ליובליאנה

ליובליאנה
Ljubljana
	קולאז' של ליובליאנה
	קולאז' של ליובליאנה
מדינה	סלובניה
ראש העיר	זוראן יאנקוביץ'
תאריך ייסוד	1144
שטח	275 קמ"ר
גובה	298 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	278,789 (2015)
‑ במטרופולין	495,000 (2002)
‑ צפיפות	1,702 נפש לקמ"ר (2015)
קואורדינטות	46°03′N 14°30′E / 46.050°N 14.500°E
אזור זמן	UTC +1
	www.ljubljana.si
	(למפת סלובניה רגילה) מריבור צליה קרשקו נובו; מסטו; פוסטוינה קראן נובה; גוריצה; קופר א; י; ט; ל; י; ה; אוסטריה הונ. קרואטיה הים; האד.; ליובליאנה

ליובליאנה (בסלובנית: Ljubljana) היא עיר הבירה והעיר הגדולה ביותר בסלובניה.

מקור השם

אין הסכמה כללית בקרב ההיסטוריונים מאין הגיע השם ליובליאנה. סברה אחת היא שהשם התפתח מהמושג הלטיני alluviana שמשמעותו "נהר מציף". בלשנים טוענים כי שמה הקודם של העיר היה "לבלאנה", אלו דוחים את המקור הלטיני והסלאבי אך לא מציעים אטימולוגיה משלהם.

לאיבאך (Laibach), שמה הגרמני של העיר, מגיע כנראה מהמילה הגרמנית לאובאך (Laubach) שמשמעותה "נחל פושר". השימוש במונח הגרמני שנוי במחלוקת מכיוון שהוא נכפה על העיר במלחמת העולם הראשונה. באיטלקית נקראת העיר "לוביאנה" (Lubiana).

גאוגרפיה

ליובליאנה נמצאת על קו רוחב 46°03 צפון וקו אורך 14°30 מזרח. בשפך נהר הליובליאניצה לנהר הסאווה. הטמפרטורות בעיר נעות בין 0° מעלות צלזיוס בדצמבר ל-21.9° מעלות ביולי. כמות הגשמים השנתית היא 1350 מ"מ.

היסטוריה

אף על פי שהעיר הרומית אֶמוֹנה, ששכנה באזור ליובליאנה, הוקמה בשנת 15 לספירה, מתועדת ליובליאנה לראשונה בשמה המודרני (לאיבאך) ב-1144.

ב-1220 קיבלה ליובליאנה זכויות עיר. ב-1335 עברה לשליטת בית הבסבורג, שליטה שנמשכה עד 1918. בזמן זה הייתה ליובליאנה בירת דוכסות קרניולה. כמו כן הפכה למושב הבישופות האזורית ב-1416 ובמשך ימי הביניים התפתחה העיר למרכז התרבות הסלובנית. בשנת 1511 התרחשה באזור רעידת אדמה.

השליטה ההבסבורגית נקטעה לזמן קצר בזמן המלחמות הנפוליוניות ובין השנים 1809 ו-1813 הייתה ליובליאנה בירת המחוזות האיליריים בקיסרות הראשונה. ב-1821 אירחה העיר את קונגרס לאיבאך. ב-1895 רעידת אדמה נוספת הזיקה לחלקים נרחבים מהעיר, ובזמן שיקומה מהרעידה עטתה את צורתה המודרנית.

קו הרקיע של ליובליאנה, בפינה השמאלית העליונה נמצאת טירת ליובליאנה

עם התמוטטות האימפריה האוסטרו-הונגרית ב-1918, הפכה ליובליאנה לבירת מחוז דארבה בנובינה בממלכת יוגוסלביה. ב-1941 כבשה איטליה את העיר וב-23 בפברואר 1942 הקיפה אותה ב-32 קילומטר של גדר תיל. ב-1955 העניק יוסיפ ברוז טיטו את התואר "עיר גיבורה" לליובליאנה על עמידתה במלחמת העולם השנייה.

לאחר המלחמה הפכה ליובליאנה לבירת הרפובליקה הסוציאליסטית של סלובניה ביוגוסלביה. ליובליאנה נשארה הבירה כשב-1991 קיבלה סלובניה עצמאות לאחר מלחמת עשרת הימים.

אדריכלות

בליובליאנה יש תחושה אוסטרית/אלפינית, והאדריכלות בעיר מדגישה זאת. ליובליאנה נהרסה על ידי רעידות אדמה מספר פעמים. לאחר הרעידה ב-1511, נבנתה העיר מחדש בסגנון הרנסאנס, ולאחר רעידת אדמה ב-1895 שהזיקה לעיר קשות, נבנתה מחדש בסגנון נאו-קלאסיציסטי וזצסיון. בנוסף יש בעיר מספר כנסיות וקתדרלות בסגנון בארוק אוסטרי. חלקים נרחבים מהעיר שנבנו בתחילת המאה ה-20 תוכננו על ידי האדריכל יליד העיר יוזה פלצ'ניק.

אחת מנקודות הציון המרכזיות בעיר היא טירת ליובליאנה, אשר הוקמה בימי הביניים במרומי גבעה המשקיפה על העיר. הטירה משמשת מוזיאון המספר את תולדות המקום, ומאפשרת נקודת תצפית פנורמית על העיר.

אמנות

הגלריה הלאומית (Narodna galerija) והמוזיאון לאומנות מודרנית (Moderna galerija) נמצאים בליובליאנה ומציגים את עבודותיהם של האמנים הסלובנים הגדולים. קומפלקס יוגוסלבי צבאי לשעבר ברחוב "מטלקובה" הוא מרכז התרבות החלופית של העיר. מטלקובה מארח הרצאות, סרטים ומוזיקה, בעיקר אלטרנטיבית.

בעיר נערכים מספר פסטיבלים של מוזיקה קלאסית וג'אז כמו "פסטיבל הקיץ של ליובליאנה" (Ljubljanski poletni festival) ו"דרוגה גודבה", פסטיבל מוזיקת עולם.

חינוך

ב-1693 הוקמה בליובליאנה "אגודת המשכילים" (Academia operosorum Labacensis). האגודה נסגרה ב-1801 אך הייתה המודל לאקדמיה הסלובנית למדעים ואמנויות שנפתחה ב-1938.

האוניברסיטה היחידה של העיר, אוניברסיטת ליובליאנה, נוסדה ב-1919.

תחבורה

את העיר משרת נמל התעופה הבינלאומי ליובליאנה הנמצא במרחק של כ-25 קילומטרים צפונית לליובליאנה.

יהודי ליובליאנה

בימי הביניים הייתה קהילה יהודית משגשגת בליובליאנה שעסקה בעיקר בהלוואות בריבית עד אשר גורשו על ידי הקיסר האוסטרי מקסימיליאן הראשון. ברבות הימים חזרו היהודים לליובליאנה. עם הכיבוש הגרמני ב-1941 נרצחו מרבית חברי קהילת ליובליאנה על ידי הנאצים. בראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה עשרות בודדות ולהם בית כנסת אחד.

במקום שבו היה הרובע היהודי בימי הביניים קיים היום רחוב בשם רחוב היהודים.