לוקהיד קורפוריישן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
לוקהיד קורפוריישן
Lockheed Corporation
נתונים כלליים
מייסדים האחים אלן היינס לוגהד ומלקולם לוגהד
תקופת הפעילות 1926–-
תאריך מיזוג 1995
עם מרטין מרייטה ליצירת לוקהיד מרטין
משרד ראשי ברבנק, קליפורניה, ארצות הברית
ענפי תעשייה תעשייה אווירית וחלל, תעשייה ביטחונית
מוצרים עיקריים מטוסי קרב
מטוסי נוסעים
מסוקים
טילים
מערכות ימיות
מערכות בלתי מאוישות
טכנולוגיות חלל

"לוקהיד קורפוריישן" (באנגלית: Lockheed Corporation) (במקור "חברת לוגהד לייצור מטוסים") הייתה חברה אמריקנית שעסקה בתחומי התעופה והחלל. החברה הוקמה ב-1912 וסיימה את פעילותה ב-1995, עת התמזגה עם חברת מרטין מרייטה במהלך שנועד להקים חברה חדשה, המוכרת כיום כחברת לוקהיד מרטין.

היסטוריה

ראשית דבר

חברת "אלקו הידרו-ארופליין" (באנגלית: Alco Hydro-Aeroplane Company) הוקמה בשנת 1912 בסן פרנסיסקו על ידי האחים אלן היינס לוקהיד (Allan Haines Loughead) ומלקולם לוקהיד (Malcolm Loughead). בשנת 1916 החליפה החברה הצעירה את שמה לחברת לוקהיד לייצור מטוסים ועברה לפעול מסנטה ברברה שבמדינת קליפורניה. בשנה זו החל גם ג'ק נורת'רופ (אנ') בן ה-20 מסנטה ברברה להתעניין בתחום התעופה וקיבל את תפקידו הראשון כשרטט בחברת לוקהיד לייצור מטוסים.

החברה המשיכה לתכנן ולבנות את ה-Loughead F-1, אשר הושק לראשונה ב -29 במרץ 1918, וקבעה שיא אמריקאי לטיסה רצופה של מטוס ימי מסנטה ברברה לסן דייגו.[1]

בעקבות הצלחת ה- Loughead F-1, השקיעה החברה משאבים רבים בתכנון ופיתוח כלי הטיס המהפכניים מדגם S-1 (אנ'). מטוסים אלה, שנמכרו תמורת 2,500 $, לא הצליחו להתחרות בשוק של אחרי מלחמת העולם הראשונה, שהיה רווי במטוסי האימון קרטיס JN-4 ודה הבילנד במחיר של 350 $, ולכן נאלצה החברה לסגור את שעריה בשנת 1921.

בשנת 1926 הצליחו אלן לוגהד, ג'ק נורת'רופ, וקנת ג'יי להשיג מימון להקמת חברת לוקהיד מטוסים (Lockheed Aircraft Company), בהוליווד, ושמה אוית אחרת משם משפחתו של לוגהד (לוגהד ← לוקהיד) כדי למנוע שיבוש[דרושה הבהרה]. חלק מהטכנולוגיה שפותחה במקור עבור מטוסי ה- S-1, שימש את החברה החדשה כדי לתכנן את המטוס החדש מדגם לוקהיד ווגה (אנ'). בין השנים 1926–1928, ייצרה החברה למעלה מ-80 מטוסים והעסיקה יותר מ-300 עובדים אשר עד אפריל 1929 בנו חמישה מטוסים מדי שבוע. במרץ 1928 העבירה החברה את מרכז פעילותה לברבנק, קליפורניה, ובסוף אותה שנה דיווחה על היקף מכירות של יותר ממיליון דולר. ביולי 1929, מכר פרד א. קילר, בעל המניות העיקרי בחברה, 87% מחברת "לוקהיד מטוסים" לחברת "מטוסי דטרויט" (Detroit Aircraft Corporation) וכאות מחאה על כך, התפטר אלן לוגהד מתפקידו כנשיא ומנכ"ל החברה, באוגוסט 1929. השפל הגדול שהתרחש באותה שנה פגע גם בתעשיית ייצור המטוסים וחברת "מטוסי דטרויט" פשטה רגל.

בשנת 1932, קבוצת משקיעים בראשות האחים רוברט וקורטלנד גרוס וולטר וארניי (Walter Varney), רכשה את החברה מכינוס נכסים תמורת 40,000 $ (כ-660,000 $ בהיוון ל-2011). אלן לוגהד, שהתחרה אף הוא במכרז על החברה שלו עצמו, הציע 50,000 $ (824,000 $ בהיוון ל-2011), מחיר שהיה נמוך מידי בעיניו מכדי להיחשב להצעה רצינית.[1] בשנת 1934 מונה רוברט גרוס (Robert E. Gross) לתפקיד יושב ראש "לוקהיד קורפוריישן" (Lockheed Corporation) החדשה שמשרדיה היו ממוקמים בשדה התעופה של ברבנק. אחיו קורטלנד גרוס (Courtlandt S. Gross), שימש בתפקיד מייסד שותף ומנכ"ל ומונה ליו"ר החברה לאחר מותו של רוברט, אחיו, בשנת 1961.

ההישג העסקי הראשון של החברה החדשה התבטא בבניית 141 מטוסים מדגם "לוקהיד וגה", הידוע בעיקר הודות לשיאים ששבר בטיסותיו הראשונות שבוצעו, בין היתר, על ידי הטייסים אמיליה ארהארט, וילי פוסט (אנ') ויוברט וילקינס. בשנות ה-30 של המאה העשרים, השקיעה לוקהיד קורפוריישן 139,400 $ (כ-2.29 מיליון $ בהיוון ל-2011) בפיתוח לוקהיד 10 אלקטרה, מטוס דו-מנועי קטן, ממנו נמכרו 40 יחידות כבר בשנת הייצור הראשונה. אמיליה ארהארט והנווט שלה, פרד נונאן (אנ'), הטיסו את ה-10 Electra במסגרת ניסיונם הכושל להקיף את העולם בשנת 1937. לאחר מכן פותחו המטוסים לוקהיד 12 אלקטרה ג'וניור ולוקהיד 14 סופר אלקטרה (ממנו התפתח הלוקהיד 18 לודסטאר) שתרמו להרחבת פלח השוק של החברה.

טרום מלחמת העולם השנייה

מטוס לוקהיד P-38 לייטנינג בעל הכינוי "Yippee"

המטוס לוקהיד 14 היווה את הבסיס לייצור המפציץ לוקהיד הדסון שסופק הן לחיל האוויר המלכותי הבריטי והן לצבא ארצות הברית, לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה[2][3] ותפקידו העיקרי היה ל"צוד" צוללות. המטוס נמכר גם מחוץ לגבולות ארצות הברית, כאשר יותר מ-100 מטוסים נבנו ביפן לשימוש הצבא היפני הקיסרי.[4][5]

במהלך מלחמת העולם השנייה

בתחילת מלחמת העולם השנייה השיקה לוקהיד קורפוריישן את מטוס היירוט לוקהיד P-38 לייטנינג. המטוס הדו מנועי היה מסוגל לשאת שתי פצצות ופותח בניצוחו של קלארנס ג'ונסון, אחד ממתכנני המטוסים האמריקאים הידועים ביותר.

ה-לוקהיד P-38 לייטנינג היה מטוס הקרב היחידי שיוצר בתקופת מעורבותה של ארצות הברית במלחמה, החל מהמתקפה על פרל הארבור ועד לניצחונה של ארצות הברית על יפן. בכל זירות הקרב בהן פעלה ארצות הברית במהלך המלחמה שימש ה-P-38 לתקיפות קרקע, קרבות אוויר, כמו גם למשימות הפצצה אסטרטגיות. כמטוס שהפיל יותר מטוסים יפניים מאשר כל מטוס אחר בחיל האוויר האמריקאי, התפרסם ה-P-38 במיוחד כמטוס שהפיל את מטוסו של האדמירל היפני איסורוקו יממוטו.[6][7]

פס הייצור של מטוס ה- P-38 לייטנינג במפעל לוקהיד, ברבנק, קליפורניה במהלך מלחמת העולם השנייה. ביוני 1943 הוחלף פס הייצור הידני בקו ממוכן אשר הכפיל את קצב הייצור ומעבר לכך. המעבר למערכת החדשה בוצע תוך שמונה ימים בלבד ובמהלכו המשיך תהליך הייצור לתפקד באופן רצוף מחוץ למפעל.[8]

בשנת 1940 נרכש מפעל "וגה" של לוקהיד קורפוריישן, שהיה ממוקם סמוך לנמל התעופה "יוניון" (Union Airport) של ברבנק. בתקופת המלחמה הוסווה האזור כולו על מנת להערים על הסיורים האוויריים של האויב והמפעל "הוחבא" מתחת לברזנט יוטה ענק עליו צוירה שכונה כפרית, עם שפע של מכוניות גומי,[9][10] מאות עצים, שיחים ובניינים מזויפים, ואפילו ברזי כיבוי אש מלאכותיים, שהעניקו לברזנט מראה תלת ממדי. העצים והשיחים נבנו מרשת לולים, דבק ונוצות שהעניק לעצים מראה דומה לזה של מרקם של עלים.[6][11]

במהלך מלחמת העולם השנייה, פיתחה לוקהיד קורפוריישן בשיתוף עם חברת התעופה TWA, את המטוס החדשני לוקהיד קונסטליישן, שהטיס 43 נוסעים מניו-יורק ללונדון תוך 13 שעות, במהירות של 480 קילומטר לשעה. עם כניסת המטוס (שזכה לשם החיבה Connie) לתהליך הייצור, היה הצבא הגוף הראשון לו נמכרו הדגמים הראשונים. בתקופה זו הייתה לוקהיד קורפוריישן במקום העשירי ברשימת החברות האמריקאיות שייצרו עבור הממשל האמריקאי.[12] כמות המטוסים הכוללת שלוקהיד קורפוריישן וחברת הבת "וגה" ייצרו במהלך המלחמה הסתכמה ב-19,278 מטוסים (כ־6% מכלל הייצור המלחמתי) וכללה בין היתר 2,600 מטוסי לוקהיד ונטורה (אנ'), 2,750 מפציצי בואינג B-17 (נבנו ברישיון מבואינג), 2,900 לוקהיד הדסון, ו-9,000 מטוסי P-38 Lightning.[13]

בתום מלחמת העולם השנייה

מטוס לוקהיד קונסטליישן של חברת TWA) במוזיאון פימה לתעופה וחלל (Pima Air & Space Museum).

כתוצאה מהמודרניזציה שהתחוללה בתחום הטיסות האזרחיות אחרי המלחמה, הצליחה לוקהיד קורפוריישן להקדים יצרני מטוסים אחרים ביותר משנה. מיד בתום המלחמה החלה החברה לספק לחברות התעופה את כל ההזמנות למטוס לוקהיד קונסטליישן, שהוקפאו לטובת הצבא במהלך המלחמה. ביצועיו של ה"Connie" קבעו סטנדרטים חדשים ששינו את שוק התחבורה האזרחי. בגלל עיצובו התלת־זנבי לא היו לחלק ניכר מהלקוחות הראשוניים, האנגרים גבוהים מספיק כדי לאחסן מטוסים בעלי זנב לא קונבנציונלי. מטוס הנוסעים R6V קונסטיטושן (אנ') הגדול יותר ובעל שני הסיפונים, שלוקהיד קורפוריישן יצרה לאחר מכן, אמור היה להחליף את ה"קונסטליישן", אך לא עמד בציפיות.

סדנת הבואשים

מטוס לוקהיד U-2 שטס לראשונה בשנת 1955, סיפק מידע על מדינות הגוש הסובייטי.
מטוס לוקהיד SR-71 "הציפור השחורה"
מטוס הרקולס C-130, המשמש כאמצעי התובלה העיקרי בצבאות רבים בעולם.
ערך מורחב – סדנת הבואשים

בשנת 1943 החלה לוקהיד לפתח בחשאיות במתקני החברה בברבנק מטוס קרב חדש, לוקהיד P-80/F-80 שוטינג סטאר, שהיה מטוס הקרב האמריקאי הראשון שהפיל מיג 15 בקרב אווירי בקוריאה[14] מאז ייצור ה- P-80 הפכה החטיבה לפיתוח מתקדם של לוקהיד קורפוריישן לחטיבה סודית וביצעה את כל הפרויקטים החשאיים של החברה.

כינויה של החטיבה, "סדנת הבואשים" (Skunk Works), נלקח מסדרת הקומיקס האמריקאית Li'l Abner שכתב Al Capp, ואשר תארה מפעל פלסטיק שפלט ריחות רעים למתחם העבודה של מהנדסי מטוסים. פעילותה של החטיבה הייתה כל כך סודית עד שלעיתים ראשי המפעל היו נחשפים למטוס החדש שפיתחו רק בטקס הגלילה.[15]

"סדנת הבואשים" רכשה מוניטין רב הודות ליכולותיה לפתח מטוסים מהפכניים ואיכותיים, לעיתים תוך זמן קצר במינימום משאבים, כדוגמת: לוקהיד P-38 לייטנינג, לוקהיד U-2, ‏F-104 סטארפייטר, הציפור השחורה (Lockheed SR-71 Blackbird) והחמקן F-117 נייטהוק. בשנת 2004 פיתחה החטיבה מטוס מנהלים על-קולי עבור חברת SAI) Supersonic Aerospace International) תמורת 25 מיליון דולר.

במשך שנים רבות עמד בראש החטיבה המהנדס הראשי קלארנס ג'ונסון "קלי" (Clarence L. “Kelly” Johnson), אשר נבחר על ידי מגזין התעופה Aviation Week & Space Technolog לאחד מעשרת האנשים המשפיעים ביותר על עולם התעופה.

תקופת המלחמה הקרה

הישגיה המשמעותיים של לוקהיד קורפוריישן בתקופה זו כללו את השקת לוקהיד Starfighter F-104, מטוס הסילון הראשון בעולם שטס במהירות 2 מאך בסוף שנת 1950, מטוס ההרקולס C-130 בעל ארבעת המנועים שטס בפעם הראשונה בשנת 1954 וממשיכים לייצר אותו עד היום, ומטוס הנוסעים הסילוני בעל ארבעת המנועים C-141 Starlifter שהחברה השיקה בשנות 1960 המוקדמות. כמו כן, בשנת 1956 זכתה לוקהיד קורפוריישן בחוזה לפיתוח הטיל הבליסטי (SLBM) פולאריס שאחריו יוצרו הטילים פוסידון (Poseidon) וטרידנט (Trident).

בשנת 1960 החלה לוקהיד קורפוריישן לפתח שני מטוסים גדולים: מטוס התובלה הצבאי הענק C-5 גלקסי והמטוס האזרחי L-1011 TriStar בעל מבנה רחב הכולל שני מעברי נוסעים. שני הפרויקטים התאפיינו בעיכובים ועלויות גבוהות שנבעו בין היתר כתוצאה מבניית ה- C-5 על בסיס דרישות מעורפלות ותיקון ליקויים רבים שנבעו מהמבנה החלש של המטוס על חשבון החברה, התמודדות ה- TriStar על פלח שוק זהה לזה של ה-DC-10 של חברת מקדונל דאגלס, ופיגורו של ה- TriStar אחרי ה- DC-10 כתוצאה מעיכובים של חברת רולס-רויס בפיתוח המנוע. אירועים אלה הצטרפו לביטול הזמנה של צבא ארצות הברית לייצור מסוק תקיפה Lockheed AH-56 Cheyenne והסכמים לבניית אניות שהסתבכו וגרמו ללוקהיד קורפוריישן הפסדים עצומים במהלך שנות ה-70. באותה תקופה מהנדסי החברה עבודה על פרויקט לוקהיד CL-1201 של מטוס בעל הנעה גרעינית.

לנוכח חובותיה הכבדים ועל למנוע חדלות פרעון, פנתה לוקהיד קורפוריישן (שהייתה עד אז הספק הגדול ביותר בארצות הברית לתחום הביטחוני) בשנת 1971 אל מממשלת ארצות הברית בבקשת הלוואה וערבויות. למרות התנגדותו של הסנטור וויליאם פרוקסמיר (William Proxmire), אויבה המושבע של לוקהיד קורפוריישן ושל יו"ר החברה, דניאל יוטון (Daniel J. Haughton), החליט סגן הנשיא Spiro T. Agnew להעניק ללוקהיד הלוואה בנקאית בסך 195 מיליון דולר אשר אכן חילצה את החברה מקשייה.[16] 6 שנים מאוחר יותר, בשנת 1977, החזירה לוקהיד קורפוריישן לממשת ארצות הברית 1.4 מיליארד דולרים כנגד ההלוואה שקבלה, ובנוסף שילמה 112,220,000$ כאגרות על עמלות הערבויות.[17] בשנת 1977 החליטה החברה להרחיב את פעילותה העסקית לתחומי עשייה חדשים, בנוסף לתחום התעופה, ואף החליפה את שמה מ"לוקהיד מטוסים" ל"לוקהיד קורפוריישן" כדי לשקף שינוי זה.

פרשיות שוחד

ערך מורחב – פרשיות שוחד לוקהיד מטוסים

שמה של לוקהיד מטוסים נקשר במספר פרשיות שחיתות שהתרחשו בין השנים 1950-1970,[18] פרשיות אלה התרחשו 25 שנה לפני המיזוג בין החברות לוקהיד קורפוריישן ומרטין מרייטה שהוביל להקמתה של חברה חדשה, המוכרת כיום כחברת לוקהיד מרטין.

בתחילת 1976, בתום חקירה שנמשכה כשנה, קבעה ועדת משנה של הסנאט בראשות הסנטור פרנק צרץ' (Frank Church) כי בכירים בלוקהיד קורפוריישן שילמו 22 מיליון דולר[16] שוחד לפקידים ובכירים זרים של מדינות ידידותיות, במטרה לשריין חוזים[16] למכירת מטוסי F-104 סטארפייטר, וזאת במהלך משא ומתן של מה שכונה אז "עסקת המאה."[19][20]

הפרשיות עוררו הדים במערב גרמניה, הולנד, איטליה ויפן וכמעט מוטטו את התאגיד שהיה בקשיים עקב כישלונו של המטוס L-1011. בעקבות חשיפתן התפטר יו"ר החברה יוטון מתפקידו, ובארצות הברית נחקק חוק האוסר על אנשי עסקים וישויות אמריקאיות לשחד פקידים ופוליטיקאים זרים (Foreign Corrupt Practices Act).

ניסיון ההשתלטות על החברה

בשנות ה-80 המאוחרות הרולד סימונס (Harold Simmons), שהתמחה ברכישה ממונפת, רכש בהדרגה כמעט 20% ממניותיה של לוקהיד קורפוריישן במסגרת ניסיון מתוקשר וכושל להשתלט על החברה. סימונס התעניין ברכישת לוקהיד קורפוריישן כיוון שקרן הפנסיה של מדינת קליפורניה (CalPERS (California Public Employees' Retirement System הייתה אחד המשקיעים העיקריים בחברה. כפי שפרסם בזמנו בניו יורק טיימס: "עניינו של מר סימונס בלוקהיד נובע בעיקר משום תוכנית הפנסיה שלה, אשר הושקעו בה יותר מ -1.4 מיליארד דולרים. אנליסטים אומרים שייתכן וסימונס מעוניין לחסל את התוכנית ולשלם את הכספים העודפים לבעלי המניות, כולל הוא עצמו." בהתייחסו לניהול הכושל של יו"ר החברה דניאל טלפ (Daniel M. Tellep), הביע סימונס את רצונו, כמשקיע הגדול ביותר בחברה, להחליף את מועצת המנהלים בצוות משלו שכלל את הסנטור לשעבר של טקסס ג'ון טאוור (John Tower), יו"ר ועדת השירותים המזוינים (Armed Services Committee), האדמירל אלמו זומוולט ג'וניור (Elmo Zumwalt Jr), מפקד צי לשעבר, ועוד.[21][22] בשלב ראשון החל סימונס לצבור מניות של לוקהיד קורפוריישן בתחילת שנת 1989, כאשר הקיצוצים העמוקים שערך הפנטגון בתקציב הביטחון גרמו לירידת מחירי המניות של עסקים במגזר הביטחוני. יחד עם זאת האנליסטים בזמנו לא האמינו שסימונס ינסה להשתלט על לוקהיד קורפוריישן כיוון שבאותו זמן הוא תכנן להשתלט על חברת מפרץ ג'ורג'יה (Georgia Gulf Corporation).[23]

ציר זמן

  • 1912: הקמת חברת "אלקו הידרו-ארופליין".
  • 1916: החברה משנה את שמה ל"חברת לוגהאד לייצור מטוסים".
  • 1926: הקמת חברת "לוקהיד מטוסים".
  • 1929: לוקהיד הופכת לחטיבה בחברת "מטוסי דטרויט".
  • 1932: רוברט וקורטלנד גרוס משתלטים על החברה לאחר פשיטת הרגל של מטוסי דטרויט. החברה משנה את שמה ל"לוקהיד מטוסים", כדי לשקף ארגון מחדש של החברה תחת דירקטוריון חדש.
  • 1943: הקמת "סדנאות הבואשים" בברבנק, קליפורניה.
  • 1954: הטיסה הבכורה של המטוס "לוקהיד C-130 הרקולס".
  • 1954: טיסת הבכורה של המטוס "לוקהיד U-2".
  • 1961: לוקהיד מטוסים רוכשת את חברת "גראנד סנטרל רוקט" שהופכת לחטיבת Lockheed Propulsion Company
  • 1962: טיסת הבכורה של מטוס A-12 Blackbird.
  • 1964: טיסת הבכורה של מטוס Lockheed SR-71 Blackbird.
  • 1970: טיסת הבכורה של מטוס L-1011 TriStar.
  • 1976: פרשיות השוחד של לוקהיד מטוסים.
  • 1977: החברה משנה את שמה ל"לוקהיד קורפוריישן" כדי לשקף את הפעילות העסקית בתחומים נוספים לתחום התעופה
  • 1978: נמל התעופה של החברה "הוליווד-ברבנק" (Hollywood-Burbank Airport) נמכר לערים סמוכות והופך לנמל התעופה "ברבנק-גלנדייל-פסדינה" (Burbank-Glendale-Pasadena Airport), שב-2003 שוב שינה את שמו ל"בוב הופ" (Bob Hope Airport)[24]
  • 1981: טיסת הבכורה של מטוס Nighthawk F-117.
  • 1985: לוקהיד קורפוריישן רוכשת את חברת Metier Management Systems.
  • 1986: לוקהיד קורפוריישן רוכשת את חברת האלקטרוניקה Associates Sanders שהייתה בבעלות העיר Nashua שבמדינת ניו המפשייר.
  • 1991: החברות לוקהיד קורפוריישן, ג'נרל דיינמיקס (General Dynamics) ובואינג (Boeing) מתחילות לפתח יחד את מטוס הקרב Lockheed Martin F-22 Raptor.
  • 1992: הפסקת פעילות החלל במתקן החברה בברבנק.
  • 1993: רכישת חטיבת Fort Worth aircraft division מחברת ג'נרל דיינמיקס, שבנתה את מטוס הקרב F-16 Fighting Falcon
  • 1995: מיזוג חברת לוקהיד קורפוריישן עם חברת מרטין מריאטה (Martin Marietta) והקמת חברת לוקהיד מרטין.

חטיבות

טיל Lockheed Trident II, שהושק בשנת 1990.

פעילותה של לוקהיד קורפוריישן חולקה בין מספר קבוצות וחטיבות, שרבות מהן ממשיכות לפעול במסגרת חברת לוקהיד מרטין.[25]

קבוצת מערכות כלי טיס

  • חברת לוקהיד קליפורניה (CALAC), ברבנק, קליפורניה
  • חברת לוקהיד ג'ורג'יה (GELAC), מריאטה, ג'ורג'יה
  • חברת לוקהיד אירונאוטיקה מתקדמת, סאוגוס, קליפורניה.
  • חברת לוקהיד שירותים לכלי טיס (LAS), אונטריו, קליפורניה.
  • חברת לוקהיד נמל תעופה (LAT), ברבנק, קליפורניה, (כיום נמל התעופה "בוב הופ" בבעלות רשות שדות התעופה "ברבנק-גלנדייל פסדינה."

קבוצת מערכות טילים, חלל ואלקטרוניקה

  • חברת לוקהיד טילים וחלל, סאניווייל, קליפורניה.
  • חברת לוקהיד הנעה, רדלנדס, קליפורניה.
  • חברת לוקהיד תפעול חלל, טיטוסוויל, פלורידה.
  • חברת לוקהיד שירותי הנדסה וניהול, יוסטון, טקסס.
  • חברת לוקהיד אלקטרוניקה, פליינפילד, ניו ג'רזי.

קבוצת מערכות ימיות

  • חברת לוקהיד ייצור ספינות, סיאטל, וושינגטון.
  • חברת לוקהיד ספנות, פורטלנד, אורגון.
  • חברת מערכות ימיות מתקדמות, סנטה קלרה, קליפורניה.

קבוצת מערכות מידע

  • חברת דטהקום מערכות, טינק, ניו ג'רזי.
  • חברת CADAM, ברבנק, קליפורניה.
  • חברת לוקהיד תכנון נתונים, לוס גאטוס, קליפורניה.
  • חברת דיאלוג שירותי מידע, פאלו אלטו, קליפורניה.
  • חבר מטייאר מערכות ניהול, לונדון, אנגליה.
  • פתרונות ומערכות משולבים, גיית'רסבורג, מרילנד.

מוצרים

L-1011 TriStar - המטוס המתקדם ביותר של חברת לוקהיד
רכבת עירונית דגם Odakyu 500, שהייתה פעילה בין השנים 1966–2001
רכבת עירונית דגם Himeji Monorail, שהייתה פעילה בין השנים 1966–1974
רקטת לוקהיד Agena מתקדמת

רשימה חלקית של מטוסים וכלי רכב אחרים שייצרה חברת לוקהיד. מוצרים נוספים ניתן לראות בערכים List of Lockheed aircraft ו-Vega Aircraft Corporation

מטוסים וכלי תחבורה אזרחית

כלי תחבורה צבאית

  • Lockheed C-69/Lockheed C-121 Constellation - גרסה צבאית של לוקהיד קונסטליישן
  • YC-121F Constellation – גרסה ניסיונית
  • Lockheed R6V Constitution – מטוס תובלה רחב
  • C-130 הרקולס - תחבורה קרבית בגודל בינוני (גרסה נוספת: AC-130 gunship)
  • לוקהיד C-141 סטארליפטר (Lockheed C-141 Starlifter) – תובלה סילונית ארוכת טווח
  • C-5 גלקסי – תובלה מאסיבית
  • Flatbed - פרויקט תחבורה צבאית שבוטל

מטוסי קרב

סיור, ריגול ואיסוף מודיעין

  • לוקהיד הדסון – מטוס הפצצה, אימון וסיור ימי
  • PV-1 Ventura and PV-2 Harpoon – מטוס תקיפה / סיור ימי
  • PO-1W/WV-1 Constellation – מערכת התראה ובקרה אווירית (AWACS) בגרסת Constellation
  • EC-121/WV-2 Warning Star – מערכת התראה ובקרה אווירית (AWACS) בגרסת Super Constellation
  • Lockheed P-2 Neptune – סיור ימי
  • לוקהיד P-3 אוריון – סיור ASW
  • U-2 – איסוף מידע (Lockheed U-2/TR-1) – יוצר ב"סדנאות הבואשים"
  • SR-71 מוכר גם כ"הציפור השחורה" (Lockheed SR-71 Blackbird) – יוצר ב"סדנאות הבואשים"
  • S-3 ויקינג (Lockheed S-3 Viking) – מטוס תקיפה / סיור
  • YO-3A Quiet Star
  • אקילה - מזל"ט
  • Have Blue (יוצר ב"סדנת הבואשים")
  • Q קווארץ, מל"ט (יוצר ב"סדנת הבואשים")
  • D-21 טאגבורד, מל"ט (יוצר ב"סדנת הבואשים")
  • RQ-3 דארקסטאר, מל"ט (יוצר ב"סדנת הבואשים")
  • A-12 אוקסקרט (יוצר ב"סדנת הבואשים")

מסוקים

  • Lockheed CL-475 – מסוק עם רוטור מוקשח
  • XH-51A/B) Lockheed CL-595/Model 286) – מסוק ניסוי משולב
  • Lockheed AH-56 Cheyenne – אב טיפוס של מסוק תקיפה

טילים

  • UGM-27 Polari
  • UGM-73 Poseidon
  • UGM-89 Perseus
  • Trident
    • UGM-96 Trident I
    • UGM-133 Trident II
  • High Virgo

טכנולוגית חלל

  • Lockheed X-7
  • Lockheed X-17
  • Lockheed X-24C and L-301
  • Lockheed Star Clipper
  • Corona
  • RM-81 Agena
    • Agena target vehicle
  • Apollo Launch Escape System
  • Hubble Space Telescope

כלי שיט

  • Sea Shadow

ביבליוגרפיה

  • Allen, Richard Sanders. Revolution In The Sky. Brattleboro, Vermont: The Stephen Greene Press, 1964. LOC 63-20452.
  • Baker, Nicholson. Human Smoke: The Beginnings of World War II, the End of Civilization. New York: Simon & Schuster, 2008. מסת"ב 978-1-41657-246-6.
  • Boyne, Walter J. Beyond the Horizons: The Lockheed Story. New York: St. Martin's Press, 1998. מסת"ב 0-312-19237-1.
  • Francillon, René J. Lockheed Aircraft since 1913. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press, 1987. מסת"ב 978-0-87021-897-2.
  • Herman, Arthur. Freedom's Forge: How American Business Produced Victory in World War II. New York: Random House, 2012. מסת"ב 978-1-4000-6964-4.
  • Miller, Jay. Lockheed Martin's Skunk Works: The Official History, Updated Edition. Arlington, Texas: Aerofax, 1995. מסת"ב 1-85780-037-0.
  • Parker, Dana T. Building Victory: Aircraft Manufacturing in the Los Angeles Area in World War II. Cypress, California: Dana T. Parker Books, 2013. מסת"ב 978-0-9897906-0-4.
  • Peck, Merton J. and Frederic M. Scherer. The Weapons Acquisition Process: An Economic Analysis. Boston: Harvard Business School, 1962.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לוקהיד קורפוריישן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Parker 2013, p. 59.
  2. ^ Herman 2012, pp. 85–86.
  3. ^ Parker 2013, pp. 59, 71.
  4. ^ Lockheed was delivering airplanes to Japan until May 1939.
  5. ^ Baker 2008
  6. ^ 6.0 6.1 Parker 2013, pp. 59-76.
  7. ^ Herman 2012, p. 287.
  8. ^ Parker 2013, pp. 59, 75–76.
  9. ^ "World War II-Lockheed Burbank Aircraft Plant Camouflage." Amazing Posts, August 16, 2008.
  10. ^ "How to Hide an Airplane Factory." Thinkorthwim.com, August 19, 2007. Retrieved: September 30, 2011.
  11. ^ "California Becomes a Giant Movie Set." Flat Rock, July 16, 2009.
  12. ^ Peck and Scherer 1962, p. 619.
  13. ^ Time, January 14, 1946.
  14. ^ Baugher, Joe. "Lockheed P-80/F-80 Shooting Star." USAF Fighter, July 16, 1999. Retrieved: June 11, 2011.
  15. ^ תיקים באפילה, באתר חיל האוויר הישראלי
  16. ^ 16.0 16.1 16.2 Time magazine August 18, 1975
  17. ^ Stanton, T.P. "An Assessment of Lockheed Aircraft Corporation and the Emergency Loan Guarantee Act." U.S. Naval Postgraduate School, 1977.
  18. ^ "Lockheed Agrees to Pay Record Fine : Aerospace: Calabasas firm pleads guilty in connection with bribing an Egyptian politician". Los Angeles Times. נבדק ב-23 באפריל 2013. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ Lockheed F-104 Starfighter at militaryfactory.com, Retrieved August 29, 2009
  20. ^ "In 1962 Lockheed Corporation made the deal of the century by selling West Germany three hundred and fifty F-104 Starfighters..." Paul Emil Erdman, The last days of America: G.K. Hall, 1982 מסת"ב 0-8161-3349-2, p 24
  21. ^ Hayes, Thomas. "Lockheed Fends Off Simmons." The New York Times, March 19, 1991.
  22. ^ Richard W. Stevenson, "Simmons Is Considering Possible Lockheed Bid." The New York Times, February 1990.
  23. ^ "Simmons to Lift Lockheed Stake." The New York Times, November 22, 1989.
  24. ^ History of Burbank, The Changing Face of the City, City of Burbank Website, Retrieved April,2012
  25. ^ Francillon 1987, pp. 47–49.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

31993790לוקהיד קורפוריישן

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לוקהיד_קורפוריישן&oldid=2030914"