כיסוי החלות
כיסוי החלות הוא מנהג הלכתי עתיק לפיו יש לכסות את החלות של סעודת השבת בשעת הקידוש. לשם כך נהוג להשתמש כיום במפית לחלות, שהיא יריעת בד או עור (לרוב מרוקמת).
התפתחות המנהג
מקורו של המנהג הוא מהדין שנאמר בתלמוד[1] "אין מביאין את השולחן (שולחן קטן שעליו נמצא הלחם) אלא אם כן קידש, ואם הביא - פורס מפה ומקדש". דין הזה מתייחס לנוהג בעבר להציב שולחן קטן ונייד לפני כל אחד מהסועדים.
בזמן מאוחר, כשנוהג זה הוחלף בשולחן מרכזי אחד, כתבו התוספות כי כאשר השולחן כבד ואינו נייד, מביאים את החלות קודם לקידוש, ופורסים עליהן מפה קודם לקידוש, וכך דעתם של רוב פוסקי ההלכה. עם זאת, הגר"א היה נוהג שלא להביא את הלחם לשולחן עד אחרי קידוש, וכך נוהגים ההולכים בדרכו[2]. בקיצור שלחן ערוך כתוב שיש לכסות גם מיני מזונות בעת קידוש הבוקר[3].
טעם המנהג
כמה טעמים נאמרו בראשונים לכך שפורס מפה על הפת: בשאילתות [4] כתב שהוא כדי שיהיה ניכר שהסעודה באה לכבוד שבת, וכאמור כתבו התוספות שבשולחנות שלנו שהם גדולים וקשה להביאם לאחר הקידוש, נהגו לפרוס מפה ולקדש, כדי שיהיה ניכר שהסעודה באה לכבוד שבת.
טעם נוסף כתבו התוספות בשם יש מפרשים, שכיוון שאנו בוצעים בשבת לחם משנה זכר למן [5], והמן כשהיה יורד היה הטל מכסהו מלמעלה ומלמטה, לכן נהגו להניח מפה על הלחם משנה ותחתיו.
הרא"ש [6] כתב בשם הירושלמי שפריסת המפה היא כדי שלא תראה הפת בושתה, שהרי החיטה קודמת היא בדיני קדימה ליין, שנאמר "ארץ חיטה ושעורה וגפן וגו'", אם כן בדין היה שיברכו עליה תחילה, ואילו כאן מברך על היין תחלה.
ג' הטעמים הובאו בספר הטור [7].
החלות נשארות מכוסות עד בציעת החלה, אז כבר אין צורך בכיסוי החלות.
הפועל היוצא להלכה (נפקא מינה) מההבדל בין טעמי המנהג הוא, שלפי הטעם השלישי, כשמקדשים על הפת אין צורך בכיסוי החלות[8]. בעל החיי אדם כתב עוד הבדל, האם צריך לכסות גם בזמן ברכת המוציא, שלפי הטעם השני אז עיקר זמן הכיסוי כי לחם משנה הוא כנגד המן שירד ביום שישי במנה כפולה, אך לפי הטעם השלישי כבר אין צורך בכיסוי. המגן אברהם כתב שגם לפי הטעם הראשון מספיק לכסות בזמן הקידוש, וכבר ניכר בזה שהחלות הובאו לכבוד שבת, והפרי מגדים כתב שגם לפי הטעם השני מספיק לכסות בזמן הקידוש ומספיק שאז נעשה זכר למן.
סוגי כיסויים
כיום נהוג לרוב לכסות את החלות בכיסוי ייעודי ומעוטר. בספר אליה רבה [9] כתב בשם ספר צידה לדרך [10] שיכסה במפה לבנה. אולם בתהלה לדוד [11] הביא את דבריו וכתב שאפשר שכוונתו מפה מכובסת ושלא אכלו עליה, אבל אין קפידא דווקא במראה לבן. אולם כבר הביאו מדרשות ר"י אבן שועיב (פרשת בהעלותך) שכתב גם כן שיתן הלחם בין שתי מפות לבנות רמז למן. וכן בשו"ת באר משה [12] התרעם על ביטול המנהג לכסות את החלות במפה לבנה. אולם כתבו כמה אחרונים דאין לחוש שתהיה המפה לבנה [13].
יש כיסויי חלות המעוטרים בעיטורים משמעותיים יותר, כמו פסוקים המתייחסים לשבת, או בעיטורים בצבעי כסף וזהב עליהם מעוטרת סעודת שבת גדולה. בדרך כלל כתוב על הכיסוי "לכבוד שבת ויום טוב" (את החלה מכסים גם בעת קידוש בחגים) או "לכבוד שבת קודש".
יש המשתמשים בכיסוי שונה ומיוחד לפסח, כזה שלא נגעה בו חלה או מאפה הנחשב לחמץ, אך יש המסתפקים בכיבוס הכיסוי הרגיל המשמש לשבתות השנה.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ק' עמוד ב'.
- ↑ ”לכתחילה צריך שיהי' הפת קודם קידוש על מקום אחר, ואחר הקידוש מביאים הפת על השלחן”עפ"י מרן הגר"א, סידור הגר"א - אשי ישראל, בהוצאת יעקב א. בהרב אליהו לנדא נכד הגר"א, תשכ"ח, עמוד 228, באתר היברובוקס
- ↑ קיצור שלחן ערוך, סימן נה, סעיף ה'
- ↑ פ' נ"ד, הובא ברשב"ם ובתוספות פסחים ק' ע"ב ד"ה שאין.
- ↑ כמבואר בגמרא שבת קי"ז ע"ב.
- ↑ פסחים פרק י' סימן ג', וכן כתב המרדכי.
- ↑ סימן רע"א ט'.
- ↑ טורי זהב.
- ↑ סימן רע"א סקט"ז.
- ↑ מאמר הרביעי הכלל הראשון פרק חמישי.
- ↑ סימן רע"א סקי"ג.
- ↑ חלק ו' סימן קל"ד.
- ↑ כן כתב בחזון עובדיה שבת חלק ב' עמוד ט"ו, וכן בשמירת שבת כהלכתה פרק מ"ז אות כ"ה עיי"ש. והאריך בזה בפסקי תשובות.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.
כיסוי_החלות19684859Q5068870