מוחמד באקר ד'ו אל-קדר
 | |||||||
| לידה |
1954 (גיל: 72 בערך) פסא | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה | איראן | ||||||
| מפלגה | Mojahedin of the Islamic Revolution of Iran Organization | ||||||
| השקפה דתית | אסלאם | ||||||
| |||||||
מוחמד באקֶר ד'ו אל־קַדְר (בפרסית: محمدباقر ذوالقدر, בתעתיק מדויק: מחמדבאקר ד'ואלקדר) הוא מפקד צבאי איראני בדימוס במשמרות המהפכה האסלאמית, שמונה במרץ 2026 על ידי נשיא איראן מסעוד פזשכיאן למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי של איראן, במקום עלי לאריג'אני שנהרג בסיכול ממוקד במסגרת מבצע שאגת הארי.[1]
עד למינויו כיהן כמזכיר המועצה האיראנית לאבטחת אינטרס המשטר. בעבר היה סגן שר הפנים האיראני לענייני ביטחון חברתיים ומניעת פשיעה במערכת המשפט.
ביוגרפיה
נולד בפסא (אנ') שבמחוז פארס באיראן האימפריאלית, קיבל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת טהראן עוד לפני המהפכה האיראנית, ותואר שני בניהול מדינתי ודוקטורט בניהול אסטרטגי באוניברסיטה והמכון העליון להגנה לאומית ולמחקר אסטרטגי (פר').[1]
קריירה צבאית
בתחילת שנות ה־80, בזמן מלחמת איראן–עיראק, עמד ד'ו אל־קדר בראש מחלקת החינוך של משמרות המהפכה האסלאמית.[2] מאוחר יותר שימש כמפקד מטה הלוחמה הבלתי סדירה של המשמרות וכמפקד מטה רמדאן, שהיה מרכז פעילות המשמרות החוץ־גבולית מאחורי קווי האויב בעיראק ושימש כבסיס לפעולות כוח קודס.[3]
לאחר המלחמה כיהן במשך שמונה שנים כראש המטה המשולב של המשמרות (בתקופת נשיאות רפסנג'אני), ולאחר מכן שמונה שנים נוספות כסגן המפקד הכללי של המשמרות.[1][4] בשנת 2007 מונה לסגן ראש המטה הכללי של הכוחות המזוינים האיראניים לענייני הבסיג'.[5]
פעילות פוליטית
לפני המהפכה האיראנית היה ד'ו אל־קדר חבר בארגון הגרילה "מנסורון" יחד עם מוחסן רזאי, עלי שמח'אני וע'ולאם עלי רשיד.[6] לאחר המהפכה הצטרף לארגון המוג'אהדין של המהפכה האסלאמית (פר') והשתייך לסיעתו הימנית.[7] על פי הדיווחים, הוא "אחד המייסדים" של אנצאר־י חזבאללה.[4]
ד'ו אל־קדר היה אחד מחותמי המכתב המאיים ששלחו מפקדים בכירים במשמרות המהפכה לנשיא מוחמד ח'אתמי במהלך מחאות הסטודנטים ביולי 1999 (פר'), ולפי דיווחים היה מעורב באופן פעיל בדיכויין.[8][9] בתקופת כהונתו כסגן שר הפנים לענייני ביטחון בממשלת מחמוד אחמדינז'אד, הודח מתפקידו בשנת 2007 בעקבות חילוקי דעות עם הממשלה; לפי דיווחים שיגר אזהרת כוננות צבאית מלאה לנציבויות ברחבי הארץ מתוך אמונה שהתקפה אמריקאית על איראן קרובה.[10][9] ד'ו אל־קדר נחשב לאחד המתנגדים המובהקים של התנועה הרפורמיסטית באיראן.[11]
קריירה ברשות השופטת
ד'ו אל־קדר מונה בתחילת 2010 ליועץ ראש הרשות השופטת סאדק לאריג'אני,[12] וב־14 במאי 2012 מונה לסגן ראש הרשות השופטת לעניינים אסטרטגיים.[13]
עיצומים בינלאומיים
ד'ו אל־קדר נכלל ברשימת העיצומים של מועצת הביטחון של האו"ם מכוח החלטה 1737 (2006) וההחלטות הנלוות, בתוקף תפקידו כקצין בכיר במשמרות המהפכה האסלאמית וכסגן שר הפנים לענייני ביטחון. העיצומים כוללים הקפאת נכסים וחובת הודעה למדינות חברות בעת כניסתו לשטחן.[14][15][10]
חיים אישיים
ד'ו אל־קדר נשוי לסדיקה ביגום חג'אזי, שכיהנה כמנהלת הכללית של משרד ענייני נשים ומשפחה בארגון התרבות והתקשורת האסלאמית.[16] חתנו הוא הדיפלומט כאזם ע'ריב-אבאדי, שכיהן כנציג איראן בסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בווינה (2018–2021) ולאחר מכן מונה לסגן שר החוץ לענייני המשא ומתן הגרעיני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2
ש"י רוזן, מונה מחליף ללריג'אני: מי הוא מוחמד באקר זולקדר, בעיתון מקור ראשון, 24 במרץ 2026
- ↑ Saeed Aganji (24 בפברואר 2015), "IRGC to reopen its own high schools", Al-Monitor, נבדק ב-1 במרץ 2017
{{citation}}: (עזרה) - ↑ Ali Alfoneh (29 במרץ 2012). "Generational Change in the Iranian Revolutionary Guards Corps Quds Force: Brigadier General Iraj Masjedi". Middle Eastern Outlook. נבדק ב-11 ביוני 2017 – via American Enterprise Institute.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 4.0 4.1 Frederic Wehrey; Jerrold D Green; Brian Nichiporuk; Alireza Nader; Lydia Hansell (31 בדצמבר 2008). The Rise of the Pasdaran: Assessing the Domestic Roles of Iran's Islamic Revolutionary Guards Corps. Rand Corporation. p. 104. ISBN 978-0-8330-4680-2. אורכב מ-המקור ב-6 באוגוסט 2013. נבדק ב-5 באוגוסט 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ↑ "Leader Appoints Deputy Chief of General Staff of Iranian Armed Forces for Basij-Related Affairs". Khamenei.ir. 11 בדצמבר 2007. נבדק ב-11 ביוני 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Alfoneh, Ali (2013), Iran Unveiled: How the Revolutionary Guards Is Transforming Iran from Theocracy into Military Dictatorship, AEI Press, pp. 8–10
- ↑ Muhammad Sahimi (12 במאי 2009). "The Political Groups". Tehran Bureau. נבדק ב-21 באוגוסט 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ محمدباقر ذوالقدر؛ از آخرین بازماندگان فرماندهان پرنفوذ سپاه, קול אמריקה, 24 במרץ 2026 (בפרסית)
- ^ 9.0 9.1 سپاه پاسداران: ذوالقدر بازنشسته شده، حرفهای او به سپاه ربط ندارد, רדיו זמאנה (פר'), 6 בפברואר 2017 (בפרסית)
- ^ 10.0 10.1 محمدباقر ذوالقدر؛ از عملیات ترور پیش از انقلاب تا دبیری شورای عالی امنیت ملی, רדיו פרדא, 24 במרץ 2026 (בפרסית)
- ↑ محمدباقر ذوالقدر؛ سردار ستادی و حامی گروههای فشار, IranWire (בפרסית)
- ↑ Massoumeh Torfeh (8 בינואר 2010), "Iran's judiciary takes a military colour", The Guardian, נבדק ב-1 במרץ 2017
{{citation}}: (עזרה) - ↑ "Iranian judiciary chief appoints new Judicial officials", Mehr News Agency, 14 במאי 2012, נבדק ב-1 במרץ 2017
{{citation}}: (עזרה) - ↑ Mohammad Bagher Zolghadr, OpenSanctions
- ↑ Security Council Committee established pursuant to resolution, מועצת הביטחון של האו"ם
- ↑ Sachin Jose, Who is Mohammad Bagher Zolghadr? All eyes on Ali Larijani's successor as Iran vows to fight 'until complete victory', The Week, 24 במרץ 2026 (באנגלית)
מוחמד באקר ד'ו אל-קדר42964313Q4193730