מארק חלאסקו

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מַארֶק חְלַאסקוֹ (בפולנית Marek Hłasko, נכתב גם הלאסקו; 1934–1969), היה סופר פולני, תסריטאי וגיבור תרבות. היה סמל לסופר הצעיר והמרדן של תקופתו.

חייו

מארק חלאסקו נולד למשפחה דלת אמצעים בוורשה שבפולין, והיה חייב לצאת לעבודה מגיל צעיר. בגיל שש עשרה נטש את הלימודים, והתפרנס ממלאכות שונות. בין השאר היה נהג מונית וחוטב עצים, נהג משאית ומשיט עצים בנהרות. הוא נפגש באופן בלתי אמצעי וקרוב עם שולי החברה הפולנית, הסתבך בפרשיות אלימות, וחי עם שיכורים כרוניים, עבריינים ומפרי חוק שנפלטו מהחברה.

באמצע שנות החמישים פרץ לפתע מארק חלאסקו למרכז החיים הספרותיים של פולין. הוא פרסם סיפורים קצרים ונובלות ריאליסטיות, שקצרו הצלחה רבה. הוא ערך עיתון ספרותי סטודנטיאלי, בשם "ישר לעניין", והעיתון הפך עד מהרה לבמה מאוד מפורסמת. בד בבד כתב גם מאמרי ביקורת ספרותיים חריפים, טורי ביקורת על הקולנוע הפולני של זמנו ועוד.

בשנת 1956 ראו אור קובץ סיפוריו הקצרים הראשון "הצעד הראשון בעננים", והרומן הראשון שלו, "היום השמיני בשבוע", וזכו להצלחה שערורייתית. "היום השמיני בשבוע" תורגם לעברית בידי בנימין טנא, יצא בשתי מהדורות, וזכה להצלחה גם בישראל. סיפוריו נתנו ביטוי חזק לאכזבה הקשה של הנוער הפולני מהמשטר הקומוניסטי ומהאידיאלים הכוזבים של החברה הסוציאליסטית כביכול.

מארק חלאסקו התפרסם עד מהרה גם במערב, וזכה להצלחה באירופה ובאמריקה. ספרו "היום השמיני בשבוע", תורגם ליותר מחמישים לשונות, והביא לו פרסום כאחד הנציגים הבולטים של דור "הצעירים הזועמים". בשנת 1958 הוסב הספר לסרט קולנוע שעורר רעש רב ואף הוצג בפסטיבל הסרטים של קאן.

האביב הקצר בפולין, ימי שלטונו של ולדיסלב גומולקה, תם והקוו הנוקשה של מוסקבה חזר לשלוט בחיים הציבוריים, באמנות ובספרות. ספריו של חלאסקו לא פורסמו, הוטלו עליו הגבלות תנועה, ובסופו של דבר הוא גורש מפולין. פולין של שלהי שנות החמישים לא יכלה לשאת סופר מרדן וזועם כמארק חלאסקו. הוא נשאר באירופה המערבית והפך לסופר גולה. שר התרבות של פולין קרול קורילוק איבד את משרתו בעקבות כך שחלאסקו לא חזר לפולין. במסגרת נדודיו שהה באיטליה, שווייץ ומערב גרמניה. ובסוף שנת 1958 הגיע לישראל.

מארק חלאסקו הגיע לארץ והשתקע תחילה בתל אביב, שם היה אמור להיות כתב של העיתון "מעריב", אך הוא לא התמיד בעבודת העיתונאי שלו. הוא נדד בין ידידים ומעריצים בארץ: בקיבוץ נצר סרני ובמקומות נוספים. לארץ הגיעה אז מושבה גדולה של מגורשי גומולקה, יהודים רבים ששימשו במשרות בכירות בשלטון הקומוניסטי. ציבור קוראים זה אהד מאוד את יצירתו המרדנית של חלאסקו. מחמת קשיי פרנסה נאלץ חלאסקו לחזור בארץ למלאכות שנטש כבר בעת פרסומו בפולין. הוא שב להיות נהג משאית ואף היה עוזר למודדי קרקעות.

הוא החל להתמכר לשתייה, התגלגל במלונות זולים בתל אביב וחדל מהכתיבה. העיתונות העברית מצאה בו עניין, הוא הפך לאייקון תרבותי, ומדורי הרכילות עסקו בו בדרך קבע. על כל אלה ועוד כתב באוטוביוגרפיה שלו "מה יפות היו שנות העשרים", שלא תורגמה לעברית.

בשנת 1961 היגר לגרמניה המערבית, נטש בארץ את ידידיו הרבים, נשא לאשה את סוניה זימן, והחל בפרק נוסף של חייו הסוערים. כששמעה זימן על התמכרותו לשתייה ועל הדרדור במצבו, הגיעה לארץ ולקחה אותו עמה. הוא לא הסכים להתגורר בגרמניה, והם התגלגלו בלונדון ובשווייץ. חייהם המשותפים לא עלו יפה, והיו מלווים שערוריות ומתח, ולאחר זמן קצר הם נפרדו והתגרשו.

מארק חלאסקו היגר לארצות הברית, וקיווה להצליח בהוליווד בתעשיית הסרטים. הוא האמין שידידיו הפולנים שם, רומן פולנסקי והסופר יז'י קושינסקי יסייעו לו להיקלט במהירות באמריקה. אך הדברים לא התגלגלו כפי שקיווה. הוא לא התמיד בעבודתו ככותב תסריטים, הרבה להשתכר והסתבך ללא הרף בשערוריות. לבסוף עזב גם את תעשיית הסרטים וחזר להתפרנס ממלאכות פשוטות, והיה בין השאר פועל פשוט במפעל תעשייה. ידידים שלא סמכו עליו, אספו כספים למענו, והוא חי שם חיים עלובים למדי.

במהלך שנות השישים ביקר מארק חלאסקו בארץ כמה פעמים. בשנת 1969 הוא החליט כנראה לשוב לארץ, הבמאי משה מזרחי ביים את סרטו הארוך הראשון "אורח בעונה המתה", בהשראת חייו וסיפוריו, אבל לפני כן היה צריך להשלים עשיית סרט בגרמניה. יחסיו המתוחים עם סוניה זימן שוב השתבשו, והביקור בגרמניה היה ביקורו האחרון שם. בחודש יוני 1969, בעודו בגרמניה, הוא נפטר מהתקף לב קטלני בדירתו של מפיק סרטו האחרון. הוא הובא לקבורה בוורשה, בפולין מולדתו, בבית קברות קתולי (פובונזקי). על מצבתו נחרטו המלים "לזכרו של מארק חלאסקו, סופר שחי חיים קצרים, שכל ידידיו הפנו לו עורף".

ספריו שתורגמו לעברית

היום השמיני בשבוע, מארק חלאסקו, עברית - בנימין טנא, גדיש, תל אביב, 1972. ‬
להרוג את הכלב השני, ביום מותו מארק חלאסקו, עברית - עילי הלפרן, אסיה, רמת השרון, 2018.