לייזר (מפרשית)

לייזר
Laser (ILCA)
	סמליל הדגם
כללי
סוג	מפרשית
מטרות	דגם אולימפי
סוג-משנה	Skiff
מתכנן	Bruce Kirby, Ian Bruce
שנת ייצור	1969
מספר תרנים	1
מספר אנשי צוות	1
תכונות נפוצות
משקל	58.97 ק"ג
אורך כללי	4.2 מטר
אורך קו מים	3.81 מטר
רוחב	1.39 מטר
שוקע	0.787 (עם חרב) מטר
מפרשים
ראשי	ILCA 7 - 7.06 ILCA 6 - 5.76 ILCA 4 - 4.7 מטר רבוע

סירת לֵיְיזֶר (ILCA) היא סירת מפרש פופולרית בסגנון One-Design. הסירה מיועדת לשייט יחיד. מעצבי המפרשיות הקנדים, ברוס קירבי ואיאן ברוס,עיצבו את הדגם תוך שימת דגש על פשטות ויעילות. הלייזר היא אחת מסירות היחיד הנפוצות ביותר בעולם. עד סוף שנת 2021, יוצרו למעלה מ-220,000 סירות מדגם זה. בין הסיבות לפופולריות שלה נמנים חוזק הגוף ופשטות ההרכבה, למרות זאת ביצועי הדגם דומים לאלו של סירות תחרותיות מורכבות יותר.

היסטוריה

קירבי הגה את דגם הלייזר תוך כדי שיחת טלפון עם איין ברוס בה דנו באפשרות לייצר מפרשית פשוטה הניתנת להובלה על גג של מכונית. השרטוט הראשוני ששרטט קירבי בעקבות השיחה נודע מאוחר יותר בשם "שרבוט מיליון הדולר". ייצור הסירה המקורית מעולם לא יצא לפועל והתוכניות נשמרו על ידי קירבי עד לשנת 1970, אז הוגשו על ידו לתחרות עיצוב סירות בעלות מתחת ל-1000 דולר. לאחר מספר שינויים קלים זכה הדגם בקלות בקטגוריה בה התחרה.

אב הטיפוס המקורי^[1] של הדגם נקרא במקור ה-"Weekender", והאותיות על המפרש היו TGIF במקום סמל החברה הידוע כיום, TGIF מציין Thank God It´s Friday (תודה לאל שיום שישי). הסירה נקראה "לייזר" באופן רשמי בתצוגת הסירות של ניו יורק ב-1971. הלייזר הפך דגם אולימפי ב-1996. דגם משנה, הלייזר רדיאל נהפך דגם אולימפי לנשים החל מאולימפיאדת בייג'ינג (2008).

אליפות העולם הראשונה בדגם לייזר התקיימה ב-1974 בברמודה בהשתתפות 24 מדינות. במקום הראשון זכה פיטר קומט מארצות הברית. שייט הלייזר המצליח ביותר בהיסטוריה הוא רוברט שיידט מברזיל, הוא ניצח בשמונה אליפויות עולם, וזכה בשלוש מדליות אולימפיות: 2 מדליות זהב ומדליית כסף.

בספטמבר 2015 הוכרז מפרש חדש, לייזר דגם II שמבוסס על מפרש הלייזר הרגיל.

בשנת 2019, בשנת ה-50 לדגם, התאחדות הלייזר העולמית החליטה, בשל סיבות מסחריות לשנות את שם הדגם מלייזר ל ILCA^[2].

עיצוב

כדגם בעל עיצוב אחיד, כל סירות הלייזר זהות לחלוטין. משקל הסירה 58.97 ק"ג בלבד, עובדה המאפשרת את הובלתה על גג הרכב. אנשים רבים פיתחו שיטות שונות להעמסת הסירה על הגג ללא עזרה.

זיהוי

ניתן לדעת את תאריך ומקום הייצור של הסירה על ידי המספר הסידורי הטבוע בירכתיה. המספר הסידורי הוא ייחודי לכל סירה ובדרך כלל זהה למספר המפרש שלה. הלייזר ייחודית במובן הזה מכיוון שכמעט לכל סירה אחרת יש את מספר שניתן לה על ידי האיגוד הלאומי במדינה בו היא מורשית. משמעות הדבר שסירות לייזר יכולות לעבור בין מדינות ללא צורך לשנות את מספר הזיהוי שלהן. ללייזר מספר בן שש ספרות, בניגוד לסירות אחרות שלהן בדרך כלל שלוש או ארבע ספרות בלבד.

דגמי הלייזר

לייזר סטנדרט (ILCA 7)

ללייזר סטנדרט (ILCA 7) מפרש בשטח 7.06 מ"ר. ברוחות חזקות נדרש כוח פיזי רב כדי לאזן אותה ולכן יש יתרון למשיטים גבוהים שמשקלם מעל 80 ק"ג. זהו הדגם האולימפי לגברים.

משקל שייט אידיאלי (ק"ג) אל מול שטח המפרש (m²)
דגם משנה	שטח מפרש	משקל שייט	משקל שייט אידיאלי
ILCA 7	7.06	70-95	80-84
ILCA 6	5.76	55-78	66-70
ILCA 4	4.7	40-60	51-55

לייזר רדיאל (ILCA 6)

באמצע שנות ה-80 פותח דגם חדש של הלייזר בשם לייזר רדיאל. הלייזר רדיאל שונה מן מהדגם המקורי אך ורק במפרש קטן יותר ותורן קצר יותר, כך ששטח המפרש קטן ב-18% ושטחו 5.76 מ"ר. הדגמים תוכננו כך שהמעבר ביניהם יהיה פשוט מאוד, כל שנדרש הוא להחליף את התורן התחתון והמפרש. הדבר אפשר לשייטים שמשקלם נמוך יותר להפליג ברוחות חזקות עם מפרש קטן, לשוב להשתמש במפרש התקני ברוחות החלשות יותר.

באירופה דגם הרדיאל הפך פופולרי יותר מהדגם הסטנדרטי ואף נועד להחליף את דגם ה"יורופ" כסירת היחיד לנשים באולימפיאדת בייג'ינג.

לייזר 4.7 (ILCA 4)

גרסה קטנה עוד יותר פותחה לאחר עשור. שטח המפרש צומצם ב-35% לעומת המפרש התקני, עובדה שאפשרה לשייטים קלים עוד יותר להפליג בסירה זו. הסירה זהה במבנה לזה של דגם הרדיאל והשינוי היחיד הנדרש במעבר בין הדגמים הוא בהחלפת התורן התחתון והמפרש. השם, 4.7 ,נובע משטח המפרש: 4.7 מ"ר.

דגמי לייזר נוספים

ישנן סירות נוספות של חברת לייזר ובהן:

לייזר 16
לייזר II
לייזר פיקו
לייזר בהיה
לייזר ואגו
לייזר 2000
לייזר 3000

שליטה

הלייזר היא סירה קלה יחסית להפעלה, אך עשויה להתהפך בקלות בידיו של שייט לא זהיר, בדומה לכל סירות המפרש הקטנות. שייט מיומן יכול לגרום לסירה להיכנס למצב גלישה בהפלגה במורד הרוח, על ידי הרמת החרב מן המים. גלישה באופן כזה מגבירה במידה ניכרת את מהירות הסירה, אולם היא דורשת מיומנות רבה ואף מגדילה את הסיכון להתהפכות. מאידך, הדבר דרוש למיצוי הפוטנציאל התחרותי של הסירה. ברוחות חזקות נדרש כושר גבוה במיוחד, כאשר השייט נאלץ להחזיק את כל גופו מחוץ לסירה על מנת לאזן את הסירה מול לחצי המפרש.

כיוון המפרש

ללייזר 3 חבלים (חוץ מהמיתר הראשי) שבעזרתם יכול השייט לשלוט במפרש. ישנו חבל למתיחת השפה התחתונה, בומצ'ק וקנינגהם (שפה קדמית). בהפלגה במעלה הרוח, השייט מותח את שלושת המיתרים כך שהמפרש נהיה שטוח יותר. הקטנת ה"בטן" של המפרש מקטינה את הכוח שהוא יוצר. כשהרוח גוברת עוד יותר, השייט צריך להקטין את הכוח שמפעיל המפרש על הסירה, ועושה זאת על ידי השטחת המפרש עוד יותר. ברוחות האלה, השפה התחתונה מתוחה עד הסוף, הקנינגהם מתוח עד כדי כך שהעין צמודה למנור, והבומצ'ק מתוח כך שהגלגלות האחוריות צמודות אחת לשנייה אפילו ללא מתיחת המפרש. מתיחה חזקה של הבומצ'ק הכרחית כדי לכופף את התורן וכך לשמור על צורת המפרש. שייטים תחרותיים עשויים להדרש להחלפת מפרש לאחר חודשים בודדים, כיוון שצורתו של המפרש מתעוותת עם הזמן.

ברוח צד, גבית ומלאה השפה התחתונה משוחררת כדי להגדיל את זרימת האוויר ואת "בטן" המפרש, והקנינגהם משוחרר לגמרי כדי לפתוח את החלק העליון של המפרש. ברוחות חלשות הבומצ'ק משוחרר כך שהמנור עולה ויורד בחופשיות אך מהווה תפקיד קריטי ברוחות חזקות. אם הוא מתוח חזק מדי, הסירה לא תצליח להפליג בזווית כהה ותעלה לרוח במהירות ותתהפך. אם הוא משוחרר מדי והמנור מצביע למעלה, הרוח תזרום בכיוון לא נכון במפרש ועשויה לשנות את כיוון הזרימה שלה על פי שינויי לחץ בירכתי הסירה. המצב הזה מאוד לא נעים וגורם לחוסר שליטה ויציבות בסירה, שיכול לגרום לתנועות מאוד מהירות ובלתי צפויות, לכיוון הרוח או ממנה. התרחיש מאוד מסוכן מכיוון שירידה גדולה מדי מכיוון הרוח יכול לגרום למהפך בלתי רצוי, מה שיכול לגרום למנור לפגוע בעוצמה בראש השייט ולפציעתו.

ללייזר הגה קטן יחסית לסירות אחרות והדבר הופך את התמרון לקשה יותר. שייטים משתמשים לעיתים בשינוי לחצים על הסירה והמפרש כדי לשנות כיוון במקום להשתמש בהגה.