מיט'ה
מיט'ה (בקצ'ואה: Mit'a) היה שירות ציבורי חובה בחברה של אימפריית האינקה, למעשה סוג של תשלום מס לממשלת האינקה בצורת עבודה, כלומר קורווה. השירות תחת המיט'ה כלל סלילת דרכים ברשת הדרכים הענפה, ובניית גשרים, טרסות חקלאיות וביצורים ברחבי האימפריה. המיט'ה כללה גם את שירות החובה בצבא האינקה. כל האזרחים שהיו יכולים לעבוד נדרשו לעשות זאת במשך מספר קבוע של ימים בשנה (המשמעות הבסיסית של המילה מיט'ה היא תור רגיל או עונה). העושר של אימפריית האינקה פירושו שמשפחה נזקקה לרוב רק ל-65 ימים כדי לעסוק בחקלאות; שאר ימות השנה הוקדשו כולם למיט'ה.
מושג קרוב, המינקה (אנ'), חובה אזורית שעדיין בשימוש בקהילות הקצ'ואה כיום וידועה בשם faena בספרדית. היא מיושמת בעיקר בכפרים בקנה מידה קטן. המינקה אומצה במהלך שנות ה-60 בפרויקטים פדרליים רחבי היקף בפרו.
השיטה
כל הזכרים החל מגיל חמש עשרה נדרשו להשתתף במיט'ה ולעשות עבודות ציבוריות. החובה להשתתף במיט'ה הייתה עד גיל חמישים. עם זאת, חוקי האינקה היו גמישים לגבי משך הזמן של המיט'ה. משגיחים היו אחראים לוודא שלאדם לאחר מילוי חובתו במיט'ה עדיין יהיה מספיק זמן לטפל באדמתו ובמשפחתו. במסגרת המיט'ה הצבאי נלקחו גברים מהאייאו (אנ') שלהם לשרת בצבא המדינה.
בניית גשרים ואורויות[א] הייתה באחריותן של הקבוצות האתניות המקומיות, שחילקו את העבודה לפי שיטת המיט'ה, כאשר האוכלוסייה מחולקת לאנן (hanan), אורין (urin), איצ'וק (ichuq) ואלוואקה (allawqa) (עליון ותחתון, שמאל וימין). בתקופת מלכות המשנה של פרו נשמרה השיטה לחלוקת חובות עבודה בין הקבוצות האתניות, שאפשרה את המשך תחזוקת העבודות הציבוריות הללו.[1] כל העבודה בעולם האנדים בוצעה כשירות מחזורי, בין אם לצורך תחזוקת מבני הטמפו, הדרכים, הגשרים, עיבוד שדות, דיג, כרייה, או לצורך שמירה על המחסנים או מטלות אחרות מסוג זה. בעלי המלאכה נהנו ממעמד מיוחד במדינת האינקה. הם אמנם עבדו עבור המדינה, אבל היו פטורים מהשתתפות במיט'ה החקלאי או הצבאי.[2]
בנייה עצומה של דרכים ומבנים התאפשרה רק על ידי שימוש במיט'ה. כל האנשים עבדו עבור הממשלה במשך תקופה מסוימת. עבודה זו נעשתה בחינם עבור שלטון האינקה. בתקופת האינקה, גברים נדרשו לעבוד 65 ימים על אדמתם כדי לספק מזון למשפחתם. כשהגיע תורו של מישהו, הוא הצטרף לעבודות השונות שדרשו שימוש במיט'ה. סוג קהילתי של אספקה וצרכים אלמנטריים הוקם על מנת לטפל במשפחות של הגברים שנעדרו כשהגיע תורם לעבוד תחת המיט'ה. אנשים עבדו בסלילת דרכים, בבניית בתים לקיסר ולאצולה, בבניית מונומנטים וגשרים, בעיבוד שדות חקלאיים השייכים לכוהני הדת ולקיסר, ובכרייה במכרות.
המיט'ה החקלאי
בתקופת האינקה אנשים היו תלויים בעיקר בעיבוד אדמתם. כל שדות האימפריה חולקו לארבע קטגוריות: השדות השייכים למקדש, לקיסר, לאצולה (קוראקה (אנ')) ושדות בבעלות פרטית. בתחילת תקופת החריש התחילו התושבים לעבד קודם כל את השדות של האלמנות, של החולים ושל נשות החיילים בהנחיית משגיחי הכפר. לאחר מכן, הם עיבדו את השדות הפרטיים שלהם. לאחר מכן, הם עיבדו את השדות של המקדשים, אחר כך את השדות של הקוראקה, ולבסוף הם התחילו לעבד את שדות הקיסר. בזמן שהם עיבדו את השדות של הקיסר, הם בדרך כלל לבשו את בגדיהם הטובים ביותר וגברים ונשים שרו שירי שבח לאינקה.
כשהגברים היו עסוקים במלחמה, שדותיהם היו מעובדים על ידי תושבים אחרים במסגרת המיט'ה. כך, חיילים ייצאו למלחמה כשידעו ששדותיהם ומשפחתם מאובטחים ומוגנים, מה שהגביר את הנאמנות והמיקוד מצד חיילי האינקה.
השלטון הספרדי
תחת הממשלה הקולוניאלית הספרדית קיבל מושג המיט'ה משמעות אחרת. הוא הורחב ויצר את מערכת האנקומיינדה. תחת המשנה למלך פרנסיסקו דה טולדו, נדרשו הקהילות לספק שביעית מכוח העבודה הגברי שלהן בכל זמן נתון לעבודות ציבוריות, מכרות וחקלאות. המערכת הפכה לנטל בלתי נסבל על קהילות האינקה והתעללויות היו נפוצות. תלונות ומרידות התרחשו וחוקים חדשים התקבלו על ידי פליפה השלישי, מלך ספרד, אך הייתה להם השפעה מוגבלת בלבד. המיט'ה של האינקה והמיט'ה הספרדית שירתו מטרות שונות. המיט'ה של האינקה סיפקה שירותים ציבוריים, כגון תחזוקה של רשתות דרכים ומערכות השקיה וגידולים מתוחכמות שדרשו תיאום עבודה בין-קהילתי. רוב נתיני האינקה ביצעו את חובות המיט'ה שלהם בקהילות מגוריהם או בסמוך להם, לעיתים קרובות בחקלאות; השירות במכרות היה נדיר ביותר.[3] לעומת זאת, המיט'ה הספרדית פעלה עבור אינטרסים פרטיים של כרייה ועבור המלך הספרדי, שהשתמש בהכנסות ממסים מהפקת כסף בעיקר כדי לממן מלחמות באירופה.[4]
העבודה במכרות
הכובשים הספרדים השתמשו באותה מערכת עבודה כדי לספק את כוח העבודה הדרושים להם למכרות הכסף, שהיה הבסיס לכלכלתם בתקופה הקולוניאלית. בהנהגתו של המשנה למלך פרנסיסקו דה טולדו, שנשלח לפרו ב-1569, התרחבה מאוד שיטת המיט'ה כאשר טולדו ביקש להגדיל את תפוקת הכסף ממכרה הכסף של פוטוסי.
טולדו זיהה שללא מקור עבודה יציב, אמין וזול, הכרייה לא תוכל לגדול בקצב הביקוש של הכתר הספרדי. תחת הנהגתו של טולדו, הגיעו מגויסי המיט'ה הראשונים לפוטוסי בשנת 1573 מהאזורים המקיפים ישירות את מכרה פוטוסי. בשיאו, הגיוס למיט'ה של פוטוסי התרחב לאזור שהיה כמעט 520,000 קמ"ר, וכלל חלק גדול מדרום פרו ובוליביה של ימינו.
הקונקיסטאדורים השתמשו במושג המיט'ה כדי להתאים לצרכים שלהם. המיט'ה נחשבת לגרסה העתיקה והמקורית של שירות ממלכתי חובה. למערכת המיט'ה הספרדית היו השפעות חמורות על אוכלוסיית הילידים, שהייתה של פועלים כשירים בזמן שהקהילות שלהם חוו קריסה דמוגרפית ממגיפות של מחלות שהגיעו מאירופה. זה גם הביא לכך שהילידים נמלטו מקהילותיהם כדי להתחמק מהמיט'ה. עם פחות עובדים שיכולים לעבוד בשדות, הייצור החקלאי ירד, וכתוצאה מכך היה רעב המוני ותת תזונה עבור קהילות ילידים רבות באזור. מחקר משנת 2021 ב-Journal of Economic History מצא שמערכת המיטה בפרו גרמה להכחדה של אוכלוסיית הילידים הגברים.[5]
השפעות נמשכות
המחוזות שבהן פעלה המיט'ה הספרדית השיגו באופן היסטורי רמות חינוך נמוכות יותר, וכיום הם נותרו פחות משולבים ברשתות הכבישים. מחוזות המיט'ה לשעבר סובלים מביצועים כלכליים נמוכים יותר, צריכה נמוכה יותר של משקי בית ועלייה איטית בשיעורי הצמיחה. בספרם "מדוע אומות נכשלות: מקורות הכוח, השגשוג והעוני" השוו דרון אג'מולו וג'יימס רובינזון שתי נפות סמוכות במחוז קוסקו בפרו: קלקה (Provincia de Calca) ואקומאיו (Provincia de Acomayo). התנאים הגאוגרפים וההרכב הדמוגרפי זהים בשתי הנפות, אבל אקומאיו הרבה יותר ענייה ואין בה כבישים. ההסבר של אג'מולו ורובינזון להבדל הוא שאקומאיו הייתה מחויבת למיט'ה של פוטוסי וקלקה לא.[6] נתונים ממסמך מפקד האוכלוסין החקלאי האחרון שלפיהם יש סיכוי גבוה יותר שתושבי מחוזות שבהם הונהג המיט'ה הספרדי יהיו חקלאיים המגדלים עבור עצמם בלבד שאסיינדות, אחוזות כפריות עם כוח עבודה צמוד, נאסרו במחוזות שבהם הונהג המיט'ה כדי למזער את התחרות עמה התמודדה המדינה על כוח העבודה המצומצם שנדרש למיט'ה. לאליטות של האסיינדות היו את הקשרים הפוליטיים הנדרשים לקבלת שירותים ציבוריים כגון כבישים, והן פעלו למען כבישים רבים ככל האפשר. עדויות אמפיריות קושרות בין דרכים לבין השתתפות מוגברת בשוק והכנסה גבוהה יותר של משקי הבית.[7]
העובדה שלחקלאים ממחוזות שבהם הונהג המיט'ה הספרדי אין גישה גדולה יותר לכבישים סלולים אין פירושה שהם אינם רוצים להעביר יבולים לשווקים אזוריים גדולים יותר. לא סביר שחקלאים אלה לא רוצים להשתתף בשוק. לאורך שנות ה-80 ניסה ארגון הגרילה הנתיב הזוהר שפעל בפרו להרחיק את החקלאים מחקלאות מסחרית, כחלק מהאידאולוגיה המאואיסטית שלהם. מאמציהם היו ברובם לא פופולריים ונתקלו בהתנגדות. בשנת 2004 ביצעו תושבי אילאווה (אנ'), עיירה בנפה בדרום פרו שבה הונהג מיט'ה, לינץ' בראש העיר שלהם, בין השאר בגלל חוסר יכולתו לקיים הבטחות לסלול את כביש הגישה לעיירה ולבנות שוק מקומי.
יישום ממשלתי בפרו המודרנית
הדוגמה היחידה ליישום מחדש של המיט'ה בסגנון האינקה במדינה מודרנית, כמדיניות ממשלתית פדרלית, התרחשה בפרו במהלך שתי ממשלות של מפלגת "הפעולה העממית" (Acción Popular) תחת הנשיא פרננדו בלאונדה טרי (1963 - 1968 ו-1980 - 1985). תחת ממשלה זו, הושק מוסד ממלכתי בשם "שיתוף פעולה עממי" (Cooperación Popular), בהשראת אסטרטגיית המיט'ה של האינקה. במהלך 10 השנים שפעל מוסד זה, בוצעו יותר פרויקטי תשתית בפרו מאשר ברוב העידן הרפובליקני בן 140 השנים (מ-1821 עד 1963). התוצאות היו מאות קילומטרים של כבישים, אמות מים, עבודות קהילתיות ועירוניות וחלקי תשתית אחרים.
שיתוף פעולה עממי
העיקרון של המוסד היה פשוט למדי: בהתחשב במשאבים הכלכליים הדלים למדי של מדינת פרו בתחילת שנות ה-60, העבודות הציבוריות שמוסד זה יעשה היו צריכות להיות "ממונות בשיתוף" עם המוטבים, כלומר באמצעות תרומות של עבודה.
בכל פרויקט נתון של עבודות ציבוריות בפרו, ההערכה היא שבין 60-70% מהעלות הולכת לרכישת חומרים, וה-30-40% הנותרים הם עלויות עבודה. בהחלת העיקרון של המיט'ה של האינקה, הממשלה היא שרכשה את החומרים, והמוטבים סיפקו את שירותי העבודה ללא משכורת. זה אפשר למדינת פרו לחסוך 30-40% לעבודות ציבוריות בתקופה זו - חיסכון זה הושקע בפרויקטים נוספים של עבודות ציבוריות. המוטבים בתורם תרמו את כוח העבודה הקהילתי שלהם בתמורה לפיתוח מואץ של הקהילות שלהם ולהרחבת התשתיות בפרו.
הוועדה של קוריאה הדרומית
ממשלת הרפובליקה של קוריאה הייתה מודעת לתוצאות המשמעותיות שהושגו בפרו, ושלחה בשנת 1964, ועדה להיפגש עם ממשלת פרו. הוועדה בחנה את המתודולוגיה והארגון של מוסד העבודה הפרואני ואת ההיתכנות להחיל אותו על הרפובליקה של קוריאה. לאחר מספר חודשים בפרו, הוועדה חזרה לדרום קוריאה והוציאה גרסה מודרנית משלה של המיט'ה של האינקה למערכות ייצור קוריאניות, כולל תעשיית הייצור. התוצאות שהתקבלו בקוריאה היו אפילו יותר טובות מאלה שהתקבלו בפרו בשל גישת פיתוח שונה.
לקריאה נוספת
- Canseco, María Rostworowski de Díez (1999). History of the Inca realm (Transferred to digital printing 2006. ed.). Cambridge New York Melbourne: Cambridge University Press. ISBN 978-0521637596.
- Cole, Jeffrey A. (1985). The Potosí mita, 1573–1700 : compulsory Indian labor in the Andes. Stanford, Calif.: Stanford University Press. ISBN 978-0804712569.
- D'Altroy, Terence N. (2003). The Incas (Reprinted. ed.). Oxford: Blackwell Pub. ISBN 978-1405116763.
- Dell, Melissa. "The Mining Mita: Explaining Institutional Persistence" (PDF). Stanford press. נבדק ב-2013-03-12.
- Dell, Melissa. "The Persistent Effects of Peru's Mining Mita" (PDF). Harvard University Press. נבדק ב-2013-03-12.
- Escobal, Javier. "The Benefits of Rural Roads: Enhancing Income Opportunities for the Rural Poor" (PDF). Grade. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-05-13. נבדק ב-2013-03-12.
- Rowe, John H. (1946). "Inca Culture at the Time of the Spanish Conquest" (PDF). Handbook of South American Indians. 2: 183–330. נבדק ב-2013-03-12.
- Stein, Steve (1980). Populism in Peru : the emergence of the masses and the politics of social control (1. print. ed.). Madison, Wis.: Univ. of Wisconsin Pr. ISBN 978-0299079901.
ביאורים
הערות שוליים
- ^ Canseco, María Rostworowski de Díez (1999). History of the Inca realm (Transferred to digital printing 2006. ed.). Cambridge New York Melbourne: Cambridge Univ. Pr. p. 63. ISBN 978-0521637596.
- ^ Canseco, María Rostworowski de Díez (1999). History of the Inca realm (Transferred to digital printing 2006. ed.). Cambridge New York Melbourne: Cambridge Univ. Pr. p. 163. ISBN 978-0521637596.
- ^ Rowe, John H. (1946). "Inca Culture at the Time of the Spanish Conquest" (PDF). Handbook of South American Indians. 2: 183–330 (267–269).
- ^ Cole, Jeffrey A. (1985). The Potosí mita, 1573–1700 : compulsory Indian labor in the Andes. Stanford, Calif.: Stanford University Press. p. 20. ISBN 978-0804712569.
- ^ Carpio, Miguel Angel; Guerrero, María Eugenia (2021). "Did the Colonial mita Cause a Population Collapse? What Current Surnames Reveal in Peru". The Journal of Economic History (באנגלית). doi:10.1017/S0022050721000498. ISSN 0022-0507.
- ^ Daron Acemoglu, James A. Robinson, Why Nations Fail: The Origins of Power, Prosperity, and Poverty, Pages 17-18
- ^ Escobal, Javier. "The Benefits of Rural Roads: Enhancing Income Opportunities for the Rural Poor" (PDF). Grade. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2014-05-13.
33992146מיט'ה