מדבר פטגוניה
.jpeg) | |
| נתונים ומידות | |
|---|---|
| שטח | 673,000 קמ"ר |
| מיקום | |
| מדינה | ארגנטינה, צ'ילה, איי פוקלנד |
מדבר פטגוניה, הידוע גם בשם ערבת פטגוניה, הוא המדבר הגדול ביותר בארגנטינה והשמיני בגודלו בעולם מבחינת שטח, הוא משתרע על פני כ-673,000 קמ"ר. המדבר ממוקם בעיקר בארגנטינה וגובל בהרי האנדים במערב, ובאוקיינוס האטלנטי במזרח, הוא נמצא באזור פטגוניה, דרום ארגנטינה ואזורים בצ'ילה. מצפון משתפל המדבר לאזור קויו (אנ'). בחלקים המרכזיים של המדבר שולטים שיחים וצמחים עשבוניים.
המדבר, שהיה מיושב על ידי ציידים-לקטים מאז התקופה הפרה-היספנית, עבר במאה ה-19 הגירה של ארגנטינאים, וולשים ועמים אירופאים אחרים, במה שנחשב חלק מכיבוש המדבר, כאשר גידול בקר, כבשים וסוסים היו שימושי הקרקע העיקריים.
גאוגרפיה ואקלים
מדבר פטגוניה הוא המדבר הגדול ביותר מדרום לקו הרוחב 40 מעלות והוא מדבר חורף קר, שבו הטמפרטורה לעיתים רחוקות עולה על 12 מעלות צלזיוס ובממוצע היא 3 מעלות צלזיוס בלבד. האזור חווה כשבעה חודשי חורף וחמישה חודשי קיץ. כפור אינו נדיר במדבר, אך בשל היובש, נדיר לראות בו שלג. הרי האנדים, ממערב למדבר, הם הסיבה העיקרית למצבו של המדבר הפטגוני, מכיוון שהם מעכבים את זרימת הלחות המערבית מדרום האוקיינוס השקט מלהגיע לפנים היבשה. התופעה הזו יוצרת מדבר צל גשם והיא הסיבה שלמרות שכמחצית מהמדבר נמצא רק כ-300 ק"מ מהאוקיינוס, הוא עדיין אזור מדברי.[1] זרם פוקלנד הקר מול חופי האוקיינוס האטלנטי של דרום אמריקה תורם גם הוא לצחיחות של האזור.
ניתן להבחין באקלים שונה באזורי המדבר: החוף שמצפון לקו הרוחב 45 מתון בהרבה בגלל הזרמים החמים מברזיל, וכל החצי הצפוני של האזור חם משמעותית בקיץ, כאשר ישנו מזג אוויר שטוף שמש. הטמפרטורות היומיות בקיץ מגיעות ל-31 מעלות צלזיוס באזור ריו קולורדו, 26 עד 29 מעלות צלזיוס בחוף הצפוני, ו-24 עד 28 מעלות צלזיוס במישור הצפוני, עם לילות בסביבות 12 עד 15 מעלות צלזיוס בחוף ובין 7 ל-10 מעלות צלזיוס בערבה. בדרום, הטמפרטורות בקיץ יורדות מ-22 מעלות צלזיוס ל-16 מעלות בלבד לאורך החוף, ומ-24 מעלות צלזיוס ל-17 מעלות צלזיוס לאורך הערבה, בעוד שהלילות נעים מ-8 מעלות צלזיוס ל-11 מעלות צלזיוס בחוף, ומ-6 מעלות צלזיוס ל-10 מעלות צלזיוס בערבה.
במהלך החורף, הקרבה לחוף והגובה הם הגורמים העיקריים: בעוד שבאזורי החוף הצפוניים יש חורפים מתונים, מ-2 מעלות צלזיוס בלילה עד כ-11 מעלות צלזיוס ביום, דרום סנטה קרוז נע בין 2- מעלות צלזיוס ל-5 מעלות צלזיוס, וטיירה דל פואגו, בין 3- מעלות צלזיוס ל-3 מעלות צלזיוס. בפנים הארץ, האזורים הצפוניים נעים בין 0 ל-10 מעלות צלזיוס באזורים נמוכים, ובין 5- מעלות צלזיוס ל-5 מעלות צלזיוס במישורים, בעוד שבדרום, אזורים נמוכים נעים בין 3- מעלות צלזיוס ל-4 מעלות צלזיוס, ואזורים גבוהים יותר הם מתחת ל-0 מעלות צלזיוס. המקומות הקרים ביותר רושמים בדרך כלל טמפרטורות בין 20- מעלות צלזיוס ל-25- מעלות צלזיוס במהלך גלי קור, והשיא הרשמי שנמדד הוא 33.9- מעלות צלזיוס במחוז צ'ובוט. כפור קיץ נפוץ בכל מקום מלבד החוף הצפוני, ואפילו שלג יכול לרדת בעונה החמה. הרוחות קבועות וחזקות מאוד, והן מגיעות מכיוון מערב ברוב המקרים.
לפני היווצרות האנדים, האזור היה מכוסה ככל הנראה ביערות ממוזגים (אנ'). עם זאת, לאחר היווצרות הרי האנדים, אפר מהרי געש סמוכים כיסה את היערות ומים רוויים במינרלים חלחלו לתוך בולי העץ, כך התאבנו העצים ויצרו את אחד היערות המאובנים השמורים ביותר בעולם במרכז המדבר.[2] מדבר פטגוניה מורכב בעיקר ממישורי חצץ ומישורים עם קניוני אבן חול וצורות חימר מפוסלות על ידי רוח המדבר.[3] עם זאת, לאזור המקיף את המדבר יש מאפיינים רבים ומגוונים. נהרות, אגמים ומרבצי ניקוז ארעיים מהאנדים מארחים מגוון של אווזאים ועשבי מים. מגוון מרבצי קרחונים, נחלים והרי געש נמצאים באזור וגם הם השפיעו באופן משמעותי על אקלים המדבר לאורך זמן, ותרמו במיוחד למשקעי החצץ המכסים חלקים נרחבים ממדבר פטגוניה. כתוצאה מאפקט צל הגשם ואוויר ההרים הקריר היורד, נוצרת רוח שהופכת את האזור לאחד ממקורות האבק הגדולים ביותר מעל דרום האוקיינוס האטלנטי.[4]
סלעים געשיים מכסים יותר מ-120,000 קמ"ר של מדבר פטגוניה, בעיקר ברכס צפון פטגוניה (אנ') ורכס דסיאדו (אנ'). אזורים געשיים אחרים כוללים את השדה הגעשי פאלי-אייקה (אנ') ליד מצר מגלן.
בעלי חיים וצמחים
למרות הסביבה המדברית הקשה, יש כמה סוגי בעלי חיים במדבר פטגוניה. חלקם חיים רק בפאתי המדבר, שם המזון שופע יותר והסביבה עוינת פחות. כוס המחילות, ננדו הפונה, גואנקו, טוקואיים, מארה פטגונית, ארמדילו פיגמי, סמור פטגוני, פומת ההרים, שועל ארגנטינאי אפור, איגואנת המדבר, נחש הסרט המערבי (אנ') ומינים שונים של נשר ונץ הם רק חלק ממגוון בעלי החיים החיים באזור.
הצמחייה של האזור כוללת כמה מינים של שיחים מדבריים כמו לואיזה ו-Benthamiella (אנ') ועשבים שונים. עשבי מים וצמחייה נרחבת יותר קיימים בפאתי המדבר וסביב האגמים הארעיים הנוצרים מנגר האנדים.[5]
שימוש אנושי בקרקע
המדבר אירח בעברו עמים ילידיים שונים, כפי שמעידים ציורי מערות באזור. התושבים הקדומים ביותר של המדבר הידועים בשמם הם אנשי טהולצ'ה (אנ'). הטהולצ'ים חיו כציידים-לקטים ולא עסקו בחקלאות. במאות ה-18 וה-19 עבר חלקו הצפוני של המדבר להשפעת המפוצ'ה. המפוצ'ים הגיעו לעסוק בגידול סוסים בחלק הצפוני של המדבר, השתלטו על הסחר ברחבי המדבר וסחרו עם הערים בדרום צ'ילה, כמו גם עם בואנוס איירס ואזור קויו.
מאמצע המאה ה-19 ואילך הופיעו בשולי המדבר יישובים ארגנטינאים ואירופאים, חלקם ספורדיים. החשוב ביותר הוקם בשפך נהר צ'ובוט (אנ') על ידי מהגרים וולשים ב-1860. בשנות ה-70 של המאה ה-19 יצא הצבא הארגנטינאי למסע כיבוש המדבר, והביס באופן מסיבי את מצביאי המפוצ'ה. לאחר כיבוש המדבר חלה ירידה חדה באוכלוסייה הילידית של המדבר, וחלקם עזבו לצ'ילה ולאזורים פריפריאליים בהרי האנדים. הסכם הגבול משנת 1881 בין צ'ילה לארגנטינה (אנ') הציב את רוב המדבר תחת ריבונות ארגנטינאית.
בתחילת המאה ה-20 חוו החלקים הפחות יבשים של מדבר פטגוניה פריחה בגידול כבשים, והפכו את האזור לאחד היצואנים הגדולים בעולם של מוצרי בקר. האזור מיושב כיום בדלילות, ותושביו עוסקים בעיקר בגידול בעלי חיים כמו כבשים ועזים, ובכריית משאבים, במיוחד נפט, גז ופחם.
אזורים מוגנים
הערכה משנת 2017 מצאה כי 70,970 קמ"ר, או 12% מהשטח, נמצאים באזורים מוגנים.[6] זה כולל בין השאר את האתרים הבאים: הפארק הלאומי ברנרדו או'היגינס, הפארק הלאומי סרו קסטיו, הפארק הלאומי לוס גלסיירס ואת חצי האי ואלדס.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Sonoran Desert: Physical Aspects: Climate: Climatology of Arid Lands by James E. McDonald, alic.arid.arizona.edu
- ↑ The Living Edens "Patagonia" -- Natural History: Central Steppes, www.pbs.org
- ↑ BBC - Science & Nature - Animals - Children's Zone - Features - Living Deserts, www.bbc.co.uk
- ↑ S. Gasso, D. M. Gaiero, B. Villoslada, E. Liske, Observations and Measurements of Dust Transport from the Patagonia Desert into the South Atlantic Ocean in 2004 and 2005, AGU Fall Meeting Abstracts 2005, 2005-12, עמ' OS22B–03
- ↑ Southern South America: Southern Argentina and southeastern Chile | Ecoregions | WWF, World Wildlife Fund (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Dinerstein, Eric, Olson, An Ecoregion-Based Approach to Protecting Half the Terrestrial Realm, BioScience 67, 2017-06-01 doi: 10.1093/bio
- ↑ Patagonian steppe | DOPA Explorer, dopa-explorer.jrc.ec.europa.eu
מדבר פטגוניה41790630Q1061324