לוץ' פיירקלות'
| לידה | מחוז סמפסון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | קלינטון, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית (עד 1991)  המפלגה הרפובליקנית (1991–2003) | ||||
| |||||
| |||||
דאנקן מקלוכלין "לוץ'" פיירקלות' (באנגלית: Duncan McLauchlin "Lauch" Faircloth; 14 בינואר 1928 – 14 בספטמבר 2023) היה פוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קרוליינה הצפונית במשך כהונה אחת בין השנים 1993–1999. במשך רוב הקריירה הפוליטית שלו בקרוליינה הצפונית היה חבר המפלגה הדמוקרטית, עד שעבר למפלגה הרפובליקנית בשנת 1991.
פיירקלות' החל את דרכו כיועץ פוליטי לסנאטור ויליאם קר סקוט ולמושל טרי סנפורד. בתקופת כהונתו של סנפורד הוא מונה כחבר בוועדת הכבישים הממלכתית, ואף כיהן כיו"ר הוועדה בשנים 1969–1973. לאחר מכן שימש כמזכיר המסחר של קרוליינה הצפונית, לפני שהתמודד ללא הצלחה למשרת המושל בשנת 1984. בשנת 1991 עבר למפלגה הרפובליקנית, וזכה במועמדות המפלגה לבחירות לסנאט ב־1992, בהן ניצח את המכהן טרי סנפורד – שהיה בעבר הבוס שלו.
כסנאטור, פיירקלות' היה מבקר חריף של הנשיא ביל קלינטון, ומילא תפקיד מרכזי בחקירות "וייטווטר". הוא גם ביקר את הגברת הראשונה הילרי קלינטון וקרא לה להעיד בפני הקונגרס. בשנת 1997 עלה לכותרות כאשר נטל את סמכויותיו של ראש עיריית וושינגטון הבירה, מריון בארי, בטיפול בגירעון גדול בעיר. החלטתו עוררה את זעמו של בארי, והובילה לצעדת מחאה של תושבי וושינגטון עד לקרוליינה הצפונית. למרות פגיעה במעמדו הפוליטי, התמודד פיירקלות' ב־1998 לכהונה שנייה – והפסיד לדמוקרטי ג'ון אדוארדס.
ביוגרפיה
ראשית חייו
פיירקלות' נולד ב־14 בינואר 1928 במחוז סמפסון שבקרוליינה הצפונית. הוא היה הצעיר מבין ארבעה בנים של ג'יימס ומרי פיירקלות'. אביו היה בעל חוות כותנה של כ־2,500 אקר, שאותה ירש לאחר מות האב. הוא למד בתיכון רוזבורו והשלים את לימודיו ב־1945. הוא למד באוניברסיטת היי פוינט אך נשר בשנתו הראשונה לאחר שאביו לקה בשבץ.
ב־1950 רכש 1,000 אקר במחוז סמפסון והפך אותם לחוות בקר וחזירים גדולה ומצליחה. בנוסף עסק בענפי בנייה ובסוכנויות רכב. אחד המניעים המרכזיים לפעילותו הפוליטית היה התנגדותו לרגולציה הגוברת על חוות חזירים גדולות, כמו שלו.
תחילת הקריירה הפוליטית
פיירקלות' החל את הקריירה שלו כחבר המפלגה הדמוקרטית. הוא עבד בקמפיין המוצלח של ויליאם קר סקוט למשרת המושל בשנת 1948 ובקמפיין שלו לסנאט של ארצות הברית בשנת 1954. סקוט גמל לו בכך שסייע לו לקבל שחרור משירות במלחמת קוריאה בשל "קושי מיוחד" בשנת 1955. בשנת 1960 עבד פיירקלות' בקמפיין המוצלח של טרי סנפורד למשרת המושל, ולאחר הבחירות מינה אותו סנפורד לוועדת הכבישים הממלכתית, שבה כיהן בין 1961 ל־1965.
לאחר שסייע לרוברט סקוט (אנ') בבחירות למשרת המושל בשנת 1968, מינה סקוט את פיירקלות' ליו"ר הוועדה, במקום ג'ו האנט הבן, תפקיד שבו כיהן בין 1969 ל־1973.
כאשר ג'ים האנט נבחר למושל בשנת 1976, הוא בחר בפיירקלות' לכהן כמזכיר המסחר של קרוליינה הצפונית. בתפקיד זה השתכר פיירקלות' 32,580 דולר בשנה. בתקופת כהונתו עלה מספר משרות הייצור במדינה ב־8.4% – העלייה השלישית בגובהה בדרום־מזרח ארצות הברית. השכר השבועי הממוצע עלה מ־170 דולר בעת כניסתו לתפקיד ל־297 דולר כשעזב, עלייה שקרובה לשינוי ברמה הלאומית.
התמודדות לתפקיד המושל בבחירות 1984
פיירקלות', ששאף בעצמו למשרת המושל, התפטר מתפקיד מזכיר המסחר ביוני 1983. ב־25 ביולי הכריז על מועמדותו למועמדות הדמוקרטית בבחירות לתפקיד המושל ב-1984.
ב־22 באוגוסט 1983, בעת שטס לאירוע קמפיין, התרסק המטוס הקל הדו־מנועי שבו טס אל נהר קטאובה. על פי עדות אחד הנוסעים, פיירקלות' פרץ את דלת המטוס וחילץ את כל הנוסעים שניות לפני שהמטוס התפוצץ. לאחר ההתרסקות הועבר פיירקלות' לבית החולים הכללי מריון עם כוויות קלות בידו הימנית.
בדצמבר 1983 זכה לתמיכתו של טרי סנפורד – מושל לשעבר ונשיא אוניברסיטת דיוק באותה תקופה – שמינה אותו לוועדת הכבישים הממלכתית עשרים שנה קודם לכן. סנפורד אמר שפיירקלות' הוא "חבר ותיק ואמין" ו"המועמד המוכשר ביותר שיש לנו בקרוליינה הצפונית".
פיירקלות' הפסיד בבחירות המקדימות של 1984 לרופוס אדמיסטן, שהפסיד לאחר מכן בבחירות הכלליות לחבר הקונגרס ג'יימס מרטין. על פי דו"חות רשמיים של ועדת הבחירות, הוציא פיירקלות' 2,100,605.70 דולר על הקמפיין שלו.
פעילות מאוחרת יותר
פיירקלות' נחשב למועמד פוטנציאלי למושב בסנאט שהתפנה עם פרישתו של הסנאטור ג'ון איסט בשנת 1986. הוא סירב בתחילה להתמודד, אך בנובמבר 1985 אמר שהוא שוקל מחדש את החלטתו והקים ועדת בחירות. בינואר 1986 הכריז שלא ירוץ לאחר שטרי סנפורד נכנס למירוץ; סנפורד אכן זכה בבחירות.
לאחר מכן הלך פיירקלות' והתקרב לסנאטור הרפובליקני ג'סי הלמס ותמך בבחירתו ב־1990. ב־14 בפברואר 1991 עבר פיירקלות' למפלגה הרפובליקנית, בטענה שהדמוקרטים הפכו "ליברליים מדי", ורמז על כוונה להתמודד לסנאט ב־1992 – נגד בעל בריתו לשעבר טרי סנפורד.
הסנאט של ארצות הברית
באפריל 1991 הכריז פיירקלות' כי יתמודד על מועמדות המפלגה הרפובליקנית לסנאט בבחירות 1992. הוא נהנה מתמיכת הארגון הפוליטי של הסנאטור ג'סי הלמס – ה-National Congressional Club – וניצח בבחירות המקדימות את ראש עיריית שארלוט סו מייריק ואת חבר הקונגרס לשעבר וולטר ג'ונסטון השלישי (אנ'). הסנאטור המכהן טרי סנפורד סייע בעבר לפירקלות' לגייס כספים למסע הבחירות הכושל שלו למשרת המושל ב-1984, אך שנתיים אחר כך עורר את כעסו בכך שלכאורה זלזל ביכולתו של פיירקלות' לנצח בבחירות כלל־מדינתיות מולו.
שנה לפני הבחירות הצביע סנפורד נגד אישור שימוש בכוח צבאי במלחמת המפרץ, מה שפגע במעמדו הציבורי. פיירקלות' תקף אותו כליברל שמגדיל מיסים והוצאות, ובבחירות הכלליות ניצח אותו ברוב של 50% (1,297,892 קולות) מול 46% (1,194,015 קולות).
הקונגרס ה־103
פיירקלות' הושבע כסנאטור הזוטר של קרוליינה הצפונית ב-5 בינואר 1993. הוא התלוצץ כי הוא רוצה להיות "הסנאטור השמרן מקרוליינה הצפונית", בהשוואה להלמס שנחשב שמרני עוד יותר.
בתוך שבועיים מיום כניסתו לסנאט מונה לוועדות: איכות הסביבה ועבודות ציבוריות, בנקאות–דיור–פיתוח עירוני, והכוחות המזוינים. הוא התנגד למדיניות "אל תשאל, אל תספר" של קלינטון וטען שהיא תוצאה של חוסר ניסיון צבאי של הנשיא. קולין פאוול גינה את דבריו כבלתי הוגנים.
בוועדת איכות הסביבה ניסה להחליש תקנות נגד זיהום בחוות: הציע להוריד קנסות על זיהום ביצות, ולהפסיק מימון פדרלי לפיקוח סביבתי. שתי ההצעות לא הועמדו להצבעה. הצעה שלישית, שנועדה להקשות על העמדה לדין של חקלאים המזהמים את הסביבה, עברה בוועדה אך לא הפכה לחוק. היו שטענו לניגוד עניינים, כי היה בעצמו חקלאי, אך הוא טען שהוא פועל למען כל החקלאים.
בינואר 1994 היה בין שמונה סנאטורים רפובליקנים שקראו לחקירה של הקונגרס לגבי מעורבות קלינטון בפרשת וייטווטר. בפברואר היה הסנאטור היחיד בוועדת הבנקאות שהתנגד לאישור ריקי טיגרט לראשות FDIC, בטענה שלא תקדם את גילוי האמת בחקירה. מאוחר יותר זכה לשבח מ־Wall Street Journal על מאמציו האגרסיביים. ביוני 1994 הציע להוסיף לחוק הפיתוח הקהילתי דרישת "עבודה תמורת שכר דירה", אך דמוקרטים בסנאט דחו זאת. הסנאטורית קרול מוזלי בראון כינתה את הצעתו "דיקטטורית" ואף קראה לו קומוניסט. הוא ספג ביקורת על כך שקיבל אלפי דולרים מוועדות פעולה פוליטיות, על אף שב־1992 מתח עליהן ביקורת.
הקונגרס ה־104
עם פתיחת הקונגרס בינואר 1995 מונה ליו"ר ועדת המשנה לאוויר נקי, אקלים ובטיחות גרעינית, וליו"ר ועדת המשנה לדיור, תחבורה ופיתוח קהילתי. במאי 1995 ניסה יחד עם הסנאטור ג'ון וורנר לקדם את כניסת כביש I-73 לקרוליינה הדרומית, אך הסנאטור סטרום ת'ורמונד התנגד וחיסל את המהלך.
בספטמבר 1995 היה הרפובליקני היחיד שהצטרף ל־11 דמוקרטים שהתנגדו לחוק רווחה מרכזי, וכינה אותו "סיר פבלום" (מרק דל). בינואר 1996 קיבל את פרס "ידיד משלמי המיסים" מאיגוד משלמי המיסים הלאומי.
באפריל 1995 האשים את ממשל קלינטון בכך שהדיח את הרפובליקנית שילה בייר מראשות ה־CFTC כדי להגן על רווחי המסחר של הילרי קלינטון. הבית הלבן כינה זאת "טענה חסרת בסיס". כשהוקמה ועדת ווייטווטר בסנאט ב-1995, דרש פיירקלות' לזמן את הילרי קלינטון לעדות וביקש מה-CFTC מסמכים משנים 1978–1980. ב-1996 עיכב את מינוי ברוקסלי בורן לראשות CFTC עד לקבלת התחייבות שהיא תפסול את עצמה מחקירת וייטווטר.
ב-1996 גם עיכב את מינוי המשפטנית סוזן אוקי מולווי לבית המשפט הפדרלי בהוואי, בטענה שהיא "ליברלית מאוד" ושאל על קשריה ל־ACLU. העיכוב גרם לכך שמינויה נדחה ביותר משנתיים. הסנאטור דניאל אינווי מתח ביקורת על כך.
הקונגרס ה־105
בספטמבר 1997 הצביע לביטול המימון לקרן הלאומית לאמנויות – הצעה שנדחתה ברוב של 77 סנאטורים.
ב־1997, כיו"ר ועדת המשנה לתקציב מחוז קולומביה, שלל מראש העיר מריון בארי את סמכויותיו לניהול הגירעון ומסר אותן לוועדת ביקורת חדשה. כמה סוכנויות עירוניות הועברו לניהול חיצוני. בארי כינה זאת "אונס של הדמוקרטיה". כ-600 מפגינים, מהם 400 שצעדו מוושינגטון, הקיפו את ביתו של פיירקלות' במחאה (הוא לא היה בבית).
באפריל 1998 טען שופט פדרלי מארקנסו כי עוזר של פיירקלות' ביקש את גילויי המידע הכספיים שלו בשנת 1995, שבועיים לפני שהיה עליו להכריע לגבי סמכותו של קנת' סטאר בפרשת וייטווטר. השופט טען שזה היה ניסיון "גס להפחיד", וקרא לחקירה של משרד המשפטים. בתקופה זו קידם פירקלות' תיקון לחוק הדיור הציבורי מ-1937 להגבלת מספר יחידות הדיור הציבורי הפדרליות. קריקטוריסט ב-The Nation כינה אותו "עוזר נשכח של ג'סי הלמס" וטען שמניעיו גזעניים.
רישומי הסנאט הראו שבין 1993 ל-1998 החמיץ 68 מתוך 2,122 הצבעות.
בחירתו מחדש ב־1998
פיירקלות' התמודד על כהונה נוספת. הוא ניצח את לאונרד פליילר וסטיב פרנקס בפריימריז הרפובליקנים, ובבחירות הכלליות התמודד מול הדמוקרטי ג'ון אדוארדס, פוליטיקאי חדש יחסית. בסקר מאוגוסט 1998 שיעור התמיכה בו היה 50% מול 44% שהתנגדו.
על אף שבתחילה נחשב כמועמד המועדף במעט, הפסיד לאדוארדס – 51% (1,029,237 קולות) מול 47% (945,943 קולות). בנאום ההפסד אמר לתומכיו: ”אני מרגיש שאכזבתי אתכם... היינו צריכים לנצח.”
לאחר ההפסד, עקץ אותו מריון בארי: ”הוא היה כל כך עסוק בלתקוף אותי ואת תושבי וושינגטון, ששכח את הבוחרים שלו בקרוליינה הצפונית. עכשיו הוא יכול לחזור ולהתעסק עם החזירים. שלום, פיירקלות'.”
הקריירה לאחר הסנאט
לאחר שעזב את הסנאט, חזר פיירקלות' לביתו בעיר קלינטון שבקרוליינה הצפונית. כאשר הודיע ג'סי הלמס כי יפרוש מן הסנאט לאחר בחירות 2002, שקל פיירקלות' להתמודד על המושב שיתפנה. בספטמבר 2001 הודיע שלא ירוץ.
חיים אישיים
הוא נישא והתגרש מליידי לין טולטון, וב־1967 נישא לננסי בריאן, ממנה התגרש ב־1986. לבני הזוג הייתה בת אחת.
מותו
פיירקלות' נפטר בביתו ממוות טבעי ב־14 בספטמבר 2023, בגיל 95, ונטמן בבית העלמין ספרינגווייל בעיר קלינטון.
קישורים חיצוניים
- לוץ' פיירקלות' באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
לוץ' פיירקלות'42297415Q1406773