כפר חיטיא

כפר חיטיא (גם: כפר חיטייא, כפר חטיה וכפר חטיאה) הייתה עיירה יהודית גדולה בגליל התחתון, הנזכרת רבות במקורות חז"ל. משמעות שמה של העיירה בארמית הוא "כפר החיטים". מושב כפר חיטים שהוקם בסמוך לאתרה בראשית שנות העשרים של המאה העשרים נקרא על שם העיירה הקדומה.

במקורות

העיירה נזכרת בתלמוד הירושלמי כמקום אליו ברח ריש לקיש מפני רבי יהודה נשיאה לאחר שהתגלעה מחלוקת בין השניים, בסמוך למגדלא שמצפון לטבריה:

שמע רבי יודה נשיאה וכעס. שלח גותיין למיתפשׂ ית רבי שמעון בן לקיש, וערק בדא דמוגדלא, ואית דאמרין בדא דכפר חיטיא.

— תלמוד ירושלמי, מסכת הוריות, פרק ג', הלכה א'

העיירה נזכרת במקורות חז"ל גם כעיר מוצאם של מספר חכמים, ובהם האמורא יעקב איש כפר חיטייא והדרשן רבי עזריה דכפר חטיה, וכן נזכרת במדרש בראשית רבה בסיפור מעשה על חבורת פוחזים בני העיירה שנהגו להתנכל למלמד התינוקות בבית הכנסת המקומי, עד שאחד מהם נטה למות ובחר להעביר את ילדיו למשמורת אצל אותו מלמד.

חז"ל זיהו את העיירה בת זמנם עם העיר המקראית "הַצִּדִּים", הנזכרת בספר יהושע בנחלת שבט נפתלי:

"וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים: צֵר וְחַמַּת, רַקַּת וְכִנָּרֶת". הצידים – כפר חיטייא, צר – דסמיכה לה, חמת – חמתה, רקת – טיברייא, כנרת – גינוסר.

— תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק א', הלכה א'

זיהוי

זיהויה המקובל של העיירה, וכפי שהוצבע עוד בראשית המאה ה-19 על ידי יהוסף שוורץ, הוא בחרבת חיטין שממערב לטבריה. במקום נתגלו ממצאים המעידים על יישוב יהודי גדול שהתקיים במקום בתקופת המשנה והתלמוד.

בקרבת העיירה, אשר ישבה בסמוך לדרך הראשית שבין טבריה וציפורי, שכנו מספר עיירות יהודיות מרכזיות בתקופת המשנה והתלמוד, ובהן בית מעון, ארבל, מגדלא, כפר ימה ומשכנא.

קישורים חיצוניים

פנחס נאמן, כְּפַר חִיטַיָא, אנציקלופדיה לגיאוגרפיה תלמודית - ב, תל אביב: יהושע צ'צ'יק, הוצאת ספרים בע"מ, תשל"ב, עמ' 34, באתר אוצר החכמה

הערות שוליים

ערך זה הוא קצרמר בנושא ארכאולוגיה. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולהרחיב אותו.

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

כפר חיטיא40787540Q20502751