מחנה המלך ח'אלד
 | |
| תמונת לוויין של המחנה ב-2002 | |
| מידע על המבנה | |
|---|---|
| סוג | מחנה צבאי |
| על שם | ח'אלד, מלך ערב הסעודית |
| בשימוש פעיל | כן |
| מתכנן |
הדיוויזיה הים תיכונית,  חיל ההנדסה של ארצות הברית |
| נשלט על ידי |
 הצבא הערבי הסעודי |
| בעלות נוכחית | משרד ההגנה הסעודי (אנ') |
| פתוח לציבור | לא |
| קרבות | מלחמת המפרץ |
מחנה המלך ח'אלד (שם רשמי: העיר הצבאית המלך ח'אלד, בערבית: مدينة الملك خالد العسكرية, באנגלית: King Khalid Military City, מכונה בראשי תיבות: KKMC) הוא מחנה צבאי ועיר בצפון-מזרח ערב הסעודית, כ-60 ק"מ דרומית לחפר אל-באטן. העיר נבנתה במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 ותוכננה ונבנתה על ידי דיוויזיית המזרח התיכון של חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית.
המחנה הוקם במטרה להכיל מספר חטיבות של צבא סעודיה, ולהכין אוכלוסייה של כ-65,000 איש. המחנה קרוי על שם מלך סעודיה לשעבר ח'אלד בן עבד אל-עזיז, ששלט בערב הסעודית בין השנים 1975 ל-1982.
בנייה
עבור בניית המחנה, ערב הסעודית ביקשה וקיבלה את סיועו של של חיל הים של ארצות הברית. בקשה זו הגיעה בין היתר בעקבות התרשמותה של הממלכה מהטרמינל האזרחי של נמל התעופה של דהראן (אנ') ומפרויקטים קודמים אחרים שבנה עבורה חיל הים האמריקאי. לממלכה גם חסרה המומחיות לנהל תוכנית כה גדולה באותה העת. עם זאת, היה חשוב לסעודים גם המוניטין של חיל הים האמריקאי, כגוף ממשלתי יעיל וישר. הבחירה באמריקאים תאמה גם את העדפתם של הסעודים להפקיד את בניית ההגנה שלהם בידי סוכנות ממשלתית.[1]
בשנת 1964, שר ההגנה והתעופה הסעודי (אנ'), הנסיך סולטן, הביע ציפייה להקמת שלושה מחנות צבאיים, שהם: מחנה המלך פייסל בחמיס מושייט, סמוך לגבול עם תימן, מחנה המלך עבד אל-עזיז במחוז תבוכ (אנ'), סמוך לגבול עם ירדן. המחנה האחר, מחנה זה, תוכנן במקור להיבנות בקאיסומה (אנ'), אך בשנת 1973 אישרה סעודיה את העברתו לאזור חפר אל-באטן, סמוך לגבול עם עיראק, מיקומו הנוכחי.[2]
הסכם סיוע המהנדסים, שנכנס לתוקף ב-24 במאי 1965 והוארך מאז מספר פעמים, מספק את המסגרת הבסיסית לפעילויות רבות של חיל הים האמריקאי בערב הסעודית. ההסכם נחתם בהתאם לסעיף 507(א) של חוק סיוע החוץ של ארצות הברית (אנ') מ-1961, וכיום הוא מקבל את תוקפו מסעיף 22 של חוק ייצוא הנשק (אנ'). בתחילה, משרד ההגנה והתעופה הסעודי הזמין מהדיוויזיה הים תיכונית של חיל ההנדסה של צבא ארצות הברית מחנה צבאי בגודל של חטיבה, כדי לאכלס כוחות בגודל כזה של צבא ערב הסעודית.[3]
באביב 1973 אישר משרד ההגנה האמריקאי את שינוי מיקום המחנה הצבאי מקאיסומה לחפר אל-באטן, ואת הרחבת המחנה ל"עיר צבאית". במרץ 1974, הוענק חוזה בסך 1.5 מיליון דולר למיזם משותף עם חברות מהמגזר הפרטי מרומא, איטליה. ב-13 החודשים שלאחר מכן, מתכנני המיזם סקרו את המיקום בו הוא תוכנן לקום. ללא הערכות של אוכלוסיית העיר, הם קבעו את הסגנון האדריכלי, ואת התשתיות, המבנים והמתקנים שידרשו עבור שהות של חטיבה אחת במחנה. הנסיך סולטן, שר ההגנה והתעופה של ערב הסעודית, אישר את הצעות המתכננים, והורה להוסיף למחנה עוד שתי חטיבות שגודלן 5,000 איש כל אחת. העלייה בביקוש הסעודי לבנייה יצרה צורך בייבוא כמויות עצומות של חומרי בניין.
לאזור זה, שנמצא בקצה הצפוני של ערב הסעודית, היו באותה תקופה יכולות תחבורה מוגבלות ביחד להיקף התחבורה המתבקש של סחורות ועובדים. כאשר החלה הבנייה בחמיס מושייט בשנת 1966, מתקני הנמל הסעודיים בקושי עמדו בקצב, ומצב לוגיסטי זה לא השתפר עד אמצע שנות ה-70 של המאה ה-20. אנשי חיל האוויר האמריקאי החלו לדאוג לגבי חוסר יכולתם של נמלי ערב הסעודית להתמודד עם נפח הספנות הנדרש לקיום מיזמי הבנייה הגדולים שהיו אז בתכנון. כאשר החלו הדיונים הרציניים לקראת בניית המחנה, בהשתתפות האקדמיה הצבאית ומרכז המחקר והטיפול הרפואי באל-ח'רג' (אנ'), מהנדסי הדיוויזיה הים תיכונית הביעו בפני עמיתיהם הסעודים את דאגתם מקיבולות הנמלים הנמוכות. בסוף שנת 1974, הזמינה הדיוויזיה מחקר בנושא תנאי התובלה הימית ומתקני התחבורה הנדרשים עבור השלמת שלושת התוכניות.[2] באמצע נובמבר 1975, הציגו אנשי חיל האוויר האמריקאי לנסיך סולטן את הרעיון לבנות נמל בראס אל-משעב שלחופי המפרץ הפרסי, החוף המזרחי של סעודיה, סמוך לגבול עם כווית. מטרת הנמל הייתה להתמודד רק עם החומרים שיובאו עבור המחנה הצבאי. ביוני 1975, ניתן אישור זמני לחוזה בשווי תשעה מיליון דולר למטרת תכנון נוסף של רכישות עבור בניית המחנה הצבאי. בשבוע הראשון של ינואר 1976, משרד ההגנה הסעודי נתן לעיר את שמה: "העיר הצבאית המלך ח'אלד", לכבודו של ח'אלד, מלך ערב הסעודית.[2]
לאחר שהושלם תכנון המחנה והקמת נמל חדש בראס אל-מישעב במפרץ הפרסי במטרה שיקלוט ויטפל בכל חומרי הבנייה של המיזם, התחילו עבודות הבנייה בפרויקט. המחנה נבנה בשיתוף פעולה עם מהנדסים סעודים ומנהלי פרויקטים, ושלביו שונים הושלמו לאורך שנות ה-80 של המאה ה-20. היקף הפרויקט היה נרחב, וכלל קידוח של 21 בארות חדשות לאספקת מים, הקמת הנמל החדש לאספקת החומרים, בניית 3,387 יחידות דיור משפחתיות דו-קומתיות עם מנהרות שירות, והקמת חמישה מסגדים מרובי כיפות ושאר מתקנים נלווים.[1] בנוסף, נבנה במקום מפעל הבטון הטרומי הגדול בעולם, על ידי תאגיד סמוואן.[2] העיר הושלמה לבסוף בשנת 1987.[4]
מלחמת המפרץ
במהלך מלחמת המפרץ שהתקיימה בשנים 1990–1991, שימש הבסיס כמתקן דיור לאלפי חיילים מצבא ארצות הברית ומהקואליציה נגד עיראק. נמל התעופה של המחנה, נמל התעופה מחנה המלך ח'אלד (אנ'), היה בין נמלי התעופה ששומשו באופן התדיר ביותר במהלך המלחמה, לצד בסיסים בדהראן ובריאד.[5]
לאורך כל המלחמה, המחנה הוגן מפני טילים בליסטיים על ידי מערכת הפטריוט של ארצות הברית. ב-21 בפברואר 1991, שיגרה עיראק שלושה טילי סקאד לעבר המחנה, אשר יורטו, על פי הדיווחים, על ידי טילי פטריוט.[3]
שימוש נוכחי
בשיאו של הבסיס התגוררו בו מאות מהנדסים ואנשי צוות של צבא ארצות הברית, ובתוך העיר הצבאית הסעודית צצה קהילה אמריקאית קטנה. כיום, הנוכחות האמריקאית במחנה היא מינימלית, כאשר רק קומץ אנשי ממשל אמריקאים עדיין עובדים ומתגוררים בו, לצד מספר קטן של זרים ממדינות שונות כמו דרום אפריקה, סודאן, מצרים, הודו, פקיסטן, תוניסיה, הפיליפינים, מרוקו, אלג'יריה ומדינות נוספות. גולים רבים מתגוררים בעיר, וחלקם אף נולדו בה.[6]
ראה גם
קישורים חיצוניים
- העיר הצבאית המלך ח'אלד (KKMC), באתר GlobalSecurity.org (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Engineering News Record: 28. 18 במאי 1978.
{{cite journal}}: (עזרה); חסר או ריק|title=(עזרה) - ^ 2.0 2.1 2.2 Grathwol, Robert H. (2010). Bricks, Sand and Marble: U.s. Army Corps of Engineers Construction in the Mediterranean and Middle East, 1947-1991. US Defense Department. pp. 465–466. ISBN 9780160817380. שגיאת בהערת שוליים: תג
<ref>בלתי־תקין; השם "grathwol" הוגדר כמה פעמים עם תוכן שונה - ↑ Cordesman, Anthony H. (2003). Saudi Arabia Enters the Twenty-First Century: The Military and International Security Dimensions, Volume 1. Greenwood Publishing Group. pp. 122. ISBN 0-275-97997-0.
- ↑ smith, Jeffery Craig (1991). NIGA-PROJECT CONSTRUCTION MANAGEMENT: THE CORPS OF ENGINEERS AND BECHTEL GROUP IN SAUDI ARABIA. MIT. p. 1.
- ↑ "Saudi Arabia - The Persian Gulf War and its aftermath". www.britannica.com (באנגלית). נבדק ב-2023-02-22.
- ↑ The right to live here (אורכב 16.12.2013 בארכיון Wayback Machine) Saudi Gazetta. 20 November 2013.
מחנה המלך ח'אלד41066159Q993737