ירוצ'ין
| |||
 | |||
| בניין העירייה וכיכר השוק | |||
| מדינה / טריטוריה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 פולין גדול | ||
| ראש העיר | Urszula Wyremblewska-Korzyniewska | ||
| עיר אם | פוזנן | ||
| שפה רשמית | פולנית | ||
| תאריך ייסוד | ~ 1283 | ||
| שטח | 22 קמ"ר | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 26,410[1] (31 בדצמבר 2021) | ||
| ‑ צפיפות | 1,202.6 נפש לקמ"ר (31 בדצמבר 2021) | ||
| קואורדינטות | 51°58′16″N 17°30′08″E / 51.97115494899926°N 17.50218190356801°E | ||
| אזור זמן | UTC +1 | ||
| jarocin.pl | |||
ירוצ'ין (בפולנית: Jarocin) היא עיירה במערב-מרכז פולין, ובה 26,410 תושבים (נכון ל־31 בדצמבר 2021). היא מהווה את בירתו המנהלית של מחוז ירוצ'ין ונמצאת בפרובינציית פולין גדול.[2]
העיירה היא יישוב בעל היסטוריה ארוכה, אשר נוסד והוענקו לו זכויות עיר עוד במאה ה־13.[3] בכיכר השוק שבעיר ניצב בית העירייה (ראטוש) שנבנה בין השנים 1799–1804, ושוכן בו המוזיאון האזורי של ירוצ'ין.
קהילה יהודית התקיימה בעיר עד שנות ה־20 של המאה ה־20, אז החלה עוינות גוברת מצד האוכלוסייה המקומית כלפי היהודים, שהתבטאה במהומות והתנגשויות תכופות. בעקבות כך, יהודים רבים עזבו לערים גרמניות גדולות יותר. בראשית שנות ה־30 נותרו בעיר כ־120 יהודים בלבד. עם תחילת הכיבוש הגרמני בשנת 1939, גורשו יהודים אלה לפוזנן, ורובם נספו בגטאות או במחנות ריכוז באזורים המזרחיים של פולין.[4] לקהילה היהודית בירוצ'ין היה בית כנסת, שנבנה מחדש בשנות ה־40 של המאה ה-19 באתר בו נשרף קודמו.
העיירה זכתה לפרסום נרחב בשנות ה־80 של המאה ה־20 בזכות פסטיבל ירוצ'ין, שהיה אחד מפסטיבלי הרוק והפאנק הראשונים בפולין ובמדינות ברית ורשה, ואף באירופה כולה. הפסטיבל הראשון נערך בשנת 1980.[5]
היסטוריה
האדמות של ירוצ'ין הוזכרו לראשונה במסמך משנת 1257 שהונפק על ידי הדוכס בולסלאב החסוד מדוכסות פולין הגדולה. העיירה מוקמה בנקודת מפגש נוחה של דרכי מסחר מורוצלב לטורון ומפוזנן לקליש. ירוצ'ין הייתה עיר פרטית של האצולה הפולנית, ושכנה מבחינה מנהלית במחוז קליש בפרובינציית פולין הגדולה של ממלכת פולין.[6]
ירוצ'ין סופחה לממלכת פרוסיה במהלך החלוקה השנייה של פולין בשנת 1793, והשתייכה לפרובינציית פרוסיה הדרומית שהוקמה באותה שנה. בשנים 1807–1813, בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, נכללה העיר בדוכסות ורשה, אך לאחר מכן הוחזרה לשליטת פרוסיה. החל משנת 1815 נכללה העיר בדוכסות הגדולה של פוזן, ומ-1848 בפרובינציית פוזן. בשנת 1871 הפכה לחלק מהאימפריה הגרמנית. בשנת 1889 נכללה במחוז ירוצ'ין (Jarotschin) שהוקם אז בפרובינציית פוזנן.
ירוצ'ין נטלה חלק במרד הגדול של פולין (1918–1919), והייתה לעיר הראשונה בפרובינציית פוזנן שבה הוקמה מועצת חיילים. המורדים הפולנים תפסו את מחנה הצבא המקומי ואת מסילת הרכבת המרכזית בלילה שבין 8 ל-9 בנובמבר 1918 – ימים ספורים לפני הכרזת העצמאות של פולין ב-11 בנובמבר.[7] לאחר מכן נכללה העיר ברפובליקה הפולנית השנייה. במרד נהרגו 42 מורדים פולנים מהעיר ירוצ'ין והכפרים הסמוכים.[7] בתקופה שבין שתי מלחמות העולם שימשה ירוצ'ין כעיר מחוז בוויבודיות פוזנן.
בשנת 1939, במהלך מלחמת העולם השנייה, סופחה ירוצ'ין על ידי גרמניה הנאצית ונכללה בפרובינציית רייכסגאו וארטלנד שזה עתה הוקמה, כחלק מנפת ירוצ'ין (Jarotschin). פולנים שנעצרו במהלך אקציית האינטליגנציה נכלאו בבית הסוהר המקומי.[8] אזרחים פולנים רבים, במיוחד יהודים, גורשו מבתיהם ובמקומם יושבו גרמנים אתניים שהובאו ממדינות הבלטיות, ווהלין ובוקובינה, בהתאם למדיניות ה"לבנסראום" של המשטר הנאצי. תושבים רבים אחרים נשלחו לעבודות כפייה בגרמניה.[9]
הגרמנים השחיתו את האנדרטה שניצבה מעל קבר האחים של לוחמי מרד פולין הגדול (1918–1919) שנפלו בקרב.[9] מחנה מאסר לעבודות כפייה פעל בסמוך לעיר מינואר 1941 עד ינואר 1945.[10] למרות זאת, פעלה בעיר תנועת ההתנגדות הפולנית במלחמת העולם השנייה, ובכללה הארגון הצבאי החשאי (Tajna Organizacja Wojskowa) ומבנים של המדינה הפולנית במחתרת.[11] מספר חברי התנגדות נעצרו, נשפטו למוות על ידי שלטונות הכיבוש והוצאו להורג בעיר דרזדן בשנת 1943.[12]
לאחר כיבוש האזור על ידי הצבא האדום ותום המלחמה בשנת 1945, הוחזרה ירוצ'ין לידי פולין. עם זאת, המדינה נשלטה על ידי משטר קומוניסטי שנקבע בידי הסובייטים ונמשך עד לנפילת הקומוניזם בשנות ה-80. בשנת 1948 שוקמה מצבת זיכרון ללוחמים הפולנים שנפלה קורבן להשחתה.[9]
בין השנים 1975–1998 נכללה ירוצ'ין במסגרת המנהלית של מחוז קליש (1975–1998). בשנת 2016 הורחבו גבולות העיר במעט, כאשר חלק מהכפר בחורז'ב סופח לתחומה.[13]
אקלים
הרוחות הנפוצות ביותר בירוצ'ין מגיעות מהכיוון המערבי (כ-80%), עם מגמה לעלייה בתדירות הרוחות מדרום-מערב ובהמשך מדרום. עוצמת הרוחות משתנה, כאשר הרוחות החזקות ביותר נושבות ממערב, בעיקר במהלך חודשי החורף.
הפרשי הטמפרטורות עונתיים נמוכים מהממוצע הארצי. האביב והקיץ מתחילים מוקדם, ואילו החורף קצר ומתון. אזור זה מאופיין בכמות המשקעים הנמוכה ביותר בפולין, עם ממוצע שנתי של כ־550 מ"מ.[14]
הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 8.9 מעלות צלזיוס. החודש הקר ביותר הוא ינואר, והחם ביותר הוא יולי.
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנתי |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| טמפרטורה גבוהה (°C) | −1.1 | 1.1 | 6.3 | 13.2 | 18.8 | 21.8 | 23.2 | 22.8 | 18.6 | 12.9 | 5.9 | 1.0 | 12.0 |
| טמפרטורה נמוכה (°C) | −6.8 | −5.0 | −1.4 | 3.6 | 8.5 | 11.5 | 12.8 | 12.5 | 9.0 | 4.6 | 0.4 | −3.8 | 3.8 |
| כמות משקעים (מ"מ) | 29 | 27 | 27 | 38 | 61 | 80 | 86 | 69 | 43 | 37 | 37 | 34 | 568 |
| מקור: weatherspark.com[15] | |||||||||||||
דמוגרפיה
על פי נתוני סוף שנת 2021, ירוצ'ין מדורגת במקום ה-14 במספר התושבים ובמקום ה-17 בצפיפות האוכלוסין במחוז פוזנן רבתי.[16]
| תיאור | כלל האוכלוסייה | אחוז | נשים – מספר | נשים – אחוז | גברים – מספר | גברים – אחוז |
|---|---|---|---|---|---|---|
| אוכלוסייה כוללת | 26,410 | 100 | 13,777 | 52.17% | 12,633 | 47.83% |
| צפיפות אוכלוסין (תושבים לקמ"ר) |
1202.6 | 627.4 | 575.2 | |||
כלכלה
מאז הקמתה הייתה ירוצ'ין עיר מסחר. במקום הצטלבו דרכי מסחר שהובילו מטרנוב לוורוצלב, וכן מפוזנן לקליש, עובדה שתרמה להתפתחות המסחר והעיסוקים בעיר. התפתחות משמעותית חלה בסוף המאה ה־19, כאשר ירוצ'ין הפכה לצומת רכבות אזורי. מספר התושבים בעיר שילש את עצמו והגיע לכ־6,250 נפש.[17]
ירוצ'ין שוכנת בתחומי האזור הכלכלי המיוחד של ולבריך. בעיר מצויים כ־500 דונמים של שטחים פתוחים להשקעות. כמו כן, פועלות בעיר חברות מוניציפליות בתחומי ניהול משק המים והביוב, טיפול בפסולת ובנייה. מרבית המפעלים התעשייתיים שוכנים בחלקה המערבי של העיר.
הקהילה היהודית בירוצ'ין
יהודים החלו להתיישב בירוצ'ין במחצית הראשונה של המאה ה-17; האזכור הראשון לקיומה של קהילה יהודית בירוצ'ין מתוארך לשנת 1669.[18] היהודים הגיעו מערים סמוכות וכן מקאליש ופוזנן. במשך המאות הבאות, עד שנות ה-60 של המאה ה-19, אוכלוסיית הקהילה היהודית התפתחה בהתמדה.[19]
|
|
עם העלייה הדמוגרפית במאה ה-18, התפתח "הרחוב היהודי" הסמוך לשוק העיר. הקהילָה החזיקה בבניין בית כנסת כבר בשנת 1686, שהיה ברחוב גוזייה; בית כנסת נוסף נבנה לפי נתונים מ-1752 ברחוב היהודי. מאז המאה ה-17 פעל באזור גם חדר, מקווה ובור מים יהודי. ב־21 במאי 1773 שריפה גדולה השמידה חלק ניכר מהעיר, כולל הרחוב היהודי והבית כנסת; נהרסו כ־20 בתים ועוד כ־40 מבנים ותכולה, בהם גם בית הכנסת, ששוקם לפני שנת 1793.
לאחר השריפה ב־1773, הבעלים יאן רדולינסקי הבטיח ליהודים תנאים נוחים להתיישבות, והגדיר גם דרישות תחזוקה: ניקוי רחוב וסילוק זבל פעם בשבוע. בחוזה, שנחתם עם כל הקהילה, נקרא בין השאר: "על היהודים לא להפריע לפולחן הקתולי, לסגור בתיהם בזמן תהלוכות" – חתומים על החוזה גם מספר שמות יהודיים מקומיים, כגון: מיכאל לאוצררס פרנציג, מנאסייס מאסקה, אברהם איק (יצחקוביץ'), יעקב מרקוביץ', ועוד.
שיקום העיר לאחר השריפה התקדם במהירות: כבר ב־1775 תועדו 24 בתים של משפחות יהודיות. בשנת 1777, לפי ביקורת כנסייתית, מתוך 467 תושבים היו 101 יהודים; ב־1784 נמנו 224 יהודים בעיר; ב־1787 מתוך 85 בתי מגורים, 31 היו בבעלות יהודית, מתוכם 24 בתים חדשים ו-7 "זקוקים לשיפוץ רב".
ב־1793 חיו בעיר 321 יהודים (33.3% מהאוכלוסייה), ובמסמכים מאותה שנה מצוינים כ־61 בעלי מלאכה, מתוכם 30 נוצרים ו-31 יהודים. היהדות שלטה במספר ענפי מלאכה: ב־24 קצבים, 5 פרוותיים, ועוד סוחרים בענפי מתכת, חייטים, ספרים, מלחים, שוחטים ועוד. חלק מן הקהילה עסק בשווקים: מסחר במלח, בשמן ובצמר כבשים, וחלק מהנשים במכירת דגן וקמח; יהודים רבים היו גם מלווים כסף. רובם הפעילו את פעילותם עצמאית או בעבודה תחת גילדות יהודיות, ללא תלות בגילדות נוצריים.
ב־יוני 1833 הרשויות הפרוסיות פקדו על הגירה יהודית מאזורי הכפר לעיר, ותושבים רבים עברו לגור בירוצ'ין. הקהילה היהודית נרתעה מהתמיכה באוכלוסייה המקומית הנוצרית, אך הופנתה כלפיהם חשד על רווחים גבוהה בהלוואות בריבית. עם זאת, עם ירידת תמיכתם של מוסדות אשראי פולניים, רוב העשירים נותרו בעיר בעוד העניים נטו להישאר משום שלא יכלו לעזוב. כך שבשנת 1800 יהודים היו כ-34.5% מהתושבים; ב־1816 – 22.7%; ב־1871 – 19.6%; וב־1910 – רק 3.2%.
אבן היסוד לבית הכנסת הקיים בעיר הונחה על ידי ולדיסלב רדולינסקי ב־12 ביולי 1841. אין מידע על פנים המבנה. בין השנים 1894–1896 רק יהודי אחד בעיר השתכר מעיבוד אדמה. בקרב היהודים היו אז 12 חייטים, 6 קצבים, וכן בעלי מקצועות כמו כובען, ושען.
שירות דתי סופק על ידי רבנים רבים: בראשית היישוב – אהרן בן מרדכי צבי, מרדכי יצחק צבי בן שמעון, ישראל בן נחמן (מוכר כ"מורנו"), יוסף בן ישראל צבי, מנחם בן מרדכי חיים. במחצית השנייה של המאה ה־19 הרבנים נטו לרפורמה מתונה ולא לשמרנות קיצונית. עד 1842 כבר לא פעל בית מדרש, ועדיין לא נשאו דרשות בשפה הגרמנית. הרבנים האחרונים לפני עזיבתם היו נחום יעקב גוטהלף (1817-1852), יעקב אורבאך (נפטר 1860), רוזנטל (הרב ופרמקלין) מ-1861, ו-S. M. בלוך (1868-1903). לאחר בלוך לא נשאר רב קהילה; מ־1 בספטמבר 1906 יהודי ירוצ'ין הועברו לסמכות הרבנית בקוזמין.
קהילת ירוצ'ין תמכה בארגונים יהודיים רשמיים במאה ה-19: החברה קדישא, העמותה היהודית לנשים, תלמוּד־תורה, והעמותה היהודית לעניים (גמ"ח). ילדים ונוער יהודי למדו בבית ספר Volksschule (כללי) ובמסגרות דתיות של תלמוּד־תורה; בסוף המאה ה־19 ותחילת המאה ה-20 למדו במוסדות אלה כ-30-20 תלמידים בהתאמה.
נ.צ. 51,9712°N 17,5021°E
בימי הרפובליקה הפולנית השנייה הקהילה כבר לא הייתה מסוגלת לספק כראוי את שירותיה הדתיים, וב־1932 הוגדרה כחלק מהרבנות היהודית בשְׁרוֹדָה וֶלְקופוֹלְסקָה, יחד עם קהילות נוספות מהמחוז.
בשנת 1939 הוערכה האוכלוסייה היהודית בכ-50 תושבים בלבד בירוצ'ין. ב־22 באוקטובר 1939, הורו הנאצים לשלוח את 50 היהודים שבעיר ועוד 7 מבסביבתה, שהועברו לאחר מכן לגטו בלודז'. לפי עדות הילנץ דונר, שאר יהודי המחוז הובאו לשוק ביום 9 בנובמבר 1939 וגורשו אל מעבר לגבולות המחוז. ב־10 בנובמבר הודיע הלנרט אורלובסקי שהמחוז נקי מיהודים, ושהות יהודים תעמיד אותם לעונשים מחמירים.
לפי הקלטות, שניים בלבד מבני הקהילה שרדו את השואה: פישל דודק – סיפור הישרדותו לא ידוע; וחני בומגארט, בתו של סוחר ארתור בומגארט. לפני המלחמה גרה חני עם משפחתה ברחוב היְשׁוּת הלאומית. אחרי שהנאצים הגיעו נתנו לה רק 10 דקות לצאת מהדירה, והם הספיקו לקחת מעט בגדים ובְּרזנט. בלודז' היא הועברה לגטו ברחוב Piotrkowska 120 – לבתים, ללא מים ושירותים. קשישים רבים מתו ממחלת טיפוס ורעב. בגטו חני סיימה תיכון ספרותי ועמדה לבגרות. באוגוסט 1944 היא הועברה לאושוויץ־בירקנאו; שם נספו הוריה ואחיה פיטר. לאחר מכן הועברה לקבוצת אסירים בברלין-נֵקאולן, עבדה במפעל קרופּה לבניית שעוני פצצות. ב־1945 נשלחה למחנה ראוונסבריק אך במסגרת מבצע של הרוזן פולקה ברנדוט הגיעה לשוודיה ושרדה שם.[19]
בית הכנסת בירוצ'ין
בית הכנסת בירוצ'ין שכן ברחוב מאווה (Mała). בית הכנסת הראשון, שנבנה מעץ, הוקם בשנת 1686. בשנת 1773 הוא נשרף, אך נבנה מחדש זמן קצר לאחר מכן, שוב כבניין עץ.[18]
בית הכנסת מלבנים נבנה בשנים 1841–1843 במקום בו עמד בית הכנסת מעץ שנשרף, בסיוע של בעל העיר, ולדיסלאב רדולינסקי (Władysław Radoliński). במהלך מלחמת העולם השנייה חיללו הנאצים ועוזריהם את פנים המבנה, והוא לא שב עוד לשמש למטרות דתיות, מאחר שהקהילה היהודית של ירוצ'ין הושמדה.[18]
לאחר המלחמה שימש הבניין ההרוס כמחסן. בשנת 1949 הוסב לאולם ספורט ואולם טקסים של בית ספר. בין השנים 1978–1985 עבר המבנה שיפוץ מקיף.[18][20]
בית הכנסת בנוי מלבנים בצורת מלבן, וחלק מהעיצוב החיצוני שלו נשמר, כולל גומחות שהכילו בעבר חלונות גבוהים בצורת קשתות.
אתרים
האתרים המרכזיים בירוצ'ין כוללים את ארמון רדולינסקי הישן והפארק הצמוד אליו, את "אסם הרוק הפולני" – מוזיאון המוקדש למוזיקת הרוק הפולנית, את ה"רינק" (כיכר השוק) שבה מבנים היסטוריים רבים, כולל בניין העירייה שבו שוכן גם המוזיאון ההיסטורי, וכן את כנסיית סנט מרטין ומספר אנדרטאות לזכר מרד פולין הגדולה.[7]
ערים תאומות
לירוצ'ין קשרי ערים תאומות עם:
גלריה
-
כיכר השוק (Rynek) ובה שורת בתים היסטוריים צבעוניים -
ארמון רדולינסקי -
פארק רדולינסקי -
כנסיית סנט ג'ורג'
לקריאה נוספת
אודות הקהילה היהודית בירוצ'ין בפולנית.
- Dąbrowska D., Zagłada skupisk żydowskich w „Kraju Warty" w okresie okupacji hitlerowskiej, „Biuletyn Żydowskiego Instytutu Historycznego w Warszawie" 1955, nr 13–14.
- Dzieje Jarocina, red. Cz. Łuczak, Poznań 1998.
- Guldon Z., Wijaczka J., Osadnictwo żydowskie w województwach poznańskim i kaliskim w XVI-XVII wieku, „Biuletyn Żydowskiego Instytutu Historycznego" 1992, nr 2–3.
- Heppner I., Herzberg A., Aus Verganheit und Gegenwart der Juden und der jüdischen Gemeinden in den Posener Landen, Koschmin – Bromberg 1904–1909.
- Kemlein S., Żydzi w Wielkim Księstwie Poznańskim 1815–1848, Poznań 2001. Skupień A., Ludność żydowska w województwie poznańskim w latach 1919–1938, Poznań 2007.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Jarocin in numbers
- ↑ TERYT - המערכת הלאומית לרישום טריטוריאלי של פולין
- ↑ יארוצין – ההיסטוריה של ערי פולין באתר regionwielkopolska.pl
- ↑ History
- ↑ אתר פסטיבל יארוצין הרשמי
- ↑ Atlas historyczny Polski. Wielkopolska w drugiej połowie XVI wieku. Część I. Mapy, plany (בפולנית). ורשה: Instytut Historii Polskiej Akademii Nauk. 2017. p. 1b.
- ^ 7.0 7.1 7.2 Jarocin (miasto powiatowe), המכון הפולני לזיכרון לאומי (בפולנית)
- ↑ Wardzyńska, Maria (2009). Był rok 1939. Operacja niemieckiej policji bezpieczeństwa w Polsce. Intelligenzaktion (בפולנית). Warszawa: Instytut Pamięci Narodowej. p. 117.
- ^ 9.0 9.1 9.2 "Jarocin (miasto powiatowe)". Instytut Pamięci Narodowej (בפולנית). נבדק ב-26 בדצמבר 2020.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Zwangsarbeit in NS-Staat". Bundesarchiv. נבדק ב-30 בספטמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Pietrowicz, Aleksandra (2011), "Konspiracja wielkopolska 1939–1945", Biuletyn Instytutu Pamięci Narodowej (בפולנית), IPN, no. 5–6 (126–127), pp. 32, 36, ISSN 1641-9561
- ↑ Sack, Birgit (2015), "Plac Monachijski w Dreźnie i jego znaczenie w kontaktach gostyńsko-drezdeńskich", Rocznik Gostyński (בפולנית), Gostyń: Muzeum w Gostyniu, no. 2, p. 103, ISSN 2353-7310
- ↑ תקנת מועצת השרים מיום 28 ביולי 2015, בעניין קביעת גבולותיהן של ערים מסוימות, הענקת מעמד עיר ליישובים מסוימים, קביעת גבולות ושינוי שמות ומקום מושב הרשויות של רשויות מקומיות מסוימות., באתר isap.sejm.gov.pl
- ↑ Simulated historical climate & weather data for Jarocin, meteoblue (באנגלית)
- ↑ נתוני אקלים רב שנתיים, ממוצעים, בעיר ירוצ'ין בין השנים 2016-1980
- ↑ "Jarocin w liczbach". Polska w liczbach. נבדק ב-2022-12-29.
- ↑ דברי ימי ירוצ'ין ● Jarocin. To Miasto Brzmi, באתר jarocin.pl (ארכיון)
- ^ 18.0 18.1 18.2 18.3 Ziemia Jarocińska dla turysty, Publiczna Biblioteka Miejska w Jarocinie i Muzeum Regionalne w Jarocinie, Jarocin, 2015, עמ' 35, מסת"ב 978-83-936969-4-9
- ^ 19.0 19.1 Historia społeczności | Wirtualny Sztetl, sztetl.org.pl
- ↑ אתר Sztetl.org.pl – Synagoga w Jarocinie (ul. Mała), נכון ל-17 בנובמבר 2022
ירוצ'ין41535217Q52840