יעקב שופט
| לידה |
1910 דויד-הורודוק |
|---|---|
| פטירה | 20 בדצמבר 2005 (בגיל 95 בערך) |
יעקב שופט (ריכטֶר) (1910, דויד-הורודוק – 20 בדצמבר 2005,[1] תל אביב) היה מסאי ומתרגם יידי–עברי ישראלי.
ביוגרפיה
שופט נולד בשם יעקב ריכטר ב-1910 בעיירה דָויד-הוֹרוֹדוֹק (דויד-גרודֶק) (אנ') שבפלך מינסק של רוסיה (רוסיה הלבנה; כעבור מספר שנים בפולין), השלישי מתשעת ילדיהם של רחל לבית ויינר ושמריהו ריכטר, שנישאו בגיל צעיר מאוד. אביו, יליד ווהלין היה שו"ב ומשנות הארבעים לחייו גם מוהל. כשהיה בן חצי שנה עברה המשפחה לעיר המחוז, פינסק, ושם גדל. ביתו היה בית יהודי דתי-חסידי, ועם זאת היה פתוח לרוח הקִדמה והציונות. ריכטר התחנך ב"חדר", בחדר "מתוקן" ולבסוף למד במשך שמונה שנים בגימנסיה העברית של "תרבות" שנפתחה בעירו, והצטיין בלימודי יהדות. מנעוריו היה פעיל בתנועות הנוער החלוציות "פרייהייט" (דרור) ו"החלוץ". בשנת תרצ"ו-1935, כשהיה בן 25, עלה לארץ ישראל עם אשתו, בת עירו, גיטל לבית פולק. כל אחיו עלו לארץ ישראל, למעט הצעיר שבהם, שנספה בשואה יחד עם שני הוריו[2] (אח צעיר נוסף טבע בנהר בילדותו). בארץ הצטרף לקיבוץ יגור, שם התיישבה אחותו הבכורה שרה. עסק בחקלאות ובהוראה. במלאת שנתיים לנישואיו נולד ביגור בנו. בהמשך עבר עם משפחתו לקיבוץ גליל ים, שם נולדה בתו. לבסוף השתקע בשיכון רמת אביב. שנים אחדות עבד בהוראה. בגין חולשת הגרון וקשיי שמיעה עבר לפקידות בעיריית תל אביב-יפו, ושם עבד רוב השנים בארכיון של מחלקת החינוך והצטיין בעבודתו.[3]
בשנת תשמ"ב-1982 השלים תואר מוסמך בספרות עברית ומקרא באוניברסיטת תל אביב (את עבודת הגמר כתב בנושא: "בעיות נבחרות בחזונות ההקדשה של נביאי הכתב"). במשך שנים רבות היה מרצה אהוד למקרא ולספרות עברית בחוגים שונים.
במשך עשרות שנים פרסם מסות ורשימות בעיתונים וכתבי עת שונים, בהן המוסף הספרותי "משא" של העיתון "למרחב" וביטאון הקיבוץ המאוחד "מבפנים". החל בסוף שנות ה-80 פרסם ספרים (בעיקר קובצי מאמרים) ותרגומים (בעיקר מיידיש לעברית, וכן מעברית ליידיש). בשנת תשמ"ח 1988 הופיע בהוצאת משואה ספרו "דוד אלפר: חייו, זמנו, מקומו ובני לוייתו", המביא תולדות חייו ופועלו של אלפר, מנהל הגימנסיה העברית "תרבות" בפינסק עד להדחתו מתפקידו בעת הכיבוש הסובייטי (נספה בשואה). בספרו "אנשים" (תשמ"ט 1989), בהוצאת ברוש, ראו אור רשימות והספדים על אישים שונים שפרסם במשך השנים. יתר ספריו ראו אור בהוצאת ירון גולן. ספרו על איש הספר שמעון הלקין (1993) התבסס על ניתוח יצירותיו וחליפת המכתבים בין השניים, שנפרשה על פני יותר משני עשורים. בספר "דברים לעת מצוא" (תש"ס 1999) הופיעו רשימות ומאמרים ממגוון תחומים (פולקלור, מקרא, היסטוריה יהודית, שירת יידיש, פעילות חברתית למען קשישים, דיוקנאותיהם של אישים מוכרים), בגוון אוטוביוגרפי. בספרו "תנ"ך ועוד" (תשס"א 2000) ראו אור מבחר מרשימותיו בסוגיות הקשורות למקרא, שהתפרסמו לאורך 40 שנה. אחריו התפרסמו שני קובצי רשימות: "גנזים" (תשס"ג 2003) ו"מאורעות ומעשים" (תשס"ד 2004), שבהם כונסו רשימות מנושאים שונים, בהם ספרות עברית וספרות יידיש, עיריית תל אביב, השואה ועוד.
בנוסף על רשימותיו המקוריות, שופט קנה לו שם בתרגום מיידיש לעברית, שירה ופרוזה. תרגם לעברית את ספריו של מנחם בורישו "המהלֵך" (פואמה המתארת את יהדות פולין על כל כווניה; שופט הקדיש שנים רבות לתרגום הספר, מבלי לדעת אם יעלה בידו להוציאו[4]) ו"חשבון על האפר" (ביקור בוורשה אחרי המלחמה), את "דורות" ומבחר השירים והפואמות "דרכים שוממות" לחיים גראדה, את קובץ המאמרים הביוגרפיים "דמויות" מאת פנחס ארליך, ומיצירות סופרי היידיש הישראלים: מסיפורי צבי אייזנמן, "הזמר בין השנים" ליוסף קרלר ו"בלי מרה: סיפורים, רישומים, זיכרונות" לשירה גורשמן. מעברית ליידיש תרגם את מבחר שיריו של יהושע רבינוב "קרוין בלעטעלאך" ("עלי כותרת") ואת "דער שלייער פון נאראנים" ("רעלת פתאים") למלכה נתנזון. כמו כן ערך שני ספרים אוטוביוגרפיים של אברהם מאירקביץ (מאיערקעוויטש).
יעקב שופט נפטר בדצמבר 2005 (תשס"ו), בגיל 95. נקבר בבית העלמין הדרום לצד אשתו, שנפטרה בקיץ 1994.[5] היה אב לדוד שופט ורחל קולין.
אחותו הבכורה שרה (1906–1995) נישאה לדוד בנארי, אחיו של נחום בנארי, והתיישבה ביגור. בתה, טוראית שושנה בנארי, נפלה בשיירת הדסה.[6]
אחיו הצעיר אשר שופט (נולד ב-1912) הוא חבר קיבוץ נגבה, משורר וסופר.[7]
אחותו הצעירה ברכה (נפטרה ב-2012[8]) נישאה לאברהם ויניק והתיישבה בתל עדשים. בנה רב-סרן שמריהו ויניק היה מפקד סיירת גולני ובעל עיטור המופת; נהרג במהלך הקרב על החרמון במלחמת יום הכיפורים.
בנה הצעיר,[9] סגן-אלוף (מיל') צביקה ויניק, היה טייס מסוקים ומפקד בחיל האוויר.
דודו של שופט, אחי אמו, אהרן ישראלי (ארקה ויינר), היה סופר איש קיבוץ גבת. הוא חי עם משפחתו של שופט בילדותו שנים רבות (השניים אף ישנו זמן רב באותה מיטה בגלל הצפיפות שבבית), היה קרוב אליו וחלק מהסביבה המחנכת של המשפחה. שופט העיד על דודו כי "גידולו והתפתחותו האישית, ופעילותו החינוכית כמורה; הציבורית במפלגה ובתנועות־הנוער; גם במועצת־העיר (בעת שלטון הפולנים); נוסף לזאת – תפקידו במרכז התנועה בוורשה ושליחותו בחוץ־לארץ, באירופה – כל אלה השפיעו על כולנו, האצילו עלינו [על ילדי המשפחה] וקבעו בהרבה את כיוון מחשבותינו ודרכנו בעתיד. בגלל קשריו למוסדות שונים הגיעו לביתנו ספרים ועיתונים מארצות שונות, בעיקר מאמריקה, וכך הצצתי אני לעולם גדול, יותר מבני גילי ולמדתי לדעת מהנעשה והנוצר בספרות עברית ויידיש מעבר לגבולותינו."[10]
בת-זוגו של ישראלי הייתה הסופרת והמשוררת פניה ברגשטיין. בנם היחיד, גרשון ישראלי, כותב מוכשר בפני עצמו, נהרג במלחמת ששת הימים.
ספריו
- דוד אלפר: חייו, זמנו, מקומו ובני לוייתו, תל אביב: משואה, תשמ"ח 1988. (תולדות חייו ופועלו של דוד אלפר, שהיה מנהל הגימנסיה העברית "תרבות" בפינסק עד להדחתו מתפקידו בעת הכיבוש הסובייטי, ונספה בשואה)
- אנשים, תל אביב: ברוש, תשמ"ט 1989.
- שמעון הלקין – פגישה, תל אביב: י’ גולן, 1993.
- דברים לעת מצוא, תל אביב: י’ גולן, תש"ס 1999.
- תנ"ך ועוד, תל אביב: י’ גולן, תשס"א 2000. ("רשימות עיוניות")
- גנזים: קובץ רשימות, תל אביב: י’ גולן, תשס"ג 2003.
- מאורעות ומעשים: קובץ רשימות, תל אביב: י. גולן, תשס"ד 2004.
תרגומיו
- צבי אייזנמן, קחוני אל ארץ השכחה: סיפורים ותמונות; תרגום מיידיש: יעקב שופט, אלונים: קבוץ אלונים, 1989.
- יהושע רבינוב, קרוין בלעטעלאך: מבחר שירים; תרגם מעברית ליידיש: יעקב שופט, תל אביב: י’ גולן, 1994.
- מנחם בורישו, המהלך: פרקי חיים; תרגם מיידיש יעקב שופט (ריכטר), תל אביב: תג, תשנ"ה 1995.
- חיים גראדה, דורות; תרגם מיידיש: יעקב שופט, תל אביב: תג, תשנ"ז 1997. (שירים)
- מלכה נתנזון, דער שלייער פון נאראנים: לידער; איבערגעזעצט פון עברית אויף יידיש יעקב שופט (ריכטער), מהדורה דו-לשונית, תל אביב: י’ גולן, תשנ"ח 1998. ("רעלת פתאים")
- ישראל רודניצקי ויעקב שיין (עורכים), הדרך אל הניצחון: לוחמים יהודים בדיוויזיה הליטאית ה-16 – 1942–1945; תרגום של החומר הלא עברי: יוסף מלצמן ויעקב שופט, תל אביב: מועצת לוחמי הדיוויזיה הליטאית ה-16 על יד אגוד יוצאי ליטא בישראל, תשנ"ט 1999. (יצירה קולקטיבית של כ-120 לוחמים)
- מנחם בורישו, חשבון על האפר, תל אביב: תג, 1999.
- יוסף קרלר, הזמר בין השנים; מבוא מאת דב סדן; תרגם מיידיש: יעקב שופט, תל אביב: חלונות, תש"ס 2000.
- פנחס ארליך, דמויות; תרגם מיידיש והוסיף מבוא: יעקב שופט, רחובות: פ. ארליך, תש"ס. (כמאה מאמרים על היוצרים הגדולים של ספרות היידיש ועל אנשי רוח שפעלו בתרבות היידית)
- חיים גראדה, דרכים שוממות: מבחר שירים ופואימות; תרגם מיידיש: יעקב שופט, תל אביב: י’ גולן, תשס"ב 2002.
- שירה גורשמן, בלי מרה: סיפורים, רישומים, זיכרונות; מיידיש: יעקב שופט, תל אביב: חלונות, תשס"ג 2003. (אוטוביוגרפי)
בעריכתו
- אברהם מאיערקעוויטש,[11] חדר, יוגנט, מלחמה / חדר, נעורים, מלחמה; רעדאגירט: יעקב שופט, תל אביב: י’ גולן, 1996. (אוטוביוגרפיה)
- אברהם מאירקעוויטש, אין די כוואליעס פון יענע זיבן יאָר: א פליט אין ראטן פארבאנד; עורך: יעקב שופט (ריכטר), תל אביב: א. מאירקעוויטש, תשנ"ח.
קישורים חיצוניים
מפרי עטו:
- מה היה ואיך היה, דבר, 4 בדצמבר 1972 (על ראשיתו של ארגון עובדי עיריית תל אביב)
- מכתבים של משוררת, דבר, 12 בספטמבר 1975 (על פניה ברגשטיין, "מכתבים")
- חיזוק היסודות קודם להקמת עליית־גג: חינוך דור העתיד בראשית דרכו עדיף על חינוך תיכון חינם לכול, דבר, 30 במרץ 1978
הערות שוליים
- ^ יעקב שופט באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ וראו דפי עד שמילא אחיו יצחק ריכטר: אביו שמריהו ריכטר; אמו רחל ריכטר; אחיהם הצעיר ישראל (ישראל'יק) ריכטר, במאגר המרכזי של שמות קרבנות השואה, אתר יד ושם.
- ^ חולקו פרסי עידוד לעובדי עירית ת"א–יפו, מעריב, 22 ביולי 1968.
- ^ לקט דברי בקורת על ספרים חדשים 6 (1996), 38.
- ^ גיטל שופט באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
- ^ שרה בנארי, באתר פני יגור.
- ^ מאיר מינדל, מיומנו של לוחם, הזמן הירוק, 6 ביולי 2006.
- ^ ברכה ויניק באתר "אבלים".
- ^ בחירת שם, באתר "מספר סיפורים", 18 בנובמבר 2009.
- ^ שופט, דברים לעת מצוא (תל אביב תש"ס 1999), עמ' 156.
- ^ מאירקעוויטש אברהם, באתר בית לייוויק.
25584631יעקב שופט