ג'ק נורת'רופ
 | |
| לידה | 10 בנובמבר 1895 |
|---|---|
| פטירה | 18 בפברואר 1981 (בגיל 85) |
| מדינה | ארצות הברית |
| עיסוק | תעשיין, מעצב ומהנדס מטוסים |
| פרסים והוקרה |
|
ג'ון קנודסן נורת'רופ (10 בנובמבר 1895 – 18 בפברואר 1981) היה תעשיין, מעצב ומהנדס מטוסים אמריקאי שייסד את תאגיד כלי טיס נורת'רופ בשנת 1939, ממובילי הפיתוח והתכנון של מטוסי הכנף המעופפת.
נורת'רופ החל את הקריירה שלו בשנת 1916 כשרטט עבור חברת ייצור המטוסים לוגהד. הוא הצטרף לחברת דאגלס איירקראפט בשנת 1923 ועבד על פרויקט מטוס ה"דאגלס וורלד קרוזר", שם עם הזמן הפך למהנדס הפרויקט. בשנת 1927 הצטרף לתאגיד לוקהיד, ושימש כמהנדס ראשי במטוס התובלה לוקהיד וגה. בשנת 1929 עזב את החברה כדי להקים את תאגיד Avion, אותו מכר בשנת 1930. שנתיים לאחר מכן, ייסד את תאגיד נורת'רופ. החברה הפכה לחברת בת של דאגלס איירקראפט בשנת 1939. לאחר מכן היה שותף להקמת חברה שנייה בעלת אותו שם.[1]
תחילת חייו וכניסה לעולם התעופה
נורת'רופ נולד בניוארק, ניו ג'רזי, בשנת 1895, וגדל בסנטה ברברה, קליפורניה. בשנת 1916, התקבל לעבודתו הראשונה בתחום התעופה בתור שרטט עבור חברת ייצור המטוסים לוגהד שבסיסה בסנטה ברברה. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויס נורת'רופ לצבא ארצות הברית, שם שירת בחיל הקשר של הצבא. נורת'רופ שירת בצבא במשך שישה חודשים לפני שלוגהד הגישה בהצלחה עתירתה בכדי להחזירו לעבודה במגזר הפרטי.[2] בשנת 1923 הצטרף נורת'רופ לחברת דאגלס איירקראפט, שם השתתף בתכנון מטוס ה"דאגלס ראונד-דה-וורלד קרוזר", בחברה התקדם עד למשרת מהנדס פרויקט.
בשנת 1927 הצטרף שוב לאחים לוגהד ולחברת לוקהיד איירקראפט שזה עתה נוסדה (בשנת 1926), ועבד כמהנדס ראשי על מטוס ה"בלוקהיד וגה", מטוס תובלה חד-כנפי אזרחי שהציג ביצועים גבוהים במיוחד לאותה תקופה, והיה בשימוש נרחב על ידי טייסים בכירים כמו וויילי פוסט, אמליה ארהארט והוברט וילקינס. בשנת 1929 הוא ייצר מטוס חד-כנפי עשוי כולו מתכת עם מנוע הממוקם במבנה הכנף. אף על פי שלמטוס זה היו זרועות לחיבור הזנב, זה היה למעשה הצעד הראשון לקראת מטוס כנף מעופפת.[3]
הקמת החברה
בשנת 1929, נורת'רופ פתח בפעילות עצמאית וייסד את תאגיד האוויון, אותה נאלץ למכור לתאגיד "יונייטד איירקראפט" בשנת 1930. בשנת 1932, נורת'רופ, בתמיכתו של דונלד דאגלס מחברת "דאגלס איירקראפט", ייסד חברה נוספת, תאגיד נורת'רופ. החברה ייצרה שני מטוסים חד-כנפיים מצליחים ביותר, נורת'רופ גמא ונורת'רופ דלתא.
בשנת 1939, תאגיד נורת'רופ הפך לחברת בת של "דאגלס איירקראפט", ונורת'רופ החליט לייסדר חברה עצמאית לחלוטין בשם זהה. מיקום החברה היה בהות'ורן, קליפורניה, אתר שאותו איתר מוי סטיבנס, אחד המייסדים השותפים.[4]
כנף מעופפת וכלי טיס אחרים
בזמן שעבד בחברה זו, נורת'רופ התמקד בתכנון ופיתוח כנף מעופפת, הוא היה משוכנע כי זהו הצעד החשוב הבא בתכנון מטוסים. הפרויקט הראשון שלו, גרסה בקנה מידה מצומצם שנבדקה בשנת 1940, הפך בסופו של דבר לנורת'רופ XB-35 הענק. מטוס ה-Northrop XP-56 Black Bullet, מטוס קרב מגנזיום מרותך[5] יחד עם ה-Northrop P-61 Black Widow, מטוס היירוט הלילי האמריקאי הראשון, שממנו נבנו מעל 700 יחידות,[6] היו המשמעותיים ביותר מבין עיצוביו ממלחמת העולם השנייה.
המצאותיו ופיתוחו נמשכו גם בעידן מטוסי הסילון שלאחר המלחמה, מבין המטוסים שייצר ניתן למנות את מטוס היירוט נורת'רופ F-89 סקורפיון המתאים לכל מזג אוויר, את המפציץ ארוך הטווח נורת'רופ YB-49 ואת הטיל הבין-יבשתי נורת'רופ סנרק. הוא ייצר מספר כנפיים מעופפות, כולל ה-Northrop N-1M, ה-Northrop N-9M וה-Northrop XB-35. רעיונותיו בנוגע לטכנולוגיית כנפי טיסה הקדימו בשנים את ההתקדמות הממוחשבת והאלקטרונית של מערכות בקרת הטיסה "טוס-על-חוט" המאפשרות להטיס כלי טיס לא יציבים מטבעם כמו כנף הטיסה B-2 Spirit כמו כלי טיס סטנדרטיים.
הכנף מעופפת והחתירה לעיצובים בעלי גרר נמוך ועילוי גבוה היו התשוקה של נורת'רופ, וכישלונה להיבחר כפלטפורמת המפציצים של הדור הבא לאחר מלחמת העולם השנייה, ופירוקם של כל האבות-טיפוס ומטוסי YB-49 השלמים לאחר מכן, היוו מכה קשה עבורו. הוא פרש בגיל 57 בשנת 1952 וכמעט סיים את קשריו עם החברה למשך 30 השנים הבאות.[7][8]
השנים המאוחרות
בשנת 1979, שבר שתיקה בת עשרות שנים בראיון טלוויזיוני[9] והאשים את חיל האוויר בהפסקת פרויקט הכף המעופפת כדי להעניש אותו על סירובו להתמזג עם תאגיד קונבאייר. הוא טען כי מזכיר חיל האוויר סטיוארט סימינגטון איים עליו באומרו, "תצטער מאוד אם לא תעשה זאת". סימינגטון עזב מאוחר יותר את הממשלה כדי לעמוד בראש אותה חברת קונבאייר שנורת'רופ סירבה להתמזג איתה.[10] סימינגטון כינה את ההאשמה "מגוחכת ואבסורדית" ואמר כי "היה עודף כושר ייצור עצום בתעשייה שלאחר מלחמת העולם השנייה".[11] הוא אמר שנורת'רופ פנה אליו בחיפוש אחר עסקים נוספים כדי לעזור לחברה הנאבקת שלו. סימינגטון אמר, "ייתכן בהחלט שהצעתי לו למזג את החברה שלו עם קונבאייר, שידענו שתשיג עסקים".[10] שנים לאחר מכן, מומחה התעופה באד בייקר, שלמד מסמכים ורשומות ציבוריות שנחשפו וערך ראיונות אישיים עם סימינגטון, גנרלים בחיל האוויר ויו"ר נורת'רופ, הגיע למסקנה שהביטול "היה החלטה נבונה, המבוססת על מציאות תקציבית, טכנולוגית ואסטרטגית".[11]
במהלך השנים, נורת'רופ איבד חלק ניכר מהונו האישי בעיסוקי בנדל"ן. בשנת 1976, כשבריאותו התדרדרה, הוא הרגיש מחויב להעביר לנאס"א את אמונתו והידע שצבר ברעיון של גרר נמוך ועילוי גבוה הטמון בכנף המעופפת. נאס"א השיבה כי לרעיון יש יתרון טכנולוגי, ועודדה את נורת'רופ בכך שהרעיונות שהגה בנושא כנפי טיסה לא ננטשו לחלוטין. בסוף שנות ה-70 מגוון מחלות הותירו אותו ללא יכולת ללכת או לדבר. זמן קצר לפני מותו, הוא קיבל אישור לראות עיצובים ולהחזיק דגם מוקטן של מפציץ החמקן B-2 ספיריט של נורת'רופ גרומן, אשר חלק מאפייני עיצוב רבים עם דגמי ה-XB-35 וה-YB-49 המוקדמים של נורת'רופ.[12][13] ל-B-2, לדוגמה, מוטת כנפיים של 172 רגל זהה לזו של מטוס הכנף המעופף הסילוני, YB-49.[13] על פי הדיווחים, נורת'רופ כתב על דף נייר "עכשיו אני יודע למה אלוקים שמר אותי בחיים במשך 25 שנה".[13] ג'ון קאשן, מתכנן פרויקט B-2, אמר, "כשהוא החזיק את הדגם הזה בידיו הרועדות, זה היה כאילו יכולת לראות את כל ההיסטוריה שלו עם הכנף המעופפת עוברת במוחו".[14] הוא נפטר עשרה חודשים לאחר מכן.
פרסים והוקרה
בשנת 1947 קיבל את מדליית רוח סנט לואיס מהאגודה האמריקאית למהנדסי מכונות על "שירות ראוי לשבח בקידום האווירונאוטיקה". הוא נכלל ב"היכל התהילה הבינלאומי של התעופה והחלל" בשנת 1972,[15] וב"היכל התהילה הלאומי של התעופה" בשנת 1974.[16] בשנת 2003, לאחר מותו, נבחר להיכנס ל"היכל התהילה הלאומי לממציאים".[17]
נמל התעופה העירוני הות'ורן ידוע גם בשם שדה ג'ק נורת'רופ לכבודו.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ↑ Parker, Dana T. Building Victory: Aircraft Manufacturing in the Los Angeles Area in World War II, pp. 93-106, Cypress, CA, 2013; מסת"ב 978-0-9897906-0-4.
- ↑ Boyne, Walter (1 באוקטובר 2005). "The Low-Drag World of Jack Northrop". airforcemag.com. נבדק ב-24 בספטמבר 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "John K. Northrop" (אורכב 04.03.2016 בארכיון Wayback Machine), allstar.fiu.edu; retrieved 13 September 2011.
- ↑ Parker, Dana T. Building Victory: Aircraft Manufacturing in the Los Angeles Area in World War II, pp. 93-106, Cypress, CA, 2013. מסת"ב 978-0-9897906-0-4.
- ↑ "XP-56 Black Bullet/42-38353" (אורכב 02.04.2011 בארכיון Wayback Machine), nasm.si.edu; retrieved September 13, 2011.
- ↑ Parker, Dana T. Building Victory: Aircraft Manufacturing in the Los Angeles Area in World War II, pp. 94-97, Cypress, CA, 2013. מסת"ב 978-0-9897906-0-4.
- ↑ "The Wing Will Fly A dedicated team returns Jack Northrop's dream to the skies". AOPA. Aircraft Owners and Pilots Association. 10 במאי 1996. נבדק ב-18 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Jack Northrop: A Visionary's Bittersweet Legacy". Northrop Grumman Corporation. אורכב מ-המקור ב-19 בפברואר 2019. נבדק ב-18 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Bower, Cathy (10 במרץ 2014). "The Flying Wing: What Happened to It?". KCET. נבדק ב-18 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 10.0 10.1 Correll, John T. (בפברואר 2017). "Jack Northrop and the Flying Wing". Air Force Magazine. נבדק ב-18 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 11.0 11.1 Baker, Bud (Fall 2001). "Clipped Wings: The Death of Jack Northrop's Flying Wing Bombers" (PDF). Lessons Learned. Acquisition Review Quarterly. 8 (3): 197–219. ISSN 1087-3112. אורכב מ-המקור (PDF) ב-19 בפברואר 2019. נבדק ב-19 בפברואר 2019 – via Defense Acquisition University.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ Withington, Thomas; Davey, Chris (25 ביולי 2006). B-2A Spirit Units in Combat (Combat Aircraft). Osprey Publishing. p. 12. ISBN 978-1841769936.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 13.0 13.1 13.2 Rogoway, Tyler (7 בספטמבר 2015). "The Pointy End Of Northrop's Flying Wings Then And Now". Foxtrot Alpha. Jalopnik (Gizmodo Media Group). נבדק ב-18 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "The Wing Will Fly". YouTube. 28 בספטמבר 2015. ארכיון מ-2021-12-21. נבדק ב-18 בפברואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Sprekelmeyer, Linda, editor. These We Honor: The International Aerospace Hall of Fame. Donning Co. Publishers, 2006. מסת"ב 978-1-57864-397-4.
- ↑ "John Northrop" (אורכב 20.03.2016 בארכיון Wayback Machine). National Aviation Hall of Fame. Retrieved: April 2, 2011.
- ↑ "Jack Northrop". (אורכב 06.12.2010 בארכיון Wayback Machine) National Inventors Hall of Fame. Retrieved: September 13, 2011.
ג'ק נורת'רופ41319881Q1113567