מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית סופר ריקה. מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי (בערבית: محمد مهدي الجواهري) היה משורר עיראקי. נחשב בעיני רבים לאחד המשוררים הערבים הגדולים של המאה ה-20, וכן למשורר הלאומי של עיראק.
קורות חייו
מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי נולד ב-1899 בנג'ף, עיראק. קיבל בילדותו חינוך דתי מוסלמי מאביו, עבד אל-חוסיין, שהיה איש דת חשוב בנג'ף. לאחר מכן למד ספרות ופילוסופיה, ובין השאר למד את כתביהם של נהג' אל-בלאע'ה, אל ג'אחז, אל-מתנבי, ואת הספר אקדמות למדע ההיסטוריה מאת אבן ח'לדון.
בשנת 1920 השתתף באירועי המחאה נגד השלטון הבריטי בעיראק המנדטורית (אנ').
בשנת 1924 החל לכתוב שירה, וב-1928 פרסם את ספרו הראשון "בין תחושות לרגשות". לאחר מכן כיהן תקופה קצרה כמשורר החצר של פייסל הראשון, מלך עיראק, אך פרש עקב חילוקי דעות על רקע פוליטי, וכתב שיר בשם "תשפטו אותי" בו הוא מפרט את מניעיו. לאחר מכן פרסם ספרי שירה נוספים. הוא התגורר בבגדאד ואל-חלה, ועבד כמורה בבית ספר תיכון וכעיתונאי ועורך של מספר עיתונים בעיראק.
בשנת 1936 התרחשה הפיכה צבאית בעיראק, בראשות בכר סדקי. לאחר שפרסם בעיתונו מאמר בגנות ההפיכה הוא נכלא לשלושה חודשים והעיתון נסגר, אך נפתח מחדש לאחר קריסת המשטר הצבאי. עם זאת, אל-ג'וואהירי היה לא פעם ביקורתי כלפי השלטונות, ואלה סגרו שוב את עיתונו מספר פעמים. רדיפתו על ידי השלטון גרמה לו להגר לאיראן ולחזור לאחר זמן מה.
בשנת 1946 חבר לתאופיק א-סווידי וניסה לקדם עמדות דמוקרטיות וליברליות בעיראק. בשנת 1947 נבחר לפרלמנט העיראקי, אך פרש לאחר שנה כמחאה על הסכם פורטסמות'.
בשנות החמישים תמך במפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית. בשל כך הוא נרדף על ידי ממשלת עיראק וקיבל מקלט מדיני בסוריה.
ביוני 1957 השתתף בדמשק באזכרה לזכרו של עדנאן אל-מאלכי (אנ'), קצין בצבא סוריה שנרצח על ידי מחתרת מורדים, והקריא שיר שמילותיו: ”אני — עיראק, לשוני — לבבה, דמי — ריחוקה, ויישותי — איברים מגופה.”[1]
עם הקמת הרפובליקה העיראקית ב-1958 שב לעיראק והתקבל בהתלהבות. באותה תקופה התבסס מעמדו כמשורר לאומי. בינואר 1960 הצטרף למספר פוליטיקאים שפרשו מהמפלגה הקומוניסטית העיראקית וביקשו להקים בעיראק מפלגה פרוגרסיבית בשם "המפלגה הרפובליקנית". יוזמה זו לא יצאה לבסוף לפועל[2]. ב-1961 הוא שוב נרדף על ידי השלטונות, ונאלץ לברוח ללבנון ולאחר מכן לצ'כיה, שם קיבל מקלט מדיני.
ב-1963 שוב התחוללה הפיכה צבאית בעיראק, והמשטר הצבאי שלל מאל-ג'וואהירי את אזרחותו העיראקית. ב-1968 תם המשטר הצבאי, ובמקומו עלו לשלטון אחמד חסן אל-בכר ועבד א-רזאק א-נאיף. הם החזירו לאל-ג'וואהירי את אזרחותו והוא שב להתגורר בעיראק. בשנות השמונים עבר לדמשק.
בשנת 1994 השתתף בפסטיבל ג'נדריה (אנ') בערב הסעודית, אירוע תרבותי שממשלת עיראק אסרה על אזרחיה להשתתף בו. כתוצאה מכך שוב נשללה ממנו אזרחותו העיראקית.
פרסם ספרי שירה רבים, ונבחר מספר פעמים לראש איגוד הסופרים בעיראק. היה ידיד קרוב של איליא אבו מאדי ושל אחמד שאוקי.
אחיו ג'עפר נהרג במהלך מרד בגדאד (1948), והוא כתב לזכרו את השיר "אחי ג'עפר", אחד משיריו המפורסמים. זמן קצר לאחר המרד הקריא את השיר במסגד בבגדאד לפני קהל של סונים, שיעים ויהודים. חלקים מהשיר נחשבים לאבני יסוד בשירה העיראקית המודרנית.
אל-ג'וואהירי מת בדמשק ב-1997 ונקבר בה, לצד קבר אשתו, בטקס ממלכתי ובנוכחות קהל רב. על קברו נחצבה מפת עיראק מאבן גרניט, ועליה שורה מאחד משיריו: ”שוכב כאן הרחק מהחידקל הטוב.”
שירתו
על פי פרופ' ששון סומך, שחקר את השירה העיראקית החדשה, שירתו של אל-ג'וואהארי נחשבת "נאו-קלאסית" וקשה לתרגום, והיא משופעת ברמיזות מן השירה האסלאמית הקלאסית, מהמאה ה-10[3]. סומך תרגם מספר משיריו לעברית[4][5].
המשורר דוד צמח הושפע רבות מאל-ג'וואהירי, ובשנת 1959 הקדיש לו שיר בספר "עד יבוא האביב", בו פורסמו שירים בערבית ובעברית, זה לצד זה:
זֶה סֵפֶר הַשִּׁירִים - עֵת הַגְּבוּלוֹת חָצִיתִי
לוֹ הֶעֱתַרְתִּי שִׂיחַ לְבָבִי
בְּשַׁעַר סִפְרְךָ הֻשְׁבַּעְתִּי אֵת שִׁירַי
הַקְדֵּשׁ לָעַם מָרוּד, כָּפוּן וָמַך.
הַכֹּל יָעִידוּ: עוֹד אֲנִי אֵיתָן:
לָעַם הִפְנֵיתִי דֶּבֶב חֳרוּזַי— אדיב קאס, "עד יבוא האביב" לדוד צמח, קול העם, 24 באפריל 1959.
הערות שוליים
- ^ בתרבות הערבית, למרחב, 14 ביוני 1957.
- ^ המזרח החדש: Vol. 19, Nos. 1-2/כרך י״ט, חוברות 1–2, באתר גוגל ספרים, 2 במאי 2023, עמ' 166.
- ^ ששון סומך, מה לתרגם מן השירה הערבית, מעריב, 11 במאי 1979.
- ^ כוכבי-עמית חנה, שיטרית אריאל, סומך ששון, באתר לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית.
- ^ ששון סומך, שירה עיראקית בהגשה פלורליסטית, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2003.
36518786מוחמד מהדי אל-ג'וואהירי