יצחק פאנר
יצחק פָּאנֶר (נכתב גם פנר; ביידיש: פּאַנער; בלועזית: Panner; 1890 – 20 בספטמבר 1979[1]) היה עיתונאי, משורר וסופר יידי אשר פעל במזרח אירופה, במחנות המעצר בקפריסין ובארץ ישראל.
תולדותיו
יצחק פאנר נולד ב-1890 בדוֹבּרוֹמיל שבגליציה. בגיל ארבע היגר עם הוריו לבוקובינה. עד גיל עשר למד ב"חדר" ואחר כך למד בבית הספר עממי רומני וסיים בו את לימודיו. בגיל 14 נסע עם אחותו המבוגרת לאמריקה, חלה שם מעבודה קשה וחזר הביתה. באותה תקופה החל ביצירה ספרותית. בתקופת השואה גורש עם רעייתו ובנו למחנה הריכוז שהוקם בטרנסניסטריה. שם הצליח לשרוד עם משפחתו, בין השאר בזכות עבודת חרט האומן של בנו, אשר הצליח להתפרנס מעיצוב אותיות במכונות כתיבה וכך הצליח להשיג קצת אוכל. ב-1949 עלה לישראל. במחנה המעפילים בקפריסין[דרושה הבהרה] היה ממייסדי התיאטרון היידיש, וכתב שירים ומחזות ביניהם את שיר המעפילים שהפך להמנון קפריסין וגם כתב לשחקנית מרים זוהר את המחזה הראשון. שירים נוספים "שטה אניה בים". את שיר המעפילים לפי לחן של ד"ר האקן, תרגם לעברית דב נוי.
בתחילת דרכו כיוצר פרסם שירים בעיתונים "פארווערטס" ו"צייט גייסט". אחר כך עבר לצ'רנוביץ והיה פעיל במועדון הספרותי ע"ש אליעזר שטיינברג, וכתב באופן קבוע בעיתון "צייטונג" שראה אור בעיר, ופרסם בו שירים ופיליטונים. היה ממייסדי עיתון הפועלים "צ'רנוביץ ארבטר בלטר" וערך שבועון ספרותי להומור ולסאטירה בשם "דער קאנטשיק". כן כתב בעיתוני יידיש בניו יורק ובארגנטינה. בישראל כתב בעיתון היידי "לעצטע נייעס". יצחק פאנר זכה ב"פרס מאנגר" לספרות יידיש.[דרושה הבהרה] היה מזכיר בית לייוויק[דרושה הבהרה] ופעל רבות לקידום מעמדם וקליטתם של סופרי יידיש בארץ.
בספרו "דווקא ציוני", בהוצאת ידיעות אחרונות בשנת 1999, מספר יצחק ארצי על פגישתו עם יצחק פאנר: "לקראת סוף ביקורי התארחתי בביתו של הסופר האידי יצחק פאנער. התחזית שלו לעתיד הייתה קודרת במיוחד. הוא האמין שהגרמנים והרומנים כאחד יחסלו את כל היהודים. על הסף פנה בבקשה אישית. "כתבתי שיר אחרון", אמר, "צוואתי הספרותית היא חזון על ארץ-ישראל. אנא העבר את השיר לבוקרשט. זו בקשתי האחרונה." התרגשתי מאוד, אבל חששתי. אם אתפס ויתגלה בבגדי טקסט פיוטי, יחשדו השלטונות שזהו מסר מוצפן ויעצרו אותי כמרגל. לפתע נזכרתי בספרו של היינריך היינה "מסע בהַרץ". כאשר חשש להעביר חומר מסוכן מצרפת לגרמניה עלה בדעתו של המשורר הגרמני רעיון מבריק: "מה שיש בראשי אי אפשר ליטול ממני." הצעתי למשורר האידי ללמוד את השיר בעל-פה. "בבואי לבוקרשט ארשום אותו ואפקידו בארכיון", הבטחתי. שיננתי את שורות השיר שוב ושוב ומסרתי אותו לתעודתו מזכרוני. עד היום חקוקות המלים במוחי. "הרחק מכאן, הרחק מכאן, ישנה ארץ פלאות". אחר כך הגיע השיר ארצה עם אחד העולים. תחזיתו הקודרת של יצחק פאנער התבדתה. הוא ומשפחתו שוחררו ועלו ארצה. במשך שנים שימש כמזכירו האישי של הסופר הדגול שלום אש. כעבור שנים הולחן השיר בידי האמן לייבו לעווין ועד היום שרה אותו בתו הזמרת רות לעווין".[2]
את השיר "וואיט פון דאנען" הזה שרו ברבות הימים גם הזמרות נחמה ליפשיץ ואסנת פז.
היה נשוי לפני צפורה, שנפטרה באביב 1968, ואב לבן, עזרא פאנר (נפטר בתשנ"א).[3]
יצחק פאנר נפטר ב-1979, בגיל 89. נקבר בבית העלמין הדרום לצד רעייתו.[1]
מכתביו
- מיניאטורות, (תרגום מיידיש: שלמה שנהוד) הוצאת י"ל פרץ, תשל"ב 1972.
- באידיש
- עם א. פרנקל ; הקדמה - איציק מאנגר, נייע יידישע דיכטונג, ירושלים: קרן על שם יעקב גרופר, 2009. - אנתולוגיה של שירים ביידיש.
- שטריכן צום פארטרעט פון איציק מאנגער, תל אביב: המנורה, תשל"ו 1976.
- אין אייגענעם האפן, הוצאת י"ל פרץ, 1970.
- זון און שאטן : ישראל-מאטיוון, הוצאת י"ל פרץ, 1964.
- שלום אש אין זיין לעצטער היים, הוצאת י"ל פרץ, 1958.
- נייע יידישע דיכטונג, הוצאת י"ל פרץ, 1947.
לקריאה נוספת
- שלום סודיט, 'יצחק פאנער, דער מיניאטור-מייסטער', פראבלעמען 132 (1984), עמ' 30-32.
- אמאל איז געווען... (א קאפיטל זכרונות וועגן יונג-טשערנאוויץ), בתוך: פון משה שטאַרקמאַן (רעדאָקטאָר), שלמה ביקל יובל-בוך - עטרת שלמה: צו זיין 70סטן געבוירנטאָג, ניו יורק: מתנות, תשכ"ז 1967, עמ' 203-194.
קישורים חיצוניים
- רשימת הפרסומים של יצחק פאנר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- יצחק פאנר באתר WorldCat
- סרטה של אילנה כהן על יצחק פאנר, באתר youtube
- תמונתו עם אנשי רוח נוספים, באתר infocenters
- - על יצחק פאנר - אילנה כהן אתר נש"ר(הקישור אינו פעיל)
מפרי עטו:
- איציק מאנגר (למלאות לו 50 שנה), דבר, 15 ביוני 1951
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 יצחק פנר באתר חברה קדישא ת"א–יפו
- ^ ראו: יצחק ארצי, דווקא ציוני, באתר bukowina.
- ^ עזרא פנר באתר חברה קדישא ת"א–יפו
31195737יצחק פאנר