לליטפור
| מדינה |
 נפאל |
|---|---|
| פרובינציה | בגמטי |
| תאריך ייסוד | המאה ה-3 לפנה"ס |
| שטח | 36.12 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 294,098[1] (2021) |
| ‑ צפיפות | 8,142 נפש לקמ"ר (2021) |
| קואורדינטות | 27°40′00″N 85°19′00″E / 27.666667°N 85.316667°E |
| אזור זמן | UTC +5:45 |
לַליטְפּוּר (בנפאלית: ललितपुर, בעבר[2]: पाटन - פָּטָן; בנווארית: यल - יאלה) היא עיר בפרובינציית בגמטי שבמזרח נפאל. העיר שוכנת בעמק קטמנדו לגדתו הדרומית של נהר בגמטי, המפריד בינה ובין הבירה קטמנדו. לליטפור ידועה בעולם בעיקר בזכות המקדשים והארמונות בני המאה ה-17 הנמצאים בכיכר דורבר (המוכרזת כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו), וגם בשל האגדות האופפות את ההיסטוריה שלה. על פי מפקד האוכלוסין האחרון משנת 2021 התגוררו בלליטפור 294,098 תושבים.
העיר ידועה בנפאל כמקום העיקרי בתחומי עבודות מתכת, תכשיטנות, אמנות מסורתית וקישוטים לפסטיבלים[3], והרבה אמנים ידועים חיים בתחומה. חלק נכבד מתושבי העיר עוסק במלאכות יד בסדנאות קטנות, אם כי פרנסת מרבית אזרחי העיר היא מחקלאות.
היסטוריה
ערך מורחב – היסטוריה של עמק קטמנדו
אגדת יסודה של העיר מספרת על איכר שנרפא מצרעת לאחר ששתה ממימיו של מעיין במקום בו היום נמצא מקדש קומבהשוואר. המלך, שנוכח בנס, שינה את שמו של האיכר ל"לַליטה" (מילולית: יפה). באותו הלילה חלם המלך חלום, לפיו במאגר מים הסמוך למקום בו נרפא האיכר ישנו פסל לינגאם קדוש (סמל פאלי המייצג את שיווה). המלך הצטווה למצוא את הלינגאם, ולייסד במקום עיר בשם לליטפור, כשם העיר הרשמי כיום[4].
תחילת ההתיישבות בשטח העיר מיוחסת לקיראטים, שליטיו הקדומים של עמק קטמנדו במאה השלישית לפנה"ס, ומאמינים שהיא העתיקה ביותר בערי העמק. בתקופת ממלכת ליקצ'אבי, במאות השישית עד התשיעית לספירה, נמצאו בשטח העיר כמה כפרים גדולים יחסית לתקופתם, ופעילותם של מנזרים הפכה את המקום למרכז בודהיסטי חשוב. חשיבות המקום כמרכז בודהיסטי גדלה במשך תקופת טקורי (עד המאה ה-13). בתקופה זו נבנו מנזרים גדולים (מיעוטם עוד פעילים כיום), וגדלה השפעת זרם הוג'ריאנה. באזור זה ישנה גרסה מקומית ייחודית של הבודהיזם (שמקורה בנווארים לפיה מעמד דתי משויך לקאסטה, ומועבר בתורשה. מסורת זו נחלשה עם השנים ופנתה מקומה להינדואיזם (אם כי חלק גדול מהאוכלוסייה עודו ממשיך בדרך זו). במקביל למסורת זו מנזרים של בודהיזם טיבטי התקיימו בעיר לאורך ההיסטוריה.
מרבית מבני העיר המפוארים נבנו בתקופת שלטון שושלת מאלה, כאשר העיר היוותה עיר-מדינה עצמאית, במאות ה-17 וה-18. בשנת 1768 פטן נכבשה על ידי פריטוי נראיאן שאה שאיחד את האזור תחת שלטונו. העיר נותרה תחת שלטון שושלת שאה עד המאה ה-19 עם תחילת תקופת ראנה, שנמשכה עד תחילת עידן נפאל המודרנית ב-1951. התיעוש עם גדילת צפיפות האוכלוסייה גרמו לשינוי פני העיר במהלך המאה העשרים. מצב השימור של מקדשים ומנזרים רבים נפגע, וכיום נעשה מאמץ בינלאומי גדול לפעול לשימור מורשת העיר.
אתרים ומונומנטים היסטוריים
סטופות אשוקה
ארבע סטופות הממוקמות בארבע כנפות העיר מתוארכות למאה השלישית לפני הספירה. אמונה מקומית מייחסת את בנייתן לבתו של אשוקה (לימים אשוקה הגדול, קיסר האימפריה המאורית) שכביכול ביקר באזור בשנת 250 לפני הספירה. (לביקור זה אין עדויות היסטוריות.) יחד עם סטופה חמישית שמאמינים כי הייתה במרכז (במיקום בו כיום ניצב ארמון מנגל), צורת העיר המקורית יצרה צורתו של הסמל הבודהיסטי של גלגל דהארמה (דהרמהצ'אקרה (אנ')).
כיכר דורבר
האתרים החשובים ביותר בעיר הם ארמון מנגל (מילולית: הארמון שבמרכז) וכיכר דורבר (כיכר הארמון) שמולו. מתחם זה הוא אחד מאתרי המורשת העולמית של אונסק"ו שבעמק קטמנדו. מרבית אזור הכיכר קיבל את דמותו הנוכחית במאות השש-עשרה והשבע-עשרה, בעיקר בתקופת שלטונו של המלך סידהי נראסינג ושל בנו שְרי ניבאס. הארמון עצמו כולל מספר מבנים מפוארים שנוספו בהדרגה על ידי המלכים השונים ומספר מקדשים קטנים, חלקם מוקדש לאלה טאלֶג'ו, האלה האפוטרופסית של מלכי שושלת מאלה. אחד מבנייני הארמון משמש כיום כמוזיאון פטן.
המקדשים העיקריים בעיר נמצאים בכיכר שממול הארמון. ככלל, המקדשים בחלקה הצפוני של הרחבה קדמו היסטורית לאלו שבחלקה הדרומי.
בקצה הכיכר הצפוני ניצב מקדש לאל בהימסן, אל מסחר המזוהה כאחת מהתגלמויות שיווה בתרבות הנווארית, וכיום דמותו מזוהה גם עם אחד האחים פּנְדַו מהמהאבאראטה. המקדש, שנבנה בשנת 1681, הוא אחד הפעילים ביותר באזור, והוא מהווה מוקד של פסטיבל שנתי המוקדש לבהימסן.
מדרום לו נמצא מקדש וִישְוֶשוָאר, על שם אחד מכינויי האל שיווה, שנבנה על ידי המלך סידהי נראסינג בשנת 1627. הכניסה למקדש זה נשמרת על ידי פסלי דמויות רכובות על פילים. ממול למקדש נמצא מזרקת מאני דהארה (מזרקת אבן-החן), מזרקה קטנה המציגה תחריט אבן מורכב של הזוג שיווה ופרוואטי. אגדה מקומית מספרת כי המלך סידהי נארסינג יישאר בפטן ולא יעלה לשמים עד שפסלי הפילים ירדו מהמקדש לשתות מהמזרקה. אגדה אחרת, המתייחסת למיתוס האגם הקדום בעמק קטמנדו, אומרת כי כאשר ירדו הפילים לשתות וכאשר יעוף האנקור המפוסל מעל ראש פסלו של המלך יוג נרֶנדרה הניצב על עמוד אבן במורד הכיכר, אז יתמלא עמק קטמנדו במים מחדש[5]. לאגדות אלו גרסאות רבות ושונות. בישראל ידוע השיר "נפאל"[6] שכתבה רחל שפירא בביצועה של גלי עטרי, שמילותיו נכתבו בהשראת האגדות הכרוכות בפסלים. העמוד עם פסל המלך והציפור נמצא דרומה ממקדש צ'אר נרייאן, והוא מתאר את המלך כורע לכיוון מקדש טאלג'ו שבארמון, כאשר מאחוריו נחש שבראשו ניצב אנקור. לצידי המלך יושבות שתי נשותיו. הפסל נבנה בימי המלך יוג נרֶנדרה, שדמותו ככל הנראה היא המפוסלת, אם כי ישנם נפאלים המאמינים כי זוהי דמותו של סביו סידהי נראסינג. הפסל נחרב לאחר שרעידת אדמה פקדה את המקום[7]. מקדשים חשובים אחרים בכיכר הם מקדש קרישנה, המושך המוני עולי רגל הינדים מנפאל ומהודו, ומקדש צ'אר נרייאן המוקדש לאל וישנו. פעמון ענק נבנה ב-1737 על ידי המלך וישנו מאלה, כמנחה לאלה טאלג'ו, האלה האפוטרופסית של שושלת המאלה. בדרום הכיכר נמצאים הצָ'יסינג דֶוַואל (המקדש המתומן) המוקדש גם הוא לקרישנה, ומקדש בהאי דוואל, שנבנה בשנת 1678 כהעתק של מקדש וישוונאת בעיר ורנאסי בהודו.
קווה בהא
קְוָוה בַהָא (Kwa Baha) הוא המנזר הנווארי הבודהיסטי הגדול והחשוב ביותר, המהווה מוקד עלייה לרגל לבודהיסטים מהאזור. המנזר ידוע גם בשם מקדש הזהב, בגלל שמו הקדום וגגותיו המוזהבים. הוא יוסד ככל הנראה בתחילת האלף הראשון לספירה, והוא שונה מכיכר דורבר בדגשים הבודהיסטיים של האמנות בו. המקום הוא למעשה מתחם הכולל מקדש מרכזי ומקדשים קטנים נוספים. במנזר ניתן למצוא כתובות ותחריטי קיר ממאות השנים האחרונות, ואמנות נווארית הייחודית לעמק קטמנדו.
מקדש קומבהשוואר
מקדש קומבהשוואר הוא מהחשובים והמיוחדים במקדשים ההינדים בנפאל. חלק מהמבנים בו מתוארכים כבר לתקופת הליקצ'אבי (המאות החמישית עד השמינית לספירה), והמקדש המרכזי נבנה במאה ה-14. מיקומו של המקדש מיוחס למיתוס הייסוד של פטן, והאמונה ההינדית אף קושרת את קדושתו לקדושת אגמי גוסאינקונד, אגמים קדושים להינדים הנמצאים גבוה יותר בהרי ההימלאיה, כחמישים קילומטרים צפונית לעמק קטמנדו.
לקריאה נוספת
- Michael Hutt, Nepal: A guide to the Art and Architecture of the Kathmandu Vally, Kiscadale Publications, 1994
- Fran P. Hosken, The kathmandu Valley Towns, John Weatherhill inc., 1974
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של לליטפור- האתר הרשמי של העיר (באנגלית).
- אתר הארגון לפיתוח התיירות בלליטפור/פטן (באנגלית).
- מוזיאון פטן (באנגלית).
- מידע למבקרים (באנגלית).
- אתרי המורשת העולמית של נפאל באתר Adventure ITB (באנגלית)
- לליטפור, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ Nepal: Municipal Division (Districts and Local Units) - Population Statistics, Charts and Map, www.citypopulation.de
- ^ בפי התיירים עדיין מוכרת יותר בשם זה.
- ^ ראו F. P. Hosken, The Kathmandu Valley Towns, עמ' 109.
- ^ גרסה זו של הסיפור על פי M. Hutt, Nepal, עמ' 160.
- ^ ראו: M. Hutt, Nepal, עמ' 146.
- ^ מילות השיר נפאל באתר שירונט.
- ^ הכיכר מ"ציפור האבן" של גלי עטרי נחרבה, באתר ynet
| דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | דירוג | שם | פרובינציה | אוכלוסייה | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
 קטמנדו  פוקהרה | |||||||||
| 1 | קטמנדו | בגמטי | 862,400 | 11 | בוטוואל | לומביני | 194,335 | _2.jpg) בהרטפור | |
| 2 | פוקהרה | גנדאקי | 513,504 | 12 | הטאודה | בגמטי | 193,576 | ||
| 3 | בהרטפור | בגמטי | 369,268 | 13 | טולסיפור | לומביני | 179,755 | ||
| 4 | לליטפור | בגמטי | 294,098 | 14 | בודהאנילקאנטהה | בגמטי | 177,557 | ||
| 5 | בירגאנג' | מאדש | 272,382 | 15 | דהאראן | פרובינציה מס' 1 | 166,531 | ||
| 6 | בירטנגר | פרובינציה מס' 1 | 243,927 | 16 | נפאלגאנג' | לומביני | 164,444 | ||
| 7 | גהוראהי | לומביני | 200,530 | 17 | בירנדרנגר | קרנאלי | 153,863 | ||
| 8 | דהאנגדי | סודורפשצ'ים | 198,792 | 18 | טרקשוור | בגמטי | 151,479 | ||
| 9 | איטהארי | פרובינציה מס' 1 | 197,241 | 19 | טילוטמה | לומביני | 149,479 | ||
| 10 | ג'נקפור | מאדש | 194,556 | 20 | גוקרנשוור | בגמטי | 149,366 | ||
36008815לליטפור