מבצר בואה-דו-פור

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מבצר בואה-דו-פור
Ouvrage du Bois-du-Four
מבצר בואה-דו-פור
מבצר בואה-דו-פור
מידע כללי
סוג מבצר
מדינה צרפתצרפת צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה 1931–1932
חומרי בנייה בטון מזויין
עלות 75 מיליון פרנק
קואורדינטות 49°27′27″N 5°50′37″E / 49.4575°N 5.84361°E / 49.4575; 5.84361
https://a5ouvragemaginot.org/

מבצר בואה-דו-פור (בצרפתית: Ouvrage du Bois-du-Four) הוא אחד ממבצרי קו מאז'ינו שהוקמו בצפון מזרח צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה. המבצר הופגז על ידי הגרמנים במהלך כיבוש צרפת במאי 1940 אך לא נכבש. לאחר המלחמה נמכר המבצר לעמותת מורשת היסטורית ששיפצה את המקום ופתחה אותו לביקורים.

רקע

הדוקטרינה הצבאית של הגנה סטטית, שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו, התקיימה בצרפת עוד במאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.

צרפת המשיכה לדבוק בדוקטרינה זו גם בשלהי המאה ה-18, כשבעקבות התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה, הקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר שעל אף שהיו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה, לקחו חלק במערכה זו וחלקם אף נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.

ב-1920, לאחר המלחמה, המשיכו הצרפתים לדבוק בדוקטרינת ההגנה הסטטית כשהחלו לתכנן את קו מאז'ינו. התכנון הובל על ידי "ועדת ארגון האזורים המבוצרים" (CORF) (צר') כשמבצר בואה-דו-פור היה אחד ממבצרי קו זה שתוכנן על ידי הוועדה.

עקרונות בניית מבצרי קו מאז'ינו

מבצרי הקו נבנו לרוב לפי עקרונות שהתוותה ועדת CORF והם כללו:

  • קיבוץ מבצרים לסקטורים
  • מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בירי ארטילרי
  • עמדות חיל רגלים בין המבצרים המרכזיים
  • בנייה תת-קרקעית
  • מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
  • חלוקה לבלוקים כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות (בהתאם להגדרתו כבלוק ארטילריה, רגלים או משולב).

מקום המבצר

המבצר נבנה במחוז גראנד אסט כ-2.5 ק"מ מדרום מזרח לעיירה וילר (צר')[1].

מבנה המבצר

לב המבצר היה בלוק לחימה מורחב שהחליף שלושה בלוקים מקוריים. בלוק זה כלל את האלמנטים הבאים:

  • בלוק הפונה לכוון מזרח וכולל שתי מצדיות למקלעים כפולים ומצדית לתותח נ"ט 47 מ"מ (צר').
  • בלוק הפונה מזרחה וכולל מצדית משולבת למקלע כפול ולתותח נ"ט 47 מ"מ, מצדית נוספת למקלע כפול ושני מצדיות למרגמות 82 מ"מ (צר').
  • מצדית הפונה מערבה לשמירה על הכניסה שכוללת מקלע כפול ותותח נ"ט 47 מ"מ.
  • צריחים בחלק העליון של המבצר שכללו צריח מקלע בודד, שלושה צריחים המשלבים עמדת מקלע ועמדת תצפית ועמדת תצפית שכללה פריסקופ.

בחלק התחתון של המבצר, בעומק 30 מטר, נמצאו מערכות השירות של המבצר שכללו תחנת כוח של שני גנרטורים, מגורי חיילים, מחסני מזון, מטבח, מערכות אוורור וסינון ועוד.

ההיסטוריה של המבצר

הקמת המבצר

המבצר היה חלק מסקטור מבצרי קרוסנה (צר'). במקור תיכנן ה-CORF לבנות מבצר ליחידות ארטילריה שהיה אמור לכלול חמישה בלוקי לחימה ושתי כניסות נפרדות לתחמושת וחיילים (בהתאם למודל של מבצרים אחרים). בפועל נבנה במקום בלוק אחד מורחב (איחוד של שלושה בלוקים מקוריים) עבור יחידת חיל רגלים.

בניית המבצר הושלמה ב-1931 ומספרו היה A5 והוא הוקם בין מבצר מובה-בואה – A4 ו-מבצר בראאן – A6. עם סיום הבניה הוצבו במקום כ-140 חיילים וקצינים מרגימנט המבצרים ה-149[א].

מלחמת העולם השנייה

במאי 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, היה המבצר שותף בהגנה על גבול צרפת במסגרת המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה. החל מ-12 במאי 1940 ספג המבצר ירי ארטילרי של תותחי 150 מ"מ גרמנים שגרמו לו לנזקים (שתוקנו במהלך הלילות), הרסו את עמדת הפריסקופ ופצעו את התצפיתן. במקביל סייע המבצר באש ארטילרית לירי שנורתה על הגרמנים ממבצרי לטירמון A3 ובראאן A6. הירי הארטילרי מהמבצר ועליו נמשך במהלך מאי כשב-30 במאי הצליחו הגרמנים להתקדם ולכבוש את הכפר השכן וילר (צר').

ביוני 1940 החלה נסיגה של חיילים צרפתים מעמדות הרגלים שהגנו על המבצר. נסיגה זו איפשרה לגרמנים לרכז את האש על המבצר עצמו וחילופי האש נמשכו עד חתימת הסכם שביתת הנשק ב-27 ביוני 1940. הסכם זה אילץ את חיילי המבצר להיכנע[2].

בתקופת הכיבוש הגרמני לא מצאו הכובשים שימוש במבצר ופירקו את רוב הציוד ממנו.

לאחר המלחמה

ב-1951, לאחר תום המלחמה, שיפץ צבא צרפת את מבצרי קו מאז'ינו כחלק מההערכות למערכה נגד ברית ורשה, במסגרת המלחמה הקרה. כשהתפוגג החשש של צרפת מפלישת ברית המועצות ועם פיתוח הנשק הגרעיני שלה ירדה חשיבותו של קו מאז'ינו והמבצרים ננטשו.

בעקבות החלטת הנטישה החלה ממשלת צרפת בתהליך למכירת המבצרים לידיים פרטיות. ברוב המקרים היו אלו איכרים שרכשו את השטחים למטרות עיבוד חקלאי של פני הקרקע ובחלק קטן מהמקרים התארגנו אגודות פרטיות שרכשו את המבצרים לצורכי שימור מורשתם. מבצר בואה-דו-פור היה בין המבצרים שנמכרו לעמותות היסטוריות כשב-1990 הוא נרכש על ידי עיריית "VILLERS LA MONTAGNE" שהעניקה אותו לעמותת שימור היסטוריה. ב-1992 שיפצה העמותה את המבצר ופיתחה את סביבתו.

במסגרת השיפוץ שוחזרו המבנים והציוד שבתוך המבצר ולאחר סיומו נפתח המבצר לביקורי תיירים[3].

גלריה

  • תא משוחזר עם שתי מרגמות 82 מ"מ
    תא משוחזר עם שתי מרגמות 82 מ"מ
  • המרפאה המשוחזרת
    המרפאה המשוחזרת
  • סכמה של המבצר ועמדות הרגלים שבסביבתו
    סכמה של המבצר ועמדות הרגלים שבסביבתו
  • צריח עילי משולב עבור מקלע ותצפית
    צריח עילי משולב עבור מקלע ותצפית
  • הכניסה למבצר ושלט עם שם המבצר
    הכניסה למבצר ושלט עם שם המבצר
  • החדר המשוחזר של מפקד המבצר
    החדר המשוחזר של מפקד המבצר

לקריאה נוספת

  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Jacques Sicard and François Vauviller (ill. Pierre-Albert Leroux), Men and works of the Maginot Line, vol. 1, Paris, Histoire & collections editions, coll. “The Encyclopedia of the French Army” (no. 2), 2000 (reprint 2001 and 2005), 182 p. (מסת"ב 2-908182-88-2).
  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Men and works of the Maginot Line, vol. 2: The technical forms of the North-East fortification, Paris, History and collections,2001, 222 pp. (מסת"ב 2-908182-97-1).
  • Jean-Yves Mary, Alain Hohnadel, Men and works of the Maginot Line, vol. 3: The tragic destiny of the Maginot Line, Paris, History and collections,2003, 246 pp. (מסת"ב 2-913903-88-6).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצר בואה-דו-פור בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ↑ ב-1939, לקראת פרוץ מלחמת העולם השנייה, הוצבו במקום חיילים מהרגימנטים 139 ו-152

הערות שוליים

  1. ↑ מבצר בואה-דו-פור, באתר wikimapia.org
  2. ↑ המבצר במלחמת העולם השנייה, באתר a5ouvragemaginot.org
  3. ↑ מידע על שחזור מבצר בואה-דו-פור, באתר עמותת השימור
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מבצר בואה-דו-פור40942985Q3358766

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מבצר_בואה-דו-פור&oldid=2953132"