מבצר ויג'אידורג
 | |||||||||
| הבאסטיונים של ויג'אידורג | |||||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||
| מידע כללי | |||||||||
| סוג | מבצר ימי | ||||||||
| מדינה |
 הודו | ||||||||
| קואורדינטות | 16°33′39″N 73°20′00″E / 16.560833°N 73.333333°E | ||||||||
מבצר ויג'אידורג (במראטהית: विजयदुर्ग) הוא המבצר העתיק ביותר בחוף סינדהודורג, שבמהאראשטרה, הודו. המבצר נבנה בתקופת שלטונו של ראג'ה בהוג'ה השני (אנ') משושלת שילהארה (אנ') (תקופת בנייה 1193–1205), ונבנה מחדש על ידי צ'הטרפטי שיוואג'י מהאראג'.[1]
בתחילה המבצר השתרע על שטח של 20,000 מ"ר והיה מוקף בים מכל ארבעת צדדיו. עם השנים, התעלה המזרחית יובשה ונסללה עליה דרך. כיום שטח המבצר הוא כ-69,000 מ"ר, והוא מוקף בים הערבי משלושה צדדים. שיוואג'י הרחיב את שטח המבצר על ידי בניית שלוש חומות בצד המזרחי, כל אחת בגובה 36 מטרים. הוא גם בנה 20 באסטיונים.
מבצר ויג'אידורג כונה "גיברלטר המזרחית", שכן הוא היה כמעט בלתי חדיר.[2] יתרונות מיקומו כוללים את מפרץ וגהוטאן/קהארפאטאן שאורכו 40 ק"מ. כלי שיט גדולים אינם יכולים להיכנס למים הרדודים של מפרץ זה. כמו כן, ספינות מלחמה של המראטהים יכלו לעגון במפרץ זה ועדיין להישאר בלתי נראות מהים. זהו מונומנט מוגן.[2][3]
אטימולוגיה
השם ויג'אידורג מגיע משתי מילים: "וִיגַ'אי" שמשמעותה ניצחון, ו"דּוּרְגּ" שמשמעותה מבצר. המבצר היה ידוע בעבר בשם "גֶרְיָה", מכיוון שהוא ממוקם קרוב לכפר "גִרְיֶה". צ'הטרפטי שיוואג'י מהאראג' כבש את המבצר הזה מהסולטאן מוחמד עאדל שאה (אנ') מסולטנות ביג'אפור (אנ') בשנת 1653 ושינה את שמו ל"ויג'אי דורג", מכיוון ששם שנת השמש ההינדואית באותה תקופה היה "ויג'אי" (ניצחון).[2]
מיקום
מבצר ויג'אידורג ממוקם בקצה האזור דמוי חצי האי של ויג'אידורג (אנ'), בנפת דבגד (אנ'), שבמחוז סינדהודורג. זהו אחד מכמה מבצרי חוף בחוף המערבי של מהאראשטרה, הודו. הוא מוקף מים מכל ארבעת צדדיו, אך מחובר ליבשה באמצעות דרך צרה. הנמל הסמוך למבצר הוא נמל טבעי ועדיין נמצא בשימוש הדייגים המקומיים.[2]
היסטוריה
צ'הטרפטי שיוואג'י מהאראג' כבש את המבצר הזה בשנת 1653, מהסולטאן מוחמד עאדל שאה (אנ') מסולטנות ביג'אפור (אנ') ושינה את שמו ל"ויג'אי דורג". השם המקורי של המבצר היה "גֶרְיָה", והביצור הראשון נבנה ככל הנראה בשנת 1200 בתקופת שלטונו של ראג'ה בהוג'ה השני (אנ') משושלת שילהארה (אנ'). שיוואג'י פיתח את ויג'אידורג כבסיס חשוב עבור ספינות המלחמה של האימפריה המראטהית.[2]
נראה היה שהאימפריה המראטהית הייתה בירידה לאחר מותו של שיוואג'י בשנת 1680, כאשר בנו ויורשו, סמבהאג'י (אנ'), נלכד על ידי הקיסר המוגולי אורנגזב ועונה באכזריות למוות ב-21 במרץ 1689. מאוחר יותר באותה שנה, נפל מבצר ראיגד לידי המוגולים. אשתו של סמבהאג'י ובנו התינוק, שאהוג'י, יחד עם רבים אחרים, נלכדו וטופלו כאסירי מדינה.[2]
ראג'אראם הראשון (אנ'), בנה של אשתו השנייה של שיוואג'י, קיבל אז את השלטון על האימפריה המראטהית. בתקופת שלטונו הפך קאנוג'י אנגרה (אנ') לאדמירל של הצי המראטהי. בשנת 1698 קאנוג'י הפך את ויג'אידורג לבירת הטריטוריה שלו לאורך החוף.[2]
ראג'אראם מת בשנת 1700 וטראבאי (אנ') אלמנתו השתלטה על ניהול האימפריה המראטהית. היא הציבה את בנה התינוק על כס המלוכה המראטהי, תחת השם "שיוואג'י השני", והובילה מבצעים צבאיים מוצלחים נגד המוגולים בין השנים 1700 ל-1707. קאנוג'י אנגרה ניצל את חולשת בית המלוכה של שיוואג'י והפך ל"מפקד הצי החזק והעצמאי ביותר בחוף המערבי של הודו". טראבאי העניקה לקאנוג'י את התואר סארקהל (אדמירל). בתקופה מסוימת, קאנוג'י אנגרה היה אדון על כל החוף מבומביי (כיום מומבאי) ועד ונגורלה (אנ').[2]
אורנגזב מת בשנת 1707, ושאהו הראשון (אנ'), בנו של סמבהאג'י, שוחרר מהכלא המוגולי. הוא קרא תיגר על הלגיטימיות של טראבאי ובנה לכס המלוכה המראטהי. המראטהים היו חלוקים בנושא, אך בסופו של דבר שאהו זכה בכס המלוכה כצ'הטרפטי (אנ') (מסנסקריט תוארו של ה"מלך"). וטראבאי נמלטה והקימה ממלכה קטנה באזור קולהאפור (אנ') בשמו של בנה שיוואג'י השני בשנת 1713. מאוחר יותר היא הודחה ונכלאה עד מותה על ידי אשתו השנייה של בעלה, ראג'אס ביי.[2]
באותה שנה שלח שאהו הראשון את הפשווה (ראש הממשלה) שלו, באלאג'י וישוואנאת (אנ'), ממפקדתו בסטארה (אנ'), כדי לנהל משא ומתן עם האדמירל קאנוג'י אנגרה. קאנוג'י העביר את נאמנותו מטראבאי לשאהו. בתמורה, קאנוג'י אושר כמפקד הצי המראטהי, וקיבל עשרים ושישה מבצרים ומקומות מבוצרים עם הכפרים הכפופים להם.[2]
קאנוג'י אנגרה מת ב-4 ביולי 1729, ושליטת האנגרים במבצר הסתיימה בשנת 1756, לאחר שברית הפשווה-בריטים הביסה את הקלאן של האנגרים. בשנת 1818, ויג'אידורג עבר לחלוטין לידי הבריטים.[2]
ביולי 2025 הוכרז המבצר חלק מאתר המורשת העולמית הסדרתי הנופים הצבאיים המראטהיים של הודו, מבצרים הפרוסים על פני שטחים גאוגרפיים מגוונים, והמציגים את העוצמה הצבאית של שלטון המראטהה.[4]
קרב ויג'אידורג
.jpg) | ||||||||||||||||||
| כיבוש גהריה | ||||||||||||||||||
| מקום | מבצר ויג'אידורג, מהאראשטרה | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קואורדינטות |
16°33′39″N 73°20′00″E / 16.560833°N 73.333333°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון הבריטים והפשווה | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
לאחר מותו של קאנוג'י אנגרה, היו שתי תקופות שלטון קצרות של בניו סארפוג'י וסמבהאג'י. שני אחים נוספים, מאנאג'י וטולאג'י, החלו להילחם על השלטון בטריטוריה של משפחת אנגרה. הפשווה (אנ') (ראש הממשלה של האימפריה המראטהית) ננאסאהב פשווה (אנ'), השליט האמיתי של האימפריה המראטהית (בפועל קונפדרציה) התערב בסכסוכים בין מאנאג'י לטולאג'י. הדבר יצר שני אזורי השפעה: מאנאג'י בצפון, בקולאבה, וטולאג'י בדרום, בוויג'אידורג. טולאג'י אנגרה זכה להעדפה מצד שאהו הראשון (אנ') ומונה לסארקהל (אדמירל) של הצי המראטהי. מינוי זה היה בניגוד לרצונו של ננאסאהב פשווה.
טולאג'י המשיך את המסורת של אביו כפיראט והשתלט על כמה ספינות של חברת הודו המזרחית הבריטית שאת הצוות שלהם שחרר תמורת כופר. במקביל הוא כבש את העיירה אנג'אנוול (אנ') מהסידים (אנ') של מבצר מורוד-ג'נג'ירה (אנ'). סיבה נוספת לכך שהפשווה יצא נגד טולאג'י הייתה שטולאג'י סירב להכיר בפשווה כממונה עליו, וטען ששניהם משרתים שווים של הצ'הטרפטי (מלך האימפריה). הוא סירב לשלם תרומות מס ואף הכעיס את הפשווה על ידי פשיטות על שטחו. ננאסאהב פשווה לא יכול היה לעשות דבר כל עוד שאהו הראשון היה בחיים, אך לאחר מותו בשנת 1749, היה הפשווה חופשי להוציא לפועל את נקמתו בטולאג'י.
מותו של שאהו ועליית הפשווה
לאחר מותו של שאהו, הפשווה היה השליט המשפיע הבא בקרב אלו שהיו להם צבאות גדולים ומבצרי יבשה רבים תחת פיקודם או לרשותם, בבעלותם של הוואסלים שלהם. ננאסאהב ביקש את עזרת האנגלים מבומביי כדי לסיים את שלטונו של טולאג'י. נחתם הסכם, לפיו כוח קרקעי בפיקודו של הפשווה וכוח ימי בפיקוד חברת הודו המזרחית הבריטית יתקפו וישמידו את טולאג'י. בין יתר הסעיפים, ההסכם קבע כי מבצר ויג'אידורג, לכשייכבש, יימסר לפשווה.
נפילת סובארנאדורג
בשנת 1755 תקף קומודור ג'יימס (James) מבומביי את מבצר סובארנאדורג, בעוד צבא הפשווה החל לכבוש שטחי יבשה ומבצרי חוף אחרים של אנגרה. פעולה זו בודדה את סובארנאדורג מהיבשה. קומודור ג'יימס הפגיז תחילה את המבצר ממערב. 800 פגזים נורו מטווח של 100 מטרים, אך החומות לא קרסו. לאחר מכן הוא נכנס לתעלה שבין המבצר לחוף וירה על החזית המזרחית וגם על השער הראשי. שניהם נפרצו. חלק מחיל המצב ניסה להימלט מהמבצר דרך מנהרה המובילה לים, אך הם התגלו ונהרגו. נזק ניכר נגרם בתוך המבצר כתוצאה מההפגזה, וחיל המצב, שלא מצא תקווה לחילוץ או לתגבורת, נכנע. קומודור ג'יימס חזר לבומביי לתקופת המונסונים.
המתקפה על ויג'אידורג
לאחר נפילת סובארנאדורג וכל שאר המבצרים של אנגרה, ויג'אידורג היה המבצר היחיד שנותר תחת פיקודו של טולאג'י. בשנת 1756, כוח גדול בפיקודו של אדמירל ווטסון (אנ') התכנס ליד ויג'אידורג. יחד איתו היה קולונל קלייב עם 500 נחתים.
הספינות האנגליות התמקמו כשווטסון הניף את דגלו על ה"פרוטקטור" (Protector). שתי ספינות הפצצה היו במזרח הקיצוני. הספינות המראטהיות עגנו בשפך המפרץ, קרוב למבצר. הן היו צפופות, כמעט גוף אל גוף. ביניהן הייתה הספינה הבריטית השדודה "רסטוריישן" (Restoration) שעלתה באש. האש התפשטה במהירות עד שכל צי האנגרה נהרס. הפגזת המבצר גרמה נזק ניכר בתוכו, ומחסן התחמושת הועלה באש.
נפילת המבצר
תוך כדי הקרב טולאג'י נטש את המבצר והלך למחנה הפשווה כדי לנהל משא ומתן, אך הוא נעצר מיד ונשלח לאחד ממבצרי היבשה כאסיר. חיל המצב התבקש להיכנע, ובהיעדר תגובה, קלייב הנחית את הנחתים שלו ב-11 בפברואר 1756, נכנס למבצר וכבש אותו. שלל עצום נתפס: 250 תותחים, מחסנים ותחמושת, 100,000 רופיות ו-30,000 פריטים יקרי ערך נפלו לידי האנגלים. ויג'אידורג לא נמסר מיד לפשווה על פי תנאי ההסכם. הוא הועבר בסופו של דבר, אך רק לאחר שחברת הודו המזרחית הבריטית קיבלה את העיירה והמבצר של בנקוט (אנ') בתמורה.
מאפיינים בעלי עניין אדריכלי
- עדויות אוקיינוגרפיות עדכניות תומכות בקיומה של חומה תת-ימית, שנבנתה בים בעומק של 8–10 מטרים. החומה, העשויה מלטריט, מוערכת באורך של 122 מטר, גובה של 3 מטרים ורוחב של 7 מטרים. ספינות תוקפות טבעו לאחר שהתנגשו בחומה זו. כאשר הסידי של ג'נג'ירה התכוון לתקוף את ויג'אידורג, הוא קיבל הודעה מהפורטוגזים שסיפרה לו שהם איבדו שתיים מספינותיהם כשהתקרבו למבצר.
- במרחק של 1.5 ק"מ מהמבצר במעלה נחל ואגהוטאן, קיימים שרידי מבדוק ימי החצוב בסלע. כאן נבנו ותוקנו ספינות מלחמה של המראטהים. הספינות שנבנו כאן היו בעלות קיבולת של 400–500 טונות. המבדוק הזה, באורך 109 מטר ורוחב 70 מטר, פונה לצד צפון והוא מהווה הישג של האדריכלות הימית של המראטהים. רוב הספינות הקטנות יותר עגנו ליד נמל פנימי קטן זה. הצד הדרומי והמזרחי חצובים בסלע טבעי, והשאר הוא בניית אבן יבשה. בנוסף, נמצאו מספר עוגני אבן משולשים במבדוק ובאזור הסמוך אליו.
- על הגבעה שמול המבצר נבנתה חומה כדי להטעות את האויב. כשהאויב תקף את החומה, הוא בזבז כבר את התחמושת שלו, ולפני שהספיק להבין זאת, הוא הותקף על ידי המראטהים מהצד האחורי.
- הסקר הארכאולוגי של הודו ביצע עבודות שיקום ותיקון במבצרי המראטהים במהאראשטרה, שכללו את 'מבצר ויג'אידורג' יחד עם מבצר שיוונרי ומבצר סינדהודורג.
- במבצר ישנם מונומנטים רבים, שכיום חרבים, המציגים את מאפייני האדריכלות המראטהית. מחסני המזון והחצר הם דוגמאות קלאסיות לכך.
- במבצר זה יש גם קהאלבאטקהאנה, שבו נערכו פגישות חשובות. ישנם רק שלושה מבצרים שהיה בהם קהאלבאטקהאנה: מבצר ראג'גד, מבצר ראיגד ו'ויג'אידורג'.
תרבות
כמה מהמקומיים טוענים שסר ג'וזף נורמן לוקייר (אנ'), מדען בריטי, צפה מתוך מבצר זה בליקוי חמה ב-18 באוגוסט 1868. הם טוענים שבעת תצפיתו התגלה גז ההליום בשמש, בצורת להבה צהובה.
הדיווחים שפורסמו על גילוי ההליום מציינים כי ההליום התגלה על ידי שני מדענים באופן עצמאי בשנת 1868: האסטרונום הצרפתי פייר ז'נסן צפה בקווי פליטת ההליום ב-18 באוגוסט 1868 כקו צהוב ובהיר במהלך ליקוי חמה מלא בגונטור (אנ') שבהודו. ב-20 באוקטובר באותה שנה, האסטרונום האנגלי נורמן לוקייר צפה בקו צהוב בספקטרום השמש. הוא ערך את התצפית בווסט המפסטד, בבריטניה.
נורמן לוקייר הקים עמדת תצפית במבצר ויג'אידורג עבור ליקוי חמה שהתרחש ב-22 בינואר 1898. בדו"ח שלו הוא אינו מזכיר שביקר במבצר לפני כן. באותה הזדמנות, נבנתה במקום במה.
מאז שנת 2009 נחגג "יום ההליום העולמי" במבצר ויג'אידורג.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Coastal Konkan - Forts, Temples, Exotic Beaches
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 Konkan Odyssey - Part 4
- ↑ "List of the protected monuments of Mumbai Circle district-wise" (PDF). אורכב מהמקור ב-6 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ↑ UNESCO World Heritage Centre. "Maratha Military Landscapes of India". whc.unesco.org.
- ↑ Did you know Helium was born in India?
מבצר ויג'אידורג42118966Q3827850