מוזיאון זיגמונד פרויד

מוזיאון זיגמונד פרויד
	אין תמונה חופשית
	(למפת וינה רגילה) מוזיאון זיגמונד פרויד

מוזיאון זיגמונד פרויד (גרמנית: Sigmund Freud Museum) בווינה מציג תערוכה על תולדות הפסיכואנליזה ועל חייו של זיגמונד פרויד בקליניקה שלו ובדירה בה התגורר.

היסטוריה והווה

המוזיאון ממוקם ברחוב ברגגאסה 19 ברובע ה-9 של וינה (אלזרגרונד) שם התגורר ועבד פרויד בין השנים 1891 ל-1938. לאחר האנשלוס נאלץ פרויד להגר ללונדון עם בתו אנה בשנת 1938 בשל מוצאו היהודי, שם נפטר שנה לאחר מכן. מארי בונפרטה סייעה לו בהגירתו; פרויד הצליח לקחת איתו את כל רהיטיו. לאחר הגירתו הקים המשטר הנאציונל-סוציאליסטי במבנה בית יהודים.

מאז 1971 מוצג תיעוד של חייו ויצירתו בחדרים בהם התגורר במשך 47 שנים, שם גם כתב את רוב יצירותיו. תערוכות מיוחדות מתחלפות ואוסף של אמנות מודרנית מדגימים את השפעת הפסיכואנליזה על האמנות והחברה. המוזיאון מורכב מהקליניקה של פרויד וממעונו הפרטי. במהלך ההרחבה של 2019/2020, הוגדל שטח המוזיאון מ-280 ל-550 מ"ר.

לצד המוזיאון נמצאת ספרייה, אשר, עם 40,000 כרכים, היא ספריית הלימוד הגדולה ביותר באירופה^[1] בנושא פסיכואנליזה, ומכון המחקר של קרן זיגמונד פרויד הפרטית, שנוסדה בשנת 2003. בחדר בקומת הקרקע של הבניין, אשר עד 1938 שיכן הקצב הכשר זיגמונד קורנמהל, מפעיל המוזיאון אולם תצוגה לאמנות עכשווית מאז 2002 (מאז 2014 תחת הכותרת Schauraum Berggasse 19). בחלל תצוגה זה, שניתן לצפות בו רק דרך חזית הזכוכית, הוצגו במרווחים לא סדירים מיצבים של אמנים עכשוויים בנושאים הקשורים לפרויד ולפסיכואנליזה. עד כה הוצגו עבודות של ג'וזף קושות, לואיז בורז'ואה, מוניקה סוסנובסקה, ארנסטו נטו, ג'ואן יונאס, קלג וגוטמן, פרנץ ווסט, פיטר קוגלר, סוזן הפונה ומרקוס שינוולד.

חפצים מקוריים שהיו ברשותו של פרויד מוצגים במוזיאון, כמו גם חדר ההמתנה של המרפאה וכמה פריטים מאוסף יצירות האמנות העתיקות הנרחב של פרויד, בעיקר פסלים קטנים. עם זאת, רוב הרהיטים הקודמים, כולל הספה המפורסמת, נמצאים במוזיאון פרויד בלונדון, שם התגוררה אנה פרויד עד מותה בשנת 1982.

המוזיאון נפתח בשנת 1971 על ידי אגודת זיגמונד פרויד בנוכחות בתו הצעירה של פרויד אנה פרויד. בין הפעילים המשמעותיים להקמתו נמנה הפסיכואנליטיקאי הווינאי הרלד ליופולד-לוונטל. בשנת 1996 בוצעה הרחבה, שאפשרה קיום תערוכות מיוחדות וחללי אירועים. בשנת 2003 שולב המוזיאון בקרן הפרטית זיגמונד פרויד, שיושב הראש שלה הוא פיטר נומאייר. בשנת 2006 העבירה עיריית וינה את כל הבניין ברחוב ברגבאסה 19 לקרן כדי ליצור את הבסיס להרחבה ולפתיחה של כל החללים שתפס פרויד למוזיאון.

אינגה שולץ-שטראסר הייתה מנהלת המוזיאון בין השנים 1996 ל-2013; מאז, כיהנה מוניקה פסלר בתפקיד. בין השנים 1992 למותה בשנת 2008, עבדה ההיסטוריונית לידיה מרינלי במוזיאון זיגמונד פרויד.

המוזיאון מארח את הרצאת זיגמונד פרויד, המתקיימת מדי שנה מאז 1970 ב-6 במאי, יום הולדתו של פרויד. פסיכואנליטיקאים בולטים מדברים על נושאים אקטואליים. סדרת הרצאות זו נוסדה על ידי אגודת זיגמונד פרויד וכעת ממשיכה על ידי קרן זיגמונד פרויד הפרטית. כיום היא מתקיימת במקומות שונים ברחבי וינה.

בשנת 2017 ביקרו במוזיאון 106,315 מבקרים.

שיפוץ 2019/20

עיצוב מחודש של המוזיאון פתח את כל הקומה הראשונה של הבניין למבקרים, כולל החלק מדירתו הקודמת של פרויד, אשר בעבר לא היה נגיש. מתוך 3.9 מיליון אירו שהוקצו לשיפוץ בשנת 2017, 2.5 מיליון אירו מומנו על ידי עיריית וינה. ב-1 במרץ 2019, מוזיאון פרויד ברחוב ברגבאסה 19 נסגר לצורך שיפוץ. ב-29 במרץ 2019, מוזיאון פרויד נפתח מחדש. המוזיאון המורחב נפתח מחדש באוגוסט 2020. בעלות של ארבעה מיליון יורו, כל חדרי השירותים הפרטיים וחדרי הייעוץ הונגשו.