מוריס שמאס
מוריס שמאס ("אבו פריד"; 1930 – אוגוסט 2013) היה משורר, סופר, תסריטאי, עיתונאי ומפיק ישראלי ממוצא יהודי מצרי.
ביוגרפיה
שמאס נולד בשנת 1930 ברובע היהודי (חארת אל-יהוד) של קהיר, למשפחה קראית. העדה הקראית במצרים שימרה את הערבית בתור שפה דיבור (גם בעוד רוב יהודי מצרים עברו לצרפתית) וזאת גם הייתה שפת אמו של שמאס. לאחר שהשלים את לימודיו התיכוניים החל לעבוד כעיתונאי עבור שני עיתונים יהודים-מצרים בשפה הערבית; אל-כלים (ביטאון צעירי העדה הקראית) ואל-שמס (שבועון ציוני). לצד זאת היה בקשר קרוב עם המשורר היהודי-קראי מוראד פרג' שלקח אותו תחת חסותו. הוא לקח חלק בחוגים ספרותיים בקהיר, וביקר באופן תכוף בתיאטרון שהפעיל בקהיר נג'יב אל-ריחאני עד שהחל לעבוד בו כלחשן. במצרים התחתן שמאס עם צעירה בשם עזה, ולזוג נולד בן בכור לו קראו פריד. על כן הכינוי "אבו פריד" אשר ליווה אותו במהלך חייו. בשנת 1948 פרסם במצרים תחת שם העט מרסי איוב קובץ מחקרים בשם "רואד אל-נהצ'ה אל-מסרחיה פי מצר" (חלוצי התחייה של התיאטרון במצרים).[1]
בזמן מלחמת העצמאות של ישראל, כאשר הרובע היהודי בקהיר הותקף על ידי מתפרעים מקרב חוגי האחים המוסלמים, שמאס לקח חלק במאמץ להגן עליו ולהדוף את המתפרעים ביחד עם צעירים יהודים אחרים.
בשנת 1951 עלה לישראל ביחד עם אשתו ובנו. בארץ נקלט שנים אחדות לאחר בואו בתחנת קול ישראל בערבית, ובמשך שנים רבות ניהל את מחלקת הדרמה בתחנה. כחלק מעבודה זאת כתב והפיק דרמות וקומדיות רבות בערבית. בעיתון דבר בשנת 1964 נכתב כי "תוכניותיו פופולריות מאוד, בישראל ובארצות ערב – זה כמעט שאינו מצריך אימות לאור כל האימותים הקיימים". אחת התוכניות שהפיק הייתה "אבו טרפיש" – הפלאח הישיש, שהתלבט בבעיות הזמנים החדשים, לחם בקנאות בעד הישן, אך בסופו של דבר נהנה אף הוא מחידושי המודרנה. תוכנית אחרת הייתה "תיבת נוח" – תוכנית של 12 ערבים מנצרת, מוסלמים ונוצרים, שעסקה בחיי היום יום של ערביי ישראל. מלבד עבודתו בקול ישראל בערבית, שמאס עבד גם בלימוד השפה והתרבות הערבית לערביסטים רבים ברשות השידור ובשירות המדינה.
בשנת 1979, לכבוד חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, פרסם שמאס אוסף סיפורים קצרים בערבית בשם "א-שייח' שבתאי וחכאיאית מן חארת אל-יהוד" (השייח' שבתאי וסיפורים משכונת היהודים). בשנת 1989 פרסם ספר שירה בערבית ספרותית בשם "סבע סנאבל הזילה" ("שבע שיבולים צנומות"), בו כ-40 שירים העוסקים במוסר, חברה ופוליטיקה, תוך שימוש במוטיביים תנ"כיים. על פי ששון סומך, שני ספרים אלו זכו לתהודה רבה במצרים, אך זכו לתפוצה מעטה בישראל.
בשנת 2003 פרסם את ספרו השלישי בערבית, ספר זכרונות בשם "עזה - חפידת נפרתיתי" ("עזה - נכדתה של נפרתיתי"). בספר מספר שמאס על נעוריו במצרים ועל חייו בישראל, בעיקר שנותיו הראשונות בה. הספר כתוב, כמו רבים מכתביו האחרים של שמאס, ברוח ההומור המצרי, אך גם מביא את סיפור האהבה בין שמאס לאשתו עזה, שנפטרה שנים אחדות קודם ליציאת הספר בייסורים קשים; התהוותה וצמיחתה של האהבה בין השניים, נישואיהם בניגוד לרצון אביו של מוריס, בואם לישראל, מאבקם להתאקלם בה, ועד הגיעם לסף הזקנה, מחלת האשה ומותה.
שמאס היה אחד היוצרים היחידים שעלו מארצות ערב והמשיכו ליצור בערבית בישראל. הוא נפטר באוגוסט 2013 בגיל 83, והותיר אחריו שני בנים, בת, עשרה נכדים ושלושה נינים. בן נוסף שלו נהרג בתאונה בצעירותו. הוא נקבר לצד רעייתו בנהריה.
ספריו
- مرسي ايوب (موريس شماس), رواد النهضة المسرحية في مصر, الفيوم: مطبعة الفيوم, 1948
- موريس شماس, الشيخ شبتاي وحكايات من حارة اليهود, دار قتيبة, 1979.
- موريس شماس, سبع سنابل هزيلة, 1989.
- موريس شماس, عزة ـ حفيدة نفرتيتي, 2003.
לקריאה נוספת
- אבי רז, הקהילה היהודית במצרים ובני הארץ המוסלמים בראי הספרות היהודית-המצרית במחצית הראשונה של המאה העשרים, פעמים 101-102 (תשס"ה), עמ' 63-109.
- Starr, Deborah. “Sensing the City: Representations of Cairo’s Ḥārat al-Yahūd,” Prooftexts 26 (2006): 138–162.
קישורים חיצוניים
- ששון סומך, אבו פריד ונכדתה של נפרטיטי, באתר הארץ, 27 בינואר 2004.
מוריס שמס, אבו לְחָאף, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2013- עופר אדרת, היהודי מקהיר שהצחיק את הערבים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2013.
- קול ישראל לערב, דבר, 13 בנובמבר 1964
- רשימת הפרסומים של מוריס שמאס, בקטלוג הספרייה הלאומית
- Deborah Starr. "Shammas, Maurice." Encyclopedia of Jews in the Islamic World. Executive Editor Norman A. Stillman. Brill Online, 2014.
הערות שוליים
- ^ שמואל מורה, חיבורי יהודים בלשון הערבית, ירושלים: מכון בן צבי והאוניברסיטה העברית, תשל"ד, עמ' 23.
مرسي ايوب, "رواد النهضة المسرحية في مصر", الفيوم: مطبعة الفيوم, 1948.