יעזוב רשע נתיבו

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יַעֲזֹב רָשָׁע נְתִיבוֹ

יַעֲזֹב רָשָׁע נְתִיבוֹ
וְיַכְנִיעַ רוּם לְבָבוֹ
וְיָשֹׁב אֶל יְיָ וִירַחֲמֵהוּ בְּשׁוּבוֹ
בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא

עֲזָב נָא בֶּן אָדָם עֲזָב נָא
עֲזֹב שֵׁמֶץ וְדִבָּה
בְּטֶרֶם תִּתְעוֹפֵף כְּיוֹנִים אֶל אֲרֻבָּה
וְהַנּוֹשֶׁה בָּא לָקַחַת הָעֲרֻבָּה
לָכֵן שׁוּב וּזְכֹר אֶת הַיּוֹם הַבָּא
כִּי הַיּוֹם קָצֵר וְהַמְּלָאכָה מְרֻבָּה
מִי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ
בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא

עֲזָב נָא בֶּן אָדָם עֲזָב נָא
עֲזֹב הַבְלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה וְהַרְחֵק
כִּי מָחָר תִּבְכֶּה מֵאֲשֶׁר בּוֹ הַיּוֹם תִּשְׂחַק
וּבִכְתַב אִישׁ יְרִיבָךְ כְּתָבְךָ לֹא יִמָּחֵק
וְלֹא יוֹעִיל מַתָּן וְלֹא שֹׁחַד בְּחֵיק
וְהַפּוֹעֲלִים עֲצֵלִים וּבַעַל הַבַּיִת דּוֹחֵק
אִישׁ הָרִיב נִגָּשׁ וְגַם נִצָּב לְרִיבוֹ
בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא

עֲזָב נָא בֶּן אָדָם עֲזָב נָא
עֲזֹב יְקַר עוֹלָם נוֹדֵד נְדוֹד
כִּי עָרוּךְ תָּפְתֶּה בְּכָל לַהַב וְכִידוֹד
לָכֵן זָכַר נָא אַחֲרִיתְךָ בְּעֵת תּוּשַּׁד שָׁדוֹד
כִּי כָל אָח יֹאמַר הֶאָח וְכָל דּוֹד יִדֹּד
לָכֵן שׁוּב וְהַתְקֵן עַצְמְךָ בִּפְרוֹזְדוֹר
כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לִטְרַקְלִין וְטוּבוֹ
בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא

עֲזָב נָא בֶּן אָדָם עֲזָב נָא
עֲזֹב יֵצֶר אֶת אֲשֶׁר נַפְשְׁךָ אוֹהֶבֶת
וְתֹאמַר נַפְשִׁי מוּטָב שֶׁתִּהְיִי כּוֹאֶבֶת
מִשֶׁתַּחְפְּצִי מִבּוֹר אַחֵר שׁוֹאֶבֶת
וְאִם תֹּאמְרִי מִי יְעִידֵנִי שֶׁאֲנִי שׁוֹכֶבֶת
הַפִּנְקָס פָתוּח וְהַיָּד כּוֹתֶבֶת
שׁוּבִי וְתִזְכִּי לֶעָתִיד לָבֹא
בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא

עֲזָב נָא בֶּן אָדָם עֲזָב נָא
עֲזֹב נַחַת הָעוֹלָם הַזֶּה וְשִׂמְחָה
בְּטֶרֶם נוֹד רוּחֲךָ בְּכָל פִּנָּה וְרוּחָה
וְעֵינֶיךָ תִרְאֶינָה גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה
וְשָׁם תְּהֵא נַפְשְׁךָ שְׂרוּפָה וְגַם כְּסוּחָה
וּמֵאַיִן בָּאתָ מְלֵחָה סְרוּחָה
וְאַתָּה הוֹלֵךְ לִמְקוֹם שַׁחַת וְשׁוּחָה
וְחֶשְׁבּוֹן תִּתֵּן לְשָׁם עָבִים רְכוּבוֹ
בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא

יַעֲזֹב רָשָׁע נְתִיבוֹ הוא פיוט מסוג תוכחה, הנאמר במסגרת הסליחות. הפיוט פונה אל האדם ומזכיר לו לעזוב את עוונותיו ועיסוקו בהבלים ולחזור בתשובה, לפני שיבוא יום מותו ואז ייענש על מעשיו. הפיוט כתוב בסגנון ובתבנית אופייניים לפיוט הספרדי, ויש המייחסים אותו, מספק, לרבי שלמה אבן גבירול. כיום, הוא משובץ בסדר הסליחות כמנהג ליטא, ונאמר בצום גדליה לאחר הווידוי לקראת סוף סדר הסליחות.

תוכן הפיוט וסגנונו

הפיוט כתוב כפנייה של הדובר, המוכיח את השומע על מעשיו הרעים וקורא לו לחזור בתשובה, לפני שיגיע יום מותו. הפיוט מזכיר את המוות המתקרב, את הדין שיתרחש לאחריו, ואת העונש הצפוי בגיהנם.

בתי השיר פותחים בשורה קבועה: ”עֲזָב־נָא בֶּן אָדָם עֲזָב־נָא”, ובסוף כל בית אומרים את הרפרן: ”בְּטֶרֶם יִסָּפֶה אוֹ יוֹמוֹ יָבֹא”.

הפיוט בולט בין יתר פיוטי התוכחה הספרדיים בסגנונו, ובכך שהוא כתוב כתוכחה 'טהורה': כל כולו פנייה של הדובר אל השומע, הקוראת לו לעזוב את חטאיו ולשוב בתשובה. זאת בניגוד למרבית פיוטי התוכחה הכוללים גם קטעים שבהם תפילה ופנייה אל ה', פנייה אל הכלל כולו או פנייה של הכותב אל עצמו.[1]

מחבר הפיוט

זהות מחבר הפיוט אינה ידועה בבירור. הפיוט כתוב במבנה ספרדי, ונתגלו עשרות העתקות שלו בגניזת קהיר, ועל כן מסתבר שלא נכתב באשכנז אלא בספרד או בארצות המזרח.[2] בכתב יד אחד מצוין שמחברו הוא 'שלמה', ודב ירדן כלל אותו במהדורתו לשירת הקודש של רבי שלמה אבן גבירול.[3] שולמית אליצור פקפקה בייחוס זה, והעירה כי מראשי המחרוזות עולה לכאורה האקרוסטיכון 'שהין'.[1]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 שולמית אליצור, "סיטואציית השיח בפיוטי התוכחה", עמ' 18.
  2. שולמית אליצור, "סיטואציית השיח בפיוטי התוכחה: מהפיוט הקדום ועד פרובנס", בתוך: אפרים חזן ואבי שמידמן (עורכים), דבר תקווה – מחקרים בשירה ובפיוט מוגשים לפרופ' בנימין בר-תקוה, מסורת הפיוט ה-ו (תשע"ז), עמ' 27.
  3. דב ירדן, שירי הקודש לרבי שלמה אבן גבירול, ירושלים תשל"ג, כרך שני, שיר רלא, עמ' 593–595.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

יעזוב רשע נתיבו41904006Q134360181