness of perspective: Evidence for a modified theory of compensation in picture perception.
  38. ↑ Nelson Goodman., languages of art
  39. ↑ Kubovy The Psychology of Perspective and Renaissance Art (C.U.P.) | PDF | Perspective (Graphical) | Paintings, Scribd (באנגלית)
  40. ↑ Ernst Gombrich, Discussion: Additional Thoughts On Perspective
  41. ↑ Samuel Y. Edgerton Jr, Anthony Gash, Patrick Collinson, George Maclennan, Harold Beaver, David Gervais, Stephen Bann, David Punter, Michael Harvey, Jean-Patrick Duchesne, Reviews, Word & Image 4, 1988-07-01, עמ' 739–751 doi: 10.1080/02666286.1988.10436212
  42. ↑ David Carrier, The Psychology of Perspective and Renaissance Art by Michael Kubovy (review), Leonardo 21, 1988, עמ' 103–104
  43. ↑ https://onesearch.unifi.it/discovery/fulldisplay/alma991057116203302/39SBART_UFI:39UFI_V1, onesearch.unifi.it (באנגלית)
  44. ↑ https://perseo.uvigo.gal/discovery/fulldisplay/alma991002217479707713/34CISUG_UVIGO:VU1, perseo.uvigo.gal (באנגלית)
  45. ↑ APA PsycNet, psycnet.apa.org (באנגלית)
  46. ↑ "Judith Shatin | Kennedy Center". www.kennedy-center.org. נבדק ב-2021-06-14.
  47. ↑ "Miri Kubovy | Hunter College". Hunter College |. 2020-07-07. נבדק ב-2021-06-14.
  48. ↑ "Itamar Kubovy". kentpresents.org. אורכב מהמקור ב-16 במאי 2021. נבדק ב-2021-06-14. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מיכאל קובובי41853314Q57008184

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מיכאל_קובובי&oldid=3465708"