מיכאיל דמיטרייביץ' גורצ'אקוב
,_by_Jan_Ksawery_Kaniewski_(1805-1867).jpg) | |
| לידה |
28 בינואר 1793 ורשה, האיחוד הפולני-ליטאי  |
|---|---|
| פטירה |
30 במאי 1861 (בגיל 68) ורשה, פולין הקונגרסאית  |
| מקום קבורה | Brotherhood Cemetery |
| השתייכות |
 צבא האימפריה הרוסית |
| תקופת פעילות | 1807–1861 (כ־54 שנים) |
| דרגה | General of the Artillery |
| בן זוג | Agafokleya Bakhmeteva |
| ילדים | נטליה גורצ'קובה, Sofiya Gorchakova, Olga Mikhaylovna Gorchakova |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת רוסיה–פרס (1804–1813) המלחמות הנפוליאוניות מלחמת רוסיה–פרס (1826–1828) מרד נובמבר מהפכת 1848 בהונגריה מלחמת קרים | |
הנסיך מיכאיל דמיטרייביץ' גורצ'אקוב (ברוסית: Михаи́л Дми́триевич Горчако́в; בפולנית: Michaił Dymitrowicz Gorczakow; 28 בינואר [8 בפברואר לפי הלוח הישן] 1793 – 18 במאי [30 במאי לפי הלוח הישן] 1861) היה גנרל ארטילריה רוסי ממשפחת גורצ'אקוב, שפיקד על הכוחות הרוסיים בשלבים המאוחרים של מלחמת קרים, ולאחר מכן שימש כנַאמֶסְטְנִיק (מושל עליון מטעם הצאר) של פולין בשנים 1856–1861, עד מותו. הקריירה הצבאית שלו כללה הצלחות בולטות, כגון קרב הרדאן הגדול, לצד כישלונות משמעותיים, כמו קרב הנהר צ'רניה.
ביוגרפיה
מיכאיל נולד ב-28 בינואר 1793 בוורשה, שהייתה באותה העת בירת האיחוד הפולני-ליטאי. הוא ואחיו פיוטר היו בניו של הסופר הידוע הנסיך דמיטרי פטרוביץ' גורצ'אקוב ואשתו נטלי בובוריקינה. מיכאיל הצטרף לצבא הרוסי בשנת 1807 כצוער בגדוד ארטילריית המשמר. בשנת 1809, בדרגת לוטננט, השתתף במסעות המלחמה נגד פרס.
במהלך המלחמות הנפוליאוניות התבלט בקרב בורודינו (בו קיבל את מסדר ולדימיר ה"קדוש", דרגה רביעית) ובקרב באוצן (בו זכה במסדר אנה ה"קדושה", דרגה שנייה, במסדר הפרוסי "פור לה מריט" ובדרגת שטאב-קפטן). הקריירה שלו התפתחה במהירות: ב־1824 כבר היה גנרל מיור. במלחמה העות'מאנית-רוסית (1828–1829) הפגין אומץ רב, וב־29 במאי 1829 היה בין הראשונים ששחו וחצו את הדנובה. הוא השתתף במצור על סיליסטרה ושומן.
ב־7 בפברואר 1831 החליף את הגנרל איוואן סוחוזאנֶט הפצוע כראש ארטילריית הצבא הפעיל. לאחר מכן השתתף במסע בפולין ונפצע בקרב אולשינקה־גרוחובסקה (25 בפברואר 1831). הוא התבלט גם בקרב אוסטרולנקה ובכיבוש ורשה.
בשנים הבאות שירת תחת המרשל איוואן פסקביץ' כראש מטה הצבא הפעיל. על שירותיו הועלה לדרגת גנרל לוטננט וזכה בעיטורים רוסים וזרים רבים.
בשנת 1846 מונה למושל הצבאי של ורשה. ב־1849 פיקד על הארטילריה הרוסית במלחמה נגד ההונגרים. בשנת 1852 ייצג את הצבא הרוסי בלונדון בהלוויית הדוכס מוולינגטון. באותה עת שימש ראש מטה הצבא הרוסי ושליש כללי של הצאר.
עם הכרזת המלחמה של רוסיה על האימפריה העות'מאנית בשנת 1853, מונה למפקד העליון של הכוחות שכבשו את מולדביה וולאכיה. ב־1854 חצה את הדנובה והטיל מצור על סיליסטרה, אך באפריל הוחלף בידי הנסיך פסקביץ'. כאשר זה פרש ביוני, חזר גורצ'אקוב לפקד, אולם ביולי הופסק המצור בלחץ דיפלומטי אוסטרי, ובאוגוסט נסוג הצבא הרוסי חזרה לשטחי רוסיה.
ב־1855, לאחר הדחת הנסיך מנשיקוב, מונה גורצ'אקוב למפקד העליון של הכוחות הרוסיים בחצי האי קרים. הוא ניהל את הגנת סבסטופול ואת הנסיגה לחלקה הצפוני של העיר, שנמשכה עד חתימת הסכם השלום בפריז. קרב הרדאן הגדול נגד הבריטים נחשב לניצחון מקומי חשוב.
בשנת 1856 מונה לנאמסטניק (מושל עליון מטעם הצאר) של פולין, כיורשו של הנסיך פסקביץ'. הוא נפטר בוורשה ב־30 במאי 1861, ונקבר, על פי בקשתו, בסבסטופול.
קישורים חיצוניים
מיכאיל דמיטרייביץ' גורצ'אקוב41714124Q661233