לזוריט
 | |
| דוגמית לזוריט | |
| תכונות המינרל | |
|---|---|
| הרכב כימי | (Na,Ca)8(AlSiO4)6(SO4,S,Cl)2 |
| מערך קריסטלוגרפי | איזומטרי (קובייתי) |
| צורת הגביש | בדרך כלל כגרגירים בגושים הבונים את הסלע לפיס לזולי. לעיתים רחוקות כגבישים בצורת דודקהדרון שגודלם עד 5 ס"מ |
| צבע | כחול עמוק, כחול ירקרק, כחול סגלגל |
| ברק | זגוגי עד עמום עד שמנוני. |
| שקיפות | שקוף למחצה עד אטום |
| פצילות | גרועה בשישה כיוונים, אך כמעט שלא פוגשים בה. |
| שבירה | בלתי שווה, דמוית קונכייה, המינרל שביר |
| קשיות | 5.5-5 בסולם מוס |
| משקל סגולי | 2.4-2.3 |
| שרטוט | כחול בהיר |
| מידע נוסף | מקדם השבירה 1.5, מתמוסס בחומצת מלח |
| מינרלים נלווים | קלציט, פיריט, סודליט, דיופסיד, הומיט, פורסטריט, האיאין, ומוסקוביט |
לזוריט הוא מינרל טקטוסיליקטי (סיליקט במבנה מרחבי) הכולל סולפט, גופרית וכלוריד שנוסחת המבנה הכימי שלו היא Na,Ca)8(AlSiO4)6(SO4,S,Cl)2).
הלזוריט הוא פלדשפטואיד (מינרל דמוי פצלת השדה אך בעל מבנה שונה והמכיל פחות סיליקה) וחבר בקבוצת הסודליט. הלזוריט הוא מינרל קל, קשה באופן יחסית, אם כי שביר. הלזוריט מתגבש במערכת הקובייתית, אם כי קיימים פולימורפים של הלזוריט שהתגבשו במערכת המונוקלינית או הטריקלינית. גבישים מפותחים היטב של לזוריט נדירים והוא בדרך כלל מופיע בגושים חסרי צורה. לזוריט הוא המרכיב העיקרי באבן החן לפיס לזולי, והוא חבר בקבוצת הסודליט כאשר גם המינרלים האחרים בקבוצה: האיאין, נוסאן וסודליט מופיעים לעיתים יחד אתו בלפיס לזולי. מבחינת תכונותיו האופטית המינרל הוא איזוטרופי וידוע בשל צבעו הכחול אותו הוא מקבל בשל נוכחות הגופרית במינרל. קשיות המינרל נעה בין 5 ל-5.5 בסולם מוס ומשקלו הסגולי סביב 2.4 גרם לסמ"ק.
שמו ניתן לו ב-1890 ומקורו במושג בערבית "(אל-)לזוורד", שמקורו בפרסית "לאזוורד" (لاژورد); היה זה שמו של המקום שבו כרו לפיס לזולי, אך בשל הקשר לאבן החן שינה המושג את משמעותו למשמעות: "הצבע הכחול". מילה זו חדרה לשפות אירופאיות (כמו למשל המילה באנגלית azure) לתיאור צבע תכלת והייתה מקור לשם מינרל הנחושת הקרבונטי התכול אזוריט. הדמיון בצבע לאזוריט היה מקור נוסף לשם המינרל, ובעבר נעשה בו שימוש כשם נרדף לאזוריט. למרות הצבע הדומה ניתן על ידי בחינה מדוקדקת בשטח להבדיל בין לזוריט לאזוריט או למינרל הפוספטי לזוליט.
מקור, שימוש ותפוצה
הלזוריט נברא בששת ימי בראשית כתוצאה מהתמרה של מגע, כאשר מחדר מגמטי, לרוב של גרניט, בא במגע עם אבן גיר והוא מופיע בלוויית קלציט, פיריט ופירוקסנים.
הלזוריט, כמרכיב העיקרי של אבן החן לפיס לזולי, משמש כאבן חן. בנוסף נהגו לטחון את הלזוריט ולהשתמש באבקה כפיגמנט כחול המכונה "אולטרמרין". בפיגמנט השתמשו לצביעת בדים ולהכנת צבעי טמפרה, ולעיתים רחוקות לצבע שמן. השימוש בלזוריט כפיגמנט לצבע שמן פסק בתחילת המאה ה-19 כשחומר סינתטי, זהה בהרכבו הכימי והקרוי לעיתים קרובות "אולטרמרין צרפתי", נעשה זמין.
את הלזוריט כורים מזה כ-6,000 כלפיס לזולי במכרות סאר-אי-סאנג שבעמק הנהר קוקחה (Kokcha) שבמחוז בדקשן שבצפון מזרח אפגניסטן. מקומות נוספים בהם מוצאים לזוריט כוללים את האגנים של הנהרות סליודיינקה ובייסטרייה בהרי סאיין בסמוך ימת באיקל בסיביר, בסמוך לאישקשימה בהרי פמיר שבטג'יקיסטן, בהר וזוב במחוז קמפניה שבאיטליה, בסמוך למוגוק שבבורמה, צפונית לאגם הרבור בטריטוריות הצפון מערביות שבקנדה ובמדינות קליפורניה וקולורדו שבארצות הברית.[1]
לקריאה נוספת
- Hurlbut, Cornelius S.; Klein, Cornelis, 1985, Manual of Mineralogy, 20th ed., Wiley, ISBN 0-471-80580-7
- Eastaugh, Nicholas et al., 2004, The pigment compendium : optical microscopy of historical pigments Oxford: Elsevier Butterworth-Heinemann, ISBN 0750645539
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: לזוריט |
הערות שוליים
- ^ לרשימה המלאה מומלץ לגשת לאתר Mindat המצוי בקישורים החיצוניים להלן.