יע"ל קג"ם

יע"ל קג"ם הם ראשי התיבות של שש המחלוקות היחידות בתלמוד הבבלי שבהן נפסקה הלכה כאביי לעומת רבא, מבין מאות מחלוקות שבתלמוד, שבהן הכלל הרגיל הוא שהלכה כרבא. זהו כלל פסיקה קדום, המצוי כבר בתלמוד עצמו.

רקע

מבין כל האמוראים בתלמוד הבבלי, שני האמוראים שאמרותיהם ומחלוקותיהם מופיעות בתדירות הגבוהה ביותר הם אביי ורבא, עד כדי כך שבגמרא עצמה מופיע הביטוי 'הויות אביי ורבא' כשם נרדף למשא ומתן בסוגיות המורכבות שבש"ס.

הגמרא עצמה בארבעה מקומות קובעת שהכלל בפסיקת ההלכה הוא שבכל המחלוקות שבין אביי לרבא ההלכה היא כרבא, חוץ משש סוגיות שראשי התיבות שלהן הוא 'יע"ל קג"ם'.

בגמרא מסופר שהאמורא רב אדא בר אבא היה רגיל לומר לתלמידים "אדמגרמיתו גרמי בי אביי, תו אכלו בישרא שמינא בי רבא" [רש"י - עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות, כלומר ללמוד שלא לשובע, בואו לימדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא]. במהרש"א פירש שכוונתו היתה לומר שיבואו ללמוד אצל רבא שהלכה כמותו ברוב הש"ס ולא אצל אביי שהלכה כמותו רק בהלכות בודדות, ונקט בדבריו דוקא משל זה של עצמות משום שהמילה 'גרמי' שווה בגימטריה למילים 'יע"ל קג"ם'.

עוד מסופר בגמרא שבכל יום ו' היו שולחים לאביי שלום ממתיבתא דרקיעא. ובבן יהוידע ביאר שגם בזה היה רמז שהלכה כמותו בששה מקומות ולכן שלחו לו שלום דוקא ביום הששי.

פירוט דיני 'יעל קגם'

שיטת רש"י

מחלוקות יע"ל קג"ם לפי שיטת רש"י הן:

• יאוש שלא מדעת - בדיני אבדה ומציאה (מסכת בבא מציעא, דף כא ע"ב); הלכה כאביי שאינו יאוש.
• עד זומם – האם כאשר עד נמצא שקרן נפסלות גם עדויות שהעיד בעבר (למפרע) או רק משעה שנמצא שקרן (משעה זו). הלכה כאביי שעדויותיו של העד נפסלות למפרע (מסכת סנהדרין דף כז ע"א).
• לחי העומד מאליו - האם ניתן להכיר בחפץ הקיים לצורך אחר, כסימון של עירוב לשבת. (מסכת עירובין דף טו ע"א); הלכה כאביי שכשרה, אבל צריך שישימו לב אליה לפחות מערב שבת.
• קידושין שלא נמסרו לביאה - האם נישואים חלים גם כאשר קיימת בעיה הלכתית הכרוכה בהם; למשל, המקדש אחת משתי אחיות בלי לציין את מי מהן קידש. הלכה כאביי שיש להם תוקף. (מסכת קידושין דף נב ע"א).
• גילוי דעת בגט - האם הבעת שמחה מאי ביצוע גט נחשב כרצון לבטלו והאם בכוחו לבטל את הגט; הלכה כאביי שאינו מועיל ומגורשת. (מסכת גיטין דף לד ע"א).
• מומר אוכל נבלות להכעיס - האם אדם הידוע כעובר עבירות באופן שיטתי ובמזיד על מנת להכעיס (דהיינו דווקא על מנת לעבור עבירה) ולא מסיבות תועלת, חשוד להעיד עדות שקר ועדותו פסולה. (מסכת סנהדרין דף כז ע"א); הלכה כאביי שפסול לעדות.

דעות נוספות בפירוש ה'יעל קגם'

• על פי שיטתו של רבנו תם, האות ל' אינה מייצגת לחי העומד מאליו, אלא "ימי לידה" - האם זבה שילדה ולא ראתה דם מחשיבה את ימי טומאת הלידה לצורך ספירת ז' נקיים (תוספות קידושין דף נב, ע"א).

• על פי שיטתם של חכמי נרבונא, האות ל' מייצגת את המחלוקת לגבי מי שיכול לא ליהנות מאיסור, אך אינו מתכוון ליהנות ממנו (”לא אפשר ולא קמיכוון”). רבא אוסר, ואביי מכשיר כדעת ר' שמעון.

• בספר אמת ליעקב כתב שלפי שיטת רבינו חננאל האות ל' מייצגת את סוגיית "לאו שבכללות" – אביי ורבא נחלקו האם לוקים על איסור שכלול במצוות לא תעשה שכלולים בה גם עוד איסורים נוספים. לפי הגירסה שלפנינו אביי סובר שלוקים עליו ורבא פוטר ממלקות, אמנם ישנן גם גירסאות הפוכות.

• בספר עולת שבת כתב שהאות ע' אינה מייצגת עד זומם, אלא "עימור", כלומר האם מלאכת מעמר בשבת אסורה גם בדברים שאינם גידולי קרקע – לאביי מותר ולרבא אסור.

• בספר ים של שלמה כתב שיתכן שהאות ע' בנוסף ל'עד זומם' מייצגת מחלוקת נוספת המופיעה בסמוך לה, "עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו" – לרבא נהרגים כדין עדים זוממים, ולאביי כיון שבתחילה הוכחשו אינם נהרגים.

• בהגהות חכמת שלמה ביאר בדעת הרא"ש שביד חכמי התלמוד היה מקובל הסימן יע"ל קג"ם, אבל הם עצמם הסתפקו אם אולי האות ע' לא מייצגת עד זומם אלא "עוצבות", או לחילופין האות מ' אינה מייצגת מומר אלא "מצומצמות", ובשני המקרים הכוונה היא למחלוקת כיצד למדוד את מידת האמה האמורה לגבי סוכה ולגבי מבוי (בהלכות עירובין) – לאביי שיעורם באמה של חמישה טפחים ולרבא של ששה טפחים אבל באמות "עוצבות" או "מצומצמות". אמנם למסקנה הרא"ש דוחה אפשרות זו, ופוסק שסוגיא זו אינה כלולה ביע"ל קג"ם וההלכה בה כרבא.

סדר הסימן

סדר האותיות שבסימן יע"ל קג"ם לכאורה אינו מובן, שכן אינו תואם את סדר הופעת הסוגיות בש"ס. לפי שיטת רש"י הסדר הכרונולוגי היה אמור להיות לג"ק עי"מ, ולשיטת רבינו תם שהאות ל' אינה שייכת למסכת עירובין אלא למסכת נדה, הסדר היה אמור להיות גק"ע ימ"ל. רבי יחזקאל לנדא בספרו צל"ח כתב על כך מאמר ארוך, ובו הוא מבאר שהגמרא השתמשה דוקא בסדר זה משום שסוגית "יאוש שלא מדעת" (המיוצגת באות י') היא הראשונה שבה דברי רבא נדחו על ידי ראיות, ומחמת כך נקבעה בה ההלכה כאביי, ורק כתוצאה מכך נקבעה ההלכה כמותו גם בסוגיית "עד זומם", וכך הלאה פסק אחד גורר את השני לפי סדר ה"יעל קגם".

מקומות נוספים שהלכה כאביי

למרות שבגמרא הכלל הקובע שהלכה כרבא בכל המחלוקות למעט יע"ל קג"ם מוצג ככלל חד משמעי ומוסכם, בכל זאת ישנן עוד כמה וכמה מחלוקות שהגמרא עצמה או חלק מהראשונים פוסקים בהן הלכה כאביי ולא כרבא. להלן הדוגמאות העיקריות:

אביי ורבא נחלקו גם בחיובי שמירה, כאשר תחילתו של הנזק היה בפשיעה וסופו באונס. דעת אביי שחייב במקרה זה, ובבבא מציעא מב, א נפסק שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב- כדעת אביי. התוספות ביארו שאמנם דין זה אינו כלול ב'יעל קגם', אך הסבוראים הוסיפו לפסוק הלכה כאביי גם בזה, מעבר לששת המקומות שהגמרא פסקה כמותו.

עם זאת, פסיקה זו לאו דווקא סותרת את הכלל "יע"ל קג"ם", מאחר שלדעת רוב המפרשים הכלל מדבר על מחלוקות שחלקו מדעת עצמם, ולעומת זאת במחלוקת זו חלקו מהי דעתו של רבה (שהיה רבם).

אולם הרמב"ן כתב שאין הלכה כאביי בתחילתו בפשיעה וסופו באונס.

דין נוסף בו ההלכה היא כשיטת אביי הוא, השימוש בצדי צדדיו של אילן ביום טוב, והתקשו הראשונים מדוע דין זה לא מופיע בכלל 'הלכה כרבא חוץ מיע"ל קג"ם'.

דוגמה נוספת היא המחלוקת בדין עקבו רואה את הערוה, שלפי רבא מותר לקרוא קריאת שמע אפילו כאשר לבו נוגע בערוה, ולפי אביי רואה מותר ונוגע אסור, ובספר יראים פסק כאביי למרות שאינו מיע"ל קג"ם.

המגיד משנה ביאר בדעת הרמב"ם שהכלל הקובע שהלכה כאביי רק ביע"ל קג"ם הוא לשיטת התלמוד הבבלי, אבל בתלמוד הירושלמי פסקו כאביי בדברים נוספים, והרמב"ם פסק בזה כאביי על פי הירושלמי ולא על פי הבבלי.

בזמן הזה ולעתיד לבוא

לדעת שו"ת נודע ביהודה הסימן יע"ל קג"ם מתייחס רק להלכות מעשיות ולא לדברים שאינם נוהגים בזמן הזה והם בגדר "הלכתא למשיחא", שבהם יתכן שההלכה כאביי ואין זה סותר את הכלל של יע"ל קג"ם.

יתירה מכך, בספר דברי הש"ס לר' סיני הלברשטאם כותב שכשם שמקובל בשם ספר הזוהר שלעתיד לבוא תהיה הלכה כדברי בית שמאי למרות שכיום ההלכה כבית הלל, כך גם לעתיד לבוא ההלכה תהיה כאביי בכל מחלוקותיו עם רבא, בשונה מהפסיקה כיום.

גם כיום, במחלוקות שבהן אביי הוא המחמיר ורבא הוא המיקל, אע"פ שנפסקה הלכה כרבא, הרוצה רשאי להחמיר על עצמו ולנהוג כאביי.

ראו גם

• שדה עניין ומחצה

קישורים חיצוניים

• דף לימוד בנושא ממכון "שפע"