לוחית רישוי

לוחית לבנונית עם ספרות ערביות מערביות ומזרחיות, והמילה "לבנון" בערבית ובצרפתית

לוחית רישוי ישראלית (לפי התקן האירופי)

לוחית רישוי לרכב, המוכרת בקיצור כלוחית רישוי, היא לוחית מתכת או פלסטיק המקובעת אל כלי רכב או נגרר לצורכי זיהוי רשמי. ברוב מדינות העולם כלי הרכב נושאים לוחיות רישוי בחזית ומאחור, אף על פי שבחלק מן המקרים נדרשת לוחית רישוי אחת בלבד, בדרך כלל מאחור. על הלוחית מופיע מספר סידורי, או קוד המורכב מספרות ואותיות הייחודי לאותו כלי רכב. כל לוחיות הזיהוי של אותו כלי רכב ישאו מספר זהה. המספר המופיע על הלוחית, יחד עם מידע נוסף העשוי להופיע עליה (כגון צבע הלוחית, שם הרשות המנפיקה, סוג כלי הרכב ועוד) הם ייחודיים לכלי הרכב ומאפשרים לזהותו במדויק במאגרי המידע הממשלתיים, כולל שם היצרן, דגם הרכב, שנת יצור, מספר היצרן וכן שמו וכתובתו של בעל כלי הרכב, או המחזיק בו.

האופי הייחודי של לוחית הזיהוי מאפשר אף לגופים כמו חברות ביטוח לרכב, מוסכי שירות, מגרשי חניה ובעלי ציי רכב לברר פרטים על כלי הרכב ובעליו. במדינות מסוימות לוחית הרישוי אף מאפשרת לקבוע האם הרכב עבר את מבחני הרישוי הנדרשים לצורך תנועה בדרכים ציבוריות, או האם שולמו המיסים המגיעים לרשות בעבור זכות השימוש ברכב.

במדינות מסוימות, כדוגמת ישראל, אותה לוחית רישוי מלווה את הרכב מעת שהורשה לראשונה לנוע בדרכים ועד שהרכב נגרט (הופך לגרוטאה). במדינות אחרות, כך למשל במדינות ארצות הברית, לוחיות הרישוי מוחלפות מדי פעם (אף שלאחרונה הנטייה במדינות רבות היא להדביק מדבקה חדשה על הלוחית הקיימת). במדינות מסוימות לוחית הרישוי מלווה את בעלי הרכב ולא את כלי הרכב עצמו, כך שכאשר נמכר כלי הרכב, מסיר הבעלים הקודם את לוחיות הרישוי שלו מעל הרכב והבעלים החדש יתקין את לוחיות הרישוי שהוא נושא עמו, או שיפנה לרשויות לקבלת לוחיות רישוי חדשות, זאת כחלק מתהליך רישום הרכב לבעליו החדשים. כך אדם שמכר כלי רכב ורכש כלי רכב חדש, יכול להתקין את לוחיות הרישוי מכלי הרכב הקודם בבעלותו על כלי הרכב הנוכחי. בחלק ממדינות ארצות הברית, יש להשמיד את לוחיות הרישוי הישנות, או להחזירן לרשויות.

לוחיות הרישוי מוצמדות בדרך כלל לכלי הרכב באופן קבוע או שהן מוחדרות למסגרת מיוחדת הקבועה על הרכב. לעיתים מסגרות אלה נושאות פרסומות של מוסכי שירות לרכב או סוכנות כלי רכב. קיימות מדינות בארצות הברית שבהן אסור להכניס את לוחית הרישוי למסגרת ויש להצמידה ישירות לכלי הרכב. לוחיות הרישוי חייבות להיות ברורות לקריאה ביום ובלילה, לעין האנושית וכן לציוד אופטי. יש נהגים הרוכשים ציפוי שקוף ללוחית הרישוי, בדרך כלל כדי למנוע את היכולת לקרוא את מספר הרישוי על הלוחית באמצעים אופטיים. ציפויים אלה אינם חוקיים בארצות רבות, בכללן ישראל. בתוכנית הטלוויזיה מכסחי המיתוסים נבדקו ציפויים אלה ונמצא שהתועלת בציפויים אפסית ומצלמות מהירות מודרניות מצלמות דרכם ללא בעיה.^[1]

היסטוריה

לוחיות רישוי לכלי רכב עתיקות כמעט כימי כלי הרכב הממונעים. לוחיות הרישוי הראשונות הופיעו בתקופת המעבר מהסוס ככלי התחבורה העיקרי אל הרכב הממונע. ב-14 באוגוסט 1893, בפריז, בירת צרפת, הונהגו לראשונה לוחות רישוי. גרמניה הנהיגה זאת ב-1896 והולנד הייתה המדינה הראשונה שבה הייתה חובת לוחית רישוי, החל משנת 1898^[2]. בתחילה זה נקרא "היתר נהיגה". לוחיות הרישוי הראשונות מוספרו החל מן המספר 1. ב-8 באוגוסט 1899 הגיע ספרור הלוחיות בהולנד למספר 168. ב-15 בינואר 1906, כאשר החליטו ההולנדים לשנות את שיטת ספרור לוחיות הרישוי, הונפקה לוחית מספר 2065.

בארצות הברית, שבה כל מדינה מנפיקה לוחיות רישוי משלה, הייתה מדינת ניו יורק הראשונה לדרוש לוחיות רישוי לכלי הרכב וזאת החל משנת 1901. בשנים הראשונות לא הנפיקו רוב המדינות את לוחיות הרישוי ובעלי כלי הרכב היו חייבים לדאוג ליצור את הלוחיות בעצמם. מדינות מסצ'וסטס ומערב וירג'יניה היו הראשונות להנפיק את לוחיות הרישוי בשנת 1903. לוחיות הרישוי הראשונות נעשו מחרסינה אפויה על לוחית ברזל, או מקרמיקה, דבר שהפך את הלוחיות לשבירות מאד. היום שרדו רק לוחיות רישוי מעטות מאותם ימים. בחלוף הימים השתמשו בחומרים שונים לייצור לוחיות רישוי, בהם קרטון, עור, פלסטיק ובתקופת מלחמת העולם השנייה נעשו לוחיות רישוי מנחושת ומפולי סויה דחוסים.

לוחיות הרישוי הראשונות היו בגדלים שונים ובצורות שונות, בין מדינה אחת לאחרת. בשנת 1957 הוחלט על תקן אחיד של לוחיות רישוי, בעקבות הסכמים בין יצרני כלי הרכב לבין הממשלות של המדינות השונות וארגוני תקינה בינלאומיים. על אף שקיימים מספר יוצאי דופן מועטים עד היום, באופן כללי הוסכם על שלושה תקנים בסיסיים ללוחיות רישוי:

לוחיות ברוחב 300 מ"מ ובגובה 150 מ"מ (12 אינץ' רוחב ו-6 אינץ' גובה) – נהוגות ברוב מדינות אמריקה.
לוחיות ברוחב 520 מ"מ ובגובה 110 או 120 מ"מ – נהוגות ברוב מדינות אירופה (כולל ישראל) ואף ברוב המדינות שהיו מושבות אירופאיות בעבר.
לוחיות ברוחב 372 מ"מ ובגובה 135 מ"מ – נהוגות באוסטרליה ובחלק ממדינות האוקיינוס השקט.

לוחיות רישוי אישיות ומיוחדות

בחלק ממדינות העולם, ניתן לקבל תמורת תשלום נוסף לוחיות רישוי אישיות, אשר מספר הרישוי נעשה בהתאם לדרישות בעל הרכב. לדוגמה, מספר הרישוי עשוי להכיל את האותיות "MY TOY" ("הצעצוע שלי"). בדרך כלל, אין מתירים להזמין לוחיות רישוי המכילות קללות, גסויות או התבטאויות פוגעניות. כמו כן, כל לוחית רישוי חייבת להיות ייחודית. קיימות מדינות בהן חובבי רדיו יכולים לבחור לוחית רישוי עליה סימן הקריאה הייחודי של החובב, זאת במחיר נמוך ממחיר לוחית רישוי ייחודית.

בארצות הברית, בקנדה ובאוסטרליה, יכולים בעלי רכב אף להזמין לוחיות רישוי בעלות עיצוב ייחודי. באלה מספר הרישוי נקבע על ידי הרשות אולם עיצוב הלוחית שונה מן העיצוב האחיד. ההכנסות מהזמנת לוחיות רישוי ייחודיות מוקדשות בדרך כלל לארגוני צדקה שונים. כך למשל בקליפורניה ניתן להזמין לוחית רישוי של יוסמיטי או לוחית זנב הלווייתן, שההכנסות מרכישתן מוזרמות לארגונים לשימור ערכי סביבה וטבע.

בבריטניה קיימת תעשייה משגשגת של לוחיות רישוי אישיות, עם מספר גדול של סוכנים המתמחים במציאת לוחיות רישוי מיוחדות. מחיר השיא העולמי הנוכחי ללוחית רישוי נקבע באבו דאבי בשנת 2008, אז נמכרה לוחית רישוי בעלת הספרה "1" במחיר של 8.41 מיליון יורו במכירה פומבית.

לוחיות רישוי אסורות ופוגעניות

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו.

קיימים צירופי מספרים מסוימים האסורים ברישום על ידי רשויות הרישוי. לרוב הכוונה לצירופים המרכיבים מסר שעלול לפגוע באנשים, בין אם בכוונה תחילה ובין אם לאו. צירופים העלולים להיחשב פוגעניים משתנים ממדינה למדינה. בממלכה המאוחדת נכללים בין היתר מספרים בעלי משמעויות לוואי לא ראויות. ה-Driver and Vehicle Licensing Agency מחזיקה ברשימות שחורות של צירופי מספרים/אותיות אפשריים במטרה למנוע זאת. חלק מהלוחיות האסורות נוגעות לעניינים דתיים: לדוגמה, בניו ג'רזי גילתה אישה שנאסר עליה לרשום את הלוחית 8THIEST, אך הרישום BAPTIST הותר. רישום "ATHE1ST" דומה נפסל בשנת 2013. לימים בוטלו שני האיסורים. במניטובה הוחרמה לוחית ועליה הרישום "ASIMIL8" בטענה לפגיעה תרבותית במקומיים.