גאודה (פטרולוגיה)

גאודה – דופן מרופדת בשכבות כלקדון ובגבישי קוורץ

גאוֹדה (Geode; מיוונית: Γεώδης, "גֵיאוֹדיס" – "דמוי כדור-הארץ") היא תרכיז גאולוגי המתהווה בסלעי משקע ובסוגים מסוימים של סלעי יסוד. גאודות הן במהותן חללים בסלע המרופדים במקבצים או בפסים קונצנטריים של גבישים. החלק החיצוני של רוב הגאודות הנפוצות הוא בדרך כלל אבן גיר או דולומיט, בעוד שהפנים מכיל גבישי קוורץ ו/או משקעי כלקדון.

היווצרות

גאודות עשויות להיווצר בכל צורה של חלל, אבל המונח שמור בדרך כלל למבנים כדוריים פחות או יותר של סלעי יסוד או סלעי משקע. את החללים המתהווים בבקיעים ובעורקים בסלע נוהגים לכנות בשם הכללי ווג (vug), מילה שמקורה בשפה הקורנית. גאודות עשויות להיווצר גם בסלעים געשיים, במקום בו היו בעבר בועות גז דוגמת נקבוביות בלבה בזלתית וליתופיזות בלבה ריוליטית.

בסלעי משקע התהליך מורכב יותר. בתוך הסלע נוצרו חללים, אם מפירוק של חומר אורגני (שאריות צמחים או בעלי חיים) שנכלל בסלע בתהליך ההתגבשות ואם מהתרחבות של סדקים בתוך הסלע בעודו רך. תהליך של אוסמוזה מילא בהדרגה את החללים בתרכיז של קלציט. תגובה כימית של הסלע עם מים חמים ומלוחים עשויה להפוך אותו לדולומיט, וברוב המקרים מחליפה את תרכיז הקלציט באנהידריט. שינויים בהרכב הכימי ובחומציות (pH) של המים בהם מצוי הסלע ממיסים את האנהידריט, וחלל זה מתמלא בהדרגה בשכבות של כלקדון ובגבישים גדולים של קוורץ הצומחים אל תוך החלל. שכבת הסלע החיצונית מתבלה בסופו של דבר ומתפרקת, וחושפת את הגאודות על פני השטח.

גודל הגבישים, צורתם וגוון צבעם משתנים מגאודה לגאודה. בחלק מהמקרים ימצאו גבישי קוורץ שקופים, בעוד שבמקרים אחרים ימצאו גבישי אחלמה. חלקן מכילות כלקדון או סוגים אחרים שלו: שבו וישפה, או מינרלים כדוגמת קלציט, דולומיט, סלסטיט, וכו'. אין דרך קלה לדעת מה יהיה בתוך גאודה עד שחוצים או שוברים אותה. עם זאת, לגאודות מאזור אחד יש בדרך כלל מגוון מוגבל של סוגי מינרלים המתגבשים בתוכן.

תפוצה

דוגמה לגאודה המצופה בגבישי אחלמה, פנים וחוץ

גאודות נפוצות בכמה תצורות בארצות הברית (בעיקר באינדיאנה, איווה, מיזורי, קנטקי, ויוטה). גאודות שכיחות גם בברזיל, נמיביה ומקסיקו. גאודה גדולה בגודל של משאית קטנה נתגלתה ב"פוט אין באי" (Put-in-Bay), כפר באוהיו בתחילת המאה ה-20. גאודה זו ידועה כמערת הגביש וניתן לבקר בה כיום. ב-1967 החליטה איווה לציין את הגאודה כסלע הרשמי של המדינה ואחד הפארקים במדינה קרוי "פארק גאודה".

הגאודה הגדולה ביותר בעולם נתגלתה במאי 2000 על ידי הגאולוג חאווייר גרסיה-גויאנה (Javier Garcia-Guinea) בסמוך לעיר אלמריה בדרום ספרד, ומידותיה: עומק 8 מטרים, רוחב 1.8 מטר וגובה 1.8 מטרים.

לעיתים נוהגים לצבוע גאודות או פרוסות של גאודות בצבעים מלאכותיים. יש להניח בדרך כלל שדוגמאות של גאודות בעלי צבעים בלתי רגילים או תצורות בלתי סבירות עברו שינויים מלאכותיים. עם זאת, בהחלט ייתכן שלגאודות שלא עברו טיפול יהיו כמה צבעים (בשכבות החיצוניות).

קיימים מבנים סלעיים דומים לגאודות המכונים נודולות, אבל דרך יצירתם שונה. הנודולות נוצרות בהרבדה בו-זמנית של גיר וסיליקה, לדוגמה: נודולות של צור בסלעי גיר וקירטון (כמו בראש הנקרה).

"כדורי אליהו"

בישראל נוהגים לכנות גאודות המצויות בסלעי גיר ודולומיט במקומות שונים בארץ בשם "כדור אליהו", או "אבטיחי אליהו" ו"אבן מוח" (בשל המרקם החיצוני שלהם המזכיר מוח אנושי). יש להם אזכורים רבים בפולקלור המקומי, אם כי בחלק מהם קיים בלבול בין "כדורי אליהו" לבין הבולבוסים.

צבי אילן מביא אגדות מקומיות על מקור האבנים:

פעם עבר במקום אליהו הנביא. היה עייף וצמא. ראה מיקשת-אבטיחים גדולה וישמח לבבו. הוא ניגש אל בעל המקשה ובקש אבטיח להרוות את צמאונו. אך האיש רע-לב סירב, ואליהו קלל אותו ומיד הפכו כל האבטיחים לאבנים.
האנשים היו רעי לב. פעם בא לעיר עובר אורח נכבד ובקש להתארח. הם לא קבלו אותו בסבר פנים יפות. אללה כעס עליהם, הרעיד את האדמה, הציב הר על מקום העיר, שתושביה נהרגו כולם והפכם לאבנים (אכן חלק מהסלעים נראים כגולגולות).
לפי גירסת הקוראן אלה אבנים שרופות ועליהן תו: "הפכנו את עריכם סדום ועמורה הפיכה גמורה והמטרנו עליהם ברציפות גופרית ואש עם אבנים שרופות מסומנות (על סלעים אחדים יש סימנים) לפי צו ריבונך".

— ארץ חמדה, עמ' 260

הנוסע הגרמני אולריך יספר זיטצן מספר כי אבנים דומות נמצאו מדרום לים המלח, ליד העיר הירדנית אל צאפי המזוהה עם צוער הקדומה – אחת מערי סדום לפי המקרא.

גאודות הן ערך טבע מוגן על פי חוק בישראל.^[1]

כדורי אליהו: